דברי חיים חלק א פט

סימן סה

הרמב"ם ז"ל בהל' ט"מ פ"ט הל' י"א כ' שם וז"ל בור שמטילין כו' אבל אם הפילה שם אשה נפל ואין ידוע אם הפילה דבר המטמא או לא הפילה הואיל וחולדה ברדלס מצויין שם הרי ספיקו טהור דבר ידוע שכל אלו הטומאות וכיוצא בהן שהם משום ספק הרי הם של דבריהן עכ"ל. וכ' הכ"מ שם וז"ל ועוד י"ל דאפילו הא דאין ידוע אם הפילה דבר המטמא דלא חשיב ס"ס משום דרוב מפילות דבר המטמא הן מפילות עכ"ל. והקשה שם המ"ל ז"ל דהא הוא נגד דברי הש"ס פסחים ט' ע"ב דקאמר שם וז"ל לא תימא שהטילה נפל לבור אלא שהפילה כמין נפל לבור והוי ספק וספק עכ"ל. וי"ל לפע"ד כך בהקדים עוד דברי הכ"מ בהל' ט"מ פ' י"א [הל' ט'] שכתב דמדורה של עכו"ם שנחרב מטמא גם שחולדה יכול להלוך והוא נגד דברי הש"ס הנ"ל שאמרינן שם דשאני התם גבי מדורות העכו"ם דספק הוי ספק לא הוי ומש"ה אמרינן אכלתי' יעו"ש במל"מ שהניח דברי הכ"מ בצ"ע. ונלפע"ד דהוא כך דכבר ידוע קושי' המהרש"א ז"ל דמה מקשה הגמ' שם בפסחים על מתני' דאין חוששין טעמא דלא חזינן דשקל הא חזינן דשקל חיישינן והא מדורות העכו"ם אמרי' אכלתי' ומקשה המהרש"א דהא מתני' איירי בלא ביטלו לשיטת התוס' וא"כ הוי מדאורייתא ושפיר חיישינן משא"כ מדורות העכו"ם הוא מדרבנן וספיקו מתירין. ויש ליישב זה ולומר דשפיר הוכיח הגמרא מדחזינן דמתירין שם בלא בדיקה נהי דהוא מדרבנן הלא הלכתא דאפילו בדרבנן בדבר שיוכל להתברר ע"י בדיקה אין מתירין ספק דרבנן [ע' נ"ב י"ד סי' מ"ג] וא"כ למה א"צ לבדוק א"ו דזה הוא ודאי דאכלתי' וא"כ אפי' בדאורייתא מותר ומתרץ הגמ' דבאמת הוי ס"ס ואז בדרבנן א"צ לבדוק דבדרבנן אם הוא ס"ס א"צ לבדוק אפי' בדיכולין לברר כמ"ש בנ"ב [הנ"ל] ה"נ [כן] אך דעדיין קשה דלפי מה דמבואר בש"ך בדיני ס"ס סי' ק"י בשם האו"ה דכל היכי דרבנן נזרו אטו תערובות דאורייתא כמו גבי גבינות עכו"ם שגזרו שמעמידין בחלב נבילה עשאו חז"ל ספק זה לודאי ואין לצרפו כלל וצריך ס"ס מלבד ספק גוף הגזירה יע"ש. וא"כ הכא דגזרו משום שקוברין שם נפליהן א"כ הוי כמו ודאי קבורה ומטמא וממילא לא מהני רק ס"ס אחרינא זולת זה הספק דאימור לא הוה דהא ספק זה עשאו כודאי כמו בגבינות עכו"ם. אך יש לחלק דשאני הכא דרבנן גופא לא עשאו לספק זה כודאי דהרי אמרו שם (במתני') [בתוספתא פ' י"ח דאהלות] דמדורות עכו"ם תולין אפי' ברה"י א"כ הרי דלא החמירו בו כודאי ולא עשאוהו רק כספק מש"ה מצרפי עוד ספק א' דאימור אכלתי' ומטהרין משא"כ גבי גב"ע דעשאו חז"ל כודאי לא מצרפו כלל זה הספק דלמא לא העמידו בנבילה. אך עכ"ז קשה דהנה התו' בד"ה את"ל הקשו וז"ל וא"ת והא מדורות הנכרים רה"י הם ותנן במס' טהרות כל מקום שאתה יכול להרבות ספיקות וס"ס ברה"י טמא עכ"ל. וקשה לכאורה מאי קושי' היא הא בעלמא מחמרינן ברה"י אפילו בכמה ספיקות משום כיון דילפי' מסוטה שעשאו הכתוב כודאי לא מהני שום ס"ס בעולם משא"כ הכא גבי מדורות עכו"ם דכל עיקר הגזירה לא הי' רק לתלות מספק וא"כ היכא שאיכא עוד ס"ס טהור גמור ומאי דומי' הוא לשארי ספיקות שדינן לישרף ברה"י כודאי ומש"ה לא מהני ס"ס ופליאה על המפרשים ז"ל שלא הרגישו בזה. אך י"ל דהתוס' הקשו שפיר דהרי חזינן דר"י ב"י בתוספתא [שם] סובר דברה"י שורפין ועשאוהו כודאי בודאי דגם הוא לא יפלוג על הא דכל מקום שיוכל חולדה להלוך א"צ בדיקה דזה היא דברי ב"ה במתני' דודאי ריב"י ל"ל כב"ש א"ו דאכלתי' הוא כודאי ורבנן ל"פ בזו על ר"י ב"י ושפיר הקשו התו' ז"ל דמאי משני הגמרא אימור הוה וכו' והוי ס"ס הא לריב"י לא מהני ס"ם א"ו דמוכח דסברת אכלתי' הוא כודאי וקשה מתני' דהכא דהא לא חזינן רבנן דפליגי עליו בזה וא"כ לפ"ז כיון שהוכחנו דסוגי' אזלא אליבא דריב"י דמטמא ברה"י קשה מאי משני הגמ' דהוי ס"ס הא כיון דעשאו רבנן זה הספק לודאי שוב לא מצרפינן לי' לספק כלל כמבואר גבי ג"ע כנ"ל. אך בתירוץ התוס' על קו' הנ"ל מיושב גם זה דהנה התוס' ז"ל תירצו דלהכי לא מחמרינן הכא בס"ס משום דהוי כספק על והקשה הפ"י דהא ספק על הוא אליבא דר"א והתוס' ז"ל כתבו לקמן דר"א מתיר כל ס"ס ברה"י וא"כ (לא הוי להם לומר) בתירוצם על הקושי' דבס"ס ברה"י מחמרינן הוי להו לתרץ בקיצור דאתי' כר"א יעו"ש וגם באמת דחוק מאד לאוקמי סתם מתני' כר"א דלית הלכתא כוותי' ולכן נ"ל לומר כן דהנה הש"ך ז"ל ביו"ד פליג על הא דכ' התה"ד מביאו הרמ"א ז"ל סי' ק"י דבס"ס מותר בלא בדיקה אפילו במקום שיכולין לברר והביא התה"ד ראי' מהא דכ' התוס' בזבחים בשם ר"ת ז"ל להתיר ספק דרוסה בעדר ולא צריכה לבדוק עכ"פ ש"מ דס"ס מותר בלא בדיקה כ"כ התה"ד ז"ל והש"ך ז"ל [שם ס"ק ס"ו] מקשה עליו אדרבה מש"ס הנ"ל ראי' להיפוך דהא אמרינן שם בש"ס זבחים (ע"ד ע"ב) וז"ל בשלמא כולהו לא ידיעו אלא האי טריפה ה"ד אי ידיע לי' ליתי ולישקלי' אי לא ידע מנא ידע דאיערב אמרי דבי ר' ינאי הב"ע כגון דאיערב נקובת הקוץ בדרוסת הזאב ר"ל אמר דאיערב בנפילה עכ"ל. וקשה לדברי ר"ת אכתי אמאי ימותו כולם הא לדברי ר"ת ז"ל [מותר] מטעם ס"ס א"ו דצריך בדיקה ובקדשים לא בדקו כמו שפירש שם רש"י ז"ל יע"ש ובכו"פ שנתחבטו הרבה בזה. ולפע"ד נ"ל לומר דע"כ לא מתיר התה"ד ז"ל ואמר דא"צ לברר בס"ס אפילו דיכולין לברר [אלא] היכי דשני הספיקות באים עכ"פ לפנינו יחד דאז שפיר לדברי ר"ת ז"ל דס"ל להתיר ס"ס כה"ג לא צריך בדיקה דס"ס הוי כרוב ועדיף מרוב וכמ"ש הפליתי ז"ל ומש"ה א"צ כלל לברר אבל היכי שנולד לנו ספק דרוסה בבהמה דאז מה"ת צריכה בדיקה ואפילו לשיטת הסוברים מד"ת ספק לקילא מ"מ היכי שיכול לברר וודאי מה"ת צריך לברר וכמו באתחזק דלכ"ע ספיקא מה"ת לחומרא משום שמביא אשם תלוי כמו כן היכי דיכול לברר איסורו דלחד מ"ד הוי טעמא דאשם תלוי משום שיכול לברר באיסורו לכ"ע עכ"פ מה"ת צריך לברר ולבדוק וא"כ כיון שהי' לפנינו בבהמה ספ"ד דאז הי' מה"ת איסור ודאי [צריך] לבודקה והיכי שנתערב שנתוסף עוד ספק לא הוי רק ספק אחד בד"ת דודאי לחומרא וצריך לבדוק לכ"ע וא"כ מש"ה בזבחים שנתערב א' מהם ספ"ד לתוך הרוב לכ"ע צריך בדיקה וכמו בח' משתי ח' לכ"ע לא מהני ס"ס כמו כן נמי לענין לברר ודאי צריך לבדקו וז"ב. וא"כ לפ"ז י"ל דהא דעשאו רבנן גבי גזירתן כמו גבי גב"ע ועשאוהו כודאי נתערב בו נבילה וכן בכל גזירתן מספק ד"ת עכ"פ אם תיכף נולד הספק אם זה בכלל הגזירה בודאי מיתר מטעם ס"ס דלא התחיל כלל הספק שבעבורו גזרו רבנן כיון שקודם חלות הספק שעם גזירתן נתוסף עוד ספק ולכן במש"ג שגזרו חז"ל ועשאו כודאי שקוברים בו נפליהן מ"מ במקום שחולדה וחי' יכולין להלוך דאז חל עוד ספק אכילתן לא הוי זה בגדר מש"ג כלל ולא חל ע"ז תקנת חז"ל וזה כוונת התוס' דהוי כספק על ואין כוונתם דאתי' כר"א רק כוונתם כיון דבאמת הוא מדרבנן ורק כל הקו' לריב"י דסובר דברה"י שורפין והוי כודאי מחמת גזירת חז"ל מ"מ בכה"ג דהספק הוא על תחלתו אם הי' כאן ואם אכלתו בכה"ג לכ"ע טהור בדרבנן אפילו ברה"י דלא הוי בגדר הגזירות דמש"ג וזה נכון לפע"ד. ומעתה ל"ק קו' המל"מ על הכ"מ שמחמיר במש"ג שחרב שהקשה המל"מ דהא הוי ס"ס וכנ"ל ולפמ"ש א"ש דבשלמא אם מעיקרא הי' מקום שחולדה יכולה ליכנס מותר בלא בדיקה משום דתיכף הוי שתי הספיקות ואינו בגדר מש"ג כלל אבל כשכבר נאסרה והתירו בספק לריב"י כודאי ולרבנן עכ"פ צריך בדיקה מה"ת א"כ שוב לא מהני ס"ס וכנ"ל. ועפמ"ש א"ש מה שהקשו המפורשים דלמה לא פריך הגמ' [שם בפסחים] מסיפא [ומה שמשייר יניחנו בצנעא ומפרש רבא] דשמא תטול חולדה בפנינו וקשה נימא אכלתי' יעויין בפ"י ז"ל ולפמ"ש א"ש דהנה כתבנו דהא דפריך ממדש"ג על חמץ הא מדש"ג דרבנן כקושית המהרש"א ז"ל וכתבנו דעיקר הקושיא משום דהוא דבר דיכול להתברר וגם דחז"ל עשאוהו לספק גזירתם כודאי וכמ"ש האו"ה הנ"ל. והנה לכאורה מאי זו קושי' וכי הוא כ"כ סברא פשוטה דסד"ר במקום שיכול לברר צריך בדיקה דלמא אדרבה מכאן מוכח דא"צ בדיקה אפילו במקום שיכול לברר וגם סברת האו"ה שחז"ל עשאו לספק גזירתם כודאי גם זה אינו פשוט כ"כ להקשות מכח זה מתני' אהדדי אך מה דס"ד דמקשה להקשות לפע"ד דהוכיח ממתני' דילן דפסחים דס"ל במקום שיכולין לברר לא סמכינן אס"ס ולא אסד"ר דהנה הפ"י הביא בשם הירושלמי דמסיים במתני' וכי יכולין כל ישראל לבדוק חמץ כאחד וזה פלא דהא יש לחשוש מחמץ של עכו"ם ומאי האי דקאמר שאין ישראל יכולין לבדוק כאחד חמצן יעוין בפ"י שכמעט הניח בצ"ע. והנלע"ד הוא כך דהנה באמת על חמץ שלא זכה בו אינו עובר כלום וכשיטת התוס' ז"ל [פסחים דף ד' ע"ב ד"ה מדאורייתא] ודלא כפ"י ז"ל [שם] א"כ לכאורה הכא במאי יזכה בעה"ב בהחמץ שגררה החולדה אך באמת החצר זוכה לו ומאי דכ' האחרונים דלא ניחא לי' לפע"ד הוא דבר שאינו דקודם שעה ששית אם