דברי חיים חלק א עא

המשכה כנ"ד ודאי פסולה וכאן ליכא המשכה בקרקע כלל הגם שהרא"ש ז"ל כתב לפרש גבי הניח כלים על הגג דזה הוי המשכה שכשר מדבר שאינו כלי מ"מ הב"י ורמ"א ז"ל פסקו דצריך עכ"פ משיכה על ג' טפחים בקרקע ולכן בוודאי פסולה אותה המקוה כי נעשה ע"י אדם כנ"ל. ובודאי אשה אינה משגחת ע"ז וטובלת באיזה בית שתמצא ולכן ודאי אסורה לטבול בשום א' מהמקואות גם מטעם זה דלרוב הפוסקים כולו שאוב בלא המשכה מה"ת פסולה. גם הגידו לי שם וגם הרב מ' נחום דיין משם אמר לי שיש תיכף בהתחלת מוצא המים אמבטי כלי ומשם נתחלק לבתי המקוואות ע"י צנורות וא"כ היא בודאי פסולה. פ"ק מרחץ אויבין: סימן מו

נשאלתי מכ"ת על ג' מיני מקוואות שבקהלתכם והנה לא אוכל להבינם ציור עשייתם על הנייר רק בקיצור אודיע שרשי הדינים המוצרכים וממילא תדעו מה לעשות. א' זוחלין פסולין לטבול בהם זולת מעיין המושך או מעיין עומד במקום זחילתו והוא משנה במקוואות: ב' אין טובלין באויר כמו בכיפי הגל: ג' מים שאובים פסולים ומחלוקת בזה אם כולו שאוב הוא מה"ת פסול או רק מדרבנן: ד' להכשיר מקוה פסול ממקוה כשר צריך שיהא כשפופרת הנוד וגם שלא יהא קטפרס ולא גוד אחית אך אם הפסול רק מדרבנן כמו מקצת שאובה דלכ"ע הוא מדרבנן סגי בהשקה כ"ש וקטפרס ג"כ חיבור כמבואר כל זה בר"ש ז"ל במס' מקוואות [פ"ו מ"ח]. והנה לטבול בתוך הכלי לכ"ע אסור מה"ת כמבואר בתוס' [פסחים י"ז ב' ד"ה אלא וב"ב דס"ו ד"ה מכלל] ובראשונים ז"ל ולהכשיר כלי לטבול בתוכה מרמב"ם ז"ל נראה דצריך שיעשה נקב המטהרו וגם שיקבענה בארץ והוא עפ"י פירושו במשנה גפסית וסיד יעו"ש וגם קולא יצא מפירושו שגם שנסתם הנקב כיון שהוא דרך בנין לא מחשב סתימה והרא"ש והרשב"א והר"ש ז"ל מפרשי' באופן אחר ולדידהו מותר לטבול בכלי כשעשה נקב כמוציא רימון אליבא דכ"ע ולא צריך שיוקבע בבנין בקרקע אך כשנסתם הנקב שוב תורת כלי עליו ואסור לטבול בתוכה ובדברי הש"ע יש כמעט סתירה בדבריו והאריכו האחרונים כ"א לפרש לפי דרכו אך לדינא מחמירים וצריכים לעשות נקב כמוציא רימון כאשר החמיר בס' ש"ע להתניא ובספר שו"ת (מאורי) [אמרי] אש החזיק בדבריו לעשות הנקב כטפח וגם לקבוע התיבה בבנין קצת דרך בנין להקרקע דאז כשר לכ"ע אך כ"ז באם אין סותמין הנקב אך באם סותמין הנקב ולא יפתח זולת בשעת הטבילה מחמיר הנ"ב [מה"ת רס"י קמ"ב] לומר דכה"ג לא נתבטל מתורת כלי ולכן החמירו גדולי האחרונים לעשות שתי נקבים כטפח ואחד יסתמנו באבן ויהא סתום תמיד ואחד יהא עומד לפתוח ולסתום ובעת הטבילה יפתחנו ואז כשר לכ"ע דלדברי הרמב"ם כשר בנקב הראשון ונתבטל הכלי מתורת כלי והחיבור למקוה הוא ע"י נקב השני וגם לשיטת הרא"ש ז"ל הוא כשר דבאמת כבר נתבטל מתורת כלי ורק הנ"ב הוא שמחמיר ודי בזה נקב השני הנסתם ובפרט שי"ל דאבן לחוד לא הוי סתימה גם לרא"ש ז"ל ולכן בכה"ג כשר לכ"ע אך עדיין יש חשש בשעה שפותחין הסתימה יוצאין המים לחוץ וזוחלין והמה אינם מטהרין בזחילה שאינם מי מעיין והרבה חשש בזה בנ"ב מה"ת וגם בס' שו"ת (מאורי) [אמרי] אש מספק בענין זחילה זו דזחילה דאורייתא לכ"ע ועיין בב"י וד"מ ולא כהחתם סופר ולכן צריך לראות שלא יהא זוחל והיינו שהתיבה תהא משוקעת במים ותראה האשה הטובלת שלא תטבול תיכף בעת פתיחת הפקק ורק שתנוח מעט (להניח) כדי שיניח המים ולא יזחול כי כן דרך תיבות מלאות מים מנוקבות והושמה לתוך בור מים שמתחלה נראה זחילת מים להחביות ולבסוף שוקט ונח ואינו זוחל וכן כתב בס' (מ"א) [שו"ת אמרי אש סי' פ"ב] אך כ"ז אם התיבה משוקעת במים אך אם התיבה עומדת על הנסרים המכסים פני מים התחתונים אז יש מקום פנוי לזחול בכה"ג בודאי זוחלים מים מהתיבה על הנסרים ואז פסול לטבול בתוך התיבה משום זוחלין אך אם היא משוקעת במים אין זוחלין כנ"ל ומשום טבילה באויר נמי ליכא דכיון דהוא בקרקע ובטל מתורת כלי א"כ הנחתו בתוך הכלי הוי כמונח בארעא ואינו טובל כלל באויר והראי' מהמקוה שהי' על עליית קה"ק שהי' באויר רק שהי' מונח ע"ג העליות המחוברו' לקרקע כן נמי אם ינוח המים בהכלי הנקובה המחובר' לקרקע בבנין שהוי נח ממש ולא באויר ודלא כשו"ת מ"א שהאריך בחנם אך עכ"ז עדיין לא יצאנו ידי כל הדיעות בהכשר מקוה כזו דהנה נהי דהכלי בטלה מתורת כלי והוי כמחובר לקרקע מ"מ לפי המנהג שנותנים מים חמים שאובים ממש להתיבה האיך יוכל להכשירה הלא גם אם נימא דהתיבה הוא באר או בור במחובר אם יש בה מים שאובים פסולה וע"כ צריך אני לומר דהשקה להמקוה הכשירה מכשירה דכן תנינן משיקין הכשרה להפסולה אך כ"ז למאן דס"ל כולה שאובה מדרבנן אך לדידן דמחמרי כהתוס' והרא"ש ז"ל ורה"פ דס"ל כולה שאובה דאורייתא א"כ לא מהני השקה זו דהנה קיי"ל קטפרס וגוד אחית אינו חיבור ורק לענין שאובה דרבנן מקילין כמבואר בר"ש ז"ל [הנ"ל] ובש"ך יו"ד סי' ר"א [ס"ק קי"ז] וא"כ ברוב שאובה ודאי לא מהני חיבור כזה דהרי גוד אחית אינו חיבור מה"ת ולכן נלע"ד להחמיר לראות בכל פעם שלא יהי' רוב שאובין ואז לא הוי רק דרבנן ונטהר ע"י השקה

כלל הדבר הבא לעשות תיבה לטבול בתוכה צריך לעשות בה נקב אחד גדול כטפח ויסתמנה באבן ועוד יעשה נקב שני ויעשה פקק של עץ לפתוח בשעת טבילה וצריך לחבר התיבה בקצת בנין עץ להבור של המקוה שיהי' קבוע דרך בנין וכנ"ל וצריך שתשקע בתוך מים ממש התיבה באופן שלא תהיה זוחל וגם טוב לראות שלא יהא רוב שאובים וכאשר יהי' בדרך זה לא איכפת לן בניזוזה התיבה בעת רביית המים ובאופן זה כשירה בודאי וטוב שלא לטבול תיכף בעת פתיחת הפקק משום זחילה כנ"ל רק תנוח מעט וישקטו המים מזחילתן: סימן מז שוי"ר לכבוד ידידי הרב המאה"ג החסיד המפורסם כקש"ת מו"ה יעקב נ"י ראב"ד בק' אושפצין

מכתבו הגיעני ומחמת גודל טרדתי לא אשיב רק בקצרה מה שנוגע לדינא מענין אסר נשאלתי במקום שנתנו לתוך המקוה תיבה מנוקבת כדין והתיבה היא באמצע המקוה ומצד אחד רחוקה היא מכותל בנין המקוה ונתנו פלומפ בין הכותל להתיבה לחזק שתעמוד התיבה היטב וגם בנין בדף אחד מהנסרים המכסים את בית הטבילה יבא נסר אחד ויכסה גם את התיבה הזאת לחזקה ועתה רוצים לסתום הנקב של התיבה זה תורף השאלה

והנה בכאן שני ענינים אחד אם יסתמו הנקב והמים ישארו בתיבה בלא חיבור נקב למעיין א"כ אם יקח מים חמי' ליתן לתוך המקוה לחממה והמים המה שאובים א"כ יהי' בלא חיבור ובמה יוכשרו השאובים ההמה ולזה ודאי לא מהני רק שצריך נקב כשפופרת הנוד להכשיר השאובים הגם שדי בהשקה כ"ד לענין שאובים [בפסול שאובין דרבנן כמבואר בסנ"ג ע"ש בש"ך ס"ק קי"ז] אך לכתחלה בעי כשפ"ה מחמת כמה חששות שנתבאר. אך ודאי דלא מהני מה שניקב כבר אפילו אם נימא כדברי האומרים דאין לכלי שבירה סתימה לקבלת טומאה זולת כשחיברו בזפת אבל מ"מ במה יטהר השאובה כיון שעכ"פ אין מתחבר למעיין ועוד שוב שנית יש חשש דאורייתא דהא הוי טובל בכלי ונהי דהוי כקבעה ואח"כ חקקה מ"מ הלא טבילה בכלי מדאורייתא ולענין דאורייתא אפילו קבעה ולבסוף חקקה אינו כמחובר כמבואר בש"ם ב"ב [דף ס"ו] (וב"ז) וכבר האריך בזה הנוב"י במה"ת [סי' קמ"ב] נהי דכל האחרונים חלקו עליו וגם אני בעניי הבאתי ראי' ממקוה דכהן גדול בבית קדשנו שהי' ע"ג עלי' בכותל בנין נמי הוי כתלוש לרבנן דר"א וא"כ הוי כמו טובל בכלי דכל איסור דאורייתא לטבול בכלים אינו משום כלי דהא כלי לא כתיב בתורה ורק דאינו דומה למעיין שיש הפסק בין המים לקרקע משא"כ במעיין כן כתבו התום) והראשונים ז"ל הטעם דאין טובלין בכלים מה"ת והמרדכי ז"ל נתן הטעם דהמים מקבלים טומאה בכלים ושני טעמים אלו שייכי גם במים שעל גבי התקרה אם (כי) כה"ג אינו כמחובר לקרקע א"כ מפסיק הבנין בין המים לקרקע וגם המים אם המה לצורך רחיצת האדם מטמאים ומכשירים בהיותם על עץ התלוש ועל כותל כמבואר ברמב"ם ז"ל וא"כ אם כדברי הנוב"י ז"ל דכה"ג אפילו קבעה ולבסוף חקקה אינו כקרקע האיך היתה הטבילה לכ"ג ע"ג עלי' בנוי' א"ו שבכה"ג לא הוי כתלוש לכ"ע לענין מקוה וכמו שחילקו שם התוס' ב"ב לענין איצטרובל וכה"ג כ"ע מודים דהוי כמחובר וגם בצנור בלא"ה כיון שנעשו לשמש עם הקרקע הוי כקרקע לכ"ע אפי' לרבנן ורק הגמ' ב"ב דמקשה שפיר לפי הה"א דאין הטעם משום שאובה דרבנן מקשה הגמ' שפיר [דע"כ אין הטעם משום שנעשה לשמש עם הקרקע דא"כ] כיון דמתחלה חקקה ולבסוף קבעה פסול גם קבעה ולבסוף חקקה דמ"ש ומתרץ הגמ' דכולה דרבנן וא"כ שפיר הדרינן לכללא בכה"ג אפילו חקקה ולבסוף קבעה כשר מה"ת [ורק בחקקו ולבסוף קבעו פסול מדרבנן משום שהי' עליו שם כלי בתלוש עי' בד"ח למקוואות דין ל"ו באריכות ותבין] והרבה הארכתי בזה לחזק דברי מעירובין וממס' אהלות אך עכ"פ אין מהראוי לעשות מקוה לכתחלה אשר הגאון בנוב"י זצלה"ה פסלו מה"ת ואין עלינו שום היתר רק מחמת שנימא דהסתימה אינה סתימה ובאמת לפ"ד הרשב"א והרא"ש בפירושן סתימה מעלי' הוי סתימה ומובא דבריהם להלכה בש"ע יו"ד סי' ר"א [סעיף מ"ם בש"ך וס"ז סקכ"ה] וגם לפ"ד אין זה בנין כלל דמה שהפלומפ מחזיקו ודאי אינו רק כעמוד המחזיק דבר אבל אינו בנין כלל וגם מה שנתנו דף עליו