דברי חיים חלק א צב

עכבוהו וחייב לתת לה מזונות וכל החיובים למה יוציאו ממנו הכתובה ובוודאי יפה כתב הח"מ [בסי' קי"ט ס"ק י"ב] שאינו מבין הדבר דלמה נתפוס החבל בשני ראשין וע"כ צ"ל כסברת הצ"ץ הנ"ל דכן הי' התקנה לטובת האשה ע"ת זה התירו דורות האחרונים זאת התקנה להשליש הכל ומה שנ"ל הטעם הוא כך דהנה לכאורה קשה אמאי צריך כלל להיתר הלא באמת אומדנא דמוכח שאדעת זה לא קדשה אולם לפי המבואר (ב"ק דף ק"י ע"ב) וז"ל הש"ס אלא מעתה יבמה שנפלה לפני מוכה שחין תיפוק בלא חליצה דאדעת' דהכי לא קדשה עצמה התם אנן סהדי דמניח ניחא לה בכל דהו כדריש לקיש דאר"ל טב למיתב טן דו מלמיתיב ארמלו. וז"ל התוס' בד"ה דאדעתא כו' נראה דבנפלה מן האירוסין איירי דאי מן הנשואין ודאי מקדשה נפשה כדי שתהא נשואה לבעלה דמשום אחר מיתת בעלה לא מפקה נפשה מלהיות נשואה אלא מן האירוסין איירי דמקדושין אין לה שום טובה. וא"ת אדם שקנה מחבירו שום דבר ונתקלקל יבטל המקח דאדעת' דהכי לא קנה. וי"ל דהתם לאו בלוקח לחודי' תלי' מילתא אלא כמו כן בדעת מוכר ומוכר אקנה לי' אדעתא דהכי אבל הכא דקדושין בדידה קיימא והוא אינו חושש האיך דעתה להתקדש עכ"ל. הנה א"כ כאן שהוא לאחר הנשואין לא מהני האומדנא אך באמת י"ל דוקא גבי אשה דטב למיתב טן דו בזה הוא דכתבו התוס' דגם לס"ד ס"ל דאחר הנשואין אינו אומדנא דמוכח אבל באיש אפילו לאחר הנשואין אמרינן אומדנא וכן מבואר בהדי' בתשו' ח"ץ ז"ל וא"כ קשה נימא אומדנא דמוכח דאדעת' דהכי לא קדשה אך עדיין י"ל דמש"ה צריך היתר ולא סמכינן אאומדנא משום דהא הוי דעת אשתו [ג"כ] ובשלמא התם גבי יבמה מן האירוסין דלא איכפת לי' לבעל במה שנעשה לאחר מיתה אבל בלוקח או בבעל בחייו בודאי לא אמרינן אומדנא וא"כ ה"נ בנשתטית איכא דעת האשה שלא רצתה מתחלה להתקדש רק שיכנוס בספק כמו לוקח אך באמת עדיין קשה דלמה לי' ההיתר תסגי באומדנא ואי דאשה לא היתה מתרצה מה איכפת לה כיון דאין מוציאין ממנה שום דבר מהשלשת הכתובה בעודה בשטותה בודאי לא איכפת לה ותיכף שנתרפאת תקבל הגט ואי שאינה מרוצה להתגרש הלא אם ירצה בעלה לגרשה יוכל לגרשה בע"כ וגם היום לאחר חר"ג יוכל למנוע שאר וכסות כדעת מהר"ם [ע' באה"ע סי' ע"ז ס"א ובח"מ סק"ג ובב"ש סק"ו] עדי תקבל הגט ברצון והוי כמו ארוס שלא איכפת לי' בביטול הקדושין ואי משום ב"ז בכה"ג ליתא גבי אשה [כוונתו בנשאה בתורת אישות אף שנתבטל אח"כ הקידושין וע"ל סי' א'] הגם שנימא שיש קצת קפידא הלא בלא"ה רבים ושלמים ס"ל דבאומדנא גדולה אפי' בדבר התלוי בדעת שניהם אמרינן אומדנא ויעוין בתשו' ח"צ [סי' מ"א] ז"ל ובנוב"י [קמא ח' יו"ד סי' ס"ט] וא"כ בודאי קשה למ"ל היתר מאה רבנים הלא יש אומדנא גדולה דאדעתא דהכי לא נשאה ולכן י"ל דבאמת זה גופא טעם ההיתר ובחנם הרעיש מהרש"ל ז"ל העולם ורק דצריך מאה רבנים לחומרא היינו כדי שלא יבא כ"א בעילה כל דהו לומר שנשתטית אשתו ובאומדנא יבוטל הקידושין לזה הצריכו שיבחנו הדבר עפ"י מאה אנשים אם האמת כן וגם לראות שתהא נוחה להאשה באופן מה שאפשר היינו שישלישו הכתובה והספקת פרנסתה לחוש למאן דס"ל דאפי' בדבר גדול לא אמרינן אומדנא בדבר שתלוי בדעת אחרים יעויין במהרי"א ובמ"ל (ה"ז) [פ"ו מה"ז ומתנה] ולזה יבחנו הדברים שיעשו על האופן שנוכל לומר אומדנא דאדעת' דהכי לא קדשה ואי דאיכא דעת האשה לא איכפת לה כיון שיש לה הספקת מזונות וכתובה (ואם יש קצת מקום לקפידה דידה לא חיישינן לה וסומכין על הסוברי' דאמרי' אומדנא) ומש"ה ההיתר דוקא בהשלשת כתובה וצרכי פרנסתה. וא"כ לפי"ז שפיר יש מקום לומר דאם אינו משליש הכתובה שוב לא שייך אומדנא דהא איכא דעת האשה ואי דמאי איכפת לה הא שפיר אם לא נתיר לו ליקח אשה אחרת וקידושין הראשונים ישארו בחזקתם אם תשתפה וירצה לגרשה לא יוכל [לגרשה] בלא כתובה לכ"ע מדין התלמוד אבל אם נפקעו הקידושין מכח האומדנא ויקח אשה אחרת אז אדרבה תצטרך לקבל גט ממנו ג"כ בלא כתובה כדי שלא יעברו על הח' וזה ודאי לא ניחא לה ומש"ה אין לומר אומדנא כיון דהאשה לא רצתה רק שהבעל יכנוס בספק ומש"ה אין מתירין לו דכל עיקר ההיתר הוא רק בשביל האומדנא כנ"ל. אולם לאשר הגאון בית יעקב ז"ל הנ"ל כתב בפירוש להתיר יש למצוא מקום להתיר גם לפי מה שכתבנו דעיקר ההיתר הוא מכח אומדנא מ"מ י"ל דשייך כאן אומדנא ואי דהא איכא דעת האשה דלא ניחא לה ז"א דהנה הח"ץ ז"ל כתב בתשו' סי' מ"א וז"ל ויש לעיין דלא תקשי הא דאמרי' אין פותחין בנולד שנראה סותר למאי דאמרי' כל אונסא דלא שכיח לא אסיק אדעתי' ונראה דבנדרים ושבועות כיון דמיד חלו דזה שאמר קונם שאני נושא לפלונית שאני נהנה לפלוני או לבית זה שאני נכנס דתיכף ומיד חל האיסור ונאסר בפלוני ובבית פלוני אף שאח"כ נעשה סופר או הבית ביהכ"נ לא מהני לי' לעקור הנדר מעיקרו ולעשותו כנדר טעות עי"ז דאפי' אי הוי מסיק אדעתי' בהאי שעתא דאפשר שיעשה סופר מ"מ הוי נודר כיון דלא שכיח אבל במי שבא להתחייב באיזה דבר ואח"כ אירע אונס שבשעה שאתה בא לחייבו לעשות הדבר ההוא הרי האונס לפנינו אין בנו כח לחייבו בו כו' עד ואף למאי דכתב מהרי"ק שורש ק"א דדברי הרא"ש אמורים אפי' בשבועה דאפ"ה אדעת' דהכי לא אשתבע היינו דבשעה שאתה בא לחייבו כבר בא האונס ועדיין לא נתחייב לכונסה עד שיגיע הזמן ובהגיע התור כבר האונס לפנינו וכן ביבמה שנפלה לפני מוכה שחין בשעת הקידושין עדיין לא היתה זקוקה ליבם עם היות שכשימות הבעל זקוקה לו מ"מ בשעה שנתקדשה לבעל לא שייך זיקה ליבם ובשעה שאתה בא לזוקקה הרי האונס לפנינו אבל בנדרים מאותה שעה כבר נאסר באותן הנדרים והאיסור חל עליו ואתה בא להתירו ולעקרו מכח דבר החדש אי אתה יכול עכ"ל והגאון בנוב"י סי' ס"ט [הנ"ל] תמה עליו וז"ל ודבריו תמוהים הלא אנו צריכי' לעקור הקדושין שכבר חלו ולא על היבום אנו באים לדון אלא על הקדושין שיהי' בטלים למפרע עכ"ל והוא פליאה נשגבה באמת על חכם לב כמוהו שיאמר דבר כזה. ומחמת שמיוצאי ירכו אני החיוב עלי ליישב דבריו והוא דבאמת כוונתו ז"ל הכי דהנה גבי שבועה שרוצים להתיר מחמת שנעשה סופר ואלו הי' יודע שזה המודר יעשה סופר לא הי' מדירו ע"ז שפיר אמרינן כיון דהנדר התחיל מאז ואז שפיר רצה להדירו טרם שנעשה סופר ואם כי עתה שנעשה סופר אין רצונו להדירו מעתה מ"מ בודאי אמרינן גם אם הי' לו ספק זה בשעת נדרו הי' מדירו דלע"ע אינו סופר ודבר זה מלתא דל"ש שיעשה סופר ולא עזב דבר. (הספק מכח הודאי) [הודאי מכח הספק] ואי דנימא דאם הי' יודע הי' מדירו עד שיעשה סופר א"כ עכ"פ הותר מקצת הנדר [וממילא דע"כ בטל כל הנדר אפי' על מה שהי' רוצה להדירה קודם שנעשה סופר ע"כ] כמבואר גבי ראהו אוכל תאני' [נדרים כ"ה ב' ובי"ד רל"ב ס"ז] וא"כ בודאי שפיר אמרינן כי לא עזב מלהדירו בעבור ספק שאינו שכיח אבל באם חייב עצמו לעשות דבר ואירע אונס הגם שהחיוב הי' מקדם ובעד דבר שחבירו הטיב עמו מ"מ אמרינן שפיר שאם אלו ידע מעיקרא שיארע אונס שלא יוכל להתחיל לעשות הדבר בודאי שלא הי' מקבל עליו כזה ולכן ביבמה שנפלה לפני מוכה שחין שפיר אמרינן נמי אומדנא הגם שהקדושין המה למפרע מ"מ אמרי' אומדנא אלו היתה יודעת שיעשה אחיו מוכה שחין היתה מתנה ע"מ שלא תפול לפניו בתנאי המועיל הגם דתלוי בדעת הבעל מ"מ על דבר שתהא משועבד ומתחיל מחדש בודאי לא היתה מתרצה ובשלמא גבי נדר דעל טרם שנעשה סופר שפיר ברצונו הדירו ומשום ספיקא שיעשה סופר לא ימנע מלהדירו שעתה עכ"פ טרם נעשה סופר רצונו להדירו אבל ביבם מוכה שחין לענין שתתיבם בודאי אומדנא אלו ידעה היתה מתנה שלא תזקק לו אבל בנדר לא שייך תנאי כנ"ל. [ר"ל דל"ש תנאי רק שהי' מדירה עד שיהי' סופר וא"כ כיון דעכ"פ אם נבטל מעת שנעשה סופר ממילא בטל גם מקודם א"כ אמרי' אדרבא לא עזב הודאי מפני הספק במילתא דל"ש ודו"ק עכ"ה] ולפ"ד זה כוונת הח"צ ז"ל. וא"כ לפ"ז בנ"ד נמי כיון שמנהג להתיר במאה רבנים עכ"פ בהשלשת כתובה ומזונות וא"כ נהי שזה העני אין לו בודאי הוא אונס וי"ל אלו ידע מזה דתשתטית ויעני דלא הי' מקדשה רק על תנאי וכנ"ל ואינו מחויב לאסור מצידה מלישא אשה: סימן ד שיו"ר לידידי ש"ב הרב המופלג החריף מ' ליבוש יאליש נ"י

ידידי הגיעני מכתבו בדין האשה אשר היא עתים שוטה ועתים חלים וכשהיא שוטה היא בשגעון ממש ושאל כ"ת אם להתיר לבעלה לישא אשה אחרת בהשלשת הגט והשלשת כתובה וע"פ היתר מאה רבנים או ליתן לה גט בע"כ. הנה לא אדע מה רצונו אם לפלפל בזה אשר כמה ספרים חוברו ע"ז כמו (בית) [ברית] אברהם והוא פלפול ארוך מאד בכל פרט ופרט אולם מה אנו פעוטי הדעת להכריע בדבר שגדולי