דברי חיים חלק א סט

ורשאים בני העיר להסיע על קיצתן אבל עפ"י הדין בודאי. יוכל למחות בשענקרס אולם כ"ז לענין מחאה מלהיותם שענקרס אך לשלם לו כרצונו המנהג בכל מקומות ישראל שמעמיד מקחו כרצונו באין מוחה. וגם מה שכתב מעכ"ת שהוי גזילה מהשר במה שרוצה יותר בעד דמי היין כיון שעפ"י דד"מ לא מגיע לו מהיין כלום לא ידענא פירושו והלא השר אינו כופו לשלם לו מהיין ורק אומר או שתשלם לי מהיין ואם לאו תן לי בעד האורענדי מיי"ש כך וכך ולא ידעתי בזה גזילה והשוכר ממנו יקח שכירות מהשענקרס כפי רצונו זה עפ"י הדתה"ק והמנהג בכל תפוצות ישראל ורק שמחוייבים הב"ד שלא יעשה רמאות על השענקרס לגרשם ברמי' אבל כמו בנ"ד שאינו רק מציל עצמו ורוצה לגבות מה שינתן להשר הדין עמי אך בני העיר יכולין לומר להשענקרס מה לנו בתקנתיכם אנו רוצים לעשות חכירות מהיין לצורך תקנות בני העיר אך בזה אזלינן בתר רוב פורעי המס כידוע וכנהוג. חי"ת מורנא אין להכשיר רק בג' תולעי' או במקום ששכיח הדבר והנקבים לא נשתנו מכפי נקבי המורנא שבאותו המקום ואל תשמע לשו"ב כמבואר (בת"ש) [ברשב"א]: טי"ת לענין להחמיר שמונה ימים מעל"ע בעגלים לפע"ד אין רשאי לנהוג חומרא. נגד הדין רק בדבר שאפי' להמקילין הוא זה הדבר נמי פרישות ורק שהמה מקילין ופטרהו בחומרא זו שלא להיות חוב אך מי שיחמיר לעצמו גם להמקילין הוא פרישות וכמו שבבהמ"ז שרשאי להחמיר כב"ש ולחזור למקומו כיון שגם ב"ה מודים לב"ש אבל בק"ש דמאי פרישות הוא לומר בשכיבה ובקימה [ממש] בזה חייב מיתה העושה כדברי ב"ש כמו כן אני אומר בשלמא לענין משמוש סרכה וכדומה מזהירות שגם המקילים מודים שיותר טוב שלא לאכול ממשמוש שתלוי בדעת השו"ב ובסברא ואומדנא של השו"ב ולכן הוי פרישות המחמיר בדבר אבל בדבר זה שלפי ההלכתא להמתין שמונה ימים היא רק מדרבנן מחמת מיעוט המצוי וא"כ לפי מאי דקיי"ל לכל הפוסקי' בשהה שמונה ימים בלא מעל"ע נמי יצא ממיעוט המצוי וא"כ מאי שייכות חומרא בזו והוי רק כמו המטה בק"ש וז"ב. יו"ד בדבר האלמנה טוב לבצע וכן שמעתי מפי מו"ח ז"ל כי יש בזה תקנות שונות: סימן מג שוי"ר להרב החריף ובקי המושלם מו"ה יוסף יהודא כ"ץ נ"י

מכתבו הגיעני ואם כי אפפוני מסבות מתהפכות ע"פ תבל לא אמנע מלהודיע דבר אמת להלכה לפע"ד והנה תורף השאלה ז"ל גיגית גדולה עומדת בחדר על הקרקע וניקב כשפ"ה כדינה ומחוברת בקרקע ובתוך הגיגית ישאבון המים לתוכה מפלומפ ובאים לתוכה ע"י צינור מתכות אשר אינה מחוברת לקרקע והפלומפ נ"ל דנקראין מים שאובין דלא כתשו' זכרון יוסף וכ"כ בס' תשו' פ"מ וכ"נ להגאון חו"ד ולכה"פ באים המים ע"י אדם וסילון של מתכת הולכת מגיגית אל המעיין לעשות השקה ולטהר את המים שאובין והמעין עומדת כב' קומות איש תחת הגיגית וזה צורתה עכ"ל השאלה: $$גיגית גדולה ניקב כשפ"ה סילון של מתכות מעין כב' קומות איש תחת הגיגית- בתוך ציור בספר

$$ והנה באמת מה שפלפל כ"ת בדברי התוי"ט שכ' במקואות פ"ו מ"ח מטהרין את המקואות העליון מן התחתון והרחוק מן הקרוב כיצד מביא סילון כו' וכ' התוי"ט וז"ל ושמא מטעם זה לא חיישינן בסילון אפי' יהי' קטפרס דהא אנן אמרינן דקטפרס אינו חיבור במ"ו פ"ח דטהרות ומסיק בתוי"ט דמה"ט שכ' התוס' בגיטין דאם סופו לירד אמרינן הוי חיבור אפי' קטפרס ומה"ט אפי' גוד אסיק נמי אמרינן כו' ומצאתי ראי' מפורשת דקטפרס אינו חיבור דאי' במס' יומא (דף ל"א א') אמר אביי ש"מ עין עיטם גבוה מקרקע עזרה כ"ג אמות כו' וא"א דקטפרס כשר קשה דלמא הי' החיבור ע"י קטפרס עכ"ד. ובאמת כפי הבנת מעכ"ת דהי' יכול להיות במקדש שאובי' וע"י חיבור ולזה מקשה מעכ"ת דלדברי התוי"ט הי' יכול להיות ע"י קטפרס ולא ידעתי דלדעת מעכ"ת אכתי קשה דמהיכן מוכיח אביי דהי' גבוה כ"ג אמות דלמא לא הי' רק כ"א אמות והי' שאובי' בהמקוה ונתערב עם עין העיטם דבזה ודאי לא מקרי קטפרס במה שמים הגבוהים נחים על תחתונו כמו שידוע לכל מבין דזה אינו קטפרס כלל וגם בלא"ה הלא א"צ כלל מ' סאה כמבואר במשנה במקואות דמעין שנתחבר למקוה או לשאובין מטהר במשהו אך באמת המעיין בגמ' דזאת ידוע להם בפשוט דהמקוה הי' מעין עיטם וכ"ע ידעו זאת בפשוט ורק אביי השמיענו דעין עיטם היה גבוה כ"ג אמות ומשום דעשאו המקוה לכ"ג באופן שלא יצטרך לישב ולא לשכב כמבואר בתוס' שם אך באמת התוי"ט ז"ל לא כתב זאת רק לפי סברתו ולפי שיטת התוס' בגיטין דבכה"ג קטפרס חיבור אך באמת לפי שיטת הב"י ז"ל ורוב האחרונים אין קטפרס חיבור בשום אופן. והנה באמת נראה דדעת המורה שהקיל בחיבור כזה דהוא קטפרס הוא משום דלרוב הפוסקי' כשר באם ניקב כשפ"ה ונקבע בקרקע הגם שרבו סברות האחרונים לאסור כבר גם אני בעניי הכרעתי להתיר וכנראה מהלשון של כל הראשונים והאחרונים שלפנינו רובם הסכימו להתיר כמבואר להמעיין בספריהם וא"כ נהי דאנן מחמרינן לכתחלה עכ"פ די בחיבור כזה כן נראה לכאורה דעת הזקן המורה ז"ל. אך לפע"ד הכא פסול דאורייתא לכ"ע ולא מהני חיבור והוא משנה מפורשת במקואות דהנה ידוע שמי מקוה אפי' מקוה כשרה אינו מטהר בזוחלין והנה לפי ציור מקוה שצייר מעכ"ת וכנ"ל שזוחל המים מן המקוה לתוך הצינור שיחברו למעין הנמוך ממנו כקומות שני אנשים וא"כ נהי שנימא דקטפרס חיבור מ"מ הלא ידוע שמעין העומד אינו מטהר רק במקומו ואפי' מעין עשוי כנדל המושך ג"כ אינו מטהר שלא בדרך מהלכו כללו ש"ד בזוחלין ובכה"ג לא מהני החיבור מטעם המבואר בתה"ד מביאו הט"ז ז"ל [סי' ר"א ס"ק ג'] או מטעם הט"ז ז"ל והרבה טעמים נאמרו בזה אך יהי' מה שיהי' המשנה מפורשת שאין המעיין מטהר בזוחלין רק במקום שהי' יכול להלך בתחלתו וא"כ כאן דהמקוה למעלה ומחברה למעין א"כ בשעת טבילה שהוא זוחל בודאי פסול מה"ת לכ"ע ולכן לדעתי מקוה זו פסולה ומעכ"ת יזהיר לנשים שלא יטבלו במקוה זו וגם אם יחזרו ויסתמוה בשעת טבילה ג"כ לפע"ד פסולה לכ"ע כיון דלא נקרא עלה שם כשרות דמתחלתו הי' פסול משום זוחלין ולאח"כ נפסק החיבור לפע"ד פסולה מקוה זו לכ"ע ויוכל לתקן בקל ורק לא יכולתי לבאר האיך התיקון כי בזה למראה עיני המקום ישפוטו האיך לעשות באופן שלא יבואו לידי מכשול באיזה פעם

ומה שנסתפק מעכ"ת בענין השליבות וכתב ז"ל ב' נסתפקתי בענין הגיגית שנתחזק השליבות הנקראים רייפין ע"י שליבות של ברזל אם הוא כשר אפילו שהוא מחובר לקרקע והוי כקרקע אפ"ה שהכלי מתחלה נעשה לשמש בקרקע והוא מקבל טומאה א"כ עיקר עמדו ע"י ברזל והוא מקב"ט. וכן הוא בתוי"ט מס' כלים ולא ידעתי מקומו עכ"ל. הנה לדעתי אשר מעכ"ת נמשך אחר דברי החתם סופר [סי' קצ"ח אות י"ג ור"ה ור"ו] ותלמידו מהר"ם א"ש ששני הגאונים רצו לומר דאם נעשו מתחלה לקבוע בקרקע מקבל טומאה ובאמת הוא נגד כמה משניות בכלים וברמב"ם ז"ל בפ"ך מכלים מבואר בהדיא בפה"מ דלא כוותי' ומה שתלה החתם סופר ז"ל בנא"י שמביא התוי"ט במקואות במחכ"ת שאינו כאשר הוכחתי בעזהי"ת בארוכה [בס' דברי חיים על הל' מקואות אות ל"ו] ולכן אין בזה חשש לפע"ד אך מפני שיצא הדבר מפי אותו צדיק יוכל לעשות השליבות מתחלה ע"ז לעשותן לשמש לקרקע שלא ע"י כלי בית קיבול הגם שבמתכות אין חילוק ואפי' בפשוטי כלי מתכות מק"ט מ"מ בכה"ג שנעשה על אופן לבטלו ממש בקרקע לא אמר מעולם שיהי' מק"ט וק"ל: סימן מד

הנה ראיתי מכתבו דמר בנידון המקוה שהיא מיוסד בטסים של מתכות שלא יאבד המים כי לולי הטסים הי' נתמעט המים ולא נשאר בו כשיעור ומעל"כ כתב להכשיר משום דל"ד לנוזלים דכאן אין שם נוזלי' עליהן שמתמעטים לאט לאט שזה לא מיקרי זחילה ומטעם שמציל את המקוה שלא יתמעט [מכשיעור] בזה לא איכפת לן במה שהוא בדבר המקבל טומאה. ושוב כתב עוד היתר דמחובר לקרקע אין תורת כלים על הטסים והנה באמת כדבריו ממש מבואר בנ"ב מ"ת [סי' קל"ז] וחתם סופר [בסי' ר"ד] קלסי' בסברא זו אולם לפע"ד צ"ע מה שחידש הנ"ב לומר דבשלמא בזוחלין דעתה שם פסול על המקוה והדבר שמק"ט מונע מפיסולו הוי כמו שמהוה מקוה ע"י דבר שמק"ט ופסול מגזה"כ דהוויי' ע"י טהרה בעינן אבל במקוה דנ"ד שלע"ע כשירה בכל ענין רק הדבר שמק"ט מחזיקו להמים שלא יגרע זה לא איכפת לן ע"כ סברת הנ"ב ומעכ"ת כתב ג"כ כזה ולדידי צ"ע טובא דבהדי' איתא בתוספתא מביאה הר"ש [בפ"ב משנה ד'] דגיסטרא המשוקעת במקוה פסולה משום שנגדר ע"ג הכלים ומפרש הר"ש ז"ל דאיירי בבור סיד שאין מחזיק המים אם לא ע"י הגיסטרא והוי כאלו המים היא בגיסטרא וא"כ לענין דבר המק"ט נמי כיון