דברי חיים חלק א נה

לילך בדרכיהם מבלי עשות גדרים לערוה וגאות וגזל כי אינן מופרשים מטבעם מחמת טבע העזות וצריכים אנו למשמרת יתירה אבל ח"ו אין כבוד האומות קל בעינינו כי מכירים אנו טובתם אשר אתנו ובהטיב ד' אתנו בגאולתנו גם שכרם הטוב ישלם כמבואר בכל ספרי רז"ל. שנית צריך להקדים כי כל דברינו אינם רק להורות ולומר לעם כן הוא דתה"ק אבל אין לכפות בחזקה ואפי' לא בחרפת דבר רק עדי יציעו הדבר לפני שרי המדינה והמה יורו מה לעשות להעובר וכל דברינו רק להמקבל עליו עול תורה ברצון ורק דורש האיך הדין נוטה ועל זה כתבתי דברי בתשובה וזה החלי

תשובה בודאי מבואר בש"ס ופוסקים לאיסור דהלאו לא תלכו בחוקותיהם מפרשים בתוספתא הובא ברמב"ם במנין המצות בל"ת מצוה למ"ד וגם בספרו היד כתב וז"ל בפי"א מהל' עכו"ם הל' א' אין הולכין בחוקות העכו"ם ולא מדמין להם לא במלבוש ולא בשיער וכיוצא בהן שנאמר ולא תלכו בחוקות הגוים ונאמר כו' הכל בענין אחד הוא מזהיר שלא ידמה להן אלא יהיה הישראל מובדל מהן וידוע במלבושו ובשאר מעשיו כמו שהוא מובדל מהן במדעו ובדעותיו וכה"א ואבדיל אתכם מן העמים לא ילבש במלבוש המיוחד להן ולא יגדל ציצת ראשו כמו ציצת ראשם לא יגלח מן הצדדין ויניח השיער באמצע כו' עד וכל העושה א' מאלו וכיוצא בהן לוקה עכ"ל וכ"כ הש"ע יו"ד קע"ח ומהרי"ק ז"ל כתב דבדבר שעושין האומות לענין שחץ וגאות או לפירצות מדרך הצניעות הוי בחקותיהם והטעם שורש הדבר שהבורא ב"ה וב"ש הבדילנו מן העמים ונתן לנו תוה"ק בתרי"ג מצות ולהאומות רק ז' מצות ב"נ שלא רצו לקבל יותר ולכן האומות אינם מוזהרים רק על עריות כידוע מאמרם ז"ל בחגיגה פ"ב אבל עניני חילוקי העריות משונים המה מישראל כידוע וגם על דבר הגורם פירצת ניאוף לא נגזר עליהם ועלינו לשמור חק שלא להלוך בחקותיהם בדבר שהוא חשש פריצות וניאוף או מיני שחץ כי בזה הבדילנו מן העמים בקבלנו עול מלכותו ית"ש בתרי"ג מצות ואין אנו רשאים לפטור עצמנו ממה שקבלנו עלינו ולכן בדבר שיש בו מנהג העמים ללבוש דרך פריצות ובנות ישראל משתמרות מהילוך זה משום צניעות העובר והולך במלבושי הפריצות עובר לאו דלא תלכו ומלקין אותו ומ"ש מהרי"ק וז"ל אם לא נתכוין להתדמות לעכו"ם מותר כוונתו דוקא באם כוונתו רק משום תועלת המועיל בדרך היתר כגווני דנ"ד דהיה הרופא נושא מלבוש כדרך הרופאים דאין כוונתו רק לצרכי ממון אבל אם אין כוונתו רק לילך דרך שחץ או כדי להתנאות בפני הבריות בזה עצמו מתדמה להעכו"ם שגם המה עושים לשם פריצות ושחץ ובודאי אסור. והנה ראיתי למעכ"ת שרוצה להשיג על מהרי"ק ולומר שדעת הרמב"ם והש"ע דלא כוותי' הן אמת דמשמעות הרמ"א הוא כדברי מעכ"ת דלא כתב הרמ"א [בסי' קע"ח] להתיר רק באם העכו"ם עושים לתועלת ממון ולא לשחץ ופריצות משמע דאם העכו"ם עושים זה משום שחץ או פריצות אסור לישראל אפי' אם מכוין הישראל לתועלת אך מהרמב"ם ז"ל אין ראי' כלל והרואה במהרי"ק דמשיא דעת הרמב"ם ז"ל לדעתו וגם הב"ח ז"ל כ"כ באם אינו מתכוין להדמות מותר אפי' בדבר שעושין משום שחץ כמו סיפור קומי והנה הב"ח ז"ל מתרץ בזה קו' התוס' ז"ל בב"ק ס"פ מרובה שהקשו התוס' דאמאי התירו לר' ראובן לספר קומי ומתרץ הב"ח דאיסור הוא דוקא בבא להתדמות והמה לא באו ח"ו להתדמוח יעו"ש ובאמת לפע"ד התוס' ז"ל הקשו שפיר לפי שיטתם שהמה מפרשים דהמספר קומי הי' גזרת ותקנת חכמים כמו שמפורש בדבריהם בב"ק ולכאורה קשה למ"ל התקנה הא אסור מה"ת לספר שלא לילך בחוקותיהם וכמו שפסק באמת הרמב"ם ז"ל דלוקה מה"ת ופירשו התוס' דהתקנה הי' שגם אם לא יכוין להתדמות לעכו"ם דאז מותר מה"ת אסור מפני התקנה וע"ז שפיר הקשו דא"כ האיך התירו לר' ראובן לספר קומי הגם שאינו מתכוין לדמות לעכו"ם מ"מ אסור מפני התקנה וע"ז תירצו שם דעל קרובי מלכות מתחלה לא גזרו עכ"פ מדברי התוס' והב"ח ומהרי"ק ז"ל ובב"י המביאו בפשיטות נראה דס"ל דבאין כוונתו להתדמות מותר אך מדברי הקרית ספר של המבי"ט ז"ל שכ' בפ' י"א מהל' ע"ז וז"ל הזהירנו מלכת בדרכי העכו"ם ומלהתדמות להם לא במלבוש ולא בשיער ולא בכיוצא בהן דכתיב ולא תלכו בחקות הגוים ונאמר ובחקותיהם לא תלכו ולשון ספרי בנימוסות שלהם ובדברים החקוקים להם כגון טרטיראות וקרקיסאות שהם מיני מושבם כו' הכל הוא בענין אחד מזהיר שלא ידמה להן אלא יהי' מובדל וידוע במלבושיו ובמעשיו כמו שהוא מובדל בדעותיו וכה"א ואבדיל אתכם מן העמים לא ילבש במלבוש המיוחד להן כו' וכל אלו קבלה ביד חכמים שכך הי' מנהגם והם נכללים בפסוק ובחקותיהם לא תלכו וכן כל שארי הדברים שמנו בתוספתא כולם מדאורייתא נכללות בפסוקי' כפי קבלת רז"ל שהי' חוקי עע"ז וכל העושה א' מאלו או כיוצא בהן מחוקי ע"ז שמנו חכמים ז"ל לוקה עכ"ל משמע דאפילו אינו מתכוין לדמות דא"כ (לא) [למה] אמר וקבלה ביד חז"ל והלא אם אינו מתכוין לדמות מותר ואם מתכוין לדמות א"כ ע"כ איירי שמנהגם כן א"ו שס"ל להמבי"ט ז"ל שאפי' אינו מתכוין להתדמות אסור וא"כ אפילו אין העכו"ם כעת הולכים כן אסור מצד קבלת חכמים שהאומות הראשונים עשו כן לחק ואסור לישראל לילך בדרכיהם. היוצא לנו מזה שההולכים במלבושי זולתנו בדבר שיש בו צניעות ופריצות עובר על לאו ולוקה מה"ת ואפילו אינו מתכוין לדמות לעכו"ם ואפילו ניכרת ביתר מלבושי' שהיא יהודית ורק מלבוש אחד של עכו"ם שמורה על מניעת הצניעות עוברת על לאו דכ"כ בהדי' הר"מ ז"ל בשם התוספתא וז"ל שלא תאמר הואיל ויוצאין בארגמן אף אני יוצא בארגמן הואיל ויוצאין בקלוסין אף אני כו' שדברות הללו דברי שחץ וגאוה הם ולא באלה חלק יעקב אלא דברי ישראל ודרכם להיות צנועים במעשיהם וענוים ירשו ארץ ולא לפנות אל רהבים כו' עכ"ל הרי דרק ארגמן לחוד כדרך שעושין האומות לשחץ נמי אסור אפילו אם שארי מלבושיו הוא כישראל ממש מ"מ אסור וכן משמע בברכות מהך דכרבלתא ומביאו מהרי"ק ז"ל בתשו' הנ"ל פ"ח דאיתא בש"ם ברכות כ' ע"א וז"ל כי הא דרב אדא ב"א חזיי' לההיא כותית דהוות לבישא כרבלתא בשוקא סבר דבת ישראל היא קם קרעי' מינה אגלאי מילתא דכותית היא שיימיה בד' מאה זוזי א"ל מה שמך א"ל מתון א"ל מתון מתון ד' מאה זוזי שוה עכל"ה והנה לפי הנראה דרק הכרבלתא לבד הי' נראה לו ללבוש פריצות אבל בשארי מלבושין לא דיקדק אם המה כדרך היהודים דאל"כ הל"ל שראה אשה לובשת בגדי נכרי מדקפיד בש"ס רק אכרבלתא משמע שלא הבחין על יתר מלבושי' וג"כ משמע הלשון מרש"י ז"ל שאמר אילו המתנתי הייתי משתכר מאתן והייצו שבמתינות הי' מכירה שהיא עכו"ם ממש ביתר מלבושי' רק מחמת זהירות המס"נ על המצוה סבור שהיא יהודית בשאר מלבושי' ורק בכרבלתא הולכת בפריצות ולכן אמר אלו המתין הי' ניכרת לו לעכו"ם ממש ביתר מלבושי' הרי מוכח שבמלבוש אחד נמי עובר מה"ת דאם לא הי' איסור תורה לא הי' רשאי לבזותה בשוק משום כבוד הבריות דדוחה ל"ת שבתורה והיינו לאו דלא תסור כמבואר שם א"ו דאפילו במלבוש אחת של נכרים שאינו של צניעות עובר מה"ת וע"ז נאמר אין חולקין כבוד והואי ככלאים דאורייתא שפושטו אפילו בשוק ומש"ה קרעי' ר"א להכרבלתא מינה ואין לומר דכיון דכן הולכות במדינת אשכנז א"כ לא נכלל בלאו דבחקותיהם דבאמת הדין עם מעכ"ת דאין לנו רק מדינה ומדינה מנהגה ויותר מכן מבואר בת' הרשב"א ז"ל החדשים ח"ר סי' צ' לענין גילוח שהוכיח שאפילו אם עכשיו המנהג כן למי שנהג עכ"פ איסור אסור יעו"ש. ואך באמת אין אנו צריכים לזה כי ידעתי בבירור בהיותי אצל מו"ח ז"ל במעהררין שגם שם לא הלכו במלבושי פריצות כזה ח"ו וכפי ששמעתי אז לא נמצאת בכל מדינת אשכנז שום אשה חשובה לילך בשערות ופיאה נכרית רק איזה מנקלי העם פחותי הערך והיו לקלם ורק בעוה"ר מקרוב נשתרבב המנהג הזה מן האפקורסים ולכן ח"ו לא ע"ז נאמר שהותר גם לנשי מדינתינו לנהוג כן והאיסור במקומו והעובר לוקה מה"ת ולכן מדתה"ק אסור לילך אפילו בדבר אחד פריצות כדרך העמים: סימן לא

הנה הב"י ז"ל [בס"ס קפ"ז] כתב דכל [בתולה] שלא פסקה פעם אחת מלראות [מ"ת] תלינן בדם (נדה) [בתולים] והביא ראי' מתוספתא דאי' שם וכולם צריכה בדיקה חוץ מבתולה שדמי' טהורין והבין הוא ז"ל כוונת הברייתא דכל אשה שראתה ג"פ מ"ת צריכה בדיקת שפופרת חוץ מבתולה משום דתלינן בדם בתולים ותו ראי' מר"ג א"ש [נדה י"א ב'] דאמר ל"ש אלא שלא פסקה וכו' ע"ש וכתבו התוס' דנותנין לבתולה ד' לילות בלא פסקה אפי' בתוך שנה ואף דלדידן לכולן נותנין רק ב"מ תולין מ"מ לענין שלא להחזיקה ברואה מ"ת כיון דחזינן דאיכא בתולה שתולין בבתולין נילוף לכל הבתולות דמילתא דל"ש הוא רמ"ת ע"כ תורף לשונו בב"י ובאמת לכאורה תמוהים דבריו מאד חדא דבתוספתא קתני בפירוש חוץ מבתולה שדמי' טהורין הרי דוקא הך בתולה שדמי טהורין הוא דתלינן בד"ב ותו קשה דהא הך בדיקה ע"כ מיירי בבדיקת שפופרת ואיירי בשופעת כדקתני בהדיא בתוספתא וכולן (שפופרת) [שופעת] צריכה בדיקה ובכולן ר"מ מחמיר כדברי ב"ש (נשאר) [ושאר] ראיות וכו'. אלמא דלא לענין רמ"ת איירי כלל רק לענין גוף הדם דלאחר תשמיש לא מהני כלל הסי' של ר"מ דהשמש עוכרן כמבואר לעיל [דף הנ"ל] וברור הדבר דהתוספתא הוא הברייתא