דברי חיים חלק א נו

שמביא הש"ס דידן בריש התינוקת [דף ס"ה ע"ב] ופירשו היינו לענין בדיקת שפופרת כמ"ש שם התוס' ז"ל [בד"ה וכולן] וכבר האריך בזה הרב במ"ב ז"ל [סי' מ"ז] ולמעיין בצדק יראה דבריו בתשובה כנים. אולם ראיתי בתפארת ישראל ז"ל שהקשה עליו ועל גוף דברי התוס' דהאיך אפשר כלל לומר בדיקת שפופרת דממ"נ אם לא נשתנה למה לי בדיקה ואם נשתנה א"כ בתוך ד' לילות נמי ולא הבנתי דברי הרב הנ"ל דהא באמת צורתא דשמעתא כך הוא דבאם נשתנה מראייתה אף בתוך ד' ימי' טמאה ואם לא נשתנה מראייתה אף שנשתנה מתורת ד"ב דלר"מ יש חילוק בין הדמים מ"מ בתוך הד' ימי' בכל ענין תולין (והטעם יתבאר בסמוך בעז"ה) ולאחר הד' ימים אם זוהם הוא דם הנדה ואם לאו הוא ד"ב אבל אם שופעת מתוך ד' לאחר ד' צריכה בדיקה בשפופרת אם אינה מן המקור טהורה אף אם הוא מזוהם ואם מן המקור טמאה וא"כ לפ"ז שפיר יש חילוק בין תוך [ד'] לאחר ד'. אולם המעיין בתשובת מ"ב שם יראה להדיא דכן כוונתו כמ"ש אך לפ"ז יש עכ"פ ראי' מזה לדינא דהב"י דתולין לעולם דהנה לכאורה קשה מאי מהני הכא בדיקת שפופרת [בשלמא] ברמ"ת שפיר (וכו') [מהני] בדיקה אם אינה רואה מהמקור ש"מ דנתרפאה (א"ו) [או] שהוא מהצדדי' אבל הכא מאי מועיל בדיקה הא כיון דחזינן דהדם דומה לדם נדה א"כ מאי ראי' דעתה אין רואה דם מהמקור וכי לעולם לא תהי' פוסקת מלראות ודילמא פסקה עתה וא"ל דשופעת הוי ראי' אחת ומש"ה אמרינן מסתמא כמו שהי' עתה מצדדי' כמו כן אז דא"כ בלא בדיקה נימא כן כיון דקודם הד' לילות הי' מהמכה כמו כן עתה א"ו דמזה אין ראי' א"כ ה"נ נימא כן א"ו דהטעם הוא כך דבתוך ד' לילות דוודאי לא חייתה המכה אפי' משונה דמה (הוא) תולין במכה דדם נדה הוא מזוהם אבל ד"ב לפעמים הוא כך ולפעמים הוא כך ולפיכך בתוך ד' לילות דעדיין לא חייתה המכה לכ"ע אף לב"ש ובוודאי מוצאה דם תלינן בכל מידי בכל ענין אבל לאחר ד' לילות מסתמא חייתה ורק אם משונה ראי' ואינו מזוהם ע"כ דם בתולים הוא ואם מזוהם הוא י"ל כך וי"ל כך לא מטהרינן דמסתמא חייתה המכה אבל בשופעת מתוך ד' א"כ יש מקום לומר דתולין דהרי ראי' ששופעת תו הדם שיצא קודם ד' לילות יצא לאח"כ וכמו שמקודם הי' ממכה כן עתה הוא ממכה ולזה בודקת בשפופרת אם רואה עתה מחמת (תשמיש) [שפופרת] הרי דלא חייתה המכה כסברת הב"י ז"ל ואם לא חייתה ממילא בכל ענין תולין אבל אם אינה רואה כלום נמי טמאה דהא הדם דומה לדם נדה ולאחר ד' לילות ס"ל לר' מאיר דחייתה המכה עד שיהי' בירור היינו מחמת ביאת שפופרת והיינו דלא קתני במתניתא שום מכחול ש"מ דאין הבדיקה לברר שבא עתה דוקא מהמקור רק עיקר הראי' מדרואה עתה ע"י תשמיש ש"מ דלא חייתה עדיין המכה ומחמת המכה הי' ואי כדברי המ"ב ז"ל דלאחר ד' וודאי חייתה המכה ואין מהביאות ראי' כלל ורק אמרי' רואה מ"ת ה"נ מאי ראי' הוא דלא חייתה הדם בתולים דילמא מחמת מיעוך הצד הוא א"ו ש"מ דתולין יותר במכה שבבתולין מדנימא (ליטות) [לתלות] בדבר שלא שכיח כגון צדדי' או רואה מחמת התשמיש ולפענ"ד זה לכאורה (רב) [דבר ברור] אך אין להוציא דבר מתוך פילפולן דאם נרצה נוכל ליישב ראי' זו בכמה פנים וגם גוף פי' הב"י ז"ל יש ליישב (עכ"ל) באמת גם דברי הב"י ז"ל בפירוש אפשר לתרץ בדרך מרווח (תי') דהנה גם ראייתו מר' גידל א"ש אינו מובן דמאי ראי' מבתולה שעדיין לא ראתה לראתה ומאי האי דכתב מרן הב"י ז"ל דאיכא למילף מזה לכל הבתולות הרי חזינן במשנה וגמרא דל"ד להדדי כלל אך נראה (השתא) [דראייתו] דמרן ז"ל א"ש מאוד די"ל בזה דקי"ל מדינא דמתני' דנותנין לה עד שתחי' או ד' לילות לכל מר כדאית לי' באחד משני פנים או דכן דרך המכה בפעם ראשונה תוציא דם ואינה מתרפאת עד לאחר ד' לילות או אם חייתה המכה בתינוקת אבל לעולם לאחר ביאה ראשונה שוב אינה מוציאה דם רק הדם הוא בא מביאה ראשונה או דצ"ל דלעולם בפעם ראשונה מוציאה דם וכן אחר ביאה ראשונה עדיין מוציא דם בביאה שני' ג"כ נתעקר דם דעדיין פירצה דחוקה ומוציא דם והנה נ"מ בין שני הטעמים הוא זה דלפי מאי דקי"ל דביעל בעילת מצוה אם נימא דהטעם הוא הא דתולין בד' לילות לפי הדין הוא משום שבכל הפעם מוציא דם א"כ י"ל הא דבראתה יעודה בבית אבי' שנותנין לה רק לילה אחת ואם בוגרת ראתה אין לה רק ב"מ הוא משום דכן דרך המכה בבתולה להוציא תמיד דם ורק שיעור הוצאת הדם הוא לפי ערך המכה בבתולה שלא ראתה כלל שיהי' הדם מאריך ביציאתו שיעור עונה וכן הוא בכל הד' ביאות ובבתולה שראתה שוהה הדם לצאת כל הלילה אבל בפעם השני נתרחב פתחה ואינו שוהה לצאת רק תיכף לאחר הביאה הדם הולך ויוצא ובבוגרת שראתה תיכף פתחה רחב ואינו שוהה אף בביאה ראשונה לצאת רק לפי שיעור ביאה וא"כ י"ל דלעולם אף לאחר פ"ר אם רואה מחמת תשמיש תלינן בדם בתולים דעדיין לא כלה הדם בתולים ורק מש"ה אין נותנין לה שיעור עונה משום דדמה אין שוהה לבוא דפתחה רחב אבל אם נימא כטעם הב' דלאחר פעם (הב') [הא'] כלה הדם בתולים רק דלא חייתה המכה ראשונה עד ד' לילות וא"כ לפ"ז בבוגרת דראתה כיון דאין נותנין לה [רק] ב"מ וא"כ ש"מ דחייתה המכה מיד וא"כ שוב אם ראתה מ"ת לא תלינן בדם בתולין דהא כלה בתוליה ולזה בא הב"י ז"ל להוכיח דע"כ דהטעם הוא דבכל פעם מתעורר המכה מחדש ולא דשוהה לבוא ד' לילות דהא אמר רב גידל אמר שמואל דאם עברה לילה בלא תשמיש אין תולין ואם נבעלה בתוך י"ב חודש תולין ש"מ דהביאה מחדש מעורר דם ומש"ה כתבו התוס' ז"ל דאם נבעלה ולא ראתה פעם אחד שוב אין תולין דהא כלו בתולין ש"מ דעיקר תלוי בזה דכל זמן שהרוק מצוי בפה חזינן דלא כלו הבתולין ורק דבבתולה בד"פ הראשונים שוהה הדם לבוא עונה אחת ובבתולה שראתה אין הדם שוהה לבוא כ"כ ובבוגרת אינו שוהה כ"כ ג"נ אבל לעולם בשעת ביאה ממש תמיד (אם) יש דם דהא תולין דעדיין פירצה דחוקה ומחמתה באה הדם הגם דאין מוכרח דבר זה די"ל דגם לטעם זה בבוגרת כלו הבתולין תיכף בביאה ראשונה ול"ד בתולה לבוגרת מ"מ כיון דרוב בתולות אין רואין מ"ת תלינן גם בה שעדיין לא כלו בתולין וזה נכון מאוד. ומש"ה י"ל דגם פירוש התוספתא כך הוא וכולן ששופעין צריכה לבדוק חוץ מבתולה שדמי' טהורין שדם בתולה דם טהור הוא והנה הי' קשה להב"י דהוא כפל לשון בתולה שדמי' טהורין היינו דם בתולה טהור ולכן פי' דכוונת התוספתא הוא כך דהנה לפמש"כ דמש"ה תולין בדם בתולין משום דזה הוי כמכה והנה כל זה א"ש לב"ה דס"ל דתולין עד שתחי' המכה אבל לב"ש דס"ל דתולין בד' לילות דוקא א"כ י"ל דלדידי' הטעם הוא דהוי כמו מעיין טהור דלאחר זמנו שוב הדם טמא כמו כן בבתולה שלא הגיע זמנה לראות כל ד' לילות שופעת מכח המכה ולאח"כ פוסק המעיין הזה ובאמת ר"ג אמר שמואל לא קאי רק אב"ה וכמו שפי' רש"י ז"ל בהדיא וא"כ הפי' כך חוץ מבתולה היינו כל בתולה אפי' ראתה ועודה בבית אבי' משום דדמי' טהורין היינו דדם בתולין טהור הוא וכטעם הנ"ל שבכל פעם מתעורר המכה וכו' ומש"ה מסיים התוספתא ור"מ מחמיר כדברי ב"ש אבל עכ"פ לא לגמרי ס"ל כוותי' ורק אם לא נשתנה דמי' היא טהורה וא"כ גם לדידי' דם בתולין מתעורר אחר הפעם הראשון וא"כ גם הוא ס"ל דכל בתולה תולה בד"ב אם לא פסקה פ"א ורק אם נשתנה היא טמאה משום דחזי' דלא דם בתולים הוא כן יש ליישב דברי הב"י ז"ל. אולם באמת לאחר העיון נראה דדברי המ"ב ז"ל נכונים דלא תלינן בד"ב אחר פעם הראשון בבתולה שראתה וכן משמע מדברי רש"י ז"ל במתניתין בבודקת בב' עדים חוץ מבתולה שדמי' טהורין ופי' רש"י ז"ל היינו ד' לילות וקשה הא בוודאי מיירי שלא פסקה פ"א וא"כ כל בתולה ואף לאחר ד' לילות א"צ בדיקה דהא סוף סוף יהא טהור א"ו דלאחר ד' לילות שוב טמאה אף שלא פסקה והן אמת דלפמ"ש (בס"ס) [בתו' בר"פ התינוקת] לומר דבד' לילות אף שפסקה פ"א נמי תולין א"כ י"ל דמיירי דפסקה ומש"ה א"ש מה שמקשי' המפורשי' שם על רש"י מ"ש דנקיט ד' לילות ולא נקיט לא חייתה המכה ולפע"ד א"ש דהא בתינוקת דלא חייתה המכה בעינן שלא פסקה ואם לא פסקה לא בעינן דוקא בתולה שדמי' טהורין ורק אפי' בוגרת ומש"ה פי' רש"י ז"ל ד' לילות ואיירי אפילו בפסקה פ"ר אך עדיין י"ל דמ"מ תבדוק בפעם אחרון אחר תשמיש כדי לידע אם פסקה כקושי' המהרש"א ז"ל ותירוץ הס"ט לא שייך בזה אך (דתידוק) בתירוץ של הס"ט גם זה א"ש. אך פשט דברי רש"י ז"ל מורין כפשוטו דאף דלא פסקה נמי אין תולין רק ד' לילות ואח"כ טמאה וצריכה בדיקת עד ומכ"ש לדברי התוס' ז"ל דקאי דוקא אד' נשים וא"כ וודאי מוכח דאין תולין בבוגרת דהא לדידהו ע"כ איירי בלא פסקה וא"כ מ"ש ד' נשים באם (אם) לא פסקה כל אשה א"צ בדיקה וכן מוכח מדברי הברייתא דאשה שאין לה ווסת אסורה לשמש ואר"ח ב"א משמשת בעדים הן הן תקוניה הן הן עיוותיה וקשה מאי עיוותי' (והא) הא תולין בכל פעם בד"ב וא"ל דהברייתא מיירי דוקא באשה בעולה ולא בבתולה זה ליתא דהא סתמא קתני א"ו לאחר ד' לילות צריכה לבדוק ועפ"ז א"ש מ"ש הרי"ף ז"ל דרק שלשה פעמים צריכה לבדוק והקשה הא סתמא קתני משמע לעולם. ולפמ"ש א"ש דהא ע"כ אינה צריכה בדיקה לעולם וע"כ כוונת התנא רק דצריכה לבדוק הן תקונה הן עיוותה לפי מה שהוא התיקון או העיוות היינו בבתולה לאחר הד' לילות הוא העיוות ובשאר נשים תיכף וכן התיקון אין הוא לעולם רק