דברי חיים חלק א נט

בגמ' וז"ל (נדה דף ס' ע"ב) אר"י אמר רב והוא שבדקה עצמה בשיעור וסת סבר לה כבר פדא דאמר כל שבעלה בחטאת טהרותי' טמאות בעלה באשם תלוי טהרותי' תלוי' בעלה פטור טהרותי' טהורות ור' אושעי' אמר אפילו בעלה בחטאת טהרותי' תלויות בשלמא התם אימר שמש עכבי' לדם הכא אם איתא דהוי דם מאן עכבי' עכל"ה וז"ל התוס' שם ד"ה אימא וא"ת כיון דיכול להיות דאע"ג דנמצא כשיעור וסת שלא הי' דם בשעת ביאה א"כ אמאי בעלה בחטאת הא ספק הוא וי"ל כיון דרוב פעמים בא מקודם ובתשמיש דאיכא למתלי בעיכוב שמש טמא מן התורה עכ"ל וכבר נתקשו בהבנת דברי תוס' אלו רבים וכן שלמים ויעוין בס"ט דמאי רוב הוא שתראה מקודם אדרבא הלא בפי' ס"ל דאינה רואה רק בשעה שראתה. ונלע"ד דכוונת התוס' הוא כך דהנה מבואר פלוגת' דאפשר לצמצם ויעוין בבכורות וז"ל הגמ' שם (י"ז ע"ב) אמרי דבי ר' ינאי לר"י הגלילי שמעי' לי' דאמר אפשר לצמצם בידי שמים וכ"ש בידי אדם ורבנן בידי שמים א"א לצמצם בידי אדם מאי כו' ת"ש נמצא מכוון בין שתי עיירות שתיהן מביאות שתי עגלות דר"א מ"ט לאו משום דקסבר בידי אדם אפשר לצמצם וקרובה ואפי' קרובות לא ר"א ס"ל כר"י הגלילי דאמר אפשר לצמצם ביד"ש וכ"ש בידי אדם עכ"ל ובתוס' שם ד"ה אפשר לצמצם וז"ל ונראה לר' דאפי' למ"ד אי אפשר לצמצם בידי שמים אף שפעמים שנמדד בו שהיא מצומצם אלא ה"ק א"א לברר צמצום שבידי שמים כגון לידה דהכא שאין פנאי לברר ולדקדק איזה יצא תחלה ולכך אין שניהן לכהן אבל בידי אדם שיש שהות לברר מבעי' לן ופשיט לי' מנמצא מכוון בין שתי עיירות דאי אמרת א"א לברר אם הוא מצומצם אע"ג דפרישית דזמנין דמקרי שהוא מצומצם כיון דא"א להבחין לא יביא שתי העגלות מספק דמלת' דלא שכיחא היא ואין לנו לתלות מספק שאירע כן עכ"ל. אלמא דהוא דבר שאינו מצוי כלל שיהי' הדבר בצמצום ממש וא"כ הכא לענין חששא דבעי' תוך שיעור וסת ממש היינו משל לשמש ועד שעומדים בצד המשקוף כיון שאנחנו מסופקים אימת בא הדם אם מקודם אם דוקא בעת שבא העד ודאי אמרי' אי אפשר לצמצם שהי' בא במכוון בעת ביאת העד ומסתמא עפ"י רוב בא מקודם שיש לתלות בהזמן התשמיש עד שעת הבדיקה אבל אם נימא שלא בא מקודם נימא שבמכוון בא בעת כניסת העד ועפ"י הרוב שבא מקודם משא"כ לענין תרומה ע"כ שבא עתה דאל"כ הוי נפל ומעיקרא הוי אתי אבל לענין קרבן שפיר עפ"י רוב בא מקודם לא דוקא בעת צמצום כניסת העד ודו"ק

אך דזה קשה לי היכי מביא קרבן הא קיי"ל דרובא וחזקה רובא עדיף אך אמרי' סמוך מיעוטא לחזקה וה"ל ספיקא ה"נ נימא סמוך מיעוטא דבא לאח"כ לחזקת טהרה דאשה וה"ל ספק ופטורה מקרבן חטאת אך לפי מה דמבואר במשמרת הבית בהל' שחיטה וז"ל אלא אפי' תימא דבעלמא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה לא אמרינן אלא ברובא וחזקה דעלמא אבל חזקה המסתלקת ע"י המתעסקין לסלקה ורוב דמתעסקין כל שיתעסקו בה מסלקין אותה ודאי ושנתעסק בה מתעסק אחד ולא ידענו אם מן הרוב או מן המיעוט ע"כ יש לנו לומר זיל בתר רובא ומיעוטא כמאן דליתא דמי עכ"ל א"כ ה"נ כיון דע"כ אשה זו יצאתה מחזקתה וידעינן שנתעסקו בה המתעסקים היינו הוצאת הדם לצאת מחזקתה חזקת טהרה ולא ידעינן אימת שפיר אזלינן בתר הרוב דרוב המתעסקים הוא נגד החזקה ובכה"ג לא אמרינן סמוך וכן לתירוץ האחרון נמי לא שייך לומר כאן סמוך מיעוטא כיון שאין מיעוט מהרוב מסייע לחזקה יעו"ש וא"ש דברי התוס' ז"ל וא"כ לפ"ז י"ל דמאי מקשה הגמ' אי דארגשה אפי' לאח"כ נמי א"א דהרגשה לחוד ליכא ריעותא רק דמחמת הרגשה אמרינן שתלינן הראי' בההרגשה שראתה אז ולא לאח"כ דסתם דם בא בהרגשה וקשה דגם אם נימא דרוב או חזקת דם בא בהרגשה מ"מ מיעוט עכ"פ איכא שבא בלא הרגשה א"כ נימא סמוך מיעוטא לחזקת טהרה ונימא שבא אח"כ א"ו מכאן מוכח דהרגשה מסלק עכ"פ החזקת טהרה וא"כ שוב ממילא אם נמצא הדם אמרינן שבא מקודם ולא שבא לאח"כ בלא הרגשה אבל אם אין בהרגשה שום מקום לסלק החזקה רק מכח הדם שנמצא עתה בודאי לא היתה מביאה קרבן דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה ודו"ק. היוצא לנו מזה דדברי מהרא"י ז"ל נכונים והגם כי הרדב"ז ז"ל חלק עליו וגם מדברי הרמב"ן [בחי' לנדה די"ב א'] גבי שלא יהא לבו נוקפו נראה ג"כ שהרגשה לא הוי מידי דאל"כ בודאי לא יחשוד הבעל שאשתו ח"ו תעשה איסור לפי הדין ורק מחמת שעפ"י הדין א"צ בדיקה כלל ורק הוא יחוש שמא מ"מ ראתה ע"י הרגשה ולא בדקה שפיר מחמת שעפ"י הדין באמת א"צ בדיקה ולפע"ד מזה נראה ברור דהר"מ ז"ל לא ס"ל כהמרא"י ולא כס"ט [סי' ק"צ סק"ג] דהוכיח מכאן כסברת מהרא"י ז"ל אולם עכ"פ אין בידינו להקל דרמ"א ז"ל פסקו להלכה וכל גדולי האחרונים פסקו להחמיר אולם מה שמסופקים אנו בהרגשה היינו הספק הוא אם ראתה דדלמא יש הרגשה בלא שום ראי' וזה מדוייק בלשון תה"ד שכ' וז"ל מ"מ בנ"ד הואיל ומצאתה לחלוחית דלובן על העד אמרינן דההוא טפת לובן היא דארגשה כו' וכנ"ל וא"א דהספק הוא אם הי' דם טהור וכנ"ל אבל זה פשיטא דהרגשה הי' ע"י מציאת איזה דבר מגופה א"כ מאי האי דקאמר להוכיח דמראה דם טהור נמי יש לו הרגשה הלא כל ספיקא הוא רק דשמא הוא דם טהור א"ו דהספק הוא אפי' אם הי' כלל שום דבר יצא מגופה ולהכי אמר דאם מצאת דם טהור תלינן בי' ודלא כנ"ב בח"ב ועפ"ז נ"ל כיון דאשה רגילה ומצוי אצלה מראות לבנות והרגישה בעת יציאתן כאשר נתבאר עפ"י בדיקתה כמה פעמים בודאי תולין במצוי ולא גרע ממכה שיודעת שמוציאה דם שתולה אליבא דכ"ע ודו"ק. אך הא תינח בימי טהרתה אולם אם איתרע לה הרגשה כי האי בימי ליבונה בתוך ז' נקיים אם ג"כ תולה או לא. והנה לפי מה שראיתי בכאן שערורי' גדולה בין האחרונים בזה ראיתי להאריך קצת. בגמר' (נדה ס"ח ב') במתניתי' הזב והזבה שבדקו עצמם ביום הראשון ומצאו טהור וביום השביעי ומצאו טהור ושארי ימים שבינתיים לא בדקו ר' אליעזר אומר הרי הן בחזקת טהרה ר' יהושע אומר אין להם אלא יום ראשון ויום שביעי בלבד רע"א אין להם אלא יום שביעי בלבד ובגמ' תני' א"ל ר"א לר"י לדבריך אתה מונה בסירוגין והתורה אמרה אחר תטהר אחר אחר לכולן ולא תהא טומאה מפסקת ביניהם כו' ורבנן בדאורייתא לא מיחלף אבל הכא אי חיישינן דלמא חזאי בספק אתי לאיחלופי בודאי ופרש"י אבל הכא אי חיישי' ולא תמנה יום שבינתיים משום דלמא חזאי בספק אתי למיחלף בודאי דאמרינן מדלא מנה הני ימים ודאי חזאי בינתים וקא מני לראשון ואתי למנות ודאי רואה בסירוגין איבעי' להו הזב והזבה שבדקו עצמן יום ראשון ויום שמיני ומצאו טהור והשאר ימים לא בדקו לר"א מהו תחלתן וסופן בעינן הכא תחלתן איכא סופן ליכא א"ד תחלתן אע"ג שאין סופן אמר רב הוא הוא תחלתן אעפ"י שאין סופן ור' חנינא אמר תחלתן וסופן בעינן הכא תחלתן איכא סופן ליכא מיתיבי ושוין כו' אמר רב ששת אר"י ב"א א"ר נדה שהפרישה בטהרה בשלישי שלה ספרתן למנין שבעה נקיים נדה ספירה ל"ל אלא אימא זבה שהפרישה בטהרה בשלישי שלה סופרתן למנין שבעה נקיים וכו' פשיטא ל"צ כגון דלא בדקה עד שביעי ואשמעינן התם תחילתן אעפ"י שאין סופן והכא קמ"ל סופן אעפ"י שאין תחילתן דמ"ד תחילתן אעפ"י שאין סופן הוא דאמרי' דאוקמינהו אחזקתייהו אבל סופן אעפ"י שאין תחילתן לא קמ"ל איני והא כי אתא רבין כו' ואס"ד לא בעינן ספורין כו' אלא לאו ש"מ בעינן ספורין לפנינו פירש"י איני לרב פריך דלא בעי ספורין ובדוקין וודאי עיי"ש ופסקו הרא"ש וסייעתו כר"א דסגי באחרונה אך אם בדקה בשמיני לא עלתה לה כלום ונתקשו בזה הרבה והנלע"ד א"ש דהנה לכאורה ק' לר"ע כיון דס"ל דלא מהני רק בדיקה ממש ואם לא בדקה יום א' סותרות לגמרי א"כ ש"מ דלא אזלה התורה בנקיים בתר חזקת טהרה ורק צריכה בירור גמור וקשה הלא מבואר במגילה (כ' ע"ב) וז"ל הגמ' שומרת יום כנגד יום פשיטא כו' אצטריך סד"א תהוי כראי' ראשונה של זב כו' קמ"ל כיון דבעי' ספירה ספירה ביממא הוא ופרש"י קמ"ל כיון דהאי אחד לאחד משום ספירה היא מדוגמת ספירת ז' כל ספירה דיממא היא דכתיב וספרה לה ז' ימים עכ"ל אלמא הספירה רק ביום ומאי מהני הבדיקה דיממא דלמא ראתה בלילה וצריך ע"כ לסמוך אהפסק טהרתה דאתמול א"כ אמאי ביממא בעינן ספורין בפנינו ממש וע"כ לומר דזה הוא רק גזה"כ דצריכה דוקא לספור ביום הגם דסמכינן אחזקה שלא ראתה כיון שהפסיקה בטהרה מ"מ גזה"כ דוקא לבדוק בז' ימי ספירתה ולהכי באמת ס"ל לר"י דאינה סותרת כרואה ממש דבאמת מחזקינן לה שלא ראתה רק שגזה"כ שצריכה לספור שבעה בפנינו וזה סגי אפי' בסירוגין ולהכי גם ר"א לא מקשה לי' רק משום דאתי לאחלופי ברואה דיאמרו כיון שסותרת אותו יום ס"ד דהרואה שראתה ואעפי"כ אינה סותרת רק יומו יסבור שגם ברואה ממש הדין כן וזה ברור וא"כ כיון דהטעם הוא רק מגזה"כ י"ל דס"ל לר"א דגזה"כ הוי רק לספור שבעת ימים לא כל יום ויום בפ"ע רק שבוע אחת וכמו שמפרש רש"י בחומש שבעת ימים שבעה של ימים וכמו כן ס"ל לר"א דבדיקה א' סגי לכל השבעה שסופר שבוע זה הוא בטהרה מחמת הפסקת הטהרה וגם שבדקה עצמה יום ראשון ולא ראתה וכ"ז שלא תראה ממילא השבעה ימים כולם טהורים ולפע"ד זה כוונת הרא"ה בבד"ה שכ' בהל' בדיקה וספירה וז"ל ודבריו תמוהים דאנן שבעה נקיים ספורים בעינן בשלמא כי איכא תחלתן או סופן איכא למימר דסליק לז' ספורים דכי איכא בתחלתן ז' ספורין גרירי בתרי' וכי איכא (ספק) [סופן] איכא למימר דבז' ספורין דלקמי' גררי בתרי' אבל בדיקה