דברי חיים חלק א עט

אצלו ולקחת תורת חבר עיר וכן הוריתי למ' ישראל יצ"ו הנ"ל בהיותו אצלי בניישטאט כאשר מה' גאדל מאורנבורג רצה לקבוע דירתו אליו לברונא וכ"נ דכל מה דאסרו חכמים שלא ירד איש לאומנות חבירו להשיג גבולו ולהרחיק מהזיקו ה"ד בכל מילי דאית בי' פיקוח פרנסה ומיעוט רווחין וחוסר מחייתו אבל כה"ג דחד עביד שררותא דמתא ואידך קאתי למיעבד נמי שררותא דמתא כוותי' ואין בזה ח"כ מאן לימא לן דאסור בכה"ג דכל חד וחד בעי למזכי בשכר פרנסי ישראל שהוא שכר שאין לו שיעור ול"ד למי שהחזיק במצוה כמה שנים דמשמע מלשון מהר"ם במרדכי ח"ה דאית לי' בי' חזקה שלא יוכל אחר לדחותו בכלום ממנה ש"ה דרגילין לקנות חזקה בכה"ג מן הצבור וליהנות צדקות והקדישו' על ככה להניח להם ולהיורשי' לחזקה אבל כתר תורה ושררותא דידה מונחת ומופקרת לכל מי שירצה לזכות בה ואי משום דיש פ"פ בדבר מחמת הפרס שתפול לכיס המנהיגים מגיטין וחליצה והשבעת נשים ושכר ברכת אירוסין ונשואין וכה"ג כמה טצדקי על קבול פרס זה אנו בושים ובטורח למצוא היתר לרובן והאיך נחזיק אותן כ"ה להחשיבן פרנסה ומחי' לבלתי יחזיק אחר בהם עכ"ל והסכים ע"ז מהרי"ו ומהר"ד והרב בעל כנה"ג בספרו בעי חיי רצה להשוות דעתם דבדבר שיוכלו שניהם לעשות בזה כ' מהרא"י שאין הראשון יכול למחות בהשני אבל באם רוצה לדחותו לגמרי כנידון דהריב"ש יוכל הראשון לעכב שלא לדחותו ולבסוף מסיק דפליגי הריב"ש ותה"ד ז"ל ורק הראשון מקרי מוחזק יעיי"ש ובתשו' מים עמוקים למהראנ"ח כתב וז"ל בסי' ע' ועוד יש ללמוד מדבריו דאפילו מתבטל חזקת הראשון לגמרי ע"י השני אינו יכול לעכב עליו כו' עד וע"כ לומר שהריב"ש ז"ל חולק על מהרא"י ז"ל בדבריו אלה שהרי כתב בפירוש בענין הרבנות שאין מוציאין הראשון מחזקתו שהחזיק בה אפי' לא החזיק אלא מעצמו מההוא דירושלמי וכן מהרי"ק ז"ל בההוא דביהכ"נ דפוסק דיש לו חזקה לראשון וכדכתבינן לעיל בדבריו ואע"ג דהוי דבר מצוה עכ"ל. והנה באמת דברי הכנה"ג תמוה במה שכ' לחלק בין ליקח ממנו חצי הכבוד או כולו ס"ס ראיית הריב"ש נכונה מהירושלמי מקרש שזכה בכבוד אין להורידו ולזה סיים מהראנ"ח ז"ל דהריב"ש ז"ל חולק עם התה"ד ומהרי"ו וסייעתם ז"ל. אך זה קשה למאד על מרן הרמ"א ז"ל שמביא בשולחנו הטהור שני הדיעות יחדיו בלא שום חולק וכאלו שניהם דבר א' אמרו וז"ל הרמ"א ביו"ד סי' רמ"ה רב היושב בעיר ולומד לרבים יכול חכם אחר לבוא וללמוד ג"כ שם אפי' מקפח קצת פרנסת הראשון כגון שהקהל קבלו עליהם הראשון לרב ונוטל פרס מהם ע"ז אפ"ה יכול השני לבא לדור שם ולהחזיק רבנות בכל דבר כמו הראשון אם הוא ראוי וגדול לכך אבל אם בא חכם אכסנאי לעיר אין לו לקפח שכר הרב הדר שם לעשות חופות וקדושין וליטול השכר הבא מהם הואיל והוא פרס הרב הדר שם אבל מותר לעשות החופה ולתת השכר להרב הקבוע וכן הותר לו לדון בין שני בעלי דינין שבעיר הבאים לפניו לדון דדלמא הרב שבעיר אין ממוצע להם אבל אין לו להורות איסור והיתר או לדרוש לנהוג שררה באתרי' דחברי'. מי שהחזיק לרב בעיר אפי' החזיק בעצמו באיזה שררה אין להורידו מגדולתו אעפ"י שבא לשם אחר גדול ממנו עכ"ל ולזה הארכתי בביאורו בתשובה אחת ותורף כוונתי דרמ"א ז"ל ס"ל כהראנ"ח דבדבר מצוה ששייכים בו כל ישראל לא יוכל הראשון למחות בהשני אך לדחותו לגמרי אפי' בדבר מצוה אינו יכול לדחותו והרבה הארכתי בביאור דבר זה בתשובה ועכשיו באתי בקצרה לתת טעם נכון לחילוק זה דהנה ידוע דסמיכות המורינו במדינת אשכנז הוא לתת גיטין וקדושין וכמבואר ברמ"א סי' רמ"ב סעיף י"ד וז"ל ענין [הסמיכות] שנהגו בזמן הזה כדי שידעו כל העם שהגיע להוראה ומה שמורה הוא ברשות רבו הסומכו ולכן אם כבר מת רבו הסומכו אינו צריך לסמיכות וכן בתלמיד חבר כדרך שנתבאר לעיל במקום שאין צריך רשות אין צריך סמיכות וי"א דמי שאינו מוסמך למורינו ונותן גיטין וחליצות אין במעשיו כלום ויש לחוש לגיטין וחליצות שנתן אם לא שיודע לכל שמומחה לרבים הוא רק שמצד ענוה ושפלות אינו מבקש גדולות ויש חולקין ומקילין ובמקום עיגון יש להקל אם כבר נתן גיטין וחליצות אבל לא בדרך אחר כי מנהגן של ישראל תורה כנ"ל. ועוד נ"ל שמותר לתת מורינו לאחר שיסדר גיטין ואעפ"י שמדין הסמיכה שבימים הראשונים לא הוי דינא הכי מ"מ עכשיו אינו אלא נטילת רשות בעלמא ושרי עכ"ל. וא"כ אם נותנים לאחד מורינו הרי הוא מוסמך וזכה בכל תפוצות ישראל לסדר גיטין וקדושין וא"כ גם הראשון לא זכה יותר ממנו דשניהם שוים וזה מדוקדק בכוונת התה"ד שכתב איזה גבול ניתן (לנו) [לו] היינו כי כל הסמוכים זכו בהכבוד הזה ואין זה בגדר השגת גבול ואין בזה קרש שזכה להנתן בצפון כי כן נסמך מתחלה להיות לו חלק לשרת העדה בתוך כל הסמוכין ובהדי' מצינו כן בסנהדרין דף ה' דרבה בב"ח ירד לבבל וא"ל ר"ח לרבי בן אחי יורד לבבל יורה יורה ידין ידין יתיר בכורות יתיר וכי נחית רב לבבל א"ל ר"ח לרבי בן אחי יורד לבבל כו' יתיר בכורות אל יתיר ופריך שם הגמרא מ"ט אילימא משום דלא חכים הא אמרי' דחכים טובא אלא לחלוק לו כבוד לרבב"ח ופירש"י שם כדי שינהגו בו בני בבל כבוד שבק לי' האי חשיבותא דאלו לרב הוו נהגי בי' יקרא בלא"ה עכ"ל אלמא דמשום הורדת כבוד ליכא דאם נימא דגם בכה"ג שייך קרש שזכה בצפון מאי קאמר ר' חייא ומאי השיב לו משום כבודו וכפי' רש"י שלרבו בלא"ה ינהגו בו כבוד הלא אסור לתת כבוד לאחר להוריד להראשון מגדולתו והגם שמזה אין ראי' דבבל היינו מדינה ויוכלו שניהם להורות ולהתיר בכורות כ"א בעירו אך כל כוונתי בזה דחזי' דמותר לסמוך לאחד ולאח"כ להשני וכ"א יש לו כבוד וא"כ כמו כן בעניני הסמיכות דמורינו או בכבוד כתר תורה שזכה בו מעצמו באותן המדינות שאין נוהגין במורינו בודאי כל ת"ח זכין בזכי' זו ומה שהצבור קבלו לאחד אין זה כלום כי אין הדבר תלוי במקבלים רק כתר תורה מופקר לכל הזוכה בה וא"כ שפיר שניהם שוים בזכי' זו ולא מקרי משיג גבול וזה מדוקדק בדברי מהרא"י שכ' אבל כתר תורה מונחת ומופקרת לכל ומש"ה אינו דומה לחזקת מצות שהוא לטובת הקהל כמ"ש שם מהרא"י אבל כתר תורה אינו תלוי במקבלים רק בהזוכים ובהזכי' כולם שווים ובזה נדחים דברי מהראנ"ח שם בתשובה ודו"ק. א"ו דאין זה הורדה דעל מנת כן נסמכו וא"כ זה הטעם של הת"ה דבמאי זכה אי משום שקבלו אנשי העיר בזה לא הפסיד שום נסמך לבא לסדר קידושין וגיטין כי ע"מ זה נסמכו אבל בנידון דהריב"ש שהי' לראש ישיבה ורצה להעבירו ודאי אין מורידין מקדושתו וא"כ שפיר צדקו דברי הרמ"א ז"ל שלא פליגי כלל הריב"ש ותה"ד ז"ל וא"כ בודאי מותר לת"ח לבא לסדר קדושין כרצונו באין מוחה וגם הפרס מותר לקבל וכמ"ש הרמ"א ז"ל. ומ"ש בתשו' חתם סופר [בחלק י"ד סי' ר"ל] לפשיטות דזה דוקא באם הפרס נעשה בעול אבל בימינו הפרס החופות וגיטין הוא דבר קצוב הוה רק שכירות ורק בימיהם לוקחים בעוולה יעו"ש ואחרי מחילת כ"ת לא כן הוא וחס להו לרבותינו הקדושים מהרי"ב ועמיתו הגדול להנות ממעות עוולה וחס לי' למהרי"א ומהרי"ו הקדושים לצאת לעזר לעושה עוול ישתקע דבר זה ולא יאמרו ומ"ש התה"ד בפסקיו הנ"ל וז"ל ואי משום דיש פ"פ בדבר מחמת הפרס מגיטין וכו' על קיבול פרס זה אנו בושים כו' ע"ש כנ"ל. נלע"ד דהנה באמת הפרס שלוקחים רח"ש אינו שכירות כאשר עלה על לב הגאון החתם סופר כי הלא ידוע שהוא דבר שלב"ל ולרוב עדיין לא נולדו החתן והכלה וגם המחותנים מארץ נכרי' בודאי שלא שייך שם שכירות עלה ורק הוא מטעם תקנת קדמונינו שתקנו להחזיק ת"ח ותקנו ליתן להם מכל חתונה כך וכך ותקנות יכולים לתקן על הנולדים כידוע מכמה תקנות קדמונינו ז"ל תיקון דד' ארצות ולזה אם הדין נותן שרשאי החכם לקבוע דירתו במקום החכם הראשון ומותר לסדר קדושין וכנ"ל בודאי שתקנה כולל גם עליו להחזיקו מרח"ש וכי גרע הוא מהראשון ע"ז כתב הת"ה שאנו בושים על הפרס היינו שאינו מתורת שכירות והוא כעין גזירה ומש"ה מותר גם להשני לקבלו וא"כ בודאי מותר לרב לבוא מרחוק ולשבת אצל רב הקבוע ולקבל פרס מקדושין וכדומה וכפסק רמ"א ז"ל ואין חולק. וא"ל דהראשון מקרי מוחזק ויכול לומר קים לי דלא כרמ"א ז"ל ורק דפליגי הריב"ש ותה"ד ז"ל וא"כ בספיקא מהני תפיסה זה ליתא חדא דודאי לא ראו אלו האחרונים את דברי הרמ"א ז"ל כי אלו ראוהו הביאוהו ולכן הלכתא כהראשונים נגד בתראי כידוע וגם כיון שהכנה"ג ג"כ רצה להשוות יחד דברי תה"ד והריב"ש ז"ל היכי שלא באו לדחותו לגמרי וא"כ לא נשאר רק סברת מהראנ"ח ובודאי דלא מהני קים לי במקום יחיד נגד רבים כידוע גם כי לענין קבלת הפרס אנשי עיר קטנה מוחזקים. אך כ"ז הוא מדינא אבל כבר העיד הש"ך ז"ל ביו"ד סי' רמ"ה ס"ק ט"ו וז"ל מיהו כ"ז מדינא אבל מצד המנהג אפשר שיש למחות בזה עכ"ל וכן באמת המנהג למחות ברב אחד שבא להשיג גבול הרב הראשון. אך בנ"ד כיון שהיא עיר וקהלה לעצמה לא ידעתי ולא שמעתי למחות בעיר הקטנה שבאו לקבל עליהם רב ואדרבה בכמה מקומות שלא הי' לעיירות קטנות רב ובקרב הימים קבלו עליהם לרב הרבה והרבה יש הנודעים אלינו באין מוחה ובפירוש כתב הרב הגאון בס' שיבת ציון סי' ק"ח וז"ל ועיין בריב"ש בסוף תשובה רנ"ג היינו כשבאים לפרוד זה מזה אבל אם כבר נעשה מעשה ונפרדו לא אוכל לדון כעת בזה והריב"ש כתב רק מטעם ישוב ביהכנ"ס שלא יחרב עושין תקנות לקיים שתיהן והיינו אם לא הי' לקהל קובי"ן יכולת להחזיק ביהכנ"ס הי' מקום לפלפל בזה אבל כיון שיש לאל ידם להחזיק ביהכנ"ס עם כל צרכיהם לעצמם אין שתי הקהלות האלה משועבדים זה לזה כלל עכ"ל ובאמת בתשו'