דברי חיים חלק א ס

דבאמצע זיל הכא ליכא זיי"ן ספורי' וזיל הכא ליכא ז' ספורי' ומה"ט ליכא למיגמר בדיקת זבה מבדיקת נדה ולעולם בזבה בעי' סופן או תחלתן בר מההוא בדיקה דהפסיקה בטהרה עכ"ל ולא קשה עליו מה שהקשה במשמרת הבית שם ע"ש דטעם הרא"ה ז"ל דבשלמא בבודקת עצמה בראשון כל הז' ימים נגררין אחר הראשון והוי כמו שספרה שבוע של ז' ימים אבל פסקה באמצע אין כאן ספירת ז' רק ספירת שתי או ג' ימים אך המשמרת הבית ס"ל דלא מהאי טעמא מטהר ר"א משום גרירה וכנ"ל רק משום דלא בעי בדוקים וסגי בחזקה שלא ראתה ומה שצריך עכ"פ ספירה יום אחד הוא משום גזה"כ דאפילו ספירת לילה לא מהני ומכ"ש הספירה של אתמול שהפסיקה בטהרה לא מהני ורק בעי ספירה בתוך הז' וספירה אינו בפה רק בבדיקה שבודקת עצמה ואז ממילא תהי' הספירה על כל שבעה ע"י חזקה שלא ראתה בבדיקה ובהפסק טהרה בשלמא ההפסק טהרה לחוד לא מהני דלא הוי בימי הז' נקיים אבל הבדיקה של אחת מהז' נקיים מחזיק כולם לטהרה ולהכי מהני אפילו בדיקה באמצע הז' להמשמרת הבית אך עכ"פ בדיקה תוך ז' בעי אך אם לא בדקה תוך ז' בדיקת שמיני לא מהני כלל דגזה"כ דדוקא תוך ז' תמנה וכיון שעבר ז' שוב אינו ראוי שום יום לצרף ודלא כמו שהקשה בס"ט דנימא שיהני בדיקת שמיני ולומר שמתחיל הז' נקיים מיום הב' שהפסיקה ויהי' כמו בדקה בז' דמהני לרב דזה ליתא דגזה"כ דבעי ספירה תוך ז' ואם לא בדקה כלל בטלין כולן וכן מבואר ברש"י ז"ל (ס"ט א' ד"ה מהו) וז"ל אבל שמיני לאו מסדר ספירת הראשון הוא ולא מצטרף ולר"ע נמי אין לו אלא שמיני בלבד כו' עכ"ל ובכל הראשונים והטעם פשוט כיון דספירת לילה לא מהני א"כ אם אירע שבדקה בליל שמיני לאחר שעברו ז' ודאי לא מהני הגם שחזקה שלא ראתה מ"מ הא גזה"כ דבעי' ספירה היינו בדיקה ביממא וא"כ אם הי' מהני שוב הבדיקה דלמחר אתי לאחלופי בראתה ממש דיאמרו הרי מחזקינן לזו שראתה דהא עברו ז' שלא ראתה ואסורה בלילה ש"מ שמחזיקין לראי' ובשחר מהני בדיקה וודאי שיבוא לקלקול ברואה גמורה ולהכי לא מהני רק בדיקה תוך ז' אך באמת שפיר סמכינן אחזקה דלא ראתה והבדיקה והספירה הוא גזה"כ. והלכך כיון דבדקה וספרה ורק לאח"כ אירע לה סיבה שנמצא דם ודאי תולין הדם במצוי ולא מפסדת ספירתה כלום וזה ברור ורק מה (שאינו) [שאין] תולין בתוך ג' ימים ראשונים הוא באמת כמ"ש הד"מ ורוב האחרונים ולכן במכה בגופה בודאי תולין כהכרעת רוב האחרונים ובמקום ששכיח הרבה כולם מודים דתולין ובפרט בהרגשה דיש בו ספיקא בודאי תולין במצוי אפי' תוך ג' ימים ולפ"ד הקלושה שבחנם הרעיש הס"ט זלה"ה בזה: סימן לה

שאלה באשה אחת שנשתנה טבעה לראות ממי רגלי' בשעת השתנה וגם לאח"כ על העד בבדיקה לאחר הטלת מ"ר מוצאת דם אך הדם אינו לח רק כמין חול והרבה שלא נמעכו בבדיקת צפורן אך לא נבדקו כולן ובשעת וסתה רואה דם כדרכה תמיד וגם מרגשת האשה צער קודם הטלת מ"ר ואח"כ והנה הרופאים אמרו שבא זה החול מחולי הטחורים שנמשך זה החול לנקבי הרחם ולראי' לדבריהם הגידו לנסות על הרעי מגדולים וימצא ג"כ חול הזה וכן נעשה וניסו בדבר ונמצא כדבריהם ממש החול שבמ"ר דומה לחול שבבית הרעי והנה בדקה האשה עצמה כבדיקת הרמ"א ז"ל ונמצא ג"כ על המוך שמבפנים ג"כ אותו החול מה דינה אם לטהרה או לא

תשובה לפי מאי דמבואר ברמ"א ז"ל סי' קצ"א לא נמצא היתר רק ביש לה וסת וע"י בדיקה ואם לא נמצא על המוך מבפנים אז טהורה וגם צריכה להרגשת כאב וא"כ אשה זו שאדרבה בבדיקה נתברר שבא ממקור בודאי אסורה לכאורה אולם לאשר מצוה להפך בזכות אשה לטהרה כמאמר המלך החסיד ע"ה נ"ל להפוך בהיתרא דהאי אתתא והוא דהנה בנדון כזה נבוכו האחרונים הרבה בהבנת מהרי"ל ומהרי"ו ז"ל ולפי מיעוט שכלי לא נתקררה דעתי בישובם ואם כי ידעתי מך ערכי ועוונותי רבו שלא זכיתי להבין דבריהם הקדושי' אולם לפי המעיין בדבריהם יראה שזה סותר וזה בונה והגם שאלו ואלו דא"ח אך צריך להבין דבריהם ואם כי מסתמא האחרוני' הבתראי טובא חקרו ודקדקו הרבה לא שמתי עיוני עליהם כי ידוע שאין לבנות יסוד עליהם במחכ"ת ולמה להבהיל הזמן בחנם ולכן אמרתי לעיין בדברי האחרונים שקדמו ולדקדק ומה שיחנני ד' אותו אברר. הנה מקור זה הדין מדברי הגמ' ר"פ האשה (נדה נ"ט ב') וז"ל האשה שהיא עושה צרכי' וראתה דם ר' מאיר אומר אם עומדת טמאה ואם יושבת טהורה ר' יוסי אומר בין כך וב"כ טהורה ובגמ' מ"ש עומדת דאמרי' מי רגלים הדור למקור ואייתי דם יושבת נמי נימא מ"ר הדור למקור ואייתי דם אמר שמואל במזנקת מזנקת נמי דילמא בתר דתמו מיא אתי דם א"ר אבא ביושבת על שפת הספל ומזנקת בתוך הספל ונמצא דם בתוך הספל דא"א דבתר דתמו מיא אתא על שפת הספל אבעי לי' לאשתכוחי אמר שמואל הלכה כר"י וכן אורי ר' אבא הלכה כר' יוסי עכל"ה. והנה דעת הרמב"ם ז"ל [בפ"ה מה' א"ב] דקיי"ל כר"י דמטהר לגמרי בכל ענין והרא"ש ז"ל [בדף הנ"ל] חולק דגם לר"י בעי מזנקת וחדא לטיבותא אבל ביושבת לר"י בכל ענין טהור בין נמצא על שפת הספל או לא אך הר"נ ז"ל מחמיר בתשובה [סי' מ"ט] ואמר דכיון דחזי' דאמוראי מפלפלי גבי יושבת ה"ד וכו' ולמ"ל כ"ז הא קיי"ל כר"י דבכל ענין טהור א"ו ש"מ דגם לר"י אינו טהור בנמצא על שפת הספל ולא בתוך הספל והיינו דחזי' דלא בא ממ"ר דהא לא אשכח רק לאח"כ מש"ה גם לר"י בכה"ג אינו תולה יעו"ש והר"נ ז"ל במרדכי מחמיר יותר וס"ל אפילו אם מוצאת בתוך מ"ר וגם לאח"כ נמי אינו תולה וז"ל חזרנו על כל הצדדים ולא מצאנו לה היתר אי בכל פעם כשעושה צרכי' בודקת עצמה ורואה דם בעד שמקנחת בו אע"ג דקיי"ל כר"י דאמר בין עומדת ובין יושבת טהורה כדפסק שמואל פ' האשה הני מילי כי נמצא דם בספל שאין דרך דם לבא עם מ"ר א"ו דם מכה היא אבל אם בדקה אח"כ וראתה דם ההוא דם אין ודאי אלא מן המקור כיון דלא אתא ממש עם מ"ר דילה כדפרכינן פ' האשה יושבת ומזנקת אמאי טהורה דילמא בתר דתמו מיא אתא [דמא] אלמא היכא דאיכא למיתלי לחומרא תלינן ולא מטהרינן אלא היכי דודאי לא בא מן המקור עכ"ל [והובא בב"י ס"ם קצ"א] והנה באמת דבר קשה למאד כיון דידעינן דמ"ר מוציאין דם א"כ הרי אשה זו מכה יש לה שמוציא דם למה לא נאמר שגם לאחר השתנה בא מזה המכה ובשלמא לר"מ דס"ל דהדרא מ"ר למקור ומשום דחייש למיעוט כמבואר בר"ן ז"ל [הנ"ל] אבל לפי מה דקיי"ל כר"י למה כתב הר"מ ז"ל דלא תלינן רק באם ידעינן בודאי שאינו מן המקור וכבר הקשה כן בתשו' מהרי"ו ז"ל סי' כ"ה וז"ל ונ"ל דעדיף האי מאשה שיש לה מכה באותו מקום כיון שמצערת בשעת הטלת מים מוכח מילתא שבא הדם עם המ"ר ממקום מ"ר וכיון דודאי בא ממקום מ"ר למה לנו לתלות לחומרא ולומר שבא ג"כ מן המקור הוי כאן ספק וודאי דאין ספק מוציא מידי ודאי אפי' לחומרא עכ"ל תו קשה על המהרי"ל שכ' בתשובה סי' ר"ג וז"ל וכ"ז הוא לנשים שהי' להן וסתות ושלא בשעת וסתה אבל זו שכתבת עלי' שאין לה וסת א"כ יש להחמיר דאל"כ וכי לעולם לא תהא טמאה כמ"ש רז"ל עכ"ל. וקשה חדא דלמה לא היקל (אפי') [רק] שלא בשעת וסתה. כיון דידעי' בודאי שזה הדם בא שלא מן המקור וגם קשה מה זה שכ' וכי לעולם לא תהא טמאה הלא תהי' טמאה שתראה שלא בשעת מ"ר וגם שלא בשעת הבדיקה והש"ך ז"ל [בסי' קצ"א ס"ק ז'] מתרץ דמיירי בשאינה רואה רק בעת הטלת מ"ר. וזה רחוק בעיני הפוסקי' תפארת ישראל ונ"ב ז"ל [בסי' מ"ג במהד"ק] ומה שמתרץ בנ"ב משום דיש לחוש שלאחר הבדיקה ג"פ במוך אח"כ תתרפא המ"ר וזה דחוק למאד דמ"ש מכל מכה בעוד שתרגיש הצער בודאי לא נתרפא וגם מ"ש יש לה וסת מאין לה כיון שיש לחוש שנתרפא המכה והוי כאשה שנשתנה וסת וכי מחמת שיש לה וסת נתלה שלא נתרפא המכה זה דבר רחוק מהדעת. והנ"ל הוא כך דהנה ידוע קו' הרא"ש [בתשו' כלל ב' דין י"ח] והרשב"א ז"ל על הך דאמרינן בנדה (כ"ב ב') וזל"ה מעשה באשה שהיתה מפלת כמין קליפות אדומית ושאל לחכמים וחכמים שאלו לרופאים ואמרו להם אשה זו מכה יש לה בתוך מעי' שממנה מפלת כמין קליפות תטיל למים אם נמוחו טמאה עכ"ל והקשה הרא"ש ז"ל דלמ"ל בדיקה (כי) לידע שהוא דם מחמת שנימוחה הלא תלינן במכה והרבה תירוצים שנאמרו בזה כ"א לפי דרכו אך בפשוט נ"ל דהנה זה בודאי נהי דלהרבה ראשונים א"צ לידע שהמכה מוציאה דם אך צריך עכ"פ לידע שמכה כזו מוציאה דם דלא גרע מכתם דצריך [לידע] אם יוכל להתגלע ולהוציא דם והנה הרופאים אמרו שמכה יש לה שממנו מפלת הצורות הללו והנה חז"ל ידעו בבירור שדרך הצורות שלא לימוח ורק עומד בצורתו אפי' בפושרין וכיון שנימוחו היא רק דם והרופאים אמרו שמכה יש לה שממנו מפלת צורות אלו אבל אין בטבעה של מכה זו להפיל דם וא"כ הדם ודאי לא ממכה אתי כיון שלא נודע כלל שדרך המכה לצאת ממנה דם אדרבה לפי אמירת הרופאים דרך המכה ההיא להפיל צורת בריות שלא נימוחו ולא דם ומש"ה אם נימוחו טמאה דהוי כמכה שאין דרכה להתגלע דאפי' כתמים אין תולין וז"ב והנה הר"מ ז"ל ס"ל דמ"ר