דברי חיים חלק א נ

לאו למעוטי כל איסורין שבתורה אמר אביי לא נצרכה אלא לר"י דאמר מב"מ ל"ב קמ"ל דהכא בטל וליגמר מיני' גלי רחמנא ולקח מדם הפר ומדם השעיר ומאי חזית דגמרי מהאי ליגמר מהאי חידוש הוא ומחידוש לא גמרינן רבא אמר לא נצרכה אלא לטעם כעיקר דבקדשים אסור קמ"ל דהכא שרי וליגמר מיני' גלי' רחמנא גבי חטאת כו' ומאי חזית דגמרינן מהאיך ליגמר מהאי חידוש הוא ומחידוש לא גמרינן א"ה למאה וס' נמי לא ליגמר אטו אנן לקולא גמרינן לחומרא גמרינן דמדאורייתא ברובא בטל עכל"ה וברש"י ד"ה לטעם כעיקר וז"ל דזהו למעוטי שאר קדשים אבל חולין שפיר ילפינן מיני' למאה וס' דמדאורייתא בטלו ברוב וילפינן מהכא להחמיר דלא ליבטל אלא במאה וששים כו' עכ"ל והקשו התוס' [בד"ה רבא אמר] וז"ל והשתא תימה כיון דהכא לא איירי בטעם גמור אלא בכ"ש מי דחקו לפרש דרבא אית לי' טכע"ק בחולין לאו דאורייתא כיון דהכא לא איירי בטעם גמור אלא בכ"ש כדפרישי' כו' יעו"ש ונלע"ד ליישב דקשה לכאורה דמאי החידוש של זרוע בשלה שמותר לבטל איסור והראב"ד הוכיח מכח זה דביטול איסור לכתחלה הוא מה"ת הלא לפי מה דמבואר ברשב"א והרא"ה ז"ל דבמשהו דליכא נותן טעם מותר לכתחלה לבטל ועכ"פ באופן כשאינו מבטל רק דרך התעסקו באיזה ענין וכמו בתרומה דמותר הנמצה מהכלי לבטל וז"ל הרשב"א בתה"א במשמרת מביאו הפ"ח יו"ד סי' קכ"ב וז"ל ולדעתם אפי' משהו בעין כיוצא בכענין גרגירי תרומה שבמגורה וטיחת שמן שבכרם שאין דרכם של ב"א ללקט ולטוח מבטלים לכתחלה וכן כתבתי' אני בפ' המוכר את הספינה עכ"ל יע"ש ויעוין בפר"ח ובפ"ת ז"ל כתב דבתרומה הוא רק מגזה"כ וא"כ קשה מה חידוש הוא זה הא מצינן כה"ג דמותר לבטל לכתחלה עכ"פ בתרומה ושוב אינו חידוש וכמו שאמרינן גבי בשר בחלב כיון דמצינו כיוצא בזה בכלאי' שוב אינו חידוש כמ"כ ה"נ מאי חידוש הוא זה שמותר לבטל לכתחלה הא מצינו פ"א שהותר לבטל משהו כמו בתרומה ולכן נ"ל דהכוונה הוא כך דהנה אביי מתרץ אליבא דר"י דס"ל מב"מ ל"ב מדם הפר והגמרא דפריך וליגמר מזרוע בשלה פי' הרשב"א ז"ל היינו דיקיים שניהם דיבטל בס' במינו ולא יבטל ברוב כמו לרבנן והנה כיון שאינו בטל בפחות מס' בודאי נהי דנגמור מזרוע בשלה שיבטל בששים עכ"פ אסור לבטל דהנה בשלמא באינו מינו או במינו לדידן דקיי"ל כרבנן דבטל י"ל כיון דהוא שיעור זוטר שאינו ראוי לנ"ט בא"מ וגם במינו בטל בדיעבד ברוב בעלמא לכן מותר לבטלו דהוי כמאבדו לכתחלה אבל לר"י דלא בטל אפי' לפי הס"ד בפחות מששים אלמא דמב"מ מילתא הוא ולא שייך בו ענין ביטול וא"כ נהי דיליף מז"ב דבששים בטל בדיעבד עכ"פ לכתחלה וודאי אסור דאינו מאבדו כיון שנותנו למינו שמחזקו דחזינן דאינו בטל מפחות מששים ונהי דהשתא ס"ד דיליף מז"ב מכח גזה"כ דבטל בס' אבל ודאי לא מקרי מאבדו דהרי הוא תוך מינו שמחזקו כמו שהי' בפחות מס' וא"כ שפיר לר"י הוי אסור לבטלו בששים לכתחלה ולכן שפיר אמר הש"ס דחידוש הוא שמותר לבטל דלא מצינו כיוצא בזה במב"מ אליבא דר"י בכל התורה וז"ב. ובזה מיושב קו' התוס' ד"ה [לאו למעוטי] שהקשו ודלמא זה היתר הבא מכלל איסור שבכל התורה אסור לבטל איסור והכא מותר ולפמ"ש לק"מ דאי לאו דלר"י מב"מ לא בטל בכל התורה מותר לבטל כה"ג וכנ"ל. אך לכאורה קשה א"כ לרבא דס"ל דהיתר הוא דבא מכלל איסור שלא אליבא דר"י רק לטעם כעיקר וכמו שפירשו התוס' (דלא כהר"ן ז"ל) וא"כ מאי קאמר רבא חידוש הוא דשרי לבטל איסור ולפמ"ש בכה"ג מותר בכל התורה לבטל דהוי כמאבדו ולכן י"ל דלרבא הפירוש הוא דמצוה לבטלו זה הוא החידוש ובאמת כתב הגאון החסיד המ"מ מקאזיניץ בעבודת ישראל להעמיס זה בפירש"י ז"ל דלרבא הטעם משום דמצוה יע"ש לפי דרכו הקודש כן נמי י"ל לדרכינו ועפ"י מ"ש יש ליישב דברי רש"י ז"ל דף ק"ח ע"א וז"ל מבב"ח מ"ט לא גמרינן משום דחידוש הוא דשניהם מין היתר זה לבדו וזה לבדו וכשנתערבו נאסרו ועוד שדרך בישול נאסרו בלא אכילה הילכך לא גמרינן חומרא מינייהו ושם אי חידוש הוא אמאי קתני מתני' דבעי טעמא בלא נ"ט נמי אסור דהא חדישא חדיש בי' רחמנא ואפילו כל דהו דהא בשר בחלב הוא אלא ש"מ לאו חידושא דאהכי קפיד רחמנא דומיא דכלאי הכרם דמיתסרי נמי משום כלאי תערובות דכיון דלאו חידוש הוא גמרינן לי' מזרוע בשלה דמישתרי כל כמה דליכא טעמא עכ"ל ותמוה הרבה חדא דמז"ב לא ילפינן דחידוש היא כדמסיק אביי גופא הכא ותו דלמה לן למילף הלא שפיר איסור בב"ח הוא בנ"ט אבל אם אינו נ"ט מותר ולמה להו ילפותא כלל מז"ב יעוין בס' ברוך טעם. אולם לפמ"ש א"ש דהנה כתבנו דאליבא דידן דס"ל מב"מ בטל ברוב אינו חידוש כלל מה שמותר לבטל ביותר מששים דהוי רק משהו ובכל התורה כולה כה"ג מותר לבטל ורק החידוש מאי דמצוה לבטל והנה באמת זה טעמא בעי דמאי שייך שם חידוש בזה במה שמצוה לבטלו הלא אם בכה"ת בכה"ג מותר לבטל מאי קולא הוא זה במה שעשאה התורה את זה למצוה ולומר דמש"ה כיון דאקיל בהך חידוש הקיל נמי בששים הא זה לאו קולא היא כלל נגד כל התורה במה שהוא מצוה לעשותה אך דבאמת הטעם הוא פשוט כמו שאמרינן ביבמות [ד' א' תו' ד"ה לא תעשה] מצותו בכך שאני ואין למילף לדחות ל"ת שיש בו כרת דזה אינו מטעם דחי' רק דהמצוה הוא כך וא"א לקיימה מבלעדי זה יעי"ש כן ה"נ הפירוש שאין למילף מז"ב די"ל דמצוה בכך וא"א למיעבד המצוה באופן אחר ומש"ה אין לילף מכאן די"ל לעולם בששים נמי אינו בטל ורק בז"ב הוא מצוה לבשל ביחד וא"א לקיים המצוה מבלעדי הביטול אבל בשאר דוכתי אינו בטל בס' אך לכאורה קשה ע"ז הא כיון דבשלוהו במים וכמ"ש התוס' והרשב"א ז"ל דבכל ענין התיר הכתוב וקשה למה התיר' התורה לבשל בא"מ דיהי' נ"ט יבשלו במינו דיהי' מותר דבטל ברוב א"ו ש"מ דבטל בששים ולא שייך לומר מצותו בכך כיון דאפשר לעשות המצוה בא"א כמו שמבואר בתוס' יבמות [הנ"ל] לענין כלאים בציצית אך באמת לרבא דס"ל סלק מינו כמי שאינו א"כ גם עתה הוי כמב"מ ושפיר מצותו בכך לכך אין למדין ממנו דחידוש הוא היינו שמצותו בכך וא"א בענין אחר וא"כ לפ"ז לאביי דס"ל דלא אמרינן סלק שפיר ז"ב אינו חידוש דלדידן דמב"מ מותר בכל איסורין מותר לבטל כה"ג שהוא משהו וא"ל דמצותו בכך ז"א דהא הי' אפשר לעשות המצוה [בא"א] היינו לבשלו בלא מים ולמה התירה בסתם לבטל בכל ענין ש"מ דבטל בששים וא"כ לפ"ז לאביי לדידן שלא אליבא דר"י ז"ב לאו חידוש הוא אך לכאורה קשה לאביי דלא ס"ל סלק א"כ מאי ילפותא כלל מז"ב הא נתן הזרוע טעם בהמים ובודאי אין בהמים לחוד ס' נגד הזרוע דהרי אמרינן בשר כנגד בשר משערין ויעוין בח"ר מ"ש בשם י"א מפריש דהיינו עם המים וא"כ לכאורה לאביי דלא ס"ל סלק הוי הכא להיות אסור דהא הזרוע נ"ט ברוטב והרוטב נבלע עוד בבשר אך באמת לפמ"ש הט"ז ז"ל ביו"ד [סי' צ"ח ס"ק ה'] דלא תלוי בא"מ כלל בזה בפלוגתת אביי ורבא ורק כיון דמתחלק הטעם לששים חלקים וא"כ אינו נרגש בה איסור [בפ"ע] ולכן אם נילף מכאן דבטל בששים שפיר בטל דנתחלק בכל החלקים שוים משא"כ אם הי' אמרינן דלא בטל בס' ורק משום מצותו בכך שפיר דברינו דהי' אפשר לבשל בלא מים אבל אם נילוף דבכל התורה בטל בס' גם לאביי דס"ל דלא אמרינן סלק [היא] אליבא דר"י אך אליבא דידן כ"ע ס"ל דאמרינן סלק וכסברת הט"ז ז"ל וא"כ לפ"ז א"ש מאד מ"ש רש"י ז"ל דילפינן בב"ח מז"ב דהנה הי' מקום להקשות משם בב"ח כיון דהוא היתר בהיתר לא יבטל כלל וא"כ אפי' בלא נ"ט יאסר בב"ח וכמו שהקשה בס' ברוך טעם ז"ל וע"ז כתב רש"י ז"ל שפיר דיליף מז"ב דהנה כל סברת היתר בהיתר לא בטל הוא משום דהוי כמו מצות אין מבטלין זו את זו כמבואר בברוך טעם ז"ל וא"כ הכא בז"ב דהוא מצוה לבשל יחד ומצוה מה"ת שטעם הזרוע יהי' נבלע לזר א"כ הוי הזרוע עם האיל היתר בהיתר דאינו בטל א"כ הוי איסור ממש בז"ב דהא המים מקבלים טעם מהזרוע דליכא ששים כנגדו ונרגש טעם הזרוע ברוטב ואי דטעם האיל שבתוך הרוטב מבטלו וכסברת הט"ז ז"ל ז"א דהא האיל עם הזרוע הוי היתר בהיתר דמצותו בכך וכיון שאין בשר האיל מצטרף לבטל הזרוע שפיר אינו בטל הזרוע בהמים כיון דטעמו נרגש בהמים ובשר האיל שנבלע בתוך הרוטב אינו מצטרף לבטלו ושפיר נרגש הטעם וכסברת מהרש"ל והש"ך ז"ל שם וכל תירוצו של הט"ז ז"ל שם הוא רק משום שנתבטל הא"מ בתוך מין ההיתר וההיתר מצטרף לבטלו משא"כ הכא דההיתר היינו האיל אינו מבטל לזרוע משום דהוי היתר בהיתר א"כ המים הוי להיות איסור ובקדשים דחנ"נ כמבואר ברשב"א ז"ל שפיר נאסר גוף האיל מהרוטב ומזה הוכיח אביי דהיתר בהיתר בטל וא"כ שפיר אינו נ"ט דאיל מצטרף לבטלו כסברת הט"ז ז"ל ודו"ק. ועפי"ז סרה קו' התוס' ז"ל דלמה לי' לרש"י לומר דטכע"ק לאו דאורייתא דלמא דוקא ביותר מס' ל"ד אבל בפחות מששים בחולין נמי אסור ולפמ"ש לק"מ דרש"י הוכיח כן דהנה לרבא ע"כ הטעם דחידוש משום דמצותו בכך וקשה הא יוכל עכ"פ לבשל בלא רוטב וכתבנו דלרבא לשיטתו אמרינן סלק והוי כמו מב"מ אך ע"ז אכתי קשה דהא לרבא דדחי דברי אביי י"ל דס"ל לעולם היתר בהיתר לא בטל וא"כ נהי דאמרינן סלק הלא ההיתר [האיל] (א"צ) [אינו יכול] לבטל דכיון דמצוה הוי הוי היתר בהיתר כנ"ל ולזה הקדים רבא דבכל התורה אין טכע"ק וא"כ שפיר חידוש היינו דמצותו בכך כנ"ל ואי דיבשל בלא רוטב ממ"נ בקדשי' אסור אפילו במב"מ ובחולין אפילו נ"ט גמור נמי מותר ומש"ה שפיר מותר והוי חידוש דמצותו בכך וז"ב

והנה לפמ"ש יש ליישב גם שארי קושיות התוס' שהקשו על רש"י