דברי חיים חלק א עח

הוא אמת המנהג עתה שהקדושין וגיטין אינו להמרביץ תורה וכמו שהי' בימי מהרי"א ז"ל ורק מי שקבלוהו הקהל עליהם בפירוש לזה

אך כ"ז בעיר א' אבל בב' עיירות וכיוצא בזה שהמנהג בכל המקומות שמקבלין הרב להם באין מוחה כידוע מכל סביבותינו ולכן נראה לפי המנהג כולו שייך להרב הב' אך לפנים משורת הדין יחלוקו ביניהם. ובנידון השכירות מהשו"ב לפ"ד אם הקהל לא שיעבדו עצמם להרב רק השו"ב והקהל שיעבדו עצמם [להשו"ב] להוסיף על שכר מהנשחטים דהשו"ב יכול לחזור בהרב הראשון שיאמר לו עתה אני צריך לפרנס להרב דמקומי ועניי עירך קודמין וגם דדמי עלי כארי' אורבי ואדעתא דהכי לא הבטיח לו ולא גרע מפועל שאיתרע שם איזה דבר חדש שיכול הבעה"ב לומר אדעתא דהכי לא שכרתיך אם הי' דבר ששניהם שוים בידיעת דבר זה כמבואר בח"מ [סי' של"ד] וכיון שהשו"ב פטור גם בעה"ב פטורים מהשו"ב והדרא לדמעיקרא ואין להרב הראשון שום תביעה על הקהל כנ"ל ואולם בס' חתם סופר להגאון מהרמ"ס ז"ל [בחלק יו"ד סי' ר"ל] ראיתי שכ' וז"ל מש"כ מהרא"י ז"ל על פרס זה אנו בושים וכנ"ל הוא בימיהם שלא רצה להיות מסדרי גיטין וקידושין עד שיתנו לו שכר וכתיב מה אני בחנם אבל בזה"ז אינו כן והפרס זה הוא בהיתר יעו"ש תמה אני איך חשד לגאוני עולם אשר מימיהם אנו שותים מהרי"ב ומהר"א שלא רצו לקדש עד שיתנו להם שכרם וח"ו לומר כן. וגם ע"ז היו צריכים להרעיש עולם כל הקדושים על דבר איסור ח"ו לא יאומן כן רק הטעם כנ"ל וכאשר כתבתי

לכן נלע"ד דהכל להרב השני אך שאין משיבין את הארי' החי וגם כי בספר בעי חיי פסקו כהריב"ש דאין לדחות כלל להראשון הגם דפסק שם מטעם מוחזק לא ידעתי במאי מוחזק הוא טפי מהב' וכן כ' בהדי' בתשו' מאמר מרדכי וכן משמע ממהרא"י דזה לא הוי מוחזק אך עכ"פ מהראוי לתווך ביניהם וכל אחד על מקומו יבא בשלו' לכן בזה נלע"ד דהרב ר"ש מותר לקבוע דירתו ולא שייך שום ענין חסידות בזה דהרי חזינן קשישאי גדולי האחרוני' אשר בצלם נחסה בגוים בהוראתם וכל פוסקי או"ה נתייסד ע"פ הרב מהרי"ו ומהר"א עזרו וגזרו להיות תלמידיהם מסייע להרב הב' ואי הוי ח"ו שום נידנוד איסור ח"ו למה להם לעשות כן ומלבד זה הוא דבר פשוט דעני המהפך בחררה אסור להב' ליטלו מהבע"ב אבל אם הבעה"ב נותן לו בעצמו פשיטא דליכא שום איסור וכן מבואר בהדי' בתשו' מהרי"ט בחי' למס' ק'. וא"כ שהקהל קבלוהו לר"ש וניחא להו ישיבתו אתם בוודאי מותר ומצוה לשבת אתם ולהרביץ תורה. ובעניני שררות על הציבור של ק"ק הנ"ל עם הישובים הסמוכים לה יהיו שניהם בשוה והפרס יחולק ביניהם ויתווך כאשר יבצע ביניהם ידידי הרב המאה"ג הקדוש מו"ה מנשה נ"י אבד"ק ראפשיטץ ואין להעמיס עול על אדומו"ר נ"י גאון הדור קדוש ישראל מו"ה אשר ישעי' נ"י והוא לבדו יתווך שלום ביניהם בנידון ממון והוא סמוך לגבול יודע הכל על נכון ובעניני דינא דמלכותא אין לדבר כלל ידוע לכל יודע נימוסים שבעיירות קטנות אין למלכות בזה כלל וכ"א יעשה כרצונו וגם אין להעדה הגדולה עליהם רשות בזה חוץ להרב דקרייז ואפי' הרב דקרייז אין לו תוקף ע"ז אם הדאמניע אינו מרוצה ולכן אין לדבר מזה חוץ כמה טעמי' שיש ע"ז לכן לא שייך בק' הנ"ל וישובי' הסמוכים לה דדמ"ד ומה שירצו יעשו ומחמת האמת והשלום חתמתי שמי: סימן נב

שאלה עיר אחת קטנה סמוכה לעיר גדולה לערך שלשה פרסאות והמה תחת דגל ממשלת הרבנות וראשי הקהל מעיר הגדולה וגם לבית חיים הוליכו מתיהם ורק מ"ץ הי' להם לפסוק שאלות וכדומה אך ב"ד לא נמצא בעיר הקטנה והמה כפופים לב"ד דעיר הגדולה וזה לא כביר תקנו להם בית חיים ורצו לפרוק מעליהם עול עיר הגדולה ורצונם שכל ההכנסות דעירם וסביבם השייך לבית חיים שלהם יהי' שייך לקהלתם ולהמ"ץ ולא יהי' לעיר הגדולה עליהם דבר רק המה יהיו כאחת ערי הגדולים ולזה רצה הרב דעיר הגדולה למחות בידם כי כבר החזיק בעניני הכבוד וההכנסות ולמה יגרע ממנו וכל כוונות עיר הקטנה לפרוק עול תורה ויראה כי ידעו שב"ד אין בעירם והמ"ץ איש רך לבב לא יוכל לעמוד בפרץ נגד עושי עול לזה חפשי יהי' מן המצות ואנשי עיר הקטנה אמרו כי מעודו החזיק המ"ץ שלהם בסידור קדושין וכדומה גם ההכנסות נתנו לו וכוונתם עתה רק לעשות להם תקונים ככל ערי ישראל מקוה חמה ובית הכנסת ויתר הענינים ולהכין הכנה לקבל איזה גדול בתורה להרביץ תורה בגבולם ולהדריכם בדרך ישרה ולזה יפרוקו מעליהם עול עיר הגדולה זה הוא תורף טענותיהם וכבר העריכו טענותיהם לפני גדולי זמנינו כאשר כתב לי הרב הנ"ל אולם בקשו ממני לחוות להם דעתי

תשובה באמת לא ידעתי למה מששתם כלי ידעתי מיעוט ערכי ומצורף גודל טרדותי אך לאשר דרכי להשיב לשואלי מחמת טעם הכמוס לזה לא אמנע מלהודיעכם ולא אשא פני איש כי האמת אהוב מהכל הנה מה שרצו קצת לומר הואיל שיש להם בית חיים אינם כפופים שוב לעיר הגדולה ומביאי' ראי' מתה"ד ובאמת משם ראי' להיפך דז"ל תה"ד בפסקיו סי' ס"ה דינא קאמרי דכיון דיש להם בית דין נסמך בעירם אול"ם שקבלו עליהם אינו דת ודין כל עיקר לכוף שום אדם מן הקהלה להוציאו מבית דינם לב"ד אחר כו' גם מ"ש קהלה קדישא מנהגם הנזכר שכל סביבותיהם השייכים לבית החיים שלהם יהי' דינם ותורתם כמותם לענין ב"ד דלהון גם בהא שפיר קאמרי וכן הוא מנהג בתי דינין כמדומה לי בכל מקום עכ"ל אלמא דוקא להכפרים שסביבותם תלוי הדבר בבית חיים אבל אם עיר אחת כפופה לאיזה עיר גדולה לא יצילם בית חיים מזה דאל"כ למה כ' הטעם משום שאינו דת ודין כל עיקר לכוף שום אדם מן הקהלה להוציאו מבית דינם לב"ד אחר סתמא הוי לי' ליתן כלל דכל שיש לו בית חיים בפ"ע והשייכים להם אינם כפופים לעיר אחרת אלא ודאי דזה לא מהני אם הי' מהדין כפופים ולזה כ' דמדינא אינם כפופים תחת עיר הגדולה וממילא המה והשייכים להם היינו לבית חיים נפרדים מעיר הגדולה וז"ב. ולכן אם בנ"ד אנשי עיר הקטנה מדינא כפופים לעיר הגדולה לא יצילם מה שעשו להם בית חיים ולזה נחקורה ונשובה אם יוכלו להפרד מעיר הגדולה והנה טענת הרב שכבר זכה בהכבוד וההכנסות ולא יוכלו לגרוע כחו ובאמת כן מבואר בריב"ש דהמעשה שהי' הרב ר' יוחנן ראש ישיבה במדינת צרפת באחת העירות הגדולות ובא הרב ר' ישעי' והביא ח' מהרב הזקן מהר"ם הלוי זצ"ל שלא יתפוס שום אדם ישיבה בלא רשות מר' ישעי' לדחות את ר"י משררותו וע"ז השיב הריב"ש ז"ל סי' רע"א וז"ל שנית שאף אם לא הי' מ' יוחנן בא בטענת אביו והי' ראוי מ' ישעיה להיות קודם להתמנות מ"מ כיון שכבר הי' נוהג בשררה ההיא שקבלו בעצמו והחזיק בה זכה בה מדגרסי' בירושלמי דהוריות דבי בר פזי הוו עאלין ושאלין בשלמא דנשיא כל יומא והוו אלין דלבי הושעי' עאלין קדמאי ונפקין קדמאי אזלין אינון דבי פזי ואתחתנון בנשיאותא אתון בעיין מיעול קדמאי אתון ושאלין לר' אמי א"ל ר' אמי והקמות את המשכן כמשפטו וכי יש משפט לעצים אלא קרש שזכה להנתן בצפון ינתן בצפון בדרום ינתן בדרום ותו אמרינן תרתין זרעייתא בצפורי בולטייא וסגנייא והוו בולטייא אזלין ושאלין בשלמא דנשיא בכל יום ועאלין קדמאי והוון סגניא עיילין ונפקין בתריהון אזלי סגני' וזכיין באורייתא ואתו למיעל קדמוי דבולטייא אשתאיל לרבנן על רבי ודרשה בבי מדרשא אפי' ממזר ת"ח קודם לכ"ג ע"ה שמעי' מהא שמי שהחזיק אפי' מעצמו באיזה שררה או דין קדימה אין נוטלין אותה ממנו לתתה לאחר גדול ממנו מכיון שכבר זכה בה אא"כ הוא ע"ה והאחר ת"ח אבל כל שהמחזיק בה ת"ח אין מסלקין אותו אעפ"י שהבא לנוטלה גדול ממנו הרי דבהחזיק בכבוד אין להעבירו ואולם היפוך מזה מצאנו בתה"ד בפסקיו סי' קכ"ו שכ' בשם מהרי"ו וז"ל וגדול מזה כתב האור זרוע וז"ל אם הוא ת"ח וצריכים בני אדם לטובתו אפי' אם בא מממשלה אחרת שאינם נותנים מס למושל העיר הזאת לא מצי מעכב עליהם ודאי חזקה כה"ג לא הסכים ר"ג מ"ה לאסור שום ישוב לת"ח ואפי' אם יש ת"ח אחר בעיר כי קנאת סופרים תרבה חכמה ואם אינו יודע להשתכר אלא לומד תמיד בני העיר מצווים לעשות מלאכתו ואם הוא עשיר התורה פטרתו ממס עכ"ל הרי כתב בסתם אפי' אם יש ת"ח אחד בעיר ולא חילק בין אם בני העיר קבלו עליהם ת"ח הראשון לראש ולקצין בין אם לא קבלוהו אלא בכל ענין לא מצי מעכבי ואם הוא עשיר התורה פטרתו אלמא שיש לת"ח השני חזקה כמו לת"ח הראשון וכן ראינו בכמה מקומות שהיו שני רבנים דרים בעיר א' ולא שמענו שהי' לזה חזקה יותר מזה כו' ובסי' קכ"ח כ' וז"ל ואי מטעם השגת גבול מהודענא לכון הקבלה שיש בידי ששמעתי מפי החבר יונה במ' שלום הישיש קרובי שאמר בשם אביו אני ואבותי ישבנו בישיבה לדון ולהורות בנייא שטאט אם הי' בא אחד אצלי להיות מנהיג כמוני לא הייתי מעכב על ידו והי' תמי' מאין הרגלים שטוענים המנהיגים השגת גבול בכה"ג כשספרתי הדברים הללו למ' אנשיל מרעגנשבורג אמר לי הזקן מהר"ם סג"ל אמר לי כה"ג מי נתן או הוריש לי הגבול שלא ישיגנו אחר עכ"ל הגדולים ז"ל ונראה נמי דהמדקדק בתוס' פ' לא יחפור ימצא משמעות טובה דאין כח ביד ת"ח זה למחות בחבירו שיקבע דירתו