דברי חיים חלק א נח

הרבה וגם אפילו באנו להקל בזה כנראה מהאחרונים וגם אני בעניי הבאתי ראי' שלא כדברי הס"ט מ"מ קשה לעשות מעשה נגד הס"ט וגם אולי גם הבדיקה הראשונה לא יוכל להיות נקי' ע"י המכה ולכן נ"ל לעשות הבדיקה המבואר בדברי הרמ"א ז"ל בסי' קצ"א והגאון בנו"ב מחזיק לומר שזה הוא בדיקה ברורה וע"ז נוכל לסמוך להתיר האשה הזו בבדיקה זו והגם שגדולי האחרונים חלקו על הנוב"י שהוא מחליט שהבדיקה הוא בירור גמור וגם הש"ך ז"ל כתב שמהרי"ל ז"ל סמך על הבדיקה שנראה שהוא בירור גמור והאחרוני' הרבו לחלוק בזה שאין סומכין על בדיקה זו לחוד רק בצירוף מכה ווסת כמ"ש הרמ"א ז"ל בסי' קצ"א מ"מ נלע"ד בנ"ד לסמוך לכ"ע על בדיקה זו ועפ"י מה שנברר בעזהי"ת דהנה באמת ממהרי"ל ז"ל נראה שאין בדיקה זו יפה וגם מהרי"ו ז"ל כתב בהדיא דצריך כאב ושלא תמצא רק במי רגלי' ואם הי' הבדיקה יפה למ"ל כ"ז ע"י הבדיקה תוכל לסמוך כיון שברור שאין בא הדם מהמקור כיון שהמוך נקי ומה שרצה הנוב"י ז"ל לומר דכוונתם הוא כדי להקל בכל פעם שתמצא כן אפילו בלא בדיקה המעיין במהרי"ו ז"ל יראה שלא משמע כן רק דהבדיקה באמת אינה הוכתה ברורה לסמוך ע"ז שהדם אינה מהמקור ולכן באמת בשאר כל הנשים בלא מכה אין סומכין על בדיקה זו ורק אם יש לה כאב או שמצטערת במ"ר כמו הארי"ן ווינ"ד יש שפיר לסמוך וראי' ברורה לזה מהש"ס דהנה ז"ל המשנה (נדה דף י"ז ע"ב) וז"ל משל משלו חכמים באשה החדר והפרוזדור והעליי' דם החדר טמא דם העלי' טהור נמצא בפרוזדור ספקו טמא לפי שחזקתו מן המקור ובגמ' שם רמי ב"ש ור"י ברי' דר"י תנו נדה בי ר"ה אשכחינהו רבה בר"ה דיתבי וקאמרי החדר מבפנים והפרוזדור מבחוץ ועלי' בנוי' על שתיהן ולול פתוח בין עלי' לפרוזדור נמצא מן הלול ולפנים ספקו טמא מן הלול ולחוץ ספקו טהור אתא ואמר לי' לאבוה ספקו טמא אמרת לן מר והאנן שחזקתו מן המקור תנן א"ל אנא הכי קאמינא מן הלול ולפנים ודאי טמא מן הלול ולחוץ ספקו טמא אמר אביי מ"ש מן הלול ולחוץ דס' טמא דדלמא שחתה ומחדר אתא מן הלול ולפנים נמי אימר איזדקרא ומעלי' אתא א"א אביי אי בתר חששא אזלת אידי ואידי ספק הוא ואי בתר חזקה אזלת מן הלול ולפנים וודאי טמא מן הלול ולחוץ וודאי טהור עכל"ה והנה לפ"ז קשה לכאורה למה תלי' במכה הלא רוב דמים במקור ותלינן ברובא וצ"ל כיון דהמכה ודאי מוציא דם עתה והמקור לא נודע לנו יש לנו להחזיק אשה בחזקת טהורה ול"ד למצאה דם בפרוזדור דהתם אין שום מכה ורק מחמת השינוי שנמצא בראייתה כמבואר ברש"י שם מכח זה מספקינן במה לתלות השינוי ואמרי' רוב דם מהמקור כיון דלא נודע לנו ממכה אבל היכי דמכה מוציא דם לפנינו מה"ת לחוש למקור ואפי' הרשב"א ז"ל והמפרשים דבריו ז"ל לתלות אפי' בא"י שמכתה מוציא דם י"ל דס"ל להרשב"א ז"ל כיון דיש עכ"פ מכה לא צריכין לחוש למקור דלדידי' כל מכה רגילה להוציא דם אך זה קשה לכאורה על הת"ה ז"ל שכתב להתיר בנמצא בצד אחד משום דמנכרי מילתא דמכתה מוציאה דם וקשה עליו מדברי ש"ס הנ"ל דהנה לפי פי' הרמב"ם בפיה"מ שכתב דמה שמסופק בש"ס לתלות בעלי' היינו במכה שבעורקי העלי' או במכה שבכליות יעוין בדבריו בפה"מ ובתיבורו הל' א"ב והנה חזי' [דבש"ס] (דבשם) דאיירי שיש שינוי ודבר רחוק שבא מהמקור דה"ל לאשתכחי מבפנים וכמבואר ברש"י ותוס' ז"ל ולכאורה אומדנא דמוכח שבא מהעלי' וכאשר באמת תלמידי ר"ה אמרו דספיקא הוא ואפ"ה פסקי' להלכה דטמא משום דרוב דמים בא מהמקור וכר"ת דרוב וקרוב הלך אחר הרוב אלמא דנגד אומדנא הבא ממכה אזלינן בתר רוב דמים מהמקור א"כ בנידון דת"ה נמי כיון דאין מכה מבוררת ורק משום אומדנא שאינה מוצאת רק באותו מקום בצדדים וקשה הלא נגד אומדנא אזלי' בתר רוב מהמקור (או שי"ל דבאותו מקום שנמצא רק בצדו ואמרי' כאן נמצא ולא אזלי' לכ"ע בתר רובא כדברי הרמב"ן ז"ל בב"ב [דף כ"ד גבי חצבא דתמרא]) ואולי ס"ל להת"ה ז"ל דאין כל אומדנא שוות ואומדנא שאינה מוצאת רק במקום (אחר) [א'] הוי כודאי וגם כי נראה שם מדבריו שהי' לה הוכתה על המכה מלבד הוכחה זאת שאינה מוצאה רק במק"א בצדדין וצירוף שניהם שיהי' כמו נודע שמכתה מוציאה דם ואפשר שמשום זה הואיל שגם גוף הדבר אם יש לה מכה אינה רק מכת אומדנא הי' קשה לי' להתיר נגד רוב דמים מהמקור שהוא רוב ומצוי ולכן צירף לזה דעת המרדכי ז"ל להקל שלא בשעת וסתה והיינו לומר דשלא בשעת וסתה אין מצוי דם המקור ולא שייך רוב ובאמת להמרדכי ז"ל במצא דם בפרוזדור תולה שלא בשעת וסתה במכה. ועפי"ז יש מקום לומר דאם המכה ברורה שוב שלא בשעת וסתה א"צ שום הוכתה אחרת ובזה א"ש דברי הרמ"א ז"ל [סי' קפ"ז ס"ה] ול"ק קו' הט"ז ז"ל וכאשר כן כתב הגאון מהר"ר יצחק מהמבורג בתשו' נו"ב אך למהרי"ל ומהרי"ו ז"ל לא רצו לצרף דעת המרדכי כמו התה"ד ז"ל ולכן המציאו הבדיקה והגם שהבדיקה אינו הוכחה ברורה שיוכל להיות שיזוב הדם ולא יגע בהמוך שבהמקור מ"מ עכ"פ בכה"ג אזלינן בתר הקרוב שהוא המכה בצדדים או המ"ר דהא פסקינן כרב בב"ב דבנמצא נגד עיר ישראל ויש עקולי ופשורי אזלינן בתר קרוב והמוך שבמקור דומה לעקולי ופשורי שמעכבים לבוא מהרוב הערים הגם שיש במציאות לבא מהרוב ע"י חריפי דנהרי בכה"ג אזלינן בתר קרוב לרב דקיי"ל כוותי' ה"נ ביש המוך המעכב הדם לבוא מהמקור. הגם שאפשר במציאותו לדם לבוא ולא יעכבנו המוך מ"מ בכה"ג אזלינן בתר הקרוב ומש"ה תלינן ע"י בדיקה במוך במכה (או צמר) [או במ"ר] ורק דמהרי"ל ז"ל חשש דא"כ לעולם לא תטמא ועפ"י שמפרש הש"ך ז"ל דבריו או באיזה אופן אחר שיש לפרש כידוע ולכן הצריך מהרי"ל ז"ל דוקא שיהי' להאשה וסת קבוע ומהרי"ו ז"ל לא חשש לזה ומש"ה לא התנה שיהא לה וסת דוקא וא"כ לפ"ז בנ"ד שעכ"פ אשה זו תטמא בעת שתראה וכדברי הש"ך ומכתה כמעט ברורה בודאי אפילו אם אין לה וסת תוכל לסמוך על הבדיקה היינו שתרחוץ אותו המקום היטב היטב ותכניס בנחת המוך בלי תיגע במקום ששכיח למצוא הדם ואח"כ שוב תנקה אותו המקום ותוציאני משם ואם יהי' נקי יעלה לה להפסק טהרה וקודם בה"ש תכניס העד ותשהנה ואח"כ בלילה תוציאנו לבדוק לספור וכן תעשה ביום בבקר ככה תתנהג ג' ימים ואם יהי' המוך נקי תוכל לאחר ג' ימים לתלות הכתמים במכה וא"צ בדיקה יותר רק בכל יום פ"א ע"י המוך הנ"ל אבל ג' ימים הראשונים יהי' המוך אצלה כל היום מעל"ע שלם ואח"כ קודם שתוציא המוך תרחוץ ותנקה הא"מ יפה ולאחר ג' ימים די בדיקה תחת בכל יום. והמוך צריך להיות של צמר גפן לבן ויפה ועליו חתיכה פשתן לבן ויפה כמבואר בנ"ב שם כנלע"ד. ולפלפול שכתב כ"ת אין מקום לדינא בזה כאשר כתבתי בשם הצ"ץ ז"ל ולפלפולא בעלמא אין הזמן גורם כי צריך לבדוק חדרי משכיות לבב בימים נוראים הללו אלול תרי"ז: סימן לד

שאלה אשה שרגילה שיוצא ממנה מראות לבנות הרבה וכמה פעמים ע"י הרגשה ובדקה עצמה כמה פעמים ומצאה בעת הרגשה שנמצא מראה לבינה וגם נתנה מוך דחוק באותו מקום והי' המוך אצלה בשעת שהי' כמה הרגשות ואח"כ בדקו המוך ולא נמצא רק מראות כשרות לבינות וכה עשתה כמה פעמים מה דינה מעתה אם לטהר הרגשותי' בלא בדיקה תוך שיעור וסתה כי כמעט א"א שתבדק בכל פעם בהיותה בין אנשים וא"א לה ת"ו לטהר לבעלה וגם מה דינה אם תרגיש בימי ליבונה

תשובה מתחלה נציע דין דהרגשה שמבואר בש"ע סי' [ק"צ ס"א] שצריכה בדיקה היא ממהרא"י ז"ל בתרומת הדשן סי' רמ"ו וז"ל שאלה אשה שהרגישה בעצמה שנפתח מקורה להוציא דם והלכה ובדקה א"ע מיד ומצאתה על העד לחלוחית לבן ולא לבן לגמרי אלא כמראית בגד לבן שנפל עליו אבק שהוכהה לבנוניתו יש לטהר האשה או לאו תשובה כו' וא"ת בנ"ד יש לטמאות טפי מטעם אחר שהרי הרגישה ונראה דאשה דהרגישה ובדקה אח"כ ולא מצאתה כלום יש לטמאה דודאי יצא טפת דם כחרדל ונתקנח או נימוק דהרגשה סברא דאורייתא היא היכי דליכא למתלי ההרגשה במידי אחריני כדמוכח בפ' הרואה כתם דפריך אנמצא לאחר זמן פטורין מן הקרבן אי דארגשה אמאי פטורין אלמא דסברא דאורייתא היא מדחייב עלה קרבן וכיון דסברא דאורייתא היא הוי כלמ"ד ווסתות דאורייתא דאפילו בדקה ומצאתה טהורה טמאה כדאיתא פ' כל היד מ"מ בנ"ד הואיל ומצאת לחלוחית דלובן על העד אמרי' דההוא טיפה לובן היא דארגשה דלובן וירוק נמי מן המקור קאתי כדמוכח בפשיטות בכמה דוכתי פ' כל היד וכ"כ הרמב"ן כו' עכ"ל והנה אין לספק כלל אם דעתו לטמא לגמרי דהא אמר (אם נימא) שדינו כווסת וגבי ווסת מבואר בהדי' ברש"י (נדה ט"ו א') וז"ל דאוריית' הלכה למשה מסיני דמחזקי' לה בטומאת ספק עכ"ל אלמא דוסת גופא אינו רק ספק וא"כ ודאי דהרגשה לא חמיר מינה ולא כנ"ב ז"ל בת"ב שנסתפק בדעת מהרא"י ז"ל ולפ"ז יקשה מאי ראי' [מייתי] מהרא"י ז"ל מהא דמביאה קרבן הא גם לפי דבריו יקשה דהלא אינו רק ספק ולמה מביאה קרבן וצ"ל כיון דאשכחה עכ"פ לבסוף דם תלינן שהי' מקודם בעת הרגשה והוי ודאי א"כ אין ראי' לדינו כלל ולעולם י"ל דהרגשה טהורה גמורה ורק דהתם שאני שנמצא לאח"כ דם על העד ומש"ה תולין וכן הקשו עליו כל האחרונים. והנ"ל דשפיר מייתי ראי' דהנה אמרי'