דברי חיים חלק א סב

הנוב"י ז"ל שם דנהי דנודי לי' לחומרא זה שהמציא דלא מהני בדיקה בעת נידתה מ"מ בנ"ד יש ספק ג' נהי דהיא ממקור ונימוח מ"מ שמא הוא מחמת חולי וכמ"ש בס' (עבודת הגרשוני) [א"ה צ"ל בשבו"י סי' ס"ה וס"ו ועיין בס"ט סי' קפ"ח ס"ק ד'] ונהי שכל הפוסקים חולקים עליו מ"מ מידי ספיקא לא נפקא והיכי שיש שלש ספיקות לכ"ע מותר ובפרט שבכה"ג לכ"ע מותר והוא עפ"י מה שמבואר בב"ב [דף כ"ד ע"א] לומר דהא דתלינן במקור משום רוב ומצוי דמי המקור יותר מעלי' וא"כ בכה"ג דנ"ד שהניחו מוך במקור דשוב עכ"פ אין בא כדרך שבא בשארי נשים ודמי מי רגלים שכיחים יותר וקרובים בודאי תולין בקרוב ובהדי' אמר שם בב"ב אליבא דרב דקיי"ל כוותי' באם איכא עקולי ופשורי לגבי הרוב דתולין בקרוב יעו"ש וא"כ אין לך עקולי ופשורי כזה שיכווץ הדם דרך המוך ולא יוודע שום רושם במוך ומש"ה ודאי אליבא דכ"ע תלינן במ"ר אפי' נגד חזקה וכללא אמרו תולין במצוי ויעויין גבי בשר הנמצא בסי' ס"ג ביו"ד דתולין בתר המצוי אם אין הריב נגדו אפי' [יש] חזקה נגד המצוי וכבר האריכו באחרונים בזה אך הכא הוי ס"ס דהוי כרוב ומצוי וקרוב ודאי מהני יותר מחזקה ולכן לפע"ד מותר לסמוך על הבדיקה וא"ל האיך נעשה ס"ס לכתחלה הא מבואר בפר"ח [בסי' ק"י בכללי הס"ס כלל י"ח] דאין עושין ס"ס לכתחלה זה אינו כלל דהתם הספיקא אסור מה"ת רק לעשות ס"ס למוכרו לנכרי כי יתרבה עוד ספק אם ימכרנו לישראל לזה שפיר [יש] לומר דאין עושין ס"ס בידים אבל בנ"ד דאדרבה הספיקות לפנינו מאין בא הדם ורק דאנן מחמרינן משום שרוב דמים מהמקור בא ודאי מותר לחקור אם הרוב מהמקור דהיינו לסתום המקור ואז נראה דלא בא מהרוב וז"ב. סוף דבר האשה הנ"ל מותר' בבדיקה ואפי' אם אין לה וסת ורק שהבדיקה תהי' ע"י אשה חכמה ויראה ומעכ"ת ילמדה האיך לעשות: סימן לז

שאלה אשה אחת שאינה יכולה לטהר לבעלה שבכל עת מוצאת כמין קרטין לפעמים נלקחים מהעד ופעמים נימוחים תיכף ולפעמים המה כמו נקודות מדמים והנה בדקה עצמה למעלה על השערות שבא"מ ונמצאו ג"כ כמו נקודות אלו אך לא כ"כ מרובים וגם בדקה עצמה בבדיקה המבואר ביו"ד סי' קצ"א ונמצא המוך מבפנים נקי ולמטה נמצאו הכתמים כמו שהי'

תשובה הנה לתלות במה שמצאה על השערות שהיא מן הכנים לחוד בזה לא מלאני לבי להתיר כי אין זה ברור שרוב נקודות כאלו יבואו מזה וגם כי הס"ט ז"ל [בסי' ק"צ] שדא נרגא אהיתר זה הגם שכמה פעמים התרתי בזה למעשה וסמכתי על הגאון בשב יעקב ז"ל אך בנ"ד שרוב פעמים מרגשת ממש ומוצאת על העד מראות טהורות ובתוכם הנקודות הללו ולכן יש חשש דאורייתא ולא שייך ההיתר של הגאון הנ"ל דעיקר יסודו שם דהיכי דאיכא למתלי לא תלינן בהרגשת העד להחמיר ולומר דהוא הרגשה וע"ש בדבריו. אבל בנ"ד דהוא הרגשה ממש קשה להקל עי"ז אך הבדיקה לחוד מסתיי' להתיר כמבואר בנ"ב סי' מ"ח שמתיר בפירוש בלא שום מכה אולם האחרונים השיגו עליו כמבואר בתשו' הרב הגאון החסיד מהר"ח ז"ל [המובא בנ"ב סי' מ"ה] ובספר ח"ד זצ"ל [בסי' קצ"א] ולכן גם ע"ז לחוד אין לסמוך ובפרט הרואה בתשובה הנ"ל יראה שהוא זצ"ל עצמו לא רצה למעשה להקל בלא שום כאב ולכן נלע"ד דעכ"פ בשתיהן היינו דיש לתלות בהכינים וגם לאחר הבדיקה וודאי מותר לכ"ע כאשר אברר בעזה"י. ומתחלה נחקורה בדין הרגשה אם הוא מה"ת והנה הרמב"ם ז"ל והטור וש"ע והרשב"א ז"ל בתה"ק כתבו דמה"ת בעי דווקא הרגשה וכמעט לא מצינו חולק ע"ז דגם בדברי רש"י ז"ל יש לומר כן ומה שהביא הס"ט ראי' מהא דרש"י דף [נ"ב ב'] פירוש גבי לבשר שלש חלוקות וכו' מהו דתימא מביאה קרבן ונאכל ופי' רש"י ז"ל דקמ"ל דחששא בעלמא היא ומביאה קרבן ואינו נאכל הרי דגם בלא הרגשה כלל טמאה והנה באמת אין מזה ראי' כלל דהנה הא וודאי כ"ע ס"ל דמה"ת אין כתם טמא כדאמר רע"ק [במתני' דף נ"ח ע"ב] דם ולא כתם ולכאורה יש להבין מאי חידש שמואל [בדף נ"ו ע"ב] דבעינן שתרגיש משום דכתיב בבשרה הא כבר שמעינן כן מרע"ק וגם מה הקשה הגמ' עליו יותר מעל רע"ק דמתני' וגם קשה לרש"י [בריש דף נ"ח ע"א] דפי' דלר"א לא איירי שמואל בהרגשה ומשמע לכאורה דלא בעינן הרגשה כלל א"כ מאי האי דמסיים שמואל במימרי' בדקה ק"ע וישבה עלי' טהורה משום דכתיב בבשרה עד שתרגיש וכבר האריכו הגאונים בש"י הרבה בזה וכמעט כל תשובות מלאי' בפלפולים ע"ז ומה שרצו לומר דטעמא דר"ע הוא דמה"ת טהורה הכתם משום דתלינן דמעלמא אתי. המעיין בסוגיא יראה דאינו סובל כלל פירוש זה דלמה לא נחוש מה"ת לכתם אם אין שום דבר לתלות בו ובהאשה מצויין דמים. ולכן נלע"ד לומר דהא לית מאן דפליג דצריכה האשה שתדע שיצא ממנה הדם היינו [היכי] שקנחה עצמה ומצאה או במי רגלים וכיוצא גם דלא הרגישה אך זאת עכ"פ צריכה שתדע שדם זה מגופה אבל אם לא יודעת זאת רק מכח הוכחה דמאין בא הדם אם לא ממנה עי"ז אינה טמאה מה"ת כמו לשמואל דבעי שתרגיש דווקא והגם שיודעת שיצא ממנה טהורה בלא הרגשה ה"נ לרע"ק טהורה גם אם יש הוכחה ברורה שיצא ממנה כ"ז שאינה יודעת שיצא מגופה אבל אם יודעת שיצא מגופה גם בלא הרגשה טמאה ודרש ר"ע זה מדם ולא כתם ומש"ה לא קשה על ר"ע מאשה שעשתה צרכי' כיון דהדם מגופה וגם במצאה בתוך אות יום הוא מגופה וגם בתחת הכר הי' הבדיקה בגופה וודאי משוך הוא מבדיקתה שבדקה בו ומש"ה א"ש כ"ז לר"ע אבל שמואל חידש לנו דגם אם בדקה ק"ע וישבה ומצאה דם דהוי כמו בדיקת העד דודאי מגופה היא ורק דטהורה משום דלא הרגישה בבשרה ע"ז שפיר מקשה הגמ' מאותו המשנה ובא ר"א וחידש דגם שמואל (ס"ל ד) אין כוונתו על הרגשת גופה ומקורה שנפתח ורק שתדע בבירור בבשרה שהדם יצא ממנה ולא כתם כדרשת רע"ק ממש ובישבה על קרקע עולם לא בדקה גופה והוי רק כתם וס"ל לשמואל (כר"נ) [וכו'] וממילא א"ש כל הקו' הנ"ל אך עכ"פ הרווחנו דגם לרש"י אליבא דר"א בעי עכ"פ שתדע שמגופה בא הדם כמו ע"י בדיקה וכדומה ולא ע"י כתם וא"כ קשה למה כתב רש"י ז"ל [בדף נ"ב הנ"ל] דמביאה קרבן ולא נאכל אע"כ ס"ל דשאני כתם כיון שכבר ראתה שני פעמים להצטרף לזיבה גדולה סגי בכתם ודו"ק כי זה ברור

היוצא לנו מזה דגם לרש"י ז"ל עכ"פ בעי שתדע שהדם יוצא מגופה אולם לדינא קיי"ל כרוב הפוסקים דטהורה בלא הרגשה ממש ורק מהו זאת ההרגשה לפי הנראה דסתם הרגשה הוא שנפתח מקורה וכאשר הסכימו לזה כמה גדולים ובפרט הגאון מג"ש ז"ל בתשובותיו מביאו נטע שעשועים אך האחרונים התחכמו לומר די"ל גם הרגשת זיבת דבר לח מקרי הרגשה וכמה העלו בפלפולם הרבה והנה אני העני בדעת לא ידעתי ולא זכיתי להבין דבריהם הקדושים בזה דהא וודאי כ"ע מודים דאם הרגישה זיבת דבר לח בפנים מבין השינים דלאו כלום [היא] דהתם אינו מטמא עד שיצא ואם הרגישה למטה ממש בסוף הפרוזדור ולא הרגישה בזיבת הדבר לח ביציאתו מבין השינים ודאי טהורה דהא כיון שביציאתו מן המקור לא נטמא דהי' בלא הרגשה הרגשה שאח"ז בתוך הפרוזדור הוי כמו שמרגשת על ידי' דבוודאי טהורה היא ולא נשאר לנו לומר בזיבת דבר לח [רק באם] שהרגישה ביציאתו מן המקור לחוץ שזב מבין השינים לחוץ וא"כ הרי זה פתיחת מקור ממש שכיון שמרגשת שיוצא מבפנים מבין השינים וזב לחוץ וע"כ שנפתח זה המקום דוודאי בין השיניים הוי כמקור עצמו ואם מרגשת שזב ממנה הרי שנפתח ואטו צריך לפתוח ברוחב ואיזה שיעור תתן להרגשה. אך באמת כ"ז אם היינו אומרים שהאשה מצמצמת המקום שמרגשת שזב בו אך [אנן] חיישינן שטעתה ודלמא אינה מרגשת רק למטה אך עכ"פ וודאי מספיקא הוי הרגשה דחזקת דם שבא בהרגשה בשלמא אם ידעה בבירור שלא הרגישה כלל אין לומר חזקה זו כמבואר בכל האחרונים אך בזיבת דבר לח וודאי יש לספק דלמא זב מלמעלה וא"כ ממילא הוי נפתח מקורה ועפי"ז לא קשה מאשה שעשתה צרכי' דע"כ מרגשת שזב דשאני התם דנהי דיודעת שזב מ"מ לא ידעה שנפתח מקורה דשמא בא ממקום מי רגלים וגם דר"מ חייש שהדור דם למקור מ"מ עכ"פ הרגשה ליכא דבמה שזב י"ל דהיא ממי רגלים דלפע"ד הסברא כך דאשה בעי מה"ת שתרגיש שנפתח מקורה ורק דאם מרגשת שזב מלמעלה לתוך פרוזדור וודאי נפתח מקורה אבל במי רגלים כיון שיוכל להיות שזה ממקום מי רגלים עכ"פ לא הרגישה ובפרט להס"ד דאינה טועה בההרגשה א"כ (אם) יודעת בבירור אם בא הדם מהמקור או לא דאם לא הרגישה שזב מהמקור טהורה גם שחזרו מי רגלים למקור והביא דם ואם הרגישה שבא מהמקור יושבת נמי טהורה וגם אם נימא דגם המקשן ידע זאת דאי אפשר לה לידע מהיכן זב הדם עכ"פ ליכא הרגשה בזיבה זו דהא לא ידעה שנפתח המקום דדלמא בא הזיבה ממי הרגלים ואנן בעינן הרגשה היינו דבר ברור אבל במצאה דם ע"י זיבת דבר לח וודאי הרי ידעה שנפתח המקור במה שהרגישה הדם יוצאת מחדר הפנימי בזיבתו וזה ברור למאד

ועפי"ז יתיישב גם הא דדם הנמצא בפרוזדור מהלול ולפנים טמא וודאי מהלול ולחוץ ספק שהקשו דהאיך איירי אי הרגישה מהלול ולחוץ נמי טמא ואי בלא הרגישה מהלול ולפנים נמי (טמא) [טהור] ולפי מ"ש א"ש דזיבת דבר ע"כ הרגישה שנפתח המקור דהא זב מבפני' והיא הרגישה שזב מלמעלה אך באם יש לספק מן העליי' שוב אינו הרגשה כלל דמה שזב הוא מן העליי' וא"כ גם אם באמת