דברי חיים חלק א צד

שפסקו כמה מהראשונים והרא"ש ז"ל מכללם כדברי הר"ש ז"ל דשע"ש במקום שיהי' ד"ע. ולכאורה רציתי לומר כיון דהוא בידו ובכה"ג גם ע"א נאמן ולפי"ז יש ליישב דברי התוס' שם וז"ל ודרב שמעי' נמי איכא למימר דלא אמר ליתן טעם למה סומכין על הכהנים אלא ליישב דברי רב דאמר בפ' האשה אין שוחטין וזורקין על ט"ש אע"ג דמקוה לפנינו דלמא פשע ולא טבל אבל שו"ז על מח"כ ואע"ג דהוי נמי מחוסר מעשה דליכא למיחש דלמא פשע כדר"ש והתם נמי מייתי לה עכ"ל ונתקשה המ"ל [פ"ד מה' בכורות] בפירושם דאכתי גם התם בפסחים נימא מטעם שע"ש ולא משום דר"ש. ולפמ"ש א"ש דהנה ז"ל הגמ' (פסחים צ' ע"א) אר"י א"ר שוחטין וזורקין על טבול יום ומחוסר כפורים ואין שו"ז על ט"ש ועולא אמר אף שו"ז על טמא שרץ לרב מ"ש טבול יום דחזי לאורתא טמא שרץ נמי חזי לאורתא מחוסר טבילה ט"י נמי מחוסר הערב שמש שמשא ממילא ערבא מח"כ נמי הוא מחוסר כפרה שקינו בידו ט"ש נמי הרי מקוה לפניו דלמא פשע א"ה מח"כ נמי דלמא פשע כגון דמסרינהו לב"ד וכדר"ש דאמר חזקה אין ב"ד ש"כ כו'. וא"כ י"ל לכאורה דאיך נימא התם דמש"ה שוחטין אמח"כ משום שחזקה שע"ש הא לפמ"ש אינו רק משום שבידו (וק"ל) [וקיי"ל] (דבשב"ע) [דבדבר שבערוה] לא מהני מה שבידו כמבואר (בר"נ) [בתו'] ריש גיטין (והש"ס) [והש"ש] רוצה לומר דבס' טומאה ברה"י דמסוטה ילפינן נמי ל"מ ע"א כדשב"ע א"כ שוב ל"ש חשע"ש וא"כ איך יכול המח"כ לאכול טהרות קדשים בינו לבין עצמו הא הוי ס"ט ברה"י אך באמת קיי"ל גם בדשב"ע [מהני] אם כבר נתחזק הדבר [ע"י ע"א] משום דגם עונשין עי"ז כמבואר בארוכה ברמב"ם [בפי"ו מה' סנהדרין הל' וא"ו] ובאחרונים וא"כ כיון שכבר הוחזק ע"י הכהנים שהקריבו ממילא מותר גם ברה"י אך לענין לזרוק דם הפסח קודם שהקריבו על סמך החזקה לא מהני מידי הך חזקה דאיך יאכל הפסח ברה"י דהוי ס"ט ברה"י דל"מ חזקה דאכתי לא הוחזק הגם שיוכל לאכול ברבים אך לשון המשנה משמע ששוחטין על מח"כ לחודי' וע"ז ל"מ חזקה דשע"ש דהוי נגד חזקה ובידו ל"מ בטומאה ברה"י ולכן צריך לדר"ש ודו"ק

אך באמת א"א כלל לומר דמש"ה סמכינן אחשע"ש משום שהוא בידו הלא כבר הכריח הש"ש [בשמעתא וי"ו פ"א ופ"ו] דלא כמהרי"ק דכתב דבידו מבטל החזקה ורק הטעם דבידו מהימן הוא משום דהוא בע"ד דהתורה האמינתו וכמבואר בנ"י יבמות אבל החזקה נשארה במקומה. וא"כ אכתי קשה דלמה סמכינן אחזקה שע"ש נגד. חזקת כשרות דשליח שלא ירצה להכשיל לחבירו הרי חזינן דבע"א ל"מ סברא זו דאינו רוצה להכשיל חבירו ונגד חזקה אין ע"א נאמן ובידו הוא רק מטעם בע"ד דנאמן בדיבורו וא"כ הכא דלא אמר אמאי יהי' נאמן וא"ל דזה הוה כאמר דאל"כ לא הוה מכשיל חבירו דזה דוחק מאד דהא ר"ש לא אמר רק סמכינן אחשע"ש אך זה לא הוה כאלו אמר (ועי"ש) [אעשה שליחותך] ונלע"ד דלעולם ס"ל לר"ש דחשע"ש רק דל"מ נגד חזקת איסור ולכן כשיש חשש מכשול לפני המשלח שוב יש לו ג"כ חזקה להשליח מלבד חשע"ש יש לו עוד חזקת כשרות שלא יכשיל לחבירו ובצירוף שני החזקות יחד מוציאין מחזקת איסור הראשון וז"ב. (ועכ"פ) [ועפי"ז] הונחת לן ליישב דברי הטור שכ' בסי' של"א וז"ל כתב הרמב"ם האומר לשלוחו צא ותרום והלך ותרם וא"י אם תרם או לא תרם ומצא כריו תרום אין חזקתו תרום שאין אומרים חשע"ש להקל אלא להחמיר וחושש שמא תרם אחר שלא ברשות וכ"פ הר"ת אבל הר"ש פסק דאפי' בשל תורה סמכינן אחשע"ש אם הוא בענין שיהי' מכשול לחבירו אם לא יעשנה הלכך אם יודע שכריו תרום ל"א לשמא תרם אחר אבל אם א"י שהוא תרום לא יסמוך אשליח שהשליח חושש שמא לא יסמוך עליו ולא יאכל ממנו עד שיוודע לו שהוא תרום ולזה הסכים א"א הרא"ש ז"ל עכ"ל ודבריו מחוסרי' הבנה כמו שהאריך המ"ל ז"ל [הנ"ל] ולפמ"ש א"ש מאד דהנה מבואר דמעשר בזמן הזה דרבנן ומה שאין אומרים בו חשע"ש הוא משום שעיקרו מה"ת כמ"ש התוס' [שם ד"ה תאנים] אך הנה בספיקא בודאי אף בדבר שעיקרו מה"ת אמרינן ספיקא [דרבנן] ולקולא והנה כבר התעורר המ"ל הנ"ל דלמה ל"א בלאו חשע"ש סד"ר ולקולא וכ' הטעם דהוי ספק הינוח וצווחו עליו בבי מדרשא הנוב"י [מה"ק אה"ע סי' ב'] והשעה"מ [פ"י ממקוואות] אך גם הפ"מ ביו"ד [סי' ק"י דיני ס"ס אות ך'] נראה שמסכים לחילוקו של המ"ל יעו"ש וכבר הארכתי בחידושי שא"א לומר כלל בענין אחר כי לפי הנראה מרוב הפוסקים ומפשטות הסוגי' בעירובין (דחזקה) [דספק] דרבנן אפי' באתחזק לקולא כמבואר למעיין בדברי ראשונים ואחרונים. וא"כ קשה למה ל"א ספיקא ולקולא גבי שליחות דרבנן שעיקרו מה"ת אפי' בלא טעם חשע"ש וצריך אני לבא לחילוקו של המ"ל וחילוקו נכון מאד דהנה זאת פשיטא שלא נבא לחדש ספק מלבינו בדבר דרבנן דא"כ בטלת כל דברי חז"ל ורק אם נתהווה דנולד ריעותא או ספק הרגיל כמבואר ברש"י פסחים [דף ט'] וכן בתו' שם וז"ל [רש"י] התם ודאי וודאי הוא כי היכי דפשיטא לן דטביל מעיקרא וה"נ פשיטא לן דעשרינהו ואין גמגום והילוך אחר הרוב בדבר אלא חזקה ודאי על כל החבירי' ותו' שם בד"ה ואת"ל וא"ת והא מדורת הנכרים רה"י הן ותנן במס' טהרות כ"מ שאתה יכול להרבות ספיקות וס"ס ברה"י טמא וי"ל דל"ד הך ספיקא לשאר ספיקי דאמאי אית לן למימר שיהי' בו נפל ודמי' לס' ביאה א"נ אימר אכלתי' עדיף משאר ספיקות דס' הרגיל הוא וקרוב לודאי עכ"ל התו' אלמא דעכ"פ גם מדרבנן בעי שמתיילד מקום שראוי לספק בו אבל בספק אם נעשה מעשה ודאי לא תלינן לקולא והנה לר"נ דס"ל דכל חשע"ש הוא רק חששא לחומרא בדאורייתא או בדרבנן סמכינן אכ"ד כמ"ש רש"י בעירובין וז"ל בשל סופרים סמכינן אחשע"ש דא"נ לא עביד לא חמיר איסורא כגון עירובי תחומין והוא כמו מסל"ת דמהני בדרבנן אבל אינו עושה שום ס' כלל בדאורייתא כ"כ נמי בדבר שעיקרו מה"ת כיון שאין סומכין אחשע"ש כמו בשל תורה שוב אין בו ספק כלל והוי כמו שלא אתיילד שום ספק ובודאי ל"ש לומר סד"ר ולקולא ולכך שפיר פריך הגמ' אר"נ מלקוט לך כלכלה פירות דהגם דמעשר [פירות] דרבנן מ"מ כיון שעיקרו מה"ת לר"נ לא הוה (להיות מהימן) [לסמוך על חשע"ש] כמו בשל תורה דאין סומכין אחשע"ש וממילא אין כאן ס' כלל לומר סד"ר ולקולא דאין נולד לנו שום ספק כלל רק דבדבר שאין לו עיקר מה"ת סמכו על כל דהו בעלמא אבל בדבר שעיקרו מה"ת לא נכנס כלל בגדר ס' לומר ס' לקולא אבל לר"ש דס"ל חשע"ש [אפי' בדבר שהוא מה"ת] במקום מכשול שוב הוה עכ"פ ספק ולכן אפי' בדבר שעיקרו מה"ת ובלא שום חשש מכשול אמרינן סד"ר ולקולא דהרי חזינן דלר"ש היא חזקה טובה חשע"ש לחוד דהא על מכשול עבירה שלא יכשל חבירו ע"י עי"ז לחוד לא מהימן בדאו' באתחזק איסורא כמו דע"א א"נ במקום חזקה וצ"ל דלר"ש החשע"ש לחודא נמי הוי חזקה עכ"פ. וא"כ גם בלא חשש מכשול הוי ספק אי עושה שליחותו או לא ומש"ה מותר אף בדבר שעיקרו מה"ת [אפי' בלא חשש מכשול] ולזאת שפיר כתב הטור כיון דר"ש ז"ל כתב דלר"ש סומכין במקום מכשול ש"מ שיש עכ"פ מקום ספק לספק על שע"ש מש"ה הוי סד"ר דמהני אפי' בדבר שעיקרו מה"ת ורק בלא ידע חיישינן שלא סמך השליח לעשר כי לא יסמוך בעה"ב עליו ודו"ק. [א"ה וא"ש דבתרומה ליכא מכשול כמ"ש התו' ואך לר"ש אף בליכא מכשול מ"מ משוי לי' עכ"פ לספק ולכך במצא כריו תרום הוי עכ"פ סד"ר ואף דלר"נ דל"ל חזקה שע"ש ל"ה אפי' ספק כמבואר בחולין די"ב דלר"נ אף במצאו תרום אין חזקתו תרום היינו משום דלדידי' ל"ה בשום מקום חזקה אלימתא וא"כ כאן שאין מכשול הוי רק ס' הינוח משא"כ לר"ש אף דליכא מכשול מ"מ כיון דחזקה עכ"פ אלימתא ביש חשש מכשול א"כ אף בלא מכשול ונמצא תרום יש ספק טוב לפנינו וכ"ז בנמצא תרום אבל בלא ידע ולא נשאר רק חשע"ש בלבד שפיר כ' הטור סברא דשליח לא יתרום דסובר דלא יועיל כלל דהבעה"ב לא יסמוך עליו ושוב ל"ה רק ס' הינוח ודו"ק עכ"ה]

וסייג לדברי מצאתי בירושלמי איתא שם וז"ל השולח את עירובו ביד חש"ו וכו' א"ר לעזר וצריך לעמוד עמו תמן אר"י בשם ר"ש ר' לעזור בר יוסי בשם רבי אבון באומר לחבירו הרי אני מעשיר ע"י אינו צריך לעמוד עמו והכא את אמר הכין אר"ח בר אדא כאן בגדול כאן בקטן תמן אמר לו הרי אני מעשר ע"י שאיני צריך לעמוד עמו ברם הכא באומר לו ערב על ידי הדא ילפא מן ההוא ההוא ילפי מן הדא הדא ילפי מן ההוא שאם אמר לו אני מעשר על ידך אינו צריך לעמוד עמו וכו' והתוס' ז"ל הביאו הירושלמי בקצרה והר"מ ז"ל פסק כן להלכה באומר אני אעשר והוא תמוה מאד חדא דנשמע מזה שלפי מסקנתו ס"ל לר' לעזר דאפי' בדרבנן ל"א שע"ש והוא נגד כל אמוראי דתלמוד' דידן גם קשה א"כ מה קמ"ל מתניתין בעומד ורואהו מתחלה ועד סוף דמהני וכן הקשה בק"ע שם. גם קשה דמאי משני רחב"א שם כאן בגדול כאן בקטן הא במתני' קתני מר לאחר לקבלו מהם ושמע שהאחר אינו