דברי חיים חלק א צג

האחרונים שקלו וטרו הרבה ומוסכם בכל ישראל כדברי הב"ח ז"ל [בתשו' סי' צ"ג] בקבלה איש מפי איש שתקנת רגמ"ה הי' באם יהי' הדבר נחוץ לדבר מצוה והאשה אינה בת קבלת גט יהי' באיזה אופן שיהי' ובכל ענינים אפילו אינה חסר דיעה רק איזה ענין אחר מעכב קבלת גיטה והוא במקום מצוה שיתירו עפ"י מאה רבנים ובהשלשת הגט ואם כי באמת ליתן גט בע"כ קיל משתי נשים דלא כנב"י [קמא סי"א מה"ת ק"ב] דכ"כ גדולי האחרונים מהרמ"פ [בתשו' י"ג י"ד] אשר המה ודאי ידעו טוב תקנת הגאון יותר מאתנו אך עכ"ז המנהג כדברי הב"ח ז"ל להתיר שתי נשים עפ"י מאה רבנים וא"כ איה איפוא נפלפל בפלפול של הבל אשר לא לנו הבחירה להכריע בדבר זה נגד קבלת אבותינו הקדושים ורבותינו ז"ל ולכן אם הב"ד שבעיר האשה יתנו היתר יוכל לקבץ ממאה רבנים ואנכי לא אמנה עמהם מחמת כי רחוק ממני ואינני יודע תוכן הדבר אך בלעדי ימצא מאה רבנים והי' שלום כדברי כו': סימן ה רב שלום וכל טוב לידידי הרבני המופלג החריף ובקי כש"ת מ' פנחס הכהן נ"י

בנידון שאלתו באשה מרשעת שרגילה להתיחד עם ערלים ולאכול מאכלם ולשכר עמהם ועוד הודית בפני עדים שלא נתיחדה עם בעלה זה כמה ואם הקול אמת שאמרו עלי' שהיא מעוברת אין הולד מבעלה ורק שמענה בפיה שאינה מעוברת וכעת נתוודע עלי' שהיתה מעוברת וילדה תאומים אשר גם לפי דברי' המה ממזרים והבעל אומר בפי' שלא נתיחד עמה ובני' אשר ילדה אינם ממנו והבעל רוצה להוציאה ואין באפשרי להמציא לתת לה גט מדעתה וגם לא בע"כ

הנה באמת אם כן הוא פשיטא יותר מביעותא בכותחא דכהאי גוונא לא גזר רגמ"ה ומותר להבעל ליקח אחרת כמבואר בש"ע ובכל ראשונים ואחרונים דברגילה להתיחד מצוה לגרשה ובפרט כה"ג דנ"ד שמשכרת עמהם ואוכלת מאכליהם דהוא ממש כרוחצת עם ב"א דפריך הגמ' [בסוף מס'] גיטין רוחצת ס"ד היינו דבזה פשיטא דאיכא עשה מה"ת לגרשה וא"כ כה"ג בודאי לא גזר רגמ"ה ולכמה שיטות בכה"ג כייפי' לי' לבעל לגרשה ויעוין בתשו' גאונים בתראי [סי' כ"ו] ובבית מאיר [סי' קט"ו] ודבר זה א"צ לפנים רק ע"ז יש לחקור אם נגבה עדות זה בפני האשה והן אמת שלכאורה זה הוי כלפטור היינו שהבעל מביא עדים שהוא פטור מח' (ומנהג) שלא ליקח שתי נשים אך לפי מה דמבואר בש"ך ח"מ סי' כ"ח [ס"ק כ"ט] היכי שאין תובע ללוה והלוה רוצה להביא עדים לפטור מחיוב צריך בפני הבע"ד גם שהוא לפטור א"כ י"ל בכה"ג שאין תובע לו רק הבעל רוצה לישא אשה אחרת ולפטור עצמו מחיוב עפ"י התקנה שמלבד הח' יש חיוב שלא לישא אחרת עלי' כמבואר בש"ע אה"ע [סי' א' ס"ט] וגם בא הבעל לפטור עצמו מהח' בכה"ג י"ל דצריכים העדים להעיד בפני הבע"ד איברא די"ל כיון דמביא בפנינו עדים שעלינו מצוה לגרשה מחמת רוע מעללי' הוי כמו דבר איסור שא"צ להעיד דוקא בפני' ומה יעשה הבעל אם רשעה זו תברח ותמאן מלבוא ולסתור עצמה גם מלפני שליח ב"ד ולכן בודאי די בזה אם מקבלי' עדות שלא בפני' ובפרט דרמ"א ז"ל פסק דבדיעבד דנין עפ"י עדות שלא בפניו ועיין בנ"ב [קמא חאה"ע סי' ע"ב] ולכן אם נתקבל עדות ע"ז שרגילה להתיחד עם ערלים ולשכר עמהם מותר לבעל לישא אשה אחרת אך מה שכבר נתן לה הבעל ג"פ ע"י שליח זה הגט לא מוציא האשה מידי א"א דעידי המסירה לא ידעו מידי רק שהוא גט אבל מעולם לא קראוהו הם כי המה עמי ארצות וגם לא שמעו בשעה שהב"ד ועידי החתימה קראו את הגט כי המה לא היו בשעת נתינת הגט ליד השליח וגם לכמה פוסקים אם הם אינם יכולים לקרות אינם רשאים להיות (ע"ח) [ע"מ ע' סי' קל"ט בש"ע ובמפורשיו] ולכן בודאי האשה אינה מותרת לינשא בגט הזה הניתן לה וגם אם לא היתה האשה המתגרשת מרשעת הי' הבעל עדיין זקוק באיסור חרגמ"ה מלישא אשה חדא דמספיקא ראוי להחמיר על הבעל במה שעבר על הח' ונתן גט בע"כ וגם כי לפע"ד דא"מ כלל כיון דהבעל עשאו שליח לגרשה ודאי והוא גירשה רק מספק לא עשה שליחותו וכמבואר במ"ל ז"ל [פ"ז מה"א ה"י ובפכ"ט ה"ו] בכה"ג לענין שליח בקידושין שקידש מספק שאין הקידושין חלין כלל גם בלא"ה מבואר בס' ב"מ דאם גירש בע"כ אסור לו לישא אשה אחרת יעו"ש בתשובותיו [סי' ד'] ולכן אם היתה אשה כשירה לא מהני לי' לבעל מה שנתן לה הגט בע"כ ורק כיון דהיא ארורה כנ"ל א"צ כלל לחוש ורק לישא אחרת דבכה"ג לא גזר הגאון ז"ל ומה שרצה מעלתו לחדש לזכות לה גט ע"י שליח תמהני טובא דע"כ ל"פ אם מזכין לאשה הנאסרת גט ע"י אחר זה דוקא אם לא ידעינן דעתה ובזה פליגי הת"ה והמהרי"ק ז"ל אשר הביאו מור"ם ז"ל בהגהותיו (ק"ס) [סי' ק"מ ס"ה] הת"ה ס"ל כי מסתמא ניחא להאשה דלא תעביד איסורא וזכין לאדם שלא בפניו ומהרי"ק ס"ל כי אין זכות הוא זה כמבואר בתשובותיו אבל הכא שידעינן שהאשה צווחה ואינה רוצה בגט בכה"ג לית מאן דפליג דאין נעשין שליח עבורה לקבלה בע"כ כמבואר במקומות אין מספר והגם דמשמע מקצת פוסקים דבדבר שיש בו זכות גמור לא מהני מחאה לא קיי"ל כוותי' ויעויין בסוגי' דגר קטן והפלפול ארוך וד"ל ונ"ל דאפי' איסור [יש] לזכות לה גט דיוכל לבא לידי תקלה דב"ד טועים דישיאה בגט כזה וכן דעת מהרי"ק שלא לזכות למומרת הגם דהוא לגרמי' ס"ל שמותר לבעל מומרת לישא אחרת בלאו זכי' לה בגט אבל הא ס"ל שאסור לזכות לה גט פן תבוא לידי תקלה ומש"ה שפיר מה שמקשה הב"ש ז"ל [בסי' ק"מ ס"ק ז'] דברי הרמ"א אהדדי דלפ"ד מהרי"ק אסור לזכות למומרת רק שישא אחרת בלא זכי' גט כמבואר במהרי"ק שם וא"כ למה פסק רמ"א כאן בסי' א' שמזכין גט למומרת ושפיר מתרץ הב"ש דהוא נהרא נהרא ופשטי' ולכן מנהגינו לזכות גט במומרת אין לשנות אבל בכה"ג דנ"ד אשה שנאסרה ומוחה מלקבל גט בודאי אסור לזכות לה גט פן יבא לידי תקלה ורק שמותר לו לישא אחרת דכה"ג לא גזר רגמ"ה ז"ל. אבל כ"ז אם ירשו חוקי נימוסי המדינה כי דד"מ עיקר בכמות אלה הדברים והזהר הרבה שיהי' ברשות משרי המדינה וגם יצורף לזה כל לומדי קהלתכם וזאת אצ"ל שהכל יהי' עפ"י דעת הרב אב"ד דקהלתכם: סימן ו להרב הה"ג החריף המפורסם מו"ה שמואל אהרן נ"י

שאלה איש א' ממדינה רחוקה בחמלת ה' עליו נמלט אל אחת הערים לשבת שם ולא יכול עוד לחזור לביתו בשום אופן. והנה אשתו כשראתה שלא בא בתוך הבאים לביתה ביקשה מדודה שיכתת רגליו ממדינה למדינה לפקוד את מקום מושב הבעל למען ישלח לה גט פטורין כי ידעה שא"א לו לשוב לביתו לעולם והבטיחה לשליח בשכרו ששים ר"ט אם יביא לה הגט ואם יבא ריקן לא תתן לו רק חציו והבטיחה לו ע"ז בבטחון חזק והשליח הזדמן למקום הבעל ומסר הבעל גט ליד השליח כדין וכדת שימסור לאשתו. והנה זה יותר משנה ומחצה אשר השליח הלך לביתו והוא מקום האשה ולא נודע אם מסר הגט ליד האשה או לא וא"א להשיג ידיעה ע"ז מלבד אשר המקום ההוא רחוק מאד והפאסט אינו הולך שמה גם זולת זאת א"א לכתוב והאיש הזה דופק לפתוח לו פתח תשובה אם מותר לו לקחת אשה ודמעתו על לחיו כי אין לו עזר כנגדו ולא קיים עוד מצות פ"ו כן הוא תורף השאלה

תשובה הנה בש"ס עירובין דף ל"א איתא וז"ל המשנה השולח עירובו ביד חש"ו אינו עירוב ואם אמר לאחר לקבלו ממנו ה"ז עירוב ובגמ' ודלמא לא מקבל מיני' אר"י חזקה שליח עושה שליחותו [וכו'] אמר ר"נ בשל תורה אין חשע"ש בשל סופרים חשע"ש ורב ששת אמר אחד זה כו' חשע"ש אמר ר"ש מנא אמינא לה דתני' משקרב העומר כו' והא חדש דאורייתא הוא לאו משום חשע"ש ור"נ התם כדרב שמעי' דאמר חזקה אין ב"ד של כהנים כו' עכל"ה ובתוס' ד"ה ר"ש וז"ל ואור"י דמכל זה אין ראי' דר"ש נמי ל"ל חשע"ש אלא במקום שאם לא יעשה שליחותו יבא המשלח לידי עבירה אם יסמוך עליו עכ"ל. והנה לכאורה קשה טובא על סברת התו' הנ"ל (כ"א) דלחשע"ש לא מחזקי' רק כדי שלא יעבור עבירה אמרינן שעושה כדי שלא יוכשל חבירו ע"י והריטב"א ז"ל כופל ומשלש זאת שרק החזקה שאינו רוצה שחבירו יוכשל ע"י וא"כ קשה למה יהי' עדיף זה מע"א דאינו נאמן במקום דאתחזק איסורא לרוב הפוסקי' ולא אמרינן סברא זו דאינו חוטא להכשיל לרבי' ואפי' להחולקים שם וס"ל דע"א נאמן במקום חזקה מ"מ אינו רק מטעם נאמנות ובלא"ה רוב הפוסקים ס"ל והרא"ש בכללם דאין ע"א נאמן במקום חזקה הרי דלא חשיב לן האי סברא דאין אדם מכשיל לחבירו ומ"ש בכאן