דברי חיים חלק א סז

לתוך המעיין אפי' לכתחלה כ"ש דבדיעבד לא נפסל המעיין כשרבו השאובין וא"כ למה יפסול המעיין כשרבו נוטפין על הזוחלין שלא לטהר אלא באשבורן ובת"ה סי' רנ"ד הקשה קושי' זו אבל לא הוה ק"ל על מעיין משום דהי' תופס פי' הרא"ש דלא אמרו במעיין שרבו עליהן שאובין דיהא מטהר בזוחלין ה"נ דודאי אינו מטהר בזוחלין כי היכי דבמעיין כשרבו נוטפין על הזוחלין דאינו מטהר בזוחלין כשרבו שאובין אינו מטהר בזוחלין אלא דהקילו לענין שיהא שוה למעיין לטהר בכל שהוא אע"פ שרבו שאובין וקושייתו לשם אינו אלא אמקוה דאע"פ דשאובין פוסלין לגמרי המקוה אם הי' חסר אפ"ה אם הי' כבר מקוה שלם של מ' סאה ונפלו לתוכו אפי' אלף סאין שאובין בב"א לא יפסלוהו ומ"ש דנוטפין דפוסלין זוחלין בריבייתן ומפקי להו מתורת זוחלין וע"ז תירץ דשאובין במקוה שלם נכשרים ע"י זריעה דכשיפלו לתוכו נחשבים כולם מחוברין אבל לפסול דנוטפין לא מהני זריעה דזריעה לא מהני אלא לשוויי' שאוב שהוא תלוש כמחובר כך הוא שיטת מהרא"י ליישב קושייתו אבל לשאר פוסקים דס"ל דאין חילוק דכל היכי דכשרבו שאובין על המעיין מטהרין בכל שהוא ה"ה נמי דמטהרין בזוחלין וכמ"ש הר"נ ומביאו ב"י השתא ודאי קשיא ומ"ש מנוטפים דכשרבו על הזוחלין נפסלו מלטהר בזוחלין ובשאובין לא נפסלו אמנם מדברי הר"נ בפ' במה אשה ומביאו ב"י נשמע יישוב לקושי' זו והיא שאין הנוטפין שרבו על הזוחלין פוסלין למעיין אלא במקום שלא הי' מהלך בו המעיין בתחלתו כגון דנתרחק המעיין מחמת הנוטפין על גדותיו אבל במקום שהי' מהלך בו בתחלתו מטהר אפילו בזוחלין אע"פ שרבו הנוטפים וכו' ולענ"ד ליישב ברווחא דליכא להקשות משאובין אנוטפין דאע"ג דשאובין פסלי טפי מנוטפין בחד צד כדפירשי' מ"מ נוטפין פסולי' מדאורייתא בזוחלין דילפינן מקרא כדכתב מהרי"ק בשורש קט"ו וכו'. וכיון דשאובין כשירים מדאו' לפחות כשרובו בהכשר אף לר"ש דמחמיר בכולו שאוב א"כ שאובין קילי טפי השתא ניחא ולק"מ דאע"ג דבדאיכא רובא נוטפין פוסלין למעיין ואינן מטהרין בזוחלין מדרבנן מ"מ ברובן שאובין לא פסלו למעיין כנ"ל עכ"ל ולכאורה דבריו מתמיהין חדא דזוחלין נמי מטהרין ברוב כאסהדותא דראב"צ ותו דהלא קשה משאובין דגם המה מטהרין בזוחלין כשיתרבו על המעיין כמבואר בדבריו בהדיא. ולכן נ"ל דהוא ג"כ אזיל השתא בסברא זו [דמהרי"ק הנ"ל] דלפי תירוץ הראב"ד דאיירי במקום שלא יכול להלוך מתחלתו ושם אינו מועיל השקה דהמעיין גופו אינו מטהר שם כיון שלא בא רק ע"י גשמים ורק דקשה לי' להוי השקה מראשית המעיין ממקום שמושך בעצמו ולזה מתרץ שפיר דהנה נראה בנחל שוטף ע"י מי גשמים במקום שהי' מתחלתו ולהלאה דקיי"ל לפי דברי הראב"ד ז"ל דמשם ואילך אינו מטהר בזוחלין ואם ילך אדם לטבול באמצעו רובו יהא במקום שהי' הולך מתחלתו ומיעוטו יהא במקום שנמשך מעתה ודאי לא עלתה לו טבילה ובשאובה כה"ג מטהר עכ"פ ברוב ומש"ה שפיר כתב הב"ח ז"ל דשאובי קילי לענין זה ודו"ק

והנה לכאורה לפי דברי הט"ז והב"ח ז"ל שמתרצים כנ"ל קשה דאמאי במעיין עומד שריבה עליו אינו מטהר בזוחלין ואמאי לא מהני השקה דהתם לא שייך תירוצו דקטפרס דהא הוי ממש כהעבירו ע"ג בריכה וגם על הב"ח ז"ל קשה דלמה בריבה בנחל עומד לשיטת הרמב"ם עפ"י ב"י והרא"ש ז"ל אינו מטהר בזוחלין ולמה לא יהנה השקה מה"ת לשיטות הפוסקים דמעיין אינו מטהר בכ"ש [הוא רק] מדרבנן ובאמת לדעת הרמב"ם זה הוא אחת ממעלות מקוואות אשר מה"ת. אך באמת לק"מ דהשקה לא מהני רק במקום שיש שני מיני מים או שאובין ומחוברים או זוחלין ונוטפין אבל במעיין עומד שריבה עליו מי גשמים נשתנה המעיין גופו מדינו והוא דינו לחוד באחד דינו כמקוה לטהר באשבורן ומטהר במשהו כמעיין והאיך שייך כאן השקה והוא ענין לעצמו מקבלת חז"ל וכמו כל יתר המעלות אך לפי שיטת הר"נ ז"ל דמפרש לשיטת הרמב"ם ז"ל אם ריבה שלא במקום גומת המעיין נפסל כולו אם רבו הנוטפין קשה לכאורה דלמה לא מהני בכאן השקה וי"ל דבאמת המה הב"ח והט"ז ז"ל מפרשים דלא כהר"נ ז"ל בזה והר"נ יתרץ קושי' [זו] כתירוץ דת"ה דלענין זה לא מהני השקה כמבואר בט"ז ז"ל והנה לכאורה קשה לי על מתני' הנ"ל דמעיין שנמשך כנדל דהנה התוס' בב"ק [דף ק' ע"ב ד"ה אומר] ובשבת [ס"ה] הקשו דנימא קמא קמא בטיל גבי נהרות המושכין ותירצו דנהרות נגדלו בלא הפסק ולא אמרי' בזה קמא קמא בטיל רק כשהפסיק בנתיים או שווסתן של נהרות בכך לא שייך בי' ביטול או דחוזר וניעור והנה כ"ז שייך שמה בנהרות אבל הכא דאיירי בריבה ע"י אדם כמבואר בכ"מ ז"ל שהבאתיו לעיל והרא"ש ז"ל (פי') וא"כ למה לא מהני ביטול לתרתי תירוצי קמייתא ואם נימא שנותן כאחת בלא הפסק חדא דזה דוחק דהמשנה סתמה לן אם ריבה אינו מטהר בזוחלין משמע יהי' איך שיהי' אם נתרבה שוב אינו מטהר רק באשבורן אך באמת לפי' הרמב"ן והר"ש (והרמב"ן) [והרמב"ם] ז"ל לפי הבנת הרא"ש וב"י בדבריו לק"מ דכיון דדין [זה] הוא סדר מעלות המקוואות ומאי (שבטל ברוב זוחלין דין) [שמעיין מטהר בזוחלים היא ג"כ חוק וממעלות מקואות א"כ י"ל דזה ג"כ] הוא חק התור אם יהי' בו רוב מי גשמים שלא יהי' לו דק מעיין גמור רק שותף לענין אחד דינו כמקוה ולענין אחר דינו כמעיין אך לפי פי' הר"נ ז"ל קשה לכאו' דלמה לא נימא קמא קמא בטל אם נתן בגומת המעיין אע"פ שנמשך להלאה יהא כשר ומדברי הר"נ ז"ל מבואר דאינו כשר בכה"ג לטהר בזוחלין וז"ל במס' שבת אלא ודאי הכי קתני מעין זה שרבו עליו המים שאובין מקומו' יש בו שתורת מקוה עליהם וצריך אשבורן והיינו אותם מקומות שהוא זוחל בהן עכשיו מחמת רבוי הנוטפין ולא הי' זוחל בו מתחלה ומקומות יש בו שלא נשתנה דינו מכמות שהי' אלא הרי הוא כמעיין להטביל בו בכל שהוא והיינו אותו מקום שאפי' מתחלה הי' זוחל בו ואפי' שופכו בעיקר המעיין כמבואר שם. אולם לפענ"ד לק"מ דהנה לפי מה דמבואר במשנה למלך [פ"א מה' מו"מ הל' י"ד] (הר"י קורקס) וז"ל ולפי מ"ש ניחא דטעמא דרבי' הוא דס"ל דבהני ל"ש ביטול משום דדמי' לטומאת משא כיון דבב"א נהנה מן הבגד ודחה ההוא דסוף תמורה משום ההוא דר' חייא דקאמר דלטומאות משא לא שייך ביטול ותבלין מצא לדמיון זה דהא קי"ל דבגד שאבד בו כלאים אינו בטל וכמ"ש מרן עכ"ל [וא"כ ה"נ לא בטיל) דבכל דבר זולת אכילה לא מהני ביטול דכמאן דאיתא דמי הגם בלח בלח מבואר בכ"מ שם (פ"א מה' אבות הטומאות הל' י"ז) דבטל מ"מ לענין חוזר וניעור דמי ליבש ביבש והואיל והוא עתה חוץ למעיין אינו מטהר בזוחלין ובאמת לכאורה עלה בלבי דלפי שיטת הראב"ד ז"ל שחידש דהא דפרת אינו מטהר בזוחלין הוא ממקום שנתרחב והלאה לא קשה קושי' התוס' ז"ל אך בחי' רשב"א ז"ל בשבת הקשה קושי' התוס' לבתר דהביא הא דהראב"ד ז"ל אולם באמת התוס' לשיטתם בבכורות (דף כ"ג ע"א ד"ה נבילה בטלה) דגם במשא הוא רק דרבנן אולם לשיטת הרמב"ם והר"י קורקס הנ"ל (בפ' א' מה' א"ה) הוא מדאורי' שפיר יש לתרץ דלא בטיל מה"ט. יהי' איך שיהי' ממתניתין דנדל מוכח שאינו בטל ולא מועיל השקה למעיין העומד ואם ירצה איזה מעקש ויאמר דהמשנה איירי ברבו כאחד וכאותו תירוץ של התוס' וגם השקה איירי ע"י קטפרס הגם דבאמת לא כן הוא כאשר (הרואה) [יראה] מי שיש לו הבנה בדברי הנ"ל אך לראי' נצחת אביא תשובה המיוחסת סי' הנ"ל וז"ל ומ"מ למדנו וכו' כמו שהבאתיו לעיל. הרי דמטהר השאובי' אבל אינו מטהר בזוחלין מחמת שהוא מעיין עומד אפי' [כשנתרבה] בהפסק וכמו"כ לשיטת הרמב"ם והרא"ש והר"נ ז"ל ודו"ק. ועתה נבוא לנידון דידן דהוא ממש משנה דמעיין שהוא עומד וריבה עליו בראשו מי גשמים לשיטת הרמב"ן ז"ל אפי' במקומו אינו מטהר בזוחלין דהוא מעלה (הה"א) [הד'] דמשנה ז' דפ"א דמקואות וכן להרמב"ם והרא"ש אינו מטהר במה שנמשך ממנו והיא לשיטתם המעלה (הה') [הד'] הנ"ל וודאי דהוא מדאורייתא דאינו מטהר בזוחלין ולשיטת הרא"ש והרז"ה והר"י במרדכי שמביא את דברי הרא"ש ז"ל והרוקח ז"ל לשיטתם הוא פסול מה"ת מחמת שמעיין עומד אינו מטהר רק במקומו ולשיטת מהרי"ט והר"י והש"ך ז"ל הוא פסול גמור ובזה י"ל שהוא רק מדרבנן אבל עכ"פ פסול בוודאי ולא מהני השקה ולא ביטול וגם לדעת הר"נ ז"ל הוא כן ולכן מקוה זו פסולה אליבא דכ"ע ואין חולק רק אם הזוחלין הוא למעלה מן מ' סאה אשר בזה מבואר שני הדיעות בש"ע [ס"נ] אבל לולא זה היא פסולה לרוב הראשונים ואחרונים מה"ת ולשארי פוסקי' עכ"פ מדרבנן פסולה גמורה ולכן אם ח"ו איזה אדם טבל בו יחזור ויטבול ויבקש מחילה מהעבר כן נלענ"ד. והנה לא רציתי לבוא בפילפול ע"ד ידידנו הגאון מופת הדור כי למה אכפיל בחנם והמעיין בדברי יראה מה שהכרחנו לנטות מדרכו ומה שסמך על הכו"פ המעיין יראה שכמה גדולי ראשונים ואחרונים דלא כוותי' ובפרט די"ל כאן לא דמי כלל להתם דהתם י"ל שכבר נהפך להיתר ולא ישוב עוד לאיסורו אבל במים אשר כל מעיינות אם יפסוק נביעתן מהמקור וכדומה לא יטהר בזוחלין ולא שייך בו שנהפוך למעיין ורק אם הוא מעיין הוא מעיין ואם רוב הוא מי מעיין הוא כולו מעיין ואם נהפוך לרוב נוטפין הוי כמו שנפסוק ממקורו ודו"ק כי זה ברור. וגם בענין ההשקה הרבה לדבר ויעויין בהריב"ש רצ"ב ובנטע שפשועים השיג עליו ובעניי הבאתי ראיות לדברי הריב"ש והרבה יש לעיין בדינים כזה והרבה מכשולים ת"ו יצאו מכמות אלו ומה מאוד גדרו בזה הראשונים יעויין במהרי"ק סי' הנ"ל וברמב"ן במיוחסת סי' הנ"ל ובשארי תשובות כולם פחדו בזה כמבואר בהקדמה לקדוש ד' הרא"ה ז"ל [בבדה"ב] כמה פחד בבואו לבאר דיני נשים אשר בזה עיקר קדושתנו אשר נבחרנו לעם קדוש וטהור והאיך