דברי חיים חלק א סח

נבוא ח"ו להקל ובפרט בדבר אשר הוא פסול גמור מה"ת לדעתי ויעויין בתשו' מהרי"ט [ח"ב סי' י"א] שחוכך בכל מעיינות שלנו אם שם מעיין עליהם ומחמיר שם בזה. והנה במה שהסברתי דלא שייך דין ענין ביטול במה שהוא ממעלת וסדר המקוה יתיישב לי מה דקשה לכאורה לפי מאי דס"ל לשמואל גופא מב"מ לא בטל וא"כ למה אמרינן בגמרא [שבת ס"ה ב' ובנדרים מ' א'] גבי נהרי מכיפי' מברך דאמר שמואל דמותר לטבול הא לדידי' אפי' במועט נוטפין נמי אסור שאינו בטל וגם קשה דלר"י א"כ יפלוג אסהדותא דראב"צ דזוחלין שרבו מטהרין בזוחלין וכבר התעורר ע"ז הגאון מהר"מ סופר [בתשו' חתם סופר יו"ד סי' ר"ב] והנה באמת לשיטת הט"ז לק"מ דהוא מתרץ שם קו' ת"ה דבמקומו מהני להנוטפין השקה ושלא במקומו לא מהני השקה והסברא הוא כך דבמקומו שהי' המעיין זוחל מקודם מטהר הנוטפין הבאים עליו בהשקה אבל שלא במקומו דלולא הגשמים לא הי' שם המעיין אינו דינו כמעיין לטהר כלל ואדרבה בטל ברוב הנוטפין וא"כ לק"מ קושי' הנ"ל דנהי דס"ל לשמואל מב"מ לא בטל מ"מ אם רבו הזוחלין לפי מאי דס"ל לשמואל נהרי מכיפי' מברך א"כ הרי זוחל שם המעיין מבלעדי המי גשמים (דלא כמהרי"ק שכתב דהגשמים גברו דלמ"ד מכיפי מברך עיקר הגרתו ממקורו) א"כ מטהר בהשקה אך לסברת ת"ה דס"ל דלא מהני השקה לענין זוחלין הדרא קושי' הנ"ל לדוכתי' אולם לפי דברינו לעיל א"ש דכיון דהרוב הוא זוחלין מטהר דכך הוא מחק התורה דהמעיין מטהר בזוחלין ורוב או החצי נוטפין יהא משותפת בדינו ונמצא ממילא רוב זוחלין נהי דלא בטל המועט מ"מ נשאר דינו דמטהר בזוחלין ודו"ק: סימן מב לידידי הרב החריף המופלג מ' יוסקא נ"י

הגיעני מכתבך עם עשרה שאלות והנני להשיבך בקצרה כי אין הפנאי מסכים להאריך בפלפול לא לצורך הל"מ ולכן באתי בקצרה נידון המקוה לא אוכל לכוון במכתב גוף הנהר והמקוה. אך אכתב לך שרשי הדינים וממילא תבין הל"מ. הנה דעת הר"ש ז"ל [פ"ה משנה ג'] דאפי' בזוחלין בלא תערובת שום מים אינו מטהר רק במקומו. והב"ח ז"ל החמיר כדבריו ולכן הגם שלא ראיתי נהגין כן מ"מ נכון להחמיר אולם באי אפשר בענין אחר וודאי מותר לסמוך על הרמב"ם והראב"ד והמחבר שפסקו ונהגינן כוותי' להתיר בכל מקום בזוחלין לחודא. אולם באם ע"י תערובת מי גשמים רוב הפוסקים מחמירים באם רבו מי גשמים ורק ר"ת מיקל והכי נהוגין במדינות אלו להקל בשעת הדחק אפי' שלא במקומו הגם שהש"ך ז"ל [בסי' ר"א ס"ק י"א] מחמיר בזה אפי' לשיטת ר"ת ז"ל כבר השבתי עליו מדברי התוס' בכורות [א"ה אולי הוא בתו' בכורות דף נ"ה ב' ודף נ"ו א' ד"ה שמא] שמבואר שם להדי' לדעת ר"ת שמותר לטבול אפי' שלא במקום תהלוכו הראשון מטעם חיבור לים הגדול יעו"ש. אך בעל נפש ירחיק עצמו מזה ואם הזוחלים הרוב מותר עכ"פ במקומו באין חולק וגם שלא במקום תהלוכו הראשון יש להקל כדעת הב"י ז"ל ולא כמהרי"ק והש"ך ז"ל אך מחמת שאיסור חמור כזה ראוי להרחיק שיהי' הטבילה לכל הדיעות. ולכן אין לטבול לכתחלה באם אפשר לתקן שלא לטבול בזוחלין רק במקומו ובעת שראינו שלא נתרבו הנוטפין שזה כשר כמעט לכל הדיעות זולת מעט מהראשונים שבעו דוקא שידעו שהנהר אינו מכזב בשנת בצורת ומעודי אני רואה לתקן בית הטבילה שלא יהי' זוחלין כלל כי כמה דיעות בזה ולמה לן לחוש ולהקל באיסור חמור כזה

שוב שאלת אם צריך בפסולי שאיבה דרבנן כגון שהרוב מים כשרים אם צריך חיבור למקוה כשירה תמיד ולא די מה שהושק פ"א. ידידי עיין במשנה דנתן סאה ונטל סאה ומובא ביבמות [פ"ב ב'] ותראה דלית מאן דפליג על משנה שלימה וסוגי' ערוכה דברוב כשרים א"צ לשום חיבור אם נכשיר פ"א די ורק מחלוקת התוס' והרמב"ם ז"ל בזה דהתוס' ז"ל ס"ל דבמים אפי' רוב שאובי' כיון שכבר נתבטלו שם מים כשרים עליהם וא"צ לשום חיבור דהמשנה דנטל סאה מיירי במ"פ והרמב"ם ז"ל מפרש כפשוטו דמתניתין איירי במים ואפי' במים אם נתרבה הרוב שאובי' כגון נטל סאה ונתן סאה עד יתר מרובו פסול ולזה הסכים הראב"ד בספר בעה"נ ולפע"ד זאת היא סברת ר"י שהוצרך השקה. כאשר הארכתי בקונטרס והתשב"ץ ז"ל כתב להחמיר לכתחלה כדבריהם מביאו הש"ך ז"ל [סקס"ג] ולכן הגם שכל הראשונים חולקים עליהם מ"מ ראוי להחמיר כד' הרמב"ם והראב"ד והר"י במקום שאפשר אבל באם נטל סאה עד רובא ורוב כשרים א"צ השקה עוד. כי ליכא מאן דפליג אסתם משנה הגם שיש לחלק בין נטל סאה להי' מועט מי גשמים שנתן (בעד) [לתוכו מ"ש בעת] חיבורו למקוה כשירה ואח"כ נפרד החיבור דשאני התם שתולין מה שנתן זה נטל מ"מ המעיין במשנה [א"ה פ"ו משנה ח'] דמקוה שיש בו מ"ס כשרים ושפך לתוכו מ"ס והלך (לחבר) [לחבירו] שניהם כשרים אלמא דלא צריך חיבור דהא עכ"פ בא' מהם או בשתיהם חצי מים שאובי' א"ו כיון שנתחבר פ"א ואין רוב שאובי' כשר בלא חיבור ויעויין בספר בעה"נ פ"ז משנה א' ותראה כדברי: ג. בהשותף שאמר לחבירו שיהי' שותף עמו בליסטציע ונגמר ביניהם כך שא' מהם יהי' על הקונטראקט והשני יתן כך וכך כורים מתבואה שלו לצורך החיל וקבל מעותיו. הנה בגוף הדין בשותפין שעשו מעמד והלך א' וקנה זכה לשניהם דכן הדין מבואר בש"ך ח"מ [קפ"ג סק"ז] בשם הב"ח ז"ל וכן נוהגין ופסקנו כן כמה פעמים פה אך כ"ז אם הי' שותפין במקח אך בכאן נהי דהי' שליחו ומכר תבואה של שותפו להמלך ששותף יעמיד התבואה לחיל המלך ואח"כ הלך הוא ועיכבו ולא הניחו להעמיד התבואה ודאי שפטור דלא יהא [אלא] כגוזלו שאינו משלם רק כשעת הגזילה כי מה שמכר והעמיד הוא תבואתו למלך בזה אין לחבירו חלק (כי) דבמאי יזכה בתבואה של הגזלן אין לנגזל רק שישלם לו הגזלן כשעת הגזילה וזה פשוט מאד דאם גזלן עשה קנין שינוי מעשה בהדבר שגזל ומכרו ביוקר שאין לנגזל רק [לשלם] לו כפי מה שגזל ממנו וא"כ מכ"ש במה שמכר הוא לחיל המלך מתבואתו שאין להנגזל חלק בו ולא צריך לשלם רק כשעת הגזילה וא"כ ה"נ פטור מלשלם לו במה שביטלו מריווח דלא יהא [אלא] כגוזל ממנו תבואה שהי' לחבירו להעמיד למלך שאינו משלם רק כשעת הגזילה והגם שהנגזל הי' יכול להרוויח אין לגזלן לשלם רק כפי מה ששוה וזה דבר פשוט. ומה שרצית לחייב מחמת שגרם לו היזק שקנה ביוקר בגרמתו זה הוא סברת הכרס ואין כדאי בזה להוציא ממון מחבירו ואין שום מקום לחייב לראובן לשלם לשמעון הנגזל רק במה שלולא שרימהו הי' הוא עושה מקח עם המלך והוי כמו שאמר לו טול דבר זה בשכרך ודבר זה מבואר במחנה אפרים [ה' שכירות סיי"ח] וקשה בזה להוציא מעות כמבואר שם במ"א: ד' אודות השידוך שרוצה המחותן לגרוע שליש עפ"י תיקון ד' ארצות הנה לפי מה שמבואר בספר חוקי משפט וז"ל ובענין סילוק אם נותנים לחתן שני חלקים הוא מסולק (גם זה מפנקס דד' ארצות) עכ"ל הרי מלשון מסולק משמע שהוי כמו שסילקו לו והחוזר חייב בח' וקנס: ה' אודות העירוב הנה הרבה יש להעיר בזה והרבה האריך בספר עצי אלמוגים והטיב לדבר שהטעם שכל הבתים משועבדים למלך ולהכי מהני משכירו ולקיטו ושו"ל לדעתי הדאמיני מקרי שו"ל כיון שהמה מקבלים פרס מהמלך. הגם שי"ל שאינם מקבלים הפרס רק מהעירונים או משר העיר מ"מ זה הוא הנתינה ששוכר לו השר את המאנדאטר הוא משום דד"מ והוי כנשכר למלך והוי שו"ל ואם נסתלק א' מהם לגמרי צריך לשכור רשות מהחדש והעולם אין נזהרין בזה לא ידעתי למה והנח לישראל אך אם נוכל לשכור מהמאנדאטר בכל פעם מהחדש מה טוב. ו'. בענין השו"ב דע ידידי שמעודי נתקשתי בזה מה ששגור בפי העולם שהשו"ב משיג גבול להשני וכי הארץ להם ניתנה כל בעה"ב יכול לשחוט [אצל] איזה שו"ב שירצה ורק אם הוא מנוסה מהרב והרב א"י למחות בידו מלשחוט אם הוא בקי ואומן ויהש"ב. ויותר מזה ראיתי בגלילות שלנו שכולם שייכים לרב אחד ולכל הדברים שותפים לב"ח ובהכ"נ כידוע לך והגליל גדול ויש כמה שו"ב והדבר שגור בפי כל השו"ב לומר שחבירו משיג גבולו והי' הדבר לפלא בעיני עד שהאיר השם עיני ונראה לי דהטעם ברור המנהג מהא דמבואר בתוס' קדושין ומובא בש"ע [חו"מ רל"ז] גבי מלמד שאצל בעה"ב שאסור למלמד אחר להשיג גבולו וה"נ במקום שהחזקו איזה שו"ב לשחוט שמה אין רשאי שו"ב אחר להשיג גבולם אבל אין חילוק בין שייכים לב"ח או לרב או לא ובלבד שיהי' מנוסה מרב המשגיח על אותו הישוב אם הוא מרוצה להרב יהי' השו"ב מאיזה מקום שיהי' אם בני אותו הישוב רגילים לשחוט אצלו אסור לשו"ב אחר לשחוט שמה מטעם עני מהפך בחררה אבל אין ענין חזקה לכאן וז"ב והארכתי בזה בתשובה. ואודות הכנסות להרב הוא לפי המנהג מקדם וגם לענין העמדת לדין תולין במנהג הנוהגים בקהילות הסמוכים זע"ז. זיין. שאלת אם רשות ביד האורענדאר לסלק להשענקרס נלע"ד דהאורענדי הוא דד"מ שכן נוהגים בכל הארצות לתת מזה מס לשר העיר והוא בכלל מס ובזה דדמ"ד ולכן עפ"י הדין רשאי למחות האורענדאר בהשענקרס עפ"י דד"מ כן נ"ל ברור. אך בכמה מקומות נוהגין בזה דין חזקה לשענקרס כידוע המנהג בקצת מקומות באונגארין ובודאי באותן מקומות מנהג שנוהגין בני העיר הוי מנהג ואסור לשנות כמבואר גבי מנהג חמרים