דברי חיים חלק א צ

הגיע לתוך ביתו גלוסקא יפה ודאי רצונו לזכות בו ושיאכלנו קודם הפסח. אך י"ל דהנה כל טעם זכות חצר הוא מטעם יד לשיטת התוס' [בב"מ דף י"ב] והקשה (הר"נ) [הנ"י] ז"ל [שם] הא יד בעי סמוכ' לו ויודע בו וכ' (הר"ן) [הנ"י] שם דהטעם הוא דחצר המשתמרת אפילו אינו עומד בסמוכה לו דמיא ליד דהא כל מה שיש בידו נותן בגווה להשתמר והוי דומי' דידו דהא אפילו אם הוי בידו נותנו בחצרו המשתמר ולכן הוי דומי' דידו אך כ"ז בדבר שבזכותו אבל בדבר שבחובה אדרבה אינו נותנו שם וברצונו להשליכו משם לכן אפילו חצר המשתמר לא דמי לידו יעי"ש [בנ"י פ"ק דב"מ במשנה דראה אותן רצין] ובש"ך ז"ל המביאו [סי' רמ"ג ס"ק י'] הנה לפ"ז בשעת בדיקת הבית מחמץ נהי דדעתו לזכות בחמץ גלוסקא יפה מ"מ לא זכי לו חצרו שלא מדעתו דהא אינו דומה לידו דהא באמת אינו נותן שם בבית במקום מכוסה ממנו חמץ ואדרבא בודקו להשליכו משם והוי לענין זה כמו דבר שחוב לו נהי (דזוכה) [דזכות היא לו] בחמץ גופא אך אילו הוי בידו לא הי' מניחו שם דאדרבה הי' נוטלו משם כדרך בדיקתו וא"כ ל"ד לידו ולא זכי חצרו כלל ואך עדיין י"ל דחצרו יזכה לו מטעם שליחות לשיטת הרי"ף [שם בפ"ק דב"מ] שפוסק כהך מ"ד דחצר משום שליחות אתרבאי וא"כ יזכה לו חצרו בדבר שלע"ע זכות הוא לו כגלוסקא יפה יהא זוכה לו חצרו והגם שלאחר שעת איסור חמץ לא יהא ניחא לי' מ"מ בענין זכין לאדם מטעם שליחות אזלינן בתר השתא כמבואר (בט"ז) [בנה"כ] הל' רבית [סס"י קס"ב] בשלמא אם מטעם יד שפיר כתבנו דל"ד ליד דהא ליתא מדעתו וגם אינו דומה כלל לידו בזה דנותן לתוכו דבר שזכות הוא לו דבשעת בדיקה אינו נותן לתוכו ולא הוי דומי' דיד אך מטעם שליחות שפיר יוכל לזכות לו החצר אפי' של"מ כיון דלע"ע זכות הוא לו. אך בזה עדיין י"ל דהא אין יכול לזכות במציאה מטעם שליחות דהא צריך משלח לזכות ממנו ובמציאה אין כאן מקנה לו וא"כ לא יוכל לזכות לו משום שליחות וכמ"ש רש"י ז"ל בב"מ והר"נ כ' להדי' דלשיטת הרי"ף זכות חצר במציאה הוא רק מדרבנן אבל מה"ת לא יוכל חצר לזכות מטעם שליחות וא"כ לא הי' כאן חשש כלל מדאוריי' דלא יוכל חצרו לזכות לו לא מטעם יד ולא מטעם שליחות אך לפמ"ש המל"מ [בספכ"ט מה' מכירה] דהפקר הוי לשיטת רש"י ז"ל דעת אחרת מקנה ויוכל חצר לזכות בו וא"כ בישראל דכ"ע מבטלין חמץ והוי הפקר מאי דלא חזי וא"כ שפיר יוכל חצרו לזכות מטעם שליחות דהא בעל האבידה הפקירו בפירוש אך כ"ז בחמץ ישראל אבל בחמץ של עכו"ם לא יוכל חצרו לזכות לו לא מטעם יד דאינו דומה לידו וכנ"ל ולא מטעם שליחות דאין שייך שליחות לזכות במציאה וא"כ שפיר כתב הירושלמי דוכי יכולין כל ישראל לבדוק כאחת דלחמץ של עכו"ם בלא"ה לא חיישינן וכנ"ל

ושוב ראיתי דגם לטעם יד י"ל שיזכה לו חצרו דחיישינן שמא ימצא גלוסקא יפה לאחר שעה ששית ודעתו עלי' ואז יזכה לו חצרו וכעין שכ' המ"ב [סי' נ"ח] ואך לכאורה בחמץ אין יכול חצרו לקנות לו כמו דאמרינן בסוף חולין [קמ"א ב'] דחצר לא זכי לי' בדבר שאין בעצמו יכול לזכות בדרך היתר לבד גניבה מטעם גזה"כ כמ"ש השט"מ בכתובות וא"כ לפ"ז לא יוכל כלל חצרו לזכות לו היכי דלא מצי לזכות בעצמו בהיתר אך לפי מה דכתבו התוס' ז"ל [בפסחי' כ"ט ב' ד"ה ר"א] דיכול לזכות בחמץ ע"מ לבערו א"כ יש דרך לפניו לזכות בו עכ"פ יוכל חצרו ג"כ לזכות בכל אופן דדוקא בדבר שאין מציאות לזכות בעצמו בדרך היתר אין חצרו קונה לו אבל אם יש מקום מציאות שהי' יכול לזכות דרך היתר חצרו קנה לו בכל ענין וא"כ שפיר חיישי' שמא ימצא גלוסקא יפה לאח"כ ויהי' חצרו זוכה לו אך דזה ליתא דבשלמא התם כתבו התוס' שפיר אליבא דריה"ג דס"ל חמץ מותר בהנאה דיוכל לזכות בו ע"מ לבערו דשייך בו זכי' אבל לדידן דחמץ אסור בהנאה והוא זוכה בו פ"מ להשביתו מעולם בלא שום הנאה א"כ מאי קנין הי' לו בו הא לא נטלו כלל לזכות בו רק להשביתו מן העולם ולכן אין שייך שום זכי' בחמץ לאדם ע"מ לבערו וממילא שוב אינו מצווה כלל לבערו דהא אינו שלו ועדיף מביטול דהא נטלו מתחלה שלא לזכות בו ועיין במג"א בשם הריב"ש ז"ל [אולי צ"ל תמ"ו סק"ו ובי"א שם] וא"כ כיון דאין שייך בו שיזכה ע"מ לבערו דהא אינו חייב עליו לבערו כיון דלא זכה בו מעולם ואינו מוזהר עליו בתשביתו וא"כ אפי' לפי מאי דקיי"ל דיש זכי' באה"נ דלא כנ"ב ז"ל [ע' נוב"י קמא י"ט] מ"מ לא שייך זוכה ע"מ לבערו דהא אינו מצווה כלל לבערו ולכן גם חצרו אינו קונה לו כל היכי דאיהו לא מצי זכי בהיתר גם חצרו אינו זוכה לו אך כ"ז בחמץ של עכו"ם אבל בחמץ ישראל דהכל מצווין עליו לבערו שפיר יוכל לזכות ע"מ לבערו דנהי דאינו עובר בתשביתו מ"מ עכ"פ עליו מצוה לבער כמו דאמרינן בש"ס ב"ק [צ"ח ב'] וא"כ דעכ"פ יכול לזכות בו ע"מ לבערו ושייך בו צד זכות גם החצר יוכל לקנות עבורו וא"כ שפיר קאמר הירושלמי דלחמץ של עכו"ם בלא"ה אין חשש דכל כמה דהוא בביתו של"מ אינו קונה לו מטעם יד ואם יראנה ג"כ לא יוכל חצרו לזכות לו באיסור וכנ"ל ורק בחמץ של ישראל ששייך בו תשביתו יכול לזכות בו ע"מ לבערו וכנ"ל וע"ז קאמר וכי יכולין כל ישראל לבדוק חמצן כאחת וא"כ לפ"ז לשיטת התוס' דחצר מטעם יד עיקר החשש שמא ימצאנה לאחר שעה ששית וקשה הא הוי ס"ס וצ"ל משום דבס"ס בדבר שיכולין לברר אין סומכין על הס"ס ולזה שפיר מקשה מהתם דאמרינן אכלתי' ונהי דמש"ג דרבנן הא בדרבנן נמי ביכול לברר צריך בדיקה ומשני התם אימור הוה והיינו דלא הוי בכלל הגזירה והוי ס"ס בדרבנן דא"צ לבער אבל במשנתינו דהוי ספ"ד לא מהני ס"ס בדבר שיכול להתברר וא"כ מסיפא דשמא תטול בפנינו לא הי' קשי' כלל דהוי אמרינן שאני התם דהוי דרבנן וספיקא לקולא אפי' דיכול להתברר וגם לא עשהו לספק גזירתם כודאי ולא כאו"ה ולא הי' יכול להקשות כלל אהדדי שני המשניות אך ממה דתנא הכא חייש לספיקא דשמא ימצאנה ש"מ דס"ל דאפי' מספיקא צריך לברר וקשה אמאי נימא אכלתי' דא"א דהמשנה ס"ל דבס"ס או סד"ר אפילו בצריך לברר מותר א"כ למה הצריך בדיקה שמא לא ימצאנה למחר וחצרו לא קנה לו כיון דלא ידיע לו מקומו הוי כאינו עומד בצדו וכמבואר במס' ב"מ א"ו החשש שמא ימצאנה א"כ נימא אכלתי' כמו התם ש"מ שסובר' משנתינו דבס"ס במקום שיכול להתברר צריך בדיקה ודו"ק

ועפי"ז א"ש מאי דמסיק הגמ' גבי שהטילה נפל לבור דהוי ס"ס וקשה באמת הא רוב נשים ולד מעלי' יולדות וכדברי הכ"מ וכמבואר בש"ס בנדה גבי הפילה לנהר יעו"ש אך באמת י"ל דס"ס אלים מרוב וכמ"ש הפלתי ז"ל אך זה קשה עכ"פ הא הוא דבר שיכול להתברר ונהי די"ל דבס"ס בדבר שיכול לברר א"צ בדיקה למסקנת הש"ס מ"מ היינו בס"ס בעלמא דעדיף מרוב אבל היכי שהס"ם הוא נגד הרוב נהי דעדיף ס"ם מרוב ומותר עכ"פ ביכול לברר אמאי א"צ עכ"פ לבדוק וע"ז כתב שפיר הרמב"ם ז"ל דהקילו בספיקות משום שהם מדרבנן וס"ס בדר' בודאי א"צ לברר: סליק בעזה"י חלק יורה דעה