דברי חיים חלק א מט

הנה ראיתי בס' שו"ת הלכות קטנות כ' וז"ל שאלה רי"ח אם מותר למלוח הקרבן באסוקאר. תשובה הסוקאר הוא מלח גמור שמעמיד הדברים זמן רב ואל תתמה שהוא מתוק שכל הדברים יש כיוצא הלא תראה ברמונים מתוקי' וחמוצים ולמוניש כו' גם יש מלח מתוק ומלוח סוף דבר המעמיד נקרא מלח ברית עולם וקיימי שבעלי הקימיא אומרים בכל יש בהם מלח ובקנה הצוקר שמביאים ממצרים קרוב לשרשו הוא מלוח וכן בראשו והאמצעי שלם וכן אומרים שהנחש בראשו ובזנבו הוא ארסיי והגוף טוב לרפואה ולמאכל חשוב וכן הקשואין ודלועין וא"ת האיך ימלחו הקרבן בצוקאר והתורה אמרה כי כל שאור וכל דבש ל"ת מא"ל כי קא מבעי' היכא דאין שם מלח אי אתי עשה דבמלח תמלח ודחי ל"ת דכל דבש. שטות הוא להקשות דהחומץ ג"כ מעמיד דכל דבר חמץ יש בו ריבוי מלח אבל הוא עצמו אינו מלח וראי' כי וירום תולעים והצוקאר גופו של מלח עכ"ל

והנה לפע"ד גם הוא לא אמר רק דמותר למלוח קרבן בסוקר דמקיים בזה מצות ברית מלח דהוא עצמו דבר המקיים כמו מלח ממש אבל להפליט בשר בעינן דוקא מידי שמרתיח ומחמם ובזה יפלוט הדם לא זולת וכ"ד שאינו מחמם כמו צוקר והא ראי' שמותר אם נמלח בצוקר דבר האסור וההיתר שאינו חריף ואינו מחמם בודאי אינו פולט דם וראי' לדבר מדברי התו' חולין שכ' בשם ר"ת דטעם מליחה שמחמם כמו צלי ומש"ה פולט יעי"ש. וז"ל התו' שם דף קי"ב א' ד"ה ה"מ הר' יעקב ישראל התיר פ"א גיגית מלאה בשר שנמלחה יפה עם חתיכה נבילה ואמר דלא חשוב אינו נאכל מחמת מלחו אא"כ נמלח כעין עיבוד כדאמר פ' כלל גדול כו' ואומר ר"ת דכל מליחות שאנו עושין לקדירה חשיבי אין נאכלין מחמת מלחן מדפי' בה"ג דשיעור מליחה כשיעור צלי משום דמליח ה"ה כרותח דצלי עכ"ל. והנה באמת בתה"א שער התערובת כ' וז"ל וא"ת ומ"ש מחום ביה"ש או מחומו של אור דאעפ"י שאינו אלא חם מועט אמרינן דמבליע י"ל דמלח אינו מבליע בחומו אלא בחריפותו וכל שאין בו אלא מלח מועט עד שהוא נאכל עם אותו מלח אין בו כח להבליע ואעפ"י שהמלח מועט יש בו כח להפליט קצת היינו משום שעיקר טבעו של מלח למשוך דם להפליטו וכיון שכן אעפ"י שאין בו אלא מועט מפליט הוא אלא שאם יש בו הרבה מבליע ג"כ בחריפותו עכ"ל ומביאו ב"י ביו"ד משמע לכאורה דדם נפלט גם שאינו חם אך באמת זה ליתא בודאי דהא הוא גופא כתב בשער המליחה וז"ל ושמעי' מינה דדם הנפלט בתוך שיעור מליחה חם הוא ונבלע עכ"ל אלמא דמלח נקרא רותח וכסתמא דש"ס דמליח כרותח ורק כוונתו דל"ד לחום האש דגם בחום מיעוט מבליע דכל בליעת מליחה הוא מחמת החריפות היינו דאם הוא חזק וחריף הוא נרתח ומחמם וכ"ז שלא בא לגבול הזה שאינו נאכל מחמת מלחו הגם שנפלט אבל אינו חם מפני שאינו חזק וחריף אבל באמת גם הוא ז"ל מודה דמלח כשהוא בחזקו הוא חם ומש"ה שיעור מליחה כשיעור צלי' וראי' ברורה לדברי מדברי בד"ה שכ' בשער המליחה וז"ל ואינו נכון שכבר כתבנו למעלה שהדבר ברור והנסיון מוכיח ועד שאין כל הדם נפלט כשיעור זה שאנו מולחין לקדירה שאמרו בשם הגאונים ז"ל שמשהין אותה בכדי שיעור שתצלה כמאכל ב"ד ומקובל בידם כן וסמך לדבר ממה שאמרו מליח כרותח דצלי ובבירור אם אתה משהא אותו יותר עדיין דם נפלט ממנו ולא עוד אלא שהאדם זה יותר ברור מן הראשון ואין דם הבשר כלה עד שישהא כשיעור מליח כרותח ולפי הפי' הנכון שפי' בו למעלה שזהו שאינו נאכל בשר שאינו מליח בתורת בשר מלוח ואין המליחה באה אלא להפליט הדם הקרוש ע"פ הבשר ולא להפליט מה שבתוכו ודי לנו בזה דשוב לא יפליט דם בקדירה בעוד שהמים פושרין וכשיבואו לכלל רותחין שוב אין אנו חוששין לדם שהמים הרותחין צומתין וחולטין אותו עכ"ל ולקמן כ' וז"ל אבל הנכון דרב דימי הי' מולח מליחה בכדי שהוא כרותח וכבר ביררנו שבשיעור זה כלה כל הדם עכ"ל אלמא שאינו פולט רק מחמת שנרתח וכ"ז שאינו רתוח כשיעור מליחה לפי שיטתו שם אינו מפליט רק על הבשר וכשהוא רתוח גמור כשהוא נמלח בשיעור שאינו נמ"מ לפי שיטתו מפליט כולו ובזה ל"ק מה שהק' האחרונים ז"ל על טעם המליחה הלא לרוב הפוסקים מליחה אינו מבליע רק כ"ק (ולפמ"ש בשם הרא"ה בבד"ה הנ"ל א"ש) ומתוך זה כתבו דטבע המלח להוציא דם ומשמעות דבריהם לכאורה אפי' אם אינו כרותח טבעו להוציא דם ובאמת בבד"ה מבואר בהדי' דלא כן הוא ורק בחמימות תלי' מילתא אם הוא מליח כעין מליחה לקדירה מוצא מע"פ הבשר שהוא אינו רק חם קצת וכ"כ בהדי' הריטב"א בחולין דהטעם הוא לשיטתם דס"ל דמליחה לקדירה מקרי נאכל ממ"ל הטעם שמלח מוציא דם הוא משים שעכ"פ נתחמם במקצת להוציא דם שע"פ הבשר ולא יפליט עוד בפושרין קודם הרתיחה יעי"ש בריטב"א חולין [קי"ב] וידוע לכל שהוא תלמיד הרא"ה ז"ל וכל דבריו לרוב הם דברי הרא"ה כידוע ולכן גם כוונת הרא"ה בבד"ה כן במליחה לקדירה הגם שנאכל מ"מ נתחמם קצת עד שלא יפליט בפושרין ואם נמלח מליחה שא"נ מ"מ לשיטתם מתחמם כולו ויוציא כל הדם ועיקר הוצאת הדם תלוי בחימום ואל תשיבני להך מ"ד דל"ל מליח כרותח האיך מלחו בשר להוציאו מידי דמו דזה לק"מ כמ"ש בשם הרא"ה והריטב"א ז"ל דנהי דאינו אוסר דאינו חם הרבה מ"מ חם כ"כ שלא יפליט בפושרין וכנ"ל וא"כ ודאי דצוקר שאינו נתחמם וגם אינו חזק וחריף בודאי שאינו מוציא דם וזה ברור למבין וא"כ בודאי גם התשו' ה"ק הנ"ל מודה דאסור למלוח בשר בסוקר רק לקרבן מקיים מצות ברית מלח אך דקשה ע"ז דא"כ דסוקר אינו מחמם ולקרבן כשר א"כ מאי קאמר בגמ' מנחות דף כ"א א' אלא טעמא דמעטי' קרא לדם הא לא"ה ה"א דם ליבעי מלח כיון דמלחי' נפק לי' מתורת דם דאמר זעירי אר"ח דם שבשלו אינו עובר עליו ור"י א"ז דם שמלחו אינו עובר עליו ופי' רש"י שם דם שבשלו אינו עובר עליו דהא לא חייבי' תורה אלא על הדם הראוי לכפרה ודם קדשים משבשלו לא חזי למילתי' ונפק מתורת דם ומלוח ה"ה כרותח עכ"ל וקשה הלא יוכל לקיים מצות ברית מלח בצוקר וכה"ג ואינו חשוב כרותח וצ"ע ואולי י"ל משום דבזמן הש"ס לא הי' שכיח הסוקר הגם דכל רז לא נעלם לחכמינו הקדושי' זלה"ה מ"מ נקטו לתרץ הקו' באופן היותר נקל אבל עכ"פ יצא לנו דבצוקר אסור למלוח אליבא דכ"ע. ועתה נבא לעיקר שאלתינו והנה בהאלאען נהי שהוא חריף וחמוץ מ"מ בודאי שדבר חריף אינו מחמם וכמ"ש הרשב"א להדי' בשער התערובת וז"ל ולולי שאמר' הרב ז"ל הייתי אומר דאסור לגמרי קאמר דמתוך חריפותו הרבה הוא מושך ומפעפע בכולו עכ"ל א"כ בודאי שאינו מוציא דם כיון שאינו חם וגם מה גבול תתן בשלמא במלח דהוא כרותח למדו שיעור שעה מצלי' אבל בדבר חריף זולת מלח מה גבול תתן ובאמת הריטב"א בחולין כ' דאינו תלוי כלל השיעור בחימום רק דכן קבלו הגאונים כשיעור צלי' אבל הר"ת וסייעתו כ' להדי' דהטעם מליחה שיעור שעה הוא משום שמחמם וא"כ בדבר חריף שאינו מחמם איזה שיעור תתן לו שתוציא כל הדם וביותר ק"ל נהי דנימא שגם האלאען וכדומה הוא מחמם מ"מ אדרבה נימא דמבליע הדם וכמו עירוי (מכ"ש) [מכ"ר] שנפל על בשר שלא נמלח דמבליע בשלמא מלח ידוע לנו טבעו שהוא מפליט אבל דבר שלא ידוע לנו טבעו מהיכן נימא שמוציא דם אדרבה נימא שמבליע. והנה ראיתי בס' חות דעת שכ' שהמלח עושה ב' פעולות שמחמם ומוציא דם וחילק שם בסברא סי' ס"ט ס"ק א' וז"ל לכן נראה דהפלוגת' בין הרא"ש והפוסקים בהא דאם המלח דרכו להבליע כו' דהנך פוסקים ס"ל דכמו שטבעו של מלח נגד הדם להפליט ולא תלוי ברתיחה כלל כן הוא טבעו נגד הדם להבליעו ומבליע אפי' בחתיכה עבה כו' והרא"ש פליג דאין טבעו של מלח נגד הדם להבליעו רק להפליט והבליעה הוא מצד מליח כרותח ולכן מפרש בטעם הדחה קמייתא משום ריכוך כו' יעיי"ש היטב ולפע"ד במחכ"ת שזה דבר שאינו דהאיך נימא דהמלח יבליע בטבעו ולא יפליט שוב הלא לשיטת הרא"ש ז"ל והתו' המלח אינו מבליע והחולקים נהי דסברי שמבליע אבל האיך נאמר שמבליע כ"כ שלא יפליט שוב וגם כל קו' לק"מ כאשר באו בתוך הדברים שכתבתי בשם הראשונים ז"ל והעיקר דפליטת המלח תלי' בשני דברים שהחתיכה נתחממה אז המלח עושה פעולת הפליטה להוציא כל הדם וא"כ בדבר חריף זולת מלח שאין בטבעו להוציא דם בודאי אסור למלוח בו והוי הבשר שנמלח בו כמו שנתבשל בלי מליחה כלל ומש"ה המציאו הפוסקים הראשונים במקום שאין מלח מצוי לצלות כחצי צלי' ולבשלו ולא אשתמיט חד מנייהו לכתוב למלוח בדברים חריפים כפלפל וכיוצא א"ו שזה אינו כלל כאשר כתבתי ובפרט דפלפלין וכיוצא בדבר חרי' אינו עושה פעולה כלל דמתובל בתבלין המוזכר בש"ס לרוב שיטת הפוסקים קאי אצלי יעוין בסוגי' דבר גוזלא ובאמת י"ל דמטעם זה מותר בהדחה ומליחה שנית אם לא נתבשל דההאלאען לא עשה שום פעולה כמו כל דבר חריף בלא דוחקא אינו עושה פעולה כמבואר דבר זה באחרונים אולם מי יודע טבע ההאלאען אולי דרכו למשוך ולהבליע לזה י"ל דאסור דדילמא פלט ובלע ולחומרא נקטינן: סימן כו

בגמרא חולין (צ"ח ע"א) ושניהם לא למדוה אלא מזרוע בשלה כו' מ"ד בס' סבר בשר ועצמות בהדי בשר ועצמות משערינן והוי לי' בששים מ"ד במאה סבר בשר בהדי בשר משערינן והו"ל במאה ומי ילפינן מינה והתניא זה היתר הבא מכלל איסור