דברי חיים חלק א סו

אנכי. עוד ראיתי בדברך שכתבת דדרך לבוא דם בשעת תשמיש אשר זה איננו אמת ונהפוך מבואר בדברי הפוסקים דטעם בדיקת העד היא רק חזקה לטהרות כמבואר בכל הפוסקים: סימן מא

שאלה במקוה אחד שנעשה ע"י צינור הנמשך ממעיין עומד סמוך למקוה ומחמת כי בימי הקיץ נחרב המעיין עשו למרחוק בור עם מי גשמים מכונסים הרבה ועשו צינור מהבור להמעיין ומשם נמשכים המים להמקוה ובבוא המים להמקוה נזחל למחוץ למקוה ע"י סדקים ונראה זחילתן להדיא אם מותר לטבול במקוה זו

הנה ראיתי את השאלה ואת אשר נגזר עליו מאת כבוד ידידנו הגאון מופת הדור מהר"ז נ"י להתירה והנה באמת ידעתי מיעוט ערכי ולא איש דברי' אנכי ואיך משיבין את הארי אולם לאשר שלפי מיעוט שכלי נראה דלא כן היא והוא בדבר איסור חמור לא אמנע מלהודיע את אשר עמדי והמעיין יבחר. הנה במס' מקוואות בפרק ראשון משנה ז' אי' למעלה מהן מעיין שמימיו מועטין ושרבו עליו מים שאובין שוה למקוה לטהר באשבורן וכו' ובפרק ה' משנה ג' מעיין שהוא משוך כנדל ריבה והמשיכו הרי הוא כמו שהי' הי' עומד וריבה והמשיכו שוה למקוה לטהר באשבורן וכו' ובמשנה זו רבו הפירושי' בין הראשונים זלה"ה אחד פי' הרמב"ם ז"ל שכ' וז"ל נדל הוא בעלי חיים רב רגלים דקים אם תהי' מעיין מים ויפרדו ממנה גולות דקות ושפך מים שאובין בעיקר המעיין עד שנתחזקו אלו הגולות וגדלה הגרתן הנה משפט אלה הגולות כמעיין הואיל ומי מעיין הולך (מהן) [בהן] אמנם אם הי' מי המעיין שוקטין נחים ואחר שפך עליהם מים שאובין עד שגברו ויגרו מהם אפיקים הנה אלה אפיקים משותפין בדיניהם כמו המעיין בדבר וכמו המקוה כמו שבררנו בתחלת זאת המסכתא וזאת הוא מעלה ד' שבמקוה. והנה כפי המובן פשט לשונו דאם הי' (המקוה) [המעיין] זוחל ונמשך מעצמו גם שריבה והרחיבו היא כשרה בזוחלין אמנם אם הי' המעיין שקט ועומד אם (נזחל) [ריבה] עליו עד שהרחיבו במקום שהי' עומד מטהר בזוחלין אבל במה שנמשך ממנו אינו מטהר בזוחלין ואין שום חילוק בין ריבה למקום המעיין או לא ובין אם נמשך (המקוה) [המעיין] ע"י הרבי' יותר ממה שהי' או לא וכן נראה מדברי הרא"ש ז"ל בפי' המשנה וכן כתב הב"י ז"ל בפירושו להרמב"ם ז"ל [בפ"ט מה' מקוואות הל' י"א] ולפ"ז מה שמבואר בפרק א' משנה ז' הנ"ל דמעיין שמימיו מועטין וריבה עליו שאובין אינו מטהר בזוחלין איירי במעיין עומד ושקט וכן מבואר בהרא"ש ז"ל אולם הר"נ בשבת [דף ס"ה] מפרש דברי הרמב"ם ז"ל דדוקא בגומות המעיין [מועיל] הרבי' דשאובין וכן הרשב"א ז"ל בחי' שבת כתב כן גם כתב הר"נ ז"ל דהרמב"ם ז"ל לא מכשר רק במקום שהי' מהלך בתחלתו אבל במקום שנתרחב ע"י השאובין אינו מטהר בזוחלין ולפי דברי הר"נ ז"ל מפרש המשנה דפ"א הנ"ל דמקוה שמימיו מועטין וריבה שאינו מטהר בזוחלין מיירי בריבה שלא במקום המעיין ולפי דברי הר"נ ז"ל אין חילוק בין מקוה שהוא שקט ועומד או לא רק במקום שנתרחב מהלאה אינו מטהר רק באשבורן ובפשט לשון המשנה מיושב לפי דבריו דמבואר במשנה מעיין משוך וכו' ריבה עליו והמשיך הרי כמו שהי' משמע רק במקום הראשון. אך קשה עליו לכאורה סיפא דמתניתין דלמה לי' הך הי' עומד וריבה עליו דהיינו רישא ממש לפי פי' הר"נ ז"ל דבמקום מעמדו מטהר בזוחלין ובמקום שנמשך אינו מטהר רק באשבורן אולם הרמב"ן ז"ל [בחי' למס' שבת שם] מפרש דבעומד ששקט המעיין ואינו מושך אם ריבה עליו אינו מטהר אפי' במקומו רק באשבורן ולפי דבריו א"ש המשנה דמעיין המשוך וכו' ריבה עליו והמשיכו הרי כמו שהי' דבמקום שהי' מושך מתחלה מטהר בזוחלין אולם מעיין העומד שקט אפי' במקומו אינו מטהר בזוחלין אם רבו עליו יעויין בשו"ת המיוחסות סי' רל"א וז"ל ולשון התוס' מעיין שמימיו מועטין וריבה עליו והרחיבו מטהר באשבורן ואינו מטהר בזוחלין אלא עד מקום שיכול להלך מתחלתו ע"כ ומ"מ למדנו שהמעיין שעומד כגון מקוואות אלו שמימיהם מן מקורות של מעיין אע"פ שמימיהן מועטין אין נפסלים ברביות מים שאובין ולפיכך כל שמנקים אותו ומוציאי' מים בכלי אע"פ שמי הדלי חוזרי' ונוטפי' שם אין המים נפסל מלטהר באשבורן ואע"פ שרבו הנוטפין מן הדלי על מי המעיין הנשארים במקום עמידתו עכ"ל הרי לנו שני פירושים על המשנה. פי' הרמב"ם ז"ל ובדבריו גופא מחולקים הר"נ והרא"ש וב"י ז"ל כנ"ל ופי' הרמב"ן ז"ל וכן הראב"ד ז"ל [בס' בעל הנפש] בשער המים וז"ל אלא י"ל כי נהר פרת כשהוא מגיע לבבל הוא כלה והולך עד שמתמעט מאד ובימי הקציר נעשה הנחל גבים גבים ובדבר מועט הם מחוברין עם הנמשכין אבל אינם יוצאין מתוכן כי הארץ בולעתן מן החמימות שיש שם וכשמגיע לימות הגשמים הוא מתגבר עד שאותן הגבים מתכסים ושבולת המים עוברת עליהן נמצא בימי קציר פרת בבבל הרי הוא כמעין העומד ומפני רבוי המים של גשמים הוא נמשך וכן שנינו בספרי על נהר פרת שהוא מתמעט והולך עד שכלה במגרפה והא דאמרינן במעיין שהוא מושך כנדל הרי הוא כמו שהי' עד מקום שהי' מושך קאמרינן אבל משם ואילך דינו כעומד לטהר באשבורן עכ"ל והרז"ה ז"ל [שם בהשגות] כתב לפרש פי' אחר (בעומד) וז"ל ואני אומר דלא קשיא ולא מידי דמעיין שהוא מושך כנדל משיכתו מוכחת עליו שהוא מלא על כל גדותיו ומתוך שמימיו מרובין מהמקור ברדיפה הוא מטיף אותו לכאן ולכאן לרוחב המעיין כנדל זה המרבה רגלים ומשלח לימין ולשמאל לפיכך כל מה שהוא מרבה ומוסיף על המעיין הזה שצורתו כצורת הנדל בידוע שהוא פולט את תוספתו ורבייתו נמשכת ממנו לאלתר אבל אם הוא עומד נראה שיש לו בית קבול ומקום שמימיו נבלעים לתוכו ואם רבה עלי' אע"פ שהמשיכו הרי תוספתו מקצתה נבלעת ומקצתה נמשכת לפי' שוה למעיין ולמקוה ושאר הנהרות שידותיהם רחבים וגדותיהם גבוהים [וכו'] עכ"ל. והר"ש ז"ל פי' דמעיין העומד אפי' נתרחב ע"י כרי' בלא שום מים שוב אינו מטהר [אלא] באשבורן וז"ל ריבה עליו לא שריבה לו מים שאובין דא"כ לא הי' מטהר בזוחלין וכו' אלא ריבה עליו היינו שעשה בריכות לכל המקומות שהי' מוליך ונתמלא כל אחת מים הרי הוא כמות שהי' דבמקום שהיו מימיו זוחלין קודם שריבה עליהם והרחיבן שם מטהר בזוחלין ומן הצדדין אין מטהר אלא באשבורן ובסוף פרק קמא הבאתי ראי' מתוספתא כיוצא בזו דקתני מעיין שמימיו מועטין וריבה עליו והרחיבו מטהר באשבורן ואינו מטהר בזוחלין אלא עד מקום שיכול להלוך מתחלתו וריבה עליו היינו שעשה בריכה לפניו ונתמלאת מים עכ"ל והנה מהרי"ק ז"ל בתשובה קט"ו הביא פי' הראב"ד ז"ל דמחלק בין מקום זחילתו דמעיקרא ובין שנתרחב מהלאה מגבולו והוסיף לפרש דבמקום שנתרחב אפי' אם רבו זוחלין ג"כ אינו מטהר וכדבריו כתב בהראב"ד ז"ל בשם י"מ (והר"י ז"ל כתב כוונתו) והש"ך ז"ל [סי' ר"א ס"ק י"א] פסק כמוהו והנה לכאורה קשה לי על דבריו ממשנה ערוכה (פ"ה ממס' מקוואות) דמעיין שהעבירו ע"ג בריכה שהביאו בעצמו שם בתחלת התשו' דהא המעיין לא הי' שם רק מחמת שהעבירו ע"ג בריכה (העבירו את גוף המעיין להבריכה) קודם שנתערב ואפ"ה אם לא נפסק ממקורו דין מעיין לו אך באמת א"ש דהנה הא במעיין שהעבירו הוא המעיין לחודא שסבבו דרך הבריכה שפיר מטהר אם הוא ברוב זוחלין כמ"ש הש"ך ז"ל [סי' ר"א סקל"ב] אבל בנידון דמהרי"ק דלולי מי הגשמים לא הי' נזחל לכאן המעיין ועיקר זחילתו בא מכח הגשמים שפיר י"ל דלא מהני אפי' ריבו הזוחלין וזה מדוקדק בלשונו וז"ל אמנם נראה לע"ד שיש לפוסלו מאחר שסוף סוף אי לאו מי הגשמי' לא הי' מים במקום התפשטות הנהר השני אשר טובלים כמו שכתבתי עכ"ל ועפ"ז קשה דברי הט"ז [בסי' ר"א] בס"ק ג' שכ' וז"ל ומזה דן הראב"ד דבכל הנהרות שמתמעטים בקיץ ובימות הגשמים משוכין ועושין נחלים אילך ואילך דשם לא מטהרים בזוחלין וא"כ אין כאן קושי' של ת"ה דבאמת אי הוה מעיקרא כאן זוחלין ועכשיו נתרבו שם נוטפין ה"נ דמהני כיון שמעיין מושך הוא אלא דקשה עדיין ממה דאי' בסעי' ח' חוצה לו מותר מטעם שהמים המועטים מטהרין הפסולין המרובים כמו שכתבתי שם בשם הרא"ש וכן מסעיף י' מעיין שהמשיכו לבריכה שיש בו נוטפין דחשיב כמעיין ואמאי לא נימא גם כאן שהזוחלין יטהרו הנוטפין עכ"ל ולכאורה קשה הא שם המעיין מהלך בתחלתו וכו' אולם לק"מ דל"ד דלענין דינו דמהרי"ק שלא יהני בו רוב זוחלין שפיר הוי כהולך מתחלתן דעצם המעיין הולך לשם ע"י שסיבבו הליכתו ולא ע"י גשמים אבל מ"מ בריבו הנוטפין הוי להיות פסול ולא יהני השקה כיון שאינו מקור המעיין בעצמותו רק שסבבו אותו בהכרחי ולפי תירוץ הא' דט"ז אינו מועיל שם השקה ולזה מוכרח הט"ז לתרץ דמועיל השקה ורק בנהרות שאני והב"ח ז"ל (בסי' ר"א אות ה') תירץ קושית הט"ז וז"ל ויש להקשות לר"י ור"מ ומסקנת הרא"ש דחוששין שמא ירבו הנוטפין על הזוחלין ומה בכך שירבו הלא בפ"ק דמקוואות שנינו דמעיין שמימיו מועטים שרבו עליו מים שאובין יש עליהם דין מעיין לטהר בכל שהוא וה"ה דמטהרין בזוחלין וכ"כ רבינו בסי' זה דאם המעיין מקלח על שפת הכלי ולתוכו תוך הכלי אסור לטבול וחוצה לו מותר אפי' אם המים שבתוכו מרובין וכתב עוד מקוה שיש לו מ' סאה ומעיין כל שהוא יכול לשאוב כמו שירצה וליתנו בתוכו והם כשרים אעפ"י שהם רבים על המים שהיו בתוכו תחלה עכ"ל ומשמע דכשרים לגמרי כמעיין דמטהרין בזוחלין ומטהרין בכל שהוא והא ודאי דשאובי' פסלי טפי מנוטפי' דהא נוטפים כשרים כשיש מ' סאה באשבורן ושאובי' פוסלין המקוה ואפ"ה יכול לשאוב