דברי חיים חלק א נז

עד שתתחזקה ודו"ק. וכן העלו כל האחרונים כולם אין גם אחר ורק כולם מסכימים לדברי המ"ב ז"ל זולת הב"ח ז"ל ומי הוא אשר חיילים יגבר נגדם ולכן אם לא הרגישה כאב בוודאי אסורה ודעת הראב"ד ז"ל אין לצרף דפעם א' אינו מן המנין לזה כמבואר באחרונים וגם דעת המרדכי ז"ל אין לצרף כמבואר זה בתשובת מוהר"ם ז"ל וגם מה שכתב מעכת"ה דכעת חוזרת מדבורה ונותנת אמתלאות לדברי' הנה באמת אמתלא זו גרוע מאוד מחמת כמה טעמי' דמי הגיד לזה היפוך הדין ומאין לה לחשוב זה רק אעפ"כ לפי מה דמבואר בשו"ת איל"ת לחלק דהיכי דחזקה מסייע לה מהני אפי' אמתלא גרוע והוכיח דבר זה מאה"ע סי' ל"ה ס"ט שליח שאמר טעיתי נאמן משום דמסייע לי' חזקת שליח עושה שליחתו אבל בנדה ליכא חזקה (דרוב) דעלולה לראות דם ומש"ה בהלבישה בגדי נידות אינה נאמנת משום דהוי אמתלא גרוע וחזקה לא מסייע לה אבל בטבח שעשה סימן מהני אף דהוי אמתלא גרוע משום דחזקה מסייע לי' להתיר דרוב בהמות בחזקת כשרות. וא"כ לפי דבריו נ"ל דהכא מסייע לה הרוב והחזקה דאין רמ"ת ומש"ה מהני אמתלא גרוע כן נ"ל לפי דברי האיל"ת הנ"ל. אבל באמת גוף דברי האיל"ת ז"ל תמי' לי מאוד דהא סוף כל סוף חזקת שליח עושה שליחתו גרוע מחזקת טהרה לנדה דהא חזקת שע"ש אין הולכין אחריו לקולא וכל הנשים הן בחזקת טהרה לבעליהן וא"כ אם בחזקת שליח עושה שליחתו מהני אמתלא גרוע כ"ש גבי נדה דיהני' אמתלא גרוע א"ו דדבריו ליתנהו ותו נ"ל לומר דבכאן לא מהני אמתלא טובה דהנה לפי מה דמבואר דגבי עדות אינו יכול להחזיר ולהגיד אפי' נותן אמתלא טובה מאוד וכמו אנוסי' היינו מ"נ אפ"ה לא מהני ורק היכי דדבריו הם רק משום חתיכה דאיסורא מהני אמתלא וא"כ לפ"ז לפי מה דמבואר בתשובת הר"ן ז"ל בסי' מ"ז דחוץ לב"ד יכול העד לומר מבודין היינו אבל בב"ד אינו יכול לחזור ולהגיד אפי' בדבר דא"צ ב"ד לקבלת עדותו מ"מ (ישיא) [א"י לחזור] אחר גמר עדותו כמו ששנינו עדים שהעידו בין לאיסור ובין להתיר לטהר או לטמא וכו' אם נחקרה עדותו בב"ד אינם נאמנים אלמא אפי' בדבר דא"צ ב"ד ועדים תליא באם גומר עדותו והיינו בב"ד ע"כ (תירץ) [תורף] דברי הר"נ ז"ל שם וא"כ לפ"ז י"ל דהא דאם לבשה בגדי נידות לא מהני אמתלא דהוי כגמר עדותו (דהמעיין בהר"ן ז"ל שם יראה דעיקר תליא בגמר עדותו יע"ש) דהא בעלה לוקה עי"ז וא"כ מש"ה אינו חוזר ומגיד ולא מהני שום אמתלא אולם כ"ז באשה דהיא נאמנת מטעם עד כמבואר בתוס' גיטין [דף ב' ע"ב] דכל ע"א יליף דנאמן במקום דליכא חזקה מנדה ונגד חזקה לא ילפינן משום דהנה בידה להסיר החזקה ובידו נאמן מטעם בע"ד אלמא הא דנאמנת האשה בספירה הוא מטעם עד ומש"ה לא מהני [אמתלא] אם גמרה עדותה היינו שלבשה בגדי נידות דזה הוי כמו שנחקרה עדותן בב"ד דהא לוקין עלה משום נדה ומש"ה לא מהני אמתלא אבל בטבח דהוא נאמן משום בע"ד ולא מתורת עד שפיר מהני החזרה דגבי חתיכה דאיסורא מהני אמתלא אבל בנדה דהיא נאמנת בתורת עד ולא מהני אמתלא היכי דעשאה גמר בעדותו דלבשה בגדי נידות דהוי כנחקרה בב"ד או דהגידה לפני ב"ד כנידון דלפנינו א"י לחזור אפי' באמתלא כנ"ל נכון וגם כי מצד (ההסרה) [הסברא] נראה דשקר דברה רק שאינה מרגשת כאב אולם עכ"פ נ"ל דמותרת משום דלפי הנראה שלא פירש מיד תוך שיעור המבואר במחבר וגם מה שהרגיש שנתלחלח חלוקה הרגשה זו לא ידעתי מה טיבה ודילמא פולטת שכ"ז היתה וזה הי' הלחלוח ואח"כ הדם בא מאיזה מקום ואי דאין לו במה לתלות הא לפי מה דמבואר באחרונים הא דמטמאינן סתם ולא אמרינן הא לא ארגשה זה ליתא דילמא ארגשה ולאו אדעת' דמאי תאמר דם זה מעלמא בא א"כ הי' צריך אתה לומר לאו אדעתה התעסקות בכתמי' כמו כן יש לומר דילמא לא אדעת' בהרגשה יע"ש בס"ט ז"ל וא"כ בנמצא (ב"כ) [בו כתם] שפיר י"ל דילמא (עברה) [עבר] ולאו (אדעתה) [אדעתו] דהא הוא לא ארגשה ולא שייך לומר מספקא מחמירין דהאיש תולה הוא בה דילמא הוא לא אדעתו אבל היא דתלי' (בה) [בו] ונתן לה התורה נאמנות שמה על לבה לזכור ואי דשמא סברה הרגשת תשמיש יעוין זה באחרוני' דגם זה שמה על לבה להבין יע"ש בדבריהם בש" בס"ט שהאריכו בזה וגם בלא"ה כיון דלא מצא הדם בגופה טהורה מדאו' וא"כ לא הוי רק כתם דקי"ל דאין קובעת וסת משום כתמים וא"כ מותרת הכא דכל איסור דראתה ג"פ בתר תשמיש הוא משום ווסת ובכתם לא שייך זה ובאמת (הי') יש לומר דתבדוק עצמה בשפופרת לא עד המקור רק מעט קרוב לצד החיצון כד שלא תיגע במקור ואם תראה נודע בבירור שדם בתולים הוא וכעין מ"ש לעיל לפרש התוספתא ולא קשה דא"כ תבדוק כן כל אשה שרואה מ"ת ג"פ די"ל דעיקר הבדיקה לראות אם נתרפא ושערי תירוצים לא ננעלו ובפרט בענינים הללו דיותר מדאי האריכו רבותינו נו"נ ז"ל והאמת נראה דמותרת בבדיקה זו ותרוויח שגם אם לא ראתה דם תהי' טהורה דדם בתולים הוא בצדדי המקור כמבואר בתוס' אולם בלא"ה ובלא שום בדיקה יש להתירה כנ"ל והן אמת שדעתי הי' לפלפל עמו בארוכה כראוי לגברא דכוותי' אולם בעוה"ר לא הונח לנו משמועות לא טובות ומצערן של ישראל ואף זה המעט שכתבתי עד עתה הוא מחמת ההכרח אהבה ולכן אין הזמן גורם לטייל באריכות ורק אעפי"כ ראיתי איזה דברים דברי יקרתו במכתבי' אך במה שהתחיל לתרץ דברי המרדכי ז"ל כבר קדמהו רבנן קשישי מינן כמבואר בס"ט אולם באמת תירוץ זה לא הבנתי דהא א"כ אם נפרש דברי המרדכי ז"ל כשיטת אותן המפורשים דבריו דתולה בווסתה היינו דתולין מכח ווסת שיש לה ש"מ דלא נתחדש בה מקרה ורק מחמת מיעוך הצדדי' הוא דחזקה הוא באשה שיש לה ווסת שאינה רואה ממקרי' שאשה זו אינה רואה הדם ממקור שלא בימי ווסת ורק אם אין לה ווסת הוחזקה לראות במקרי' תולין במ"ת וא"כ כמו כן בכל פעם שראתה תלינן מחמת החזקה שיש לה שלא לראות שלא בשעת ווסת דזה הראי' שהוא שלא ממקורה גם מה שכתב מעכ"ת בענין נולד ספק מדאורייתא ולפי מה שמבואר בש"ע (ה"מ) הל' מקוואות יראה כיון דאין כוונתו לענין הראיות הוי כמו דבר אחר ושפיר איכא ספק דרבנן אם לחוש לדם בדם מחמת התשמיש ודו"ק גם מה שהאריך בפלפולו אם לסמוך על רופא האידנא לפע"ד בזמנינו זה נתקלקלה מאוד ונסרחה חכמתן וא"י כלום וצריך בדיקה רב מאוד אם לסמוך עליו באיזה שום דבר ומה שהביא אם לסמוך להתיר בבעלה הראשון ע"י בדיקת שפופרת כבר מבואר במ"ב בכה"ג כ"ע מודי' דמותר: סימן לב

מכתבו הגיעני בנדון האשה שמרגשת כאב למטה במקום שמוצאת הכתמים וגם נבדקה בבדיק' המבואר בש"ע סי' קצ"א ברמ"א ז"ל נ"ל דיש להתירה באם יש לה וסת שלא בשעת וסת ואין בזה חולק דבכאב כ"ע מודים דמותרת ודמי לנדון דסי' קפ"ז סעיף זיין וכ"כ הח"ד וכל האחרונים מורים כן אולם לדעתי נכון להחמיר שתבדוק בעת שתפסיק בטהרה בדיקה הנזכרת ויהי' כל בה"ש בתוך המקור וגם לאח"כ בבוקר ביום הראשון תבדוק כנ"ל וביום השביעי תבדוק כנ"ל ואז מותרת שלא בשעת וסת או בימי מניקתה כנלע"ד ומחמת גודל טרדותי קצרתי במקום שראוי להאריך. דברי ידידו דבש"ת ג' שמות תרט"ז לפ"ק פה צאנז: סימן לג

שאלה באשה שעלולה לראות כתמים וכל המצעות במטתה ובגדי' מלאים כתמים ויש לה וסת קבוע לראייתה אך עתה היא בתוך שתי שנים להולידה ולד ופסקה מלראות ורק הכתמים מוציאה תמיד והרופא אמר שיש לה מכה בצדדי' שמזה זבין הכתמים ובחנה בבדיקה באותו מקום שאמר הרופא ומצאה כדבריו שנמצא תמיד דם באותו הצד שאמר הרופא ובשאר מקומות אינה מוצאה דם עתה יורנו מה יעשה לאשה הזאת לטהרה

הנה הפלפול בדברים אלו אך למותר לדינא כאשר מבואר בצ"ץ ז"ל שאמר שאין בידינו להכריע במקום שגדולי רבותינו נ"נ לא הכריעו בירור דבר יעוין בת' צ"צ ולכן הכריע שם שאין להקל רק באם מרגשת כאב קצת ובדקה ולא מצאה רק בצד אחד תמיד וגם יש לה וסת כדברי הת"ה ז"ל מביאו בש"ע סי' קפ"ז וגם הס"ט ז"ל כתב שאין להקל רק אם יש לה וסת אך עכ"פ די לנו להחמיר כהמצריכים דוקא לצרף שיש לה וסת ולהחמיר באשה שאין לה וסת כלל כי עלולה תמיד לראות אך במניקת כנ"ד יש לסמוך ולומר דהוי כשיש לה וסת ותולין במכה שבצדדין כנ"ד אך מחמת שכתב מעכ"ת ששני כתמים חזרה לראות ואולי תראה עוד פ"א דאז שוב חושש לוסתה וכפי הנראה שאינו בקביעות וסת שוה לקרותו וסת קבוע וא"כ יש לכאורה להחמיר מלתלות במכה שבצדדים בכה"ג שאין המכה במרה וכדברי הצ"ץ והס"ט ז"ל והן אמת כי בכתמים תולין אפי' במכה שאינה מוציאה דם וא"כ יש לתלות בנ"ד הכתמים במכה שאמר הרופא ומצאה כדבריו אפילו אם אין לה וסת קבוע אך מה נעשה לה לטהרה ביום שפוסקת מראייתה והאיך נדון בתוך הג' ימים הראשונים והס"ט ז"ל מחמיר