דברי חיים חלק א נד

סי' [קמ"ו] דאפי' בגזילה שלא קנהו הישראל רק בבא לידו אסור בהנאה ולא מהני ביטול א"כ י"ל לכאורה גם במשכונא נהי דלא קנהו הישראל מ"מ מקרי בא לידו ולא גרע מגזילה דלא קנה ואפ"ה החמיר הב"ח ז"ל אך כ"ז אם הי' עושה זה הישראל במזיד אבל באם הישראל לא הי' יודע שיש שם איסור וכשנודע לו בודאי המשכון חוזר כי הוי מקח טעות ואפילו במכירה הדין להיות חוזר אפילו במשיכה ונתן מעות ורק מפני מראית עין החמירו שלא יאמרו שמוכר לעכו"ם כמבואר בש"ס ובש"ע וא"כ כאן דאיכא תרתי דאפילו אם נודע אינו רק משכון דישראל לא קנהו כלל ואינו אסור רק מדרבנן כדברי הב"ח ז"ל וגם נוסף כי הי' הדבר בטעות בכה"ג מהראוי להיות חוזר אך לכאורה קשה דלמה יהי' מותר לחזור גבי מכירה מן הדין כמבואר בש"ס ע"א [ע"א ב'] וזל"ה הלוקח גרוטאות מן הנכרים ומצא בהן ע"א אם עד שלא נתן מעות משך יחזיר אם משנתן מעות משך יוליך לים המלח אי ס"ד משיכה בנכרי קונה אמאי יחזיר אמר אביי משום דמיחזי כי מקח טעות אמר רבא רישא מקח טעות וסיפא לאו מקח טעות אלא א"ר רישא וסיפא מקח טעות ורישא דלא יהיב זוזי לא מתחזי כע"א ביד ישראל סיפא דיהיב זוזי מתחזי כע"א ביד ישראל עכל"ה הלא קיי"ל דרוצה בקיומו אסור ומבואר בהשוכר [דף ס"ד א'] דאפי' אם אמר לי' כשאמכור האסורי הנאה אביא לך מעות אסור דהוא רוצה בקיומו ולפי פי' התו' ז"ל שם איירי דבאם לא ימכור לא יהי' לו מעות אחרים לשלם לישראל ומש"ה אסור המעות לישראל מכום שרוצה בקיומו וא"כ במקח טעות לגבי גרוטאות נמי אם לא יחזור להנכרי הגרוטאות לא יחזיר לו הנכרי המעות א"כ רוצה בקיומו עדי שיחזירנו וזה אסור וידוע שרוצה בקיומו אפילו רגע חדא אסור כמבואר גבי השוכר לשבור החביות יעו"ש וא"כ קשה למה א"ר בגרוטאות דמדינא מותר רק דהוי כמיחזי שמוכרה לעכו"ם הלא אסור מדינא משום שרוצה בקיומו וצ"ל דאיירי בש"ס בעכו"ם שכפוף תחת ישראל וא"כ צריך מדינא העכו"ם להחזיר גם בלתי החזרת הע"א לידו דהוי מקח טעות וכמו בכל מקח טעות דאין על המתאנה אחריות וא"כ הוי אינו רוצה בקיומו ומש"ה מותר להחזיר היינו שיחזור מהמקח והעכו"ם יטלנו וא"כ בנ"ד שהאחריות על ישראל ואם לא יחזירנו המשכונות לא יחזיר לו המעות א"כ רוצה בקיומו ואסור אך לבטל כמ"ש הש"ג שפיר דמי כיון שעכ"פ אינו ע"א של ישראל כנ"ל ובפרט שהש"ך ז"ל מביא בשם הר"ן והנ"י להקל האידנא שאין עובדין יעו"ש בסי' [קמ"א ס"ק ו'] ולכן נלע"ד שיש לסמוך על הש"ג

השני שכתב בענין הגיטין הבאים ולא ניכר הקיום ב"ד דמדה"י דבר זה מבואר להקל בנ"ב מה"ת סי' קל"ו ומי יבוא אחר המלך

שלישית מה שנסתפק בענין הכתונת שמצאה האשה כתם ונראה שהי' בו כבר אם הוי אנוסה או לא והנה אם הי' מקודם א"כ לא הוי רק כתם דהוא מדרבנן וגם לא שייך פשעה או מזידה וכי מחוייבת לבדוק כתמים וז"ב ויעוין ריש נדה אי מטמאה בועלה למפרע עכ"פ א"צ כפרה כלל ואם אולי חשו שהי' בעת התשמיש וסברי שהרגשת שמש זה אינו חדא דאם לא מצאה רק על עד שלה בבוקר תולין לאח"כ וגם אפי' אם ח"ו הי' באה לעבירה א"צ תשובה כמבואר ברמ"א ז"ל סי' [קפ"ה] השם הטוב יכפר ויסלח לכל העם בשגגה: סימן כט

שאלה אחד נשא אשה והוסיף לה מן דילי' איזה סך מסויים ונכתב בכתובה שגם לאחר מותה יוחזר כל הכתובה והתוספת ליורשים אם זה הוי רבית כיון שאינו נכתב בכתובה שהרי מחויב להחזיר גם לאחר מותה והוי רק בהלואה וגם כיון שאינו כתיקון חז"ל הוי רבית ורק מה שמחויב מכח התיקון לא הוי רבית ולא מה שלא תקנו

תשובה באמת לפי המבואר במרדכי פ' מציאת האשה וז"ל שמין דעת האיש שרוצה לישא וליתן כו' פי' הרב ר' שמואל בר ברוך מיהו לא הוי רבית כיון שאם הי' מגרש מיד הי' צריך להוסיף שליש אבל כ"א שמלוה ברבית לא הי' נותן אא"כ ירחיב לו הזמן והוי אגר נטר לי' עכ"ל. הרי דכל עיקר הטעם היא מחמת שהוא אינו אגר נטר כלל שהרי אפילו תיכף הי' מתחייב ההוספה אם גירשה לא הוי אגר נטר וא"כ לא הזכיר כלל תיקון חכמים. הן אמת שבמהרי"ק כתב בלשון שתקנו חכמים וכן הביאו הט"ז ז"ל שכ' בסי' ס"ו ס"ק ו' וז"ל מ"מ חל עליו חובת התוספת עפ"י חכמים כמ"ש מהרי"ק סי' פ"א שהתוס' שליש אינו משום הרצאה של בעלה אלא משום מצות חכמים הוא עליו תיכף שמכניסה עכ"ל יעו"ש. מ"מ אין כוונתו מחמת תיקון יהי' מועיל מה שלא יועיל בתנאי אחר דזה ודאי ליתא דבמרדכי דממנו נובע עיקר הדין לא הוזכר כלל תיקון חז"ל ורק דלא הוי אגר נטר שמחייב עצמו אפילו אם לא ירויח לו זמן וכנ"ל. ורק כוונת מהרי"ק ז"ל שם בנ"ד בענין קטנה שז' אם חייב לה התוספת משום שלא כתב לה אדעתא דתיפוק מיני' ע"ז כתב דהוא תיקון חז"ל חוב עליו וכן הט"ז ז"ל אין כוונתו כלל מחמת תיקון חז"ל רק מחמת שאינו אגר נטר וכנ"ל והא ראי' שהרי כתב וז"ל שם משא"כ בענין שיתן לה ממטבע החדש ודאי אין חיוב עליו לומר אם גירשה תיכף אחר הנשואין וודאי לא הי' צריך לתת לה כ"א מטבע הישנה עכ"ל הרי דאם הי' חל עליו תיכף הי' משלם ממטבע חדש שאינו משום רבית הגם שזה אינה בכלל תיקון חז"ל ותדע שכן דעת הט"ז ז"ל דא"כ לכתוב כפשוטו שמטבע חדשה אינה בכלל תיקון חז"ל א"ו דבר פשוט דבלאו תיקון חז"ל רק תנאי שנתחייב תיכף גם אי לא רווח לי' לא הוי רבית וז"ב. ותו דהא כתב הט"ז ז"ל גופא דאם נתן לה מתנה שלא כתיקון חז"ל רק מדעתו הוי מתנה ונגבית ממטבע חדשה ולמה לא נאמר דהוי רבית א"ו דכל מה שנותן לאשתו מתנה הגם שלקח ממנה מעות נדוני' מ"מ התוספת שהוסיף לה מדילי' חוץ מהוספת שליש הוי מתנה מחמת חיבה ולא הוי כלל רבית ותו דידוע דכתובה היא תחת קבורתה היינו נדונייתה וכמ"ש התוס' כתובות דף מ"ז והיינו דהבעל יורשה אבל לעולם הכתובה אינה כתובה ע"ת אם לא ימות בחיי' רק הוא חיוב מוחלט לאשה רק הבעל יורשה וא"כ הכא הוי כאלו התנה עם יורשי' להחזיר להם ולא יירש אותה וכי בשביל זה יהי' רבית לעולם כתובה זו ככל כתובות של בנות ישראל ולא שייך כלל רבית ורק בשארי נשים הבעל יורש הכתובה וכאן התחייב עצמו להחזיר הירושה וכי בשביל זה נאמר שלא נעשה כתיקון חז"ל זה דבר שאינו ולכן הכתובה בתוקפה ויעוין בס' הפלאה בק"א סי' ס"ו דעתו שם הואיל ובתוך שנה הראשונה אינו נותן הכתובה כפי התקנה א"כ הוי כרבית ורק בשארי כתובות מטעם אחר מותר כמבואר שם טעמו מה דלא שייך הכא אך עכ"ז בכאן כיון דחייב עצמו בכל ענין אפילו תיכף אם יגרש א"כ בודאי לא הוי רבית וז"ב: סימן ל

שאלה אם מותר לבת ישראל לילך במצנפת בראשם כדרך שהולכים בנות זולתינו

הנה טרם נשיב עיקר השאלה אקדים שתי הקדמות האחת אם כי נתבאר בדברי הפוסקי' איסור להלוך בדרכי האומות אין כוונתם ח"ו להקל בכבודם כי אדרבה הזהירונו מאד לכבד שרי המדינה ויושבי' ואפי' האומות שהכבידו עולם עלינו למאד בדרך נגישה גדולה ואכזרי' המה המצרים עכ"ז אחר הוציאנו הבורא ית"ש משם והיינו ברום המעלות בלא פחד אנוש הזהירנו ית"ש אל תתעב מצרי ולא להקל בכבודם מחמת שנהנו מארצם ק"ו האומות שאנו חוסים בצלם ונתן לנו הש"י חן בעיניהם להקל עולם מעלינו והמה פורשי' כנפיהם עלינו לשמרנו מרגשת פועלי און והמה אוהבי חסד ומכבדי תורה ישלם השם משכורתם הטוב בודאי עלינו לכבדם ולרוממם ולכן אין כוונת הפוסקי' הנ"ל להקל בכבודם ח"ו ולא נצטווינו להמנע חברתינו אתם ואדרבה גדולי החכמים החסידים היו בבית המלך ושריו תמיד כמו ר' אבהו ור' יהושע בי קיסר וכמו שמואל ורבא כידוע מהתלמוד ורק כי הקב"ה רצה ליתן התורה הקדושה לארץ וסיבב על כל האומות ולא רצו ולא קבלו רק ז' מצות ב"נ ואנו ב"י קבלנו התוה"ק כולה תרי"ג מצות אנו (מכוונים) [מחויבים] לשמרה והאומות אין נענשים על קיום תרי"ג מצות כי מתחלה לא קבלו אבל ישראל נענשים בעברם אחת ממצות ה' מהתרי"ג מצות וכמאמר הכתוב רק אתכם ידעתי מכל מ"ה ע"כ אפקוד עליכם אכ"ע ולכן בכלל אזהרות התורה שנרחיק עצמנו מגאות ומניאוף בהרבה גדרים ולא נלמוד מהאומות ללכת בזה בדרכיהם כי המה לא נצטוו ולא קבלו עליהם לעשות גדר להז' מצות אבל בכללי התרי"ג מצות לעשות גדר לשארי מצות והגדר בפ"ע ללאו יחשב להעובר ולכן אנו מוזהרים בגדר מעריות ומגאוה אבל האומות אין מצווים בגדר. ויש להסביר הדבר עפ"י דברי הש"ס בביצה שאמרו לא נתנה התורה לישראל רק מפני שהם עזים היינו בטבעם המה קשים במדות ולכן ניתנה התורה לשבור קושי הטבע באזהרות וגדרות יתירות לגאוה וניאוף וגזל וכדומה כדי לשמור דרך המיצוע כי המה בטבעם עלולים לעזות לזה גדרה התורה הקדושה בגזירות יתרות אולם האומות א"צ לחומרות יתרות כי אינם עזים בטבעם ודי להם בז' מצות ולכן הזהירנו התורה שלו