דברי חיים חלק א סד

לדם ממש הוי ברי' בפני עצמה דכן משמע מלשון הש"ס והפוסקים דדוקא נימוחו ממש בעינן וכן נראה להדי' מדברי התוס' בפרק המפלת [דף כ"ב ע"ב] ד"ה אם נימוחו שהקשו וז"ל. וא"ת והא לא מקרי יבש דהא (תנן) [הנך דתנן] בפ' דם הנדה דמטמאים לחים ואין מטמאים יבשים כו' ותנא התם דאם יכולין לחזור לכמות שהי' מטמאים כדאמר התם עכ"ל. ואם איתא דאף אם נחלקים לחלקים דקים נימוחו מיקרי מאי קשה להו הא התם תנא דווקא אם חזרו לכמות שהי' מטמאים אבל אם לא חזרו לכמות שהי' טהור התם דבהדי' תנן שם אם חזרו לכמות שהי' ואם לא חזרו לכמות שהי' ממש טהורים התם. אבל הכא טמא אף אם נחלקים לחלקים דקים ואף שלא חזרו לכמות שהי' אלא וודאי ס"ל להתוס' ז"ל בפשיטות דגם הכא אם נחלקים לחלקים דקים טהורים ובעי נימוחו ממש. ומש"ה הקשו שפיר וק"ל. וא"כ לפ"ז בנ"ד האשה טהורה כיון דע"י מיעוך בצפורן אינם נימוחים א"כ הוי ברי' בפ"ע. אך יש קצת לפקפק דהנה בט"ז ז"ל סי' קפ"ח ס"ק ז' כתב וז"ל כיון דאיכא דם עם השערות אמרינן גם השערות דם הם ע"ש א"כ משמע מדבריו דכל היכא דאיכא הוכחה שבא מהמקור איזה דבר אמרינן דגם השערות מהמקור ולא מהמכה. וא"כ ה"נ כיון דגם מראות טהורות מהמקור באות כמבואר בתשו' רמ"א ז"ל [סי' צ"ו] א"כ תלינן נמי שהשערות ג"כ מהמקור ולא ברי' בפ"ע רק הם דם קפוי דהרי חזינן דעת הט"ז ז"ל דדוקא היכא שמצאה השערות לחוד אז אמרי' שמהמכה הם. אבל אם מצאה דם עמהם אף שמשום הדם לחוד הוה טהורה דאין דרך ראי' בכך מ"מ טמאה דאמרינן דגם השערות הם דם. וה"נ בנ"ד כיון דחזינן דהמקור הוציא מיני דמים טהורים גם השערות הם מין דם טמא רק אח"כ נקפה. אך באמת דברי הט"ז תמוהים מאוד דהא מקור דין זה של המחבר ז"ל דאם יש עמהם דם טמאה הוא מהרשב"א ז"ל ומביאו המ"מ ז"ל בהלכות איסורי ביאה [פ"ה הל' י"ד] וכתב עליו וזה פשוט דהאשה טמאה בכל שהוא עכ"ל. הרי להדי' דלא כט"ז ז"ל רק דס"ל דבאמת השערות המה ברי' בפני עצמו ואפ"ה טמאה משום הדם שמטמא בכ"ש וכן כתב להדי' הרשב"א בחידושיו וז"ל עפ"י הרוב באים אותן הבריות ממכה אף שנימוחו ורק לחוש מיהא בעי. ולראות אם נימוחו שמא מהמקור באים. אבל אם לא נימוחו וודאי מהמכה הם עכ"ל. וא"כ הרי להדי' דא"א לבא כעין זה מהמקור אם לא נימוחו ולא כט"ז ז"ל. אחר זה ראיתי בס' סדרי טהרה וכמדומה לי שהקשה כן והניח דברי הט"ז הנ"ל בצ"ע. אמנם לכאורה נראה לי ראי' לדברי הט"ז דע"כ מוכרח לומר כן דאם יש איזה הוכחה שבא מהמקור דם אזי לא תלינן בהמכה דאל"כ קשה דלפי מה דס"ל להרשב"א ז"ל דהיכי דאיכא מכה אף שאין אנו יודעים שמכתה מוציאה דם תולה במכתה א"כ אמאי כתב הרשב"א ז"ל וטמאה משום הדם אם נמצא עם השערות אמאי לא נימא כיון דע"כ מכה אית לה שממנה באים השערות גם הדם ממכה בא אלא וודאי כסברת הט"ז ז"ל דאי איכא דם עמהם אז גם השערות לא תלינן בהמכה. והנה ראיתי בתשו' אחרונים שהרגישו בזה ותירצו כיון דהמכה מפלת כמין שערות נתרפא המכה ומסתמא אינה מוציאה דם. ומש"ה אינה תולה במכתה ועיין בתשו' שב יעקב ז"ל אבל באמת זה דוחק גדול דנהי דהתחיל להתרפאות המכה מ"מ אפשר לה [להתגלע וכמו דאיתא במשנה נ"ח ע"ב] ה"נ הוה לן לתלות במכה. ותו קשה דמבואר ברמ"א ז"ל [שם] דבעי שלא ימוח שום אחד מהם. דאם נימוח אחד מהם טמאה משום זה שנימוח. וע"ז וודאי קשה דהא לפי דברי הרשב"א ז"ל בחידושיו דאי לא נימוח אי אפשר כלל לבא כי אם מהמכה ואף אם נימוחו רוב פעמים מהמכה באים. וא"כ אם קצתם נימוח וקצתם לא נימוחו דחזינן שיש לה מכה שמפלת המין הזה הוה לן לתלות גם זה בהמכה. אמנם נ"ל לתרץ כל זה בשום לב עוד לתרץ דברי הרשב"א בת"ה שכתב וז"ל בשער הכתמים בסופו השני ביש לה מכה במקור כיצד תנא בפרק כל היד הרואה דם מחמת מכה אפי' בתוך ימי נדתה טהורה וכו' וקי"ל כאוקמתא דרבא דווסתות דרבנן וכיון שכן זו שרואה דם אפי' בשעת תשמיש אפי' הגיע שעת ווסתה טהורה וכו' מסתברא דאפי' אינה מרגשת ממש הדם שותת ויורד מהמכה חדא דאין עיני' במכתה וא"א לה לידע אלא בבדיקת שפופרת וכו' עכ"ל. ולפי המובן משמע דלא בעינן לידע שמכה מוציאה דם ותמה ע"ז זקני הח"ץ ז"ל [בסי' מ"ו] מדברי הגמ' [דף נ"ח ע"ב] דאיתא שם מעשה באשה אחת שבאה לפני ר"ע והביאה כתם ואמר לה שמא אית לך מכה וכו' עד שמא יכולה להגלע ולהוציא דם וראה תלמידיו מסתכלין אמר להם דם כתיב בתורה ולא כתם. אלמא דאי הוי דם ממש דטמא מהתורה לא הי' תולה מספק ולא כהרשב"א ז"ל ולכן פירש הוא ז"ל דברי הרשב"א דכוונתו דלעולם בעינן [שתדע] שהמכה מוציאה דם רק דבא(ו) לאפוקי דלא נימא דבעינן לידע דווקא שהדם הזה מהמכה שותת. וכן פירש הש"ך ז"ל [בסי' קפ"ז ס"ק י"ד] דברי הרשב"א ז"ל ותמהו ע"ז כל האחרונים והאריכו בטענותיהם חדא דמאי מהני בזה בדיקת שפופרת דעדיין מנא ידעה שהדם בשעת ראי' הי' מהמכה דילמא אז הי' מהמקור. עוד הקשה בס' נ"ב [מה"ק מ"א] על הרשב"א ז"ל גופי' דא"כ אשה זו לעולם תהי' טהורה כיון דידעה שיש לה מכה ואמאי הלא פשוט וברור שרואה גם דם נדה כדרך כל הנשים כמו כן פתוח המקור כמו המכה והיאך ס"ד לטהרה תמיד דפשט דברי הרשב"א ז"ל מורים דמטהרים תמיד אפי' בשעת ווסתה. וזה דבר פלא לפיכך פירש הוא ז"ל דאיירי באינה מרגשת אם מהמקור או (מהמכה) [מהצדדין] וטהורה משום ס"ס דילמא מהצדדין ודילמא מהמכה שבמקור ובזה מתורץ כל קושיותיו. אבל באמת א"א לפרש כן דברי הרשב"א ז"ל חדא דהלא הרשב"א ז"ל ס"ל דס"ס דיכולה להתברר צריך לברר דווקא א"כ ה"נ יכולה לברר ע"י בדיקת שפופרת אם המכה מוציאה דם ואולי יתברר שהמכה אינה מוציאה דם כלל תו קשה לי דהא בהרשב"א משמע שהאשה זו רואה תמיד בלי הפסק כמו שכתב שם וז"ל אבל הכא א"א דא"כ לעולם תהי' אסורה משמע דאשה זו רואה תמיד וא"כ נהי דבשעת ראי' נוכל לומר דתולין במכה משום ס"ס אבל מ"מ האיך תטהר אשה זו אם תראה שום פעם בהרגשה מהמקור דטמאה לשיטת הנ"ב הנ"ל דאז בחזקת טומאה עומדת ולא אמרינן ס"ס במקום חזקה כי האי וכ"כ הנ"ב ז"ל גופא באותה תשובה דבשעת נדתה אינה תולה במכתה אף בס"ס משום דאיכא חזקה נגדה וא"כ תהא צריכה בדיקה ע"כ לראות אם הדם יוצא מהמכה או לא א"כ הדרא קושית הרשב"א לדוכתי' דמ"ש אשה זו מאשה דעלמא ואי דא"כ תהי' טמאה לעולם ז"א דהא סוף סוף תהי' בעי בדיקה בשעת ראי' ע"י הרגשה לכן י"ל דדברי הרשב"א ז"ל א"ש דלעולם הפירוש בדברי הרשב"א ז"ל כדברי הש"ך והח"ץ ז"ל דהא ידעינן שהמכה מוציאה דם רק הרשב"א בא להוכיח שאצ"ל שתדע שדם זה מהמכה ולא קשה מה שהקשו האחרונים האיך נוכל לידע זה [ע"י שפופרת] שמא מהמקור בא מעיקרא זה ליתא דעכ"פ אפשר שיהי' משונה דם המכה לחודי' מדם שראתה ואז נדע דגם דם המקור נתערב בתוך דם המכה כמ"ש התוס' [די"ו א' ד"ה ומר סבר] ולזה בא לומר דלא בעינן בדיקה זו משום דהא דתולין במכה שמוציאה דם היא ס"ס היינו דלפי מה דמבואר בתשו' שב יעקב דהיכא דראתה דם בתוך מראה לבינה אף שהרגישה אמרינן שההרגשה באה ממראות הטהורות וטהורה מ"ה עכ"פ ספק הוא יעו"ש. וא"כ הכא באשה זו שיודעת שמכתה מוציאה דם רק שמסתפקת דילמא דם המקור מעורב בו וא"כ איכא שפיר ס"ם חדא דילמא לא הי' כאן כלל דם המקור ואף אם הי' מעורב דלמא לא הרגישה וההרגשה הי' מדם המכה וא"כ איכא ס"ס לטהרה מהתורה א' דלמא ליכא דם מהמקור כלל ואם תמצא לומר הי' דלמא לא הרגישה הדם מהמקור וטהורה מהתורה ואף שמדרבנן טמאה בלי שום הרגשה מ"מ מדרבנן סגי בחד ספק וכעין זה מבואר בש"ך ביו"ד וכל האחרונים ולא קשה קושי' הנ"ב דהיאך תהי' טהורה לעולם דז"א דהא גזרת הכתוב דהאשה אינה טמאה רק אם הרגישה אבל בלא הרגשה אף אם תזוב ממנה כל ימי' תהי' טהורה מ"ה וא"כ הכא דליכא הרגשה בבירור מאי תימה היא דמטהרין אותה תמיד ולא קשה נמי דהא הרשב"א ז"ל ס"ל דבעי בדיקה היכא דיכולים לברר אף בס"ס דזה ליתא דכבר כתב הנ"ב ז"ל דהרשב"א ז"ל גופי' מודה היכא שאין יכולים לברר שני ספיקות היינו דאף אם יבורר אכתי ישאר הדבר בספק אחד אין צריכין לברר כדי להחמיר מספק ע"ש. וא"כ ה"נ נהי דיבורר אם הדם מהמקור מעורב בו מ"מ הספק השני אם הרגישה הדם הזה מהמקור לא יבורר דהא המכה מוציאה תמיד דם וא"כ לפ"ז אפשר לומר דלדידן דס"ל [בסי' ק"י ס"ט] בשעת הדחק דלא כהרשב"א וסמכינן על הספק ספיקא אף שיכולים לברר שפיר סמכינן אמכה דלא ידעינן אם מוציאה דם ומטעם ס"ס הנ"ל ספק אם יש דם מהמקור את"ל דאיתא שמא לא הרגישה [ואין להקשות דאיכא ס"ס להחמיר דהתם ספק חד הוא משא"כ להקל] אבל להרשב"א ז"ל גופא צריך בדיקה דהא יוכל לברר דלמא אין המכה מוציאה דם כלל ומש"ה בעינן לידע שמכתה מוציאה דם. אבל לדידן שפיר סמכינן אס"ס ולא צריך בדיקה דהא איכא ס"ס כנ"ל דלמא אין כאן דם במקור ואת"ל דאיתא שמא לא הרגישה ולא קשה קושי' הח"צ ז"ל הנ"ל מר"ע ויהא כל עיקר שתולין כאן להקל היא משום ס"ס דילמא בא שלא בהרגשה וטהורה מהתורה אבל אם נימא דגם מהתורה לא בעי הרגשה א"כ ליכא כאן ס"ס הילכך שפיר קאמר ר"ע דם כתיב בתורה ולא כתם היינו דבעינן הרגשה כמו שפירשו כל האחרונים. אך לכאורה כ"ז אינו דהא לפי מה דכתב הרמב"ם ז"ל [בפ"ט מה'