דברי חיים חלק א סה

א"ב] דחזקת דם שבא מהמקור שבא בהרגשה א"כ ליכא כאן ס"ס דהא וודאי בא בהרגשה מטעם חזקה הנ"ל. ועכ"פ הוי ס"ס נגד חזקה וס"ל להרשב"א ז"ל דלא אמרינן ס"ס במקום חזקה אך י"ל דהא סברת הרמב"ם ז"ל הוא כיון שהדם בא ממקור מסתמא הרגישה בשעה שיוצא מהמקור ונפתח מקורה לזוב דם וא"כ הכא דגם דם המכה בא מהמקור וכמו כן גם עליו נאמר חזקה הנ"ל בשעה שיוצא מהמקור לחוץ הרגישה וא"כ אכתי איכא ספיקא דלמא הי' ההרגשה רק מדם המכה ועם דם המכה נתערב דם נדתה לצאת בלי שום הרגשה מדם הנדה וכמו שכתב השב יעקב ז"ל דבמוצאה דם בתוך מראות לבינות די"ל דההרגשה הי' ממראות לבינות ונתערב עמו דם נדה בלי שום הרגשה כלל וא"ש דברי הנ"ל וא"כ לפ"ז לא קשה מה שהקשיתי לעיל דאמאי (לא בעי) [בעי לא] נימוחו כולן וגם אם יש עמם דם [אמאי] טמאים ואמאי לא תלינן במכה ולפמ"ש א"ש דהא דתלינן במכה היא משום ס"ס ספק שמא אין כאן דם מהמקור ואת"ל דאיתא שמא לא הרגישה ואף דאיכא חזקה שבא בהרגשה דם המקור מ"מ דם המכה שבמקור נמי באה בהרגשה וכו' וא"כ כאן דאותן שערות שלא נימוחו אינם דם וא"כ אינם באים בהרגשה והדם חזקה שבאה בהרגשה וא"כ ליכא ס"ס דהא חזקה שבא בהרגשה דם המקור וז"ב וא"כ לפי מה שהוכחנו דלא כט"ז ז"ל אשה זו טהורה כיון שלא נימוחו השערות. תו נראה לי דאותן המראות לבינות הם כמין ליחה ונראין הדברים שאינם באים מהמקור וא"כ הי' מקום לטהר אף אם היו נימוחו השערות כמבואר בתשו' שב יעקב. אך כיון שלא נשאלתי ע"ז לא אוכל להאריך בזה כי הדברים ארוכים מאד בתשו' האחרונים וא"כ כה משפטה של אשה זו שאחר שתפסוק לראות הליחה המעורבת לובן ואודם תתחיל לספור שבעה נקיים ואותן השערות אין צריכים שום בדיקה אם נבדקו שלשה פעמים זולת בשעת ווסתה צריכה בדיקה כמבואר דבר זה ברמ"א והאחרונים ותו לא מידי ונא מאוד שתעיינו היטב בדברי ואם תסכימו עמי אזי תראו להציע דברי אלה לפני חד מהמורים המפורסמים כדי דלימטא שיבא וכו' הכ"ד: סימן לט לידידי הרב המופלג החסיד כש"ת מ' עוזר נ"י אבד"ק יעדלאוו

שאלה אשה שיש לה וסת וקרה לה מקרה שתראה שלא בשעת וסתה קרטין משונות אדומים ירוקים נלקטים מהעד וכנראה לה להאשה שמוצאת תמיד במקום אחד כי כשבודקת באותו הצד מיצאת הקרטים ובבודקת כדרכה אינה מוצאת ורק מעט בצדדי העד וזה נראה שמהצדדים באו הקרטים וגם נלקטים לפעמים הקרטים ונשתנים למראה געהל וגם לפעמים מרגשת כאב בטיבורה את"ד השאלה

תשובה הנה מעכ"ת תמה למה האריכו האחרונים בקרטים וחפשו טעמים להיתר ומה קול הרעש הזה והלא כיון שאין מצוין באשה לראות ע"י קרטין שוב אין רוב דמים מהמקור ואין חזקת דם בא בהרגשה זה תורף קושייתו ובאמת איפכא אני מתמה דלמה השתמשו האחרונים בצדדי היתרים כאלו הלא הוא הלכה פסוקה בנות ישראל החמירו אפילו טיפת דם כחרדל והקשו הראשונים ז"ל מאי רבותי' ותרצו בכמה ענינים הרי דס"ל להראשונים ז"ל דטיפת דם טמא מה"ת והגם דבאמת הב"ח ז"ל [בסי' קפ"ג] פירש טעם החומרא במה דלא תולין דמעלמא אתו ואחריו החזיקו האחרונים כמבואר בס"ט ז"ל. אך כי מי אנכי להשיב על דבריהם אך הנראה מסוגי' הש"ס ומהרמב"ם ז"ל דאפילו לקרבן לא מחלקינן ומייתי קרבן אפילו על טיפה כחרדל ולא אמרינן דילמא מעלמא בא והטעם נלע"ד דנהי דלא שכיח מ"מ תלינן ברובא דרוב דם ממקור או דמסתמא הי' עוד דם רק דנאבד והא דמקור שהזיע טיפה אחת כמרגליות טהור [נדה מ"א ב'] אולי הוא מחמת שרוב דמי האשה מדם טהור וגם טיפה אחת אינה שכיח מש"ה טהורה אבל ודאי דאפילו על טיפת דם כחרדל שנמצא על העד חייבת בקרבן וא"כ האיך נתלי לקולא ובלא"ה בנ"ד בקרטין כיון דאין דרך אשה לראות כקרטין לא קרטין טהורין ולא טמאין וכי בשביל שאשה זאת נשתנית ויצאה מהרוב לראות שלא כדרך הנשים וכי בשביל זה אין בה רוב דם הלא רוב דם שכיחי במקור ומיעוט בעלי' ובצדדים ודרך האשה לראות דם ולא קרטין דגם הצדדים אין מפילין קרטין רק דם יוצא לפעמים כדרך דם מהמכה כמבואר בר"מ ז"ל בפי' המשניות (פ"ב דנדה משנה ה') וא"כ כמו דבכל הנשים תולין בהמקור דרובא וקרוב אזלינן בתר רובא כמו כן באשה שיצאתה מרוב נשים לענין שנחלה באברי' מ"מ לא מזה יצאתה מרוב שאין בה רוב דמים מהמקור וכבר נאמרו הרבה באחרונים גבי רוב נשים ב"נ וגבי ריעותא מחיים יעו"ש ולכן אני הפעוט אין דעתי נוחה בפילפולם אמרם מי שאמרם כי אין לנו באיסור גדול וחמור כזה לילך בתר פלפול ות"ו אם נימא סברות כאלה נוכל להתיר אשה נדה כי יאמרו אין דרך לראות טפה אחת ואין בקיאים במיני מראות או אם לא יהי' כדרך הראי' נוכל לתלות באין דרך לראות וח"ו להשתמש בספיקות כאלו ואם כי רבותינו האחרונים השתמשו בזה הרבה בתשובות הם רשאים בגודל חריפתם ובקיאתם ואנו אין לנו בזה לנטות מפשטות הסוגי' וראשונים כן דרכי תמיד באלו הענינים ולכן לא אפלפל כלל בזה וכבר מלאו תשובות מזה ונוכל לטהר במ"ט פנים אך לא לבי הולך לדינא בזה ורק לדעתי תעשה האשה כדרך המבואר בנב"י ז"ל (סי' מ"ג וסי' מ"ו בח"ר) היינו שתרחוץ המקום היטב ואח"כ תכניס המוך מבפנים וישהא שם עד קצת מהלילה ואח"כ תרחץ למטה בה"ח ותזהר שלא יגע המוך בהעד ואח"כ תוציא המוך אם ישאר נקי תלי' במכה בכה"ג ואפילו החולקים על הנוב"י בכאן שמוצאת רק במקום אחד וקצת מכה כ"ע מודים: סימן מ שוי"ר לידידי חתני הרב המאה"ג החריף ושנון בש"ק מו"ה מרדכי דוב נ"י

מכתבך אודות השאלה באשה שמצאה קרטין וכן נמצאו ע"י הבחנה בשערות שמבחוץ לא"מ קרטין כאלו ויש מקום לתלות בהם הנה היתר לזה מבואר בשב"י ובס"ט מביאו ומפלפל הרבה בזה וכן נוהגין להתיר בכזה. אך מה שרצית לומר מכח ס"ס לא ידעתי איך נעלם ממך דרוב דם מהמקור והנה באמת הכ"מ כתב בפ"ט מהל' א"ב וז"ל וטומאה זו בספק שמא כתם זה מדם החדר בא. קשה לי הא הוי ס"ם וה"ל למישרי ספק מגופה בא ספק שלא מגופה ואת"ל מגופה ספק מן החדר וטמא ספק מן העליה וטהור. וי"ל דאעפי"כ החמירו בו חכמים משום דאיסור חמור הוא ועי"ל שמאחר שאין לה דבר לתלות בו החמירו חכמים לומר דהוי כאלו הוא מגופה ודאי ואין כאן אלא ספק א' ואפשר שלזה נתכוין רבינו עכ"ל והקשו כולם עליו הא לא אמרינן ס"ס כיון דחזקת ורוב דמים מהמקור ויעוין בט"ז [סי' ק"צ סק"ב] והנ"ל לתרץ בסברא חדשה הנראה לי לחדש בעזהי"ת דהנה הס"ט רצה לומר דכלל זה דלא אמרי' ס"ס כשספק א' נגד רוב אינו מוסכם מתוס' נדה יעו"ש בס"ט סי' קפ"ז ס"ק ט"ו שכ' שם וז"ל אמנם אני כתבתי בתשו' שאלה דליתא להאי כללא הגם שבתוס' כתובות ד' ט' מוכח דס"ל הכי אמנם בנדה דף י"ח ד"ה שליא כתבו דהוי ס"ס בכה"ג משוס דסמוך מיעוטא להך פלגא וכה"ג אמרי' סמוך מיעוטא דנדמה למחצה דנקבות בפ' בהמה המקשה ובבכורות דף י"ב ובפ' האשה שהלכה דסמוך מיעוטא דמפילות למחצה דנקבות וזו הטעם של הרוקח הביאו הש"ך סי' שע"א אשת כהן שמעוברת מותרת לכנוס באה"מ דס"ס הוא ספק נפל וכו' אע"ג דרוב יולדת ב"ק מ"מ סמוך מיעוטא דנפלים למחצה נקבות וא"כ בנ"ד נמי א"ל הכי כיון דהוא ספק השקול אם מן המכה או לאו סמוך הך מיעוטא דמן הצדדים להך פלגא דמן המכה וא"כ רובא להיתרא הוא הגם שהתוס' בכתובות לא ס"ל כן מ"מ דבריהם במס' נדה מוכרחים מכח הראיות שהביאו מש"ס דכה"ג מיקרי ס"ס עכ"ל הס"ט ולע"ד נראה דהתוס' ז"ל דבריהם כאחד בכתובות ובנדה ואין חילוק ביניהם ורק דהחילוק היא בנושא דבכתובות הספק שמא ברצון וזה הוא נגד הרוב וא"כ אין נשאר לנו רק ספק שמא קטנה היתה וזה אינו רק חד ספק והמיעוט דשמא באונס אין ענין כלל להחזיק הספק דקטנה היתה כי המה שני נושאים נפרדים אם זינתה בקטנותה או אנוסה היתה וא"כ שפיר לא מהני הס"ס כיון שהרוב המה ברצון וא"כ לא נשאר לנו רק שמא קטנה היתה דהמיעוט שנאנסה בגדלותה נתבטל נגד הרוב שברצון ואין מי שיחזיק להמיעוט הזה לנגד הרוב. אולם בנדה ובבכורות דרוב יולדת ואין מפילות אבל עכ"פ מיעוט מהמפילות אינם יולדת זכר ושוב יש ספק שמא נקבה ילדה ולא זכר וזה הספק מצטרף להמיעוט דהפילה ולא ילדה זכר דהוו זכרים מיעוט לשני הספקות דבין שהפילה ובין שילדה מועט יולדת זכרים וא"כ נהי שנתבטל המיעוט שמפילות מ"מ נתחזק לענין זה שלא ילדה זכר ובכה"ג שפיר אמרי' ס"ס ודו"ק. וא"כ לפ"ז בנידון (הב"י) [הכ"מ] ז"ל שפיר אמר שיש ס"ס דלמא מעלמא אתו ואת"ל מגופה דלמא מהעלי' ואין לומר רוב דמים מהמקור זה אינו דהא עכ"פ יש דם מעלמא דמצטרף להמיעוט דעלי' והוי שפיר ס"ס אבל בנ"ד שכתבתי אין שייך ס"ס [כוונתו על ס"ס שמא לא נימוח ושמא לא בא מן המקור] דרוב דמים מהמקור והרבה יש להאריך רק מוטרד