דברי חיים חלק א צא

סימן א

אודות המוכ"ז שאשתו הלכה ממנו לערך ארבעה שנים מחמת רעבון ושוב לא נשמע ממנה אם מותר לו לישא אחרת כי מפני תלוי בו ואין לו מי שישמשם וגם הוא רך בשנים ולא תוהו בראה כו'

הנה באמת לא מצינו בשום פוסק להתיר בכזה ובעה"ג בתשו' [סי' נ"ג] מחמיר בפירוש וכתב שם ספק חרם להחמיר והגם שהגאון בנ"ב כ' במה"ת דספק חרם להקל דהוי עכ"פ כמו דבר שאינו מפורש בתורה באמת המעיין בס' בעי חיי להרב כנה"ג ז"ל כ' בשם גדולי ראשונים להחמיר גם בזמה"ז יעי"ש שהאריך הרבה בזה מגדולי הראשונים ובאמת גם הנ"ב לא היקל אפי' בהיתר צירוף מאה רבנים אך בזה לא ידעתי למה החמיר כ"כ הלא מבואר בתשו' כ"ח סי' צ"ג וז"ל אבל את זה ראינו מרבותינו נוחי נפש עשו מעשה להתיר לו לישא אשה אחרת עלי' כי כן קבלו הם מרבותיהם איש מפי איש וזה דוקא בהסכמת מאה רבנים ולבי אומר לי שכך קבלו מפי רגמ"ה שהחרים שלא לישא אשה על אשה שכשיגיע איזה ענין בין איש לאשתו שאין ראוי להחזיק בחרם זה יתירו אותו בהסכמת מאה רבנים כדי שלא יהי' הדבר קל בעיני הדורות ליקח אשה על אשה עכ"ל הרי דקבלת רבותיו הוי להתיר עפ"י מאה רבנים בעת שיראו שצורך לדבר ולפע"ד אפשר שזהו טעם התקנה שצריך מג' מדינות משום שרגמ"ה ז"ל אסר וא"כ חש לדבר פן יהי' מהצורך לפי צורך השעה והזמן לזה מסר הדבר לחכמי הדור המה לפי ראות עיניהם בהאיש ובמעשיו ודרכיו אם צורך לו להתירה וזה ידוע שאין דעות ב"א שוות לזה הצריך שיהא מג' מדינות שונות שיסכימו כולם שהוא לצורך גדול ולכן לא בנשתטית לחוד ורק לכל דבר צורך גדול לפי ראות מאה רבנים מג' מדינות בידם להתיר ועפי"ז נ"ל בנ"ד להתיר לו עפ"י מאה רבנים מג' מדינות כנ"ל ואולם באמת יותר נ"ל שיוכל לקדש האשה ע"ת באם אשתו חיה שלא יהי' הקדושין ואין שום חשש משום ביאת זנות מספק כאשר כבר האריכו גדולי הדור שלפנינו בשב יעקב ובמע"צ [סי' א'] ובבית מאיר ז"ל [בתשובותיו שבסוף הספר סי' וי"ו] כולם כאחד עונים דלא שייך בזה ב"ז ויעוין בשאגא"ר [דין מצה ומרור סי' צ"ג] מסוגי' דיומא וכ"נ מדברי הנ"י [רפאד"מ] דכ' דכל גיטין לדידן הוי דרבנן ומשום אפקעינהו וקשה וכי לכתחלה יתקנו לאפקועי הקדושין והביאה תהי' ביאת זנות א"ו כה"ג דאית בי' צד קידושין אין איסור בדבר ורק שמכוער הדבר ולכך קאמר הגמ' דאין אדם רוצה לבעול ב"ז מספק באם יכול לתקן הדבר במחילת התנאי אבל אם א"א רק ע"י ביאת ספק בודאי מותר ואדם מרוצה לזה כאשר הכריחו הגדולים הנ"ל בראיות ברורות וא"כ יוכל לקדש ע"ת באם שרגמ"ה החרים אפי' באופן זה לא יהי' קידושין כלל ואם לא החרים באופן מעשה כזה יהי' קדושיו קדושין והתנאי יהי' כדינו כמבואר בנ"ב [מה"ק אה"ע נ"ו] נוסח התנאי. אולם אני מסופק במתנה תנאי בדבר שא"א להתברר אי מהני ואולי הוי כתנאי שא"א לקיים דהוי כמפליג בדברים אך באמת בהאוסר על עצמו יין ביום שבן דוד בא [בעירובין דף מ"ג] דהוי תנאי ואמאי הא לר"י לא מחית לספיקא אלא ש"מ דזה מקרי ראוי לברר ועיין בכ"מ [פ"ד דנזירות הל' י"א] דמוקי סוגית הש"ס אליבא דר"ש דנחית לספיקא אך מהרמב"ם ז"ל [שם] ראי' דזה הוי עתיד לגלות ועיין בפ"י כתובות דף נ"ו דאם זה הוי מפליג בדברים לא הי' התנאי חל והוי נזיר לעולם אפי' בשבת יעי"ש ודו"ק. א"ו דזה לא הוי מפליג בדברים וע"כ צ"ל דהוי אפשר לברורי וה"נ אפשר לברורי ע"י אלי' ושפיר הוי תנאי. ואולם עכ"פ באם שיתנה ע"מ אם אשתו חי' לא תהא מקודשת בכה"ג נראה ודאי שמותר ואין כאן שום צד איסור משום ב"ז כנ"ל והתנאי יהי' ע"ד שכ' בנ"ב בח"ר [הנ"ל] הגם שבאמת בכאן לא צריך להחמיר עליו בכל ביאה דכאן לא שייך אחולי לתנאי דא"א עבב"ז דהא אסור לבטל התנאי משום תקנת רגמ"ה ובכה"ג הכריעו להקל דבזה"ז לא אמרי' א"א עבב"ז נגד התקנה ולכן לדעתי אם יסכים עמי כ"ת וגם עוד רב מפורסם דהיינו הגאון מאונגוואר גם אנכי להתיר באחד מהאופנים הנ"ל: סימן ב עוד בענין הנ"ל ש"ר לכבוד ידידי מחו' הרב הנאון בו"ק ע"ה המפורסם כש"ת מ' יקותיאל יהודה ט"ב נ"י האבד"ק גארליץ יצ"ו

גיה"ק הגיעני ותמהתי מאד מדוע החמיר למאד מחמת תשו' מהרד"ך ז"ל וכיוצא המחמירין וכי תנאי שקלת מעלמא הלא סברות המחמירין ידוע כתוב בספרי תשו' אחרונים ורמזתי' במכתבו ראשין וגם השאגא"ר מחמיר כמו שרמזתי שם. אולם דעתי מחמת עיגון לסמוך על מעיל צדקה והבית מאיר והמה בתראי ראו דברי שלפניהם והמה הכריעו להקל דכיון שהוא דרך קידושין ויש צד קדושין לא שייך ב"ז יעויין בדבריהם שכן הוא והביאו ראיות לזה. וע"ז הדרך בניתי ראייתי מהנ"י. וגם באמת גם לפ"ד מעכ"ת להחמיר בב"ז ורק דהתם מתירין משום שקרוב שלא יהי' ב"ז וכשיטת מהרד"ך ודעמי' באמת בנ"ד נמי קרוב שלא יהי' בב"ז חדא דדלמא מתה ואם חי' דלמא בכה"ג לא גזר הגאון [ר"ג מ"ה] וא"כ הקדושין חלין הגם שאין מקילין בזה הס"ס מחמת חזקת חי'. וגם כי הכנה"ג החמיר בס"ס בחרם אבל מ"מ לענין ב"ז הוי שפיר ס"ס דאין החזקה של אשה אחרת מגרע הס"ס דביאת זנות כידוע וגם הרבה מקילין בס"ס נגד חזקה אפילו בדאורייתא וכ"ש בפלגש דלרוב השיטות הוא מדרבנן ובפרט (בע"צ) [בצד] קידושין בכה"ג ודאי סמכינן אס"ס נגד חזקת של מאן דהו וגם כי מחמת שנשתקעה ונאבד זכרה קרוב הדבר שמתה ויעויין במרדכי ולכן בכה"ג לכ"ע לא שייך ב"ז וזה הדרך לפ"ד היותר נכון. אולם כבר אמרתי שלא לעשות מעשה בלתי אם יסכים כ"ת עמי עם עוד גדול אחד. והנה אחרי שהגאון החסיד מחו' מו"ה מרדכי דוד זלה"ה ולהבדיל בין החיים ידיד נפשי הג' הגאון מו"ה שלום נ"י הסכים עמי בכתוב להתיר לאיש אשר אשתו נאבדה ממנו ורק שרצו שאנכי ג"כ אסכים עמהם ולא כמותו מחמת שהם רצו לדון זה מעוברת ע"ד שהרחיקה נדוד ושארי טעמים (ואם) [ואני] החמרתי בזה אבל עכ"פ ע"ת לפ"ד אין מקום להחמיר אך אינני אומר קבלו דעתי כו'. ואודות הכתובה יש להקל הרבה כי כן ראיתי נוהגים כמבואר בצ"צ ובפרט בנ"ד דאין להוציא ממון מספק דדלמא מתה והוי כא"י אם הלויתני דא"י אם הגיע עת הפרעון ועכ"פ יש להקל כמש"כ בצ"צ וכיוצא בזה לפי שמראה לפניו ובד"צ. דברי מחו' חפץ שלומו וחג המצות יחוג בדיצות כנפשו ונפש אוהבו ד' צו תר"י לפ"ק צאנז. הק' חיים הלברשטאם: סימן ג

שאלה מעשה באחד שנשתטית אשתו והוא עני אין לו להשליש הכתובה ולא דמי טובת הנאה כי אין לו פ"א מה דינו [אם] להתירו ע"י מאה רבנים בהשלשת הגט לחוד או לא

תשובה הנה לפי מאי דמבואר בשו"ת צמח צדק סי' ס"ז וז"ל אע"ג דהרא"ש והריב"ש כתבו בתשו' והביאם הרב בהג"ה ש"ע אה"ע סי' קי"ט היכי דיכול לגרשה ואין לו לשלם הכתובה אינו יכול לעכב הגירושין אלא תתגרש וישאר הכתובה חוב עליו וא"כ ה"נ נימא הכי כיון שאין לו לשלם הכתובה תשאר הכתובה חוב עליו לא דמי דהתם שאני כיון שיכול לגרשה מצד הדין אלא שאין לו לשלם אינה יכולה לעכב בשביל פרעון הכתובה אלא תשאר חוב עליו דהכי כתבו בהדי' בתשו' אבל כאן אין גירושין כלל אלא שרוצה לישא אחרת חל עליו חרם דר"ג ולא נמצא היתר אלא בגווני דכתב הכלבו שצריך להשליש סך כתובתה ליד ב"ד כו' יעו"ש משמע דאין להתירו בלא השלשת כתובה דכן הי' התקנה דוקא. אך ראיתי להבית יעקב שכ' בהל' כתובות סי' ע' וז"ל ועיין בח"מ שכ' בשם הב"ח לייחד לה [כתובה] ולחייבו בכל תנאי כתיבה ותמה עלי' דכיון שחייב בכל תנאי כתובה למה נחייב אותו בכתובה ולפע"ד נראה הטעם דהא מבואר בסי' קנ"ד סק"א בהג"ה דאפי' במקום דאיכא פלוגתא אי כופין דאפי' שאין כופין לגרש כופין ליתן כתובה [וכו'] ובודאי אף שנותן כתובה ונדוני' מ"מ מחויב ליתן מזונותי'. ורפואתה כ"ז שאינו מגרשה דהא אכתי אשתו היא א"כ ה"נ כשנושא אשה אחרת בודאי כופין אותו להוציא הראשונה משים חרם ר"ג וכשנתפקח מחויב לגרשה תיכף דהא מה"ט משלישין הגט ולכך חייב בהשלשת כתובה ונדונייתה ומ"מ חייב במזונות כיון דמ"מ אשתו היא וזהו כשיש לו כתובה אבל ודאי כשאין לו כתובה דמתירין לו לישא אחרת והכתובה חוב עליו [וכו'] עכ"ל. והנה באמת תמי' גדולה איך מדחה לגמרי דברי הצ"צ אשר הובאו דבריו בכל פסקי האחרונים ולא הזכירו כלל גם גוף דבריו במחכ"ת לא יכולתי להבינם דמאי דמיון הוא להאי דהוא מהכופין אותו להוציא שכופין אותו עכ"פ ומוציאין ממנו הנדוני' דהתם מהדין לכופו על גט ולהוציא ממנו הנדוני' וכתובה ורק דעל גט אין כופין כדי שלא יהי' חשש גט מעושה אבל לענין ממון כופין ומוציאין הממון ממנו אבל באשה הנשתטית הוא ברצונו לגרש וליתן הכתובה ונדוני' ורק משמים