דברי חיים חלק א ע

שאם לא ע"י הגיסטרא הי' המים מתמעטים א"כ עיקר המקוה ע"י דבר המק"ט יאנן בעינן הווי' ע"י טהרה. והנה באמת לפ"ד התוי"ט סוף פ"ה דמקואות שכ' שם וז"ל ואשיב לעיקר הקושיא ואומר דל"ק קרא כלל דיהי' טהור כתיב ודרשינן הווייתן תהא עי"ט ולא מקרי הוי' אלא מה שמהוין ועושין ולא מה שמונעין שהמניעה היא הפך ההוי' ואעפ"י שע"י זאת המניעה נעשה דבר מ"מ קא חזינן דהתורה לא הקפידה אלא על הוי' המתהוים ולא על מניעה עכ"ל אלמא דבדבר המק"ט אינו אסור רק אם מושך המים למקוה ע"י אבל מה שעושה מעשה מניעה שלא יחסר הגם כי זה הוי כמעשה בזה לא אסרה אבל לענין שאובין כיון שעכ"פ המים אינם גדורים בבור רק ע"י הגיסטרא הוי כשאובים בגיסטרא הגם דלפ"ד הר"ש דטעמא דשאיבה פסול משום שמהוה ע"י דשמק"ט א"כ לא יהא טפל חמור מן העיקר דשאובים דהוא רק דרבנן משום גזירה יפסול בגיסטרא דהגיסטרא אינו מק"ט בעודו במים כמבואר בהראב"ד והר"ש בפה"מ ורק משום שאוב פסול ובדהמק"ט יהי' כשר כיון שלא נתהוה ממש בדבר המק"ט אולם זה אינו כ"כ קושי' דמצינו כזה במקוואות כגון משוכה ברובא [ר"ל דשאובין שנמשכו רובא פסול ובדבר המקב"ט כשר כשנמשך אח"כ בדשאמקב"ט כמבואר בש"ע סמ"ח] ודו"ק אך בלא"ה אני חוכך להחמיר בנ"ד לסמוך על סברת הנ"ב ז"ל הנ"ל דהנה ע"כ לא קא מכשיר שם הנ"ב רק בנסתם ע"י נסרים והנסרים גופא כשרים ואין בהם ק"ט כמבואר שם בתשו' דקיי"ל כמהרמ"פ ויתר הגדולים שהכשירו בנסרים ורק הפסול משום היתידות שנקבעו בהנסרים וע"ז חידש הנ"ב סברתו הנ"ל אבל בנ"ד אם הטסים מק"ט והמקוה כולה מרוצף בטסים לפע"ד פסול מה"ת דהנה מבואר שאין טובלים בכלי' הוא מה"ת והגם שלא מצינו בקרא כלי ורק הטעם הוא דאינו דומי' דמעין ובור דמפסיק הכלי בין הקרקע להמים והנה לפ"ז בשלמא באם השליבות מונח במקוה אזי העומד ע"ג כטובל במקוה דהרי אפי' כלי בתוך כלי מותר לטבול וכן אם כל המקוה נבנה בבנין כשר הגם שהבנין מפסיק בין המים להקרקע מ"מ בבנין לכ"ע מחובר לקרקע כקרקע לענין מקוה וכמו שהארכתי אבל בכלי מתכות כטסים אם המה כלי לא נבטלו מתורת כלי בזה שנקבעו בבנין עדי נשתנו ע"י מעשה כמבואר בשבת ומביאו שם הנ"ב וא"כ אם טובל ועומד ע"ג הטסים א"כ ל"ד למעין ובור דהא כלי מפסיק בין המים לקרקע ומה"ת לאו טבילה היא ולכן לפע"ד באם הטסים לא נעשו מתחילה להעשות בקרקע בודאי אסור לטבול במקוה זו שכולה מכוסה בטסי' כאלו ולפע"ד ז"ב. ואין עתה רק היתר הב' שכתב הנ"ב [מה"ת קל"ו] כשנעשה מתחלה לצורך מה שירצה יעשה בו הוי כנעשה לקרקע והוא (מח"ל) [ממל"מ] יעי"ש ולפע"ד אין ראי' מוכרחת משם ובפרט החתם סופר מחמיר בכה"ג [היינו כשנעשה לשמש עם הקרקע גרע לדידי' ולא בטל שם כלי מיני' לענין טבילה בכלי עס"י קצ"ח אי"ג ור"ה ור"ו] ואחריו החזיק תלמידו הגאון מהר"מ ז"ל בספרו וגם אינני בקי בענין עשיית טסים כאלו למה נעשו מתחלתן אם אולי נעשו לצורך דבר תלוש דוקא ולכן אם מתחלה נעשו בפירוש לקרקע כשר המקוה ואם לא נעשה בפירוש מתחילתו לכך לדעתי נכון הדבר להחזירם ולתקנם בשינוי מעשה ע"מ לקבוע בקרקע דאז אין שם כלי עליו ובטל לגבי קרקע דהוי כקרקע כמבואר בפה"מ להרמב"ם ז"ל בכלים פ"ך הגם שהחתם סופר ז"ל מחמיר בזה כבר הארכתי לבאר שלא כדבריו ובאמת אם לא כל המקוה נתכסה בטסים יש מקום לומר דהוי כמו הכלי הוא בהמקוה והוא מקוה מבלעדי מה שתחת הטסים ואז הוי כטובל בתוך כלי במקוה וצ"ע בזה לכן נלע"ד כנ"ל: סימן מה

הנה שמעתי אשר יש מהנדזין בדברי שאמרתי לפסול הבתי מקואות במרחץ אובין מחמת שנכשרו ע"י גדולים שלפנינו ואמרתי להתנצל עצמי שח"ו אין כוונתי לחלוק על גדולי הדור כי ידעתי מיעוט ערכי ועפר אני תחת כפות רגליהם. אולם רבותינו שהכשירו ידעו מאיזה [טעם] הכשירו והיו באופן הנאות להכשיר אולם כפי מה שהמה בנויים כעת פסולים ולית דין צריך בשש. והנה אבא לפרש שיחתי כי הנה צורת המקוואות המה עד"ז שיש בור מרוצף באבני שיש ובתוך הבור נוזל מים חמים או צוננים ממעיין מרחיק ע"י צינורות של ברזל המונחים על בנין כותל של הבור והמה מחוברים בכותל ובתוך הצנורות ההמה יש כלי הנקרא (שרויף) אינו מחובר רק תחוב בתוך הצנור להתגלגל להוריד המים כרצונו והמים נוזלים תיכף בשעת פתיחת השרויף מכל הצדדים כאשר עיני ראו ובתוך הבור בתחתיתו יש נקב גדול להוציא המים לנקות המקוה ויש פקק של מתכות הסותם הנקב הזה שלא יפתח זולת בעת הצורך לנקות הבור ובעת נפתח הפקק של מתכות הנ"ל אזי נשאר הבור ריק בלא מים זה הוא תורף בנין המקוואות ההמה כאשר עיני ראו בכמה בתים הנ"ל. והנה לפ"ז כל מעמד מי המקוה הוא ע"י מתכת הנ"ל נמצא כי קיום המקוה ע"י דבר המקבל טומאה דפשוטי כלי מתכות מקבל טומאה. והנה בקרא כתיב מקוה מים יהי' טהור ואסמכו אקרא זה דצריך שהוויית המקוה יהי' ע"י דבר שאינו מקב"ט מה"ת כמבואר בר"ש מקוואות ובהרא"ש ז"ל בהל' מקוואות ובהרשב"א ז"ל בתשו' ובהר"ן ז"ל וכן פסקו הש"ע וכל האחרונים דאם הוויית המקוה ע"י דבר שמק"ט פסולה מן התורה ואין חולק בזה זולתי הרמב"ם ז"ל ומעט אשר עמו. ולהלכה פסקינן כרובא דרבוותא שהיא פסולה מה"ת. וא"כ הרי מקוה זו פסולה ואך לכאורה י"ל דזה הפקק אינו מק"ט משום שנעשה לשמש עם הקרקע אך המעיין בתוס' מקואות מביא' הר"ש ז"ל [בפ"ו דמקואית] גבי אביק שבמרחץ דבכה"ג מטמא ובנוסח ארץ ישראל משמע משום שנעשה לשמש עם המרחץ הוא מק"ט והן אמת שבעניותי אמרתי לפרש התוספת' ונא"י [שמביא התי"ט] פ"ו מ"ז ע"ד אחר ולהכשיר באם עשוי לשמש עם הקרקע והוא אתי בכתובים אך עכ"ז מבואר בחתם סופר [קצ"ח ור"ה ור"ו] ובת' מהר"ם א"ש תלמידו ז"ל לפסול מקוה כזו כמבואר בדבריהם למעיין בהם וא"כ מי הוא המיקל נגד הני תרי אריוותא עלאין גם אפילו אם נימא שעשוי לשמש עה"ק אינו מק"ט מ"מ הוא פסול במקוואות הללו כמבואר בנ"ב מה"ת דצריך דוקא להעשות מתחלה רק לשמש עם הקרקע ולא סתמא וזה ידוע לכל דבבתי מרחצאות הללו יש כמה אמבטות כלים ממש וגם בהם פקקים הללו ונעשים בהמאשין והאומנים העושים הפקקים הנ"ל עושים שיהי' הפקקים למה שיצליחו או להקרקע או להאמבטאות וכל בר דעת יודע שאינם מכוונים תמיד ולפעמים כשמתקלקל אחד מהבורות נותנים במקומו פקק של האמבטאות וא"כ לא נעשה דוקא לשמש עם הקרקע וא"כ מק"ט והוי הוויית המקוה ע"י דבר המק"ט שפסול ועיין בש"ע ובהגהת הרמ"א ז"ל בסי' ר"א [ס"נ] גבי מקוה הנוטפת שפקקו במטלית וגבי קבלת טומאה מדאורייתא קיי"ל אין ברירה גבי נפתח פתח אחד. ועוד יש פסול מפני הצנורות של ברזל המונחים בתלוש וע"י יוצא המים להמקוה שודאי פסול מוחלט כי הוא אינו משמש כלום עם הקרקע רק הוא ממש כדין המבואר במשנה [מקוואות פ"ד מ"ג] צינור המונח אם יש בו חקק ונקרא כלי המים שיורדים ע"י למקוה פסולה וא"כ כמו כן אם אינו כלי קיבול רק הוא כלי מתכות המק"ט ג"כ פסולה המקוה לדידן דקיי"ל כהר"ש ז"ל וסייעתו ואין לומר ס"ס מחובר הצינור בכותל בבית זה לא מהני מידי דידוע דמה"ת תלוש ולבסוף חברו לא הוי חיבור לדבר שהוא פסול מה"ת וכבר האריך בזה בנ"ב (מ"ק) [מה"ת קמ"ב] ואפי' להחולקים עליו התם טעמא אחרינא דבמקוה סגי בחיבור כזה כאשר האריכו בזה הרבה האחרונים אולם אינו מציל חיבור כזה את הכלי מלקבל טומאה דאינו חיבור והוי כמו דף של נחתום דקיי"ל כחכמים [ב"ב דף ס"ו] בדף של מתכות כאשר פסקו רוב האחרונים וא"כ כיון שהכלי מק"ט שוב הוי המקוה נעשה ע"י דבר המק"ט ופסולה מה"ת ועיין במס' כלים גבי קופה שקבעו בנדבך ולכן ודאי פסולה המקוה באין חולק זולת הרמב"ם ז"ל. וגם עוד טעם לפסול שהמים עוברין ע"י השראף של מתכת והשרויף אינו מחובר כלל ומבואר במשנה גבי נוטפין שעשאן זוחלין דלפירוש הרא"ש ז"ל שם פסולה מה"ת וכן פסקו רוב ראשונים ואחרונים כולם וא"כ על מי נסמוך להכשיר מקוה זו הפסולה לרוב ראשונים ולכל האחרונים ואפילו לדעת הרמב"ם ז"ל צריכין לבדוק השראף אם אין בה בית קיבול הנעשה כלי ע"י לפעמים כידוע ולכן לע"ד מקוה זו פסולה. ובר מן כל אלה אתפלא האיך יהיו אלפים מנשי ישראל טובלות במקוה אשר אין משגיח עלי' האיך נעשית ומי יודע איזה שינוי יתהוה בכל עח לפי המצטרך לתועלת המרחץ וידוע דברי תשו' הרשב"א והרא"ש ז"ל מקוה אצל נכרים שהכשירו באיזה אופן שהכשירו אשר לא שייך בנ"ד. ולכן מאד נפלאתי מעיר ואם במדינה אשר לא יעשו מקוה כשירה בבית הקהל אשר בקל נוכל לעשותו באופן שלא תוכל לפסול בשום אופן כידוע ליודע ספר שנקל לתקן מקוה כזו שלא תבוא לידי פסול. כל זה ראיתי להשים התנצלותי על דברי ועדת ישראל יעשו כטוב לפני ד' ונפשי הצלתי ומחמת כי אין אתי שום ספר המדבר בענינים אלו ואפילו גמרא מס' נדה ומשניות אין עמדי לזאת לא העתקתי רק מה שנרשם בזכרוני והמעיין יראה כי כן האמת

אחר כותבי זאת הגידו לי שיש כמה בתי מקוואות שם שנתהוה המים ע"י מה שאנשים שואבים המים ע"י פלומפ לתוך הצינור וא"כ בא ע"י אדם ואפילו אם נימא שהפלומפ אינו כלי מ"מ בא ע"י מכח אדם ומבואר בבעה"נ דאפילו שלא ע"י כלי רק מכח האדם פסול ופסקינן בש"ע כוותי' ויעוין בט"ז [סי' ר"א סקכ"ח] גבי שיירא שעברו והתיזו ברגליהם מש"כ שם ויראה בבירור דשלא ע"י