דברי חיים חלק א מז

דאעפ"י שחזרו ובאו יחד למקום אחד כל שנתפזרו תחלה כולן ונעקרו מקביעות הראשון שוב לא חשיב קבוע דדין קבוע חידוש הוא כמ"ש בס"ק י"ד בשם הר"ן ואין לך בו אלא חידושו דהיינו שנשאר במקומו הראשון וכן משמע להדיא מלשונו בד"מ וז"ל האמת מה שתירץ מו"ח הגאון מו' שכנא וכו' [ע"ש עכ"ל הש"ך ז"ל ובאמת כי דברי הש"ך ז"ל תמוהים כיון דהוא רוצה לתרץ קו' הב"ח ז"ל על הרמ"א שהקשה הב"ח ז"ל למה אסורים שנים האחרונים בפירשו כולם ותירץ הש"ך ז"ל דאיירי דשוב נקבעו בהדיר ולכן אסורים שנים האחרונים וקשה ממ"נ אם זה לא מקרי הדרא לניחותא ולקביעותא במה שהמה עתה קבועים יחד א"כ כבר הותרו כולם ואי מקרי קבוע הרי כולם אסורים והח"ד רצה להעמיס בדברי הש"ך ז"ל דכיון דא"א להתיר כולם דעכ"פ אחד מהם טריפה ע"כ אסורים שנים האחרונים וכעין שכ' התב"ש בסי' ט"ז בתירוץ דברי הרמ"א ז"ל אך באמת הש"ך ז"ל שסובר בזה כהב"ח דאם פירשו כולם מותרים גם אם שוב נקבעו נמי הי' להיות מותרים כדברי הגמ' וכי מגיסא אסרי' ואי שע"כ א' אסור הלא הש"ך ז"ל ס"ל בזה דכולם מותרים אם עדיין לא נקבעו שנית א"כ מה יוסיף תת כח לאסור במה שהדרי לקביעות ואם נימא דזה מקרי הדרא לניחותא והוי מעתה קבוע גמור א"כ כולם אסורים ודברי הח"ד בכאן לא נתבררו בעיני והנה באמת גם דברי הפר"ח קשים לכאורה שכ' וז"ל ועוד ראי' מהא דאמרי' במס' נזיר פ"ב דהאומר לשלוחו צא וקדש לי אשה סתם אסור בכל הנשים שבעולם ופרכי' עלי' ממתני' דקן סתומה ומשני' שאני אשה דלא נייד' ואקשי' דהכ' נמי נייד דאימור בשוקא אשכח וקדיש ומשני דאשה הדרא לניחותא ופרש"י כיון דעיילא לביתא הו"ל קבוע אבל גבי קן מי הדרא אלמא דנייד דאיקבע מקרי קבוע וז"פ עכ"ל ואח"כ כתב וז"ל ואם פירשו מקצת שלא בפנינו והותרו וחזרו והוקבעו פעם אחרת עם שאר התערובות שמכירן וכן אם נתפזרו כולם בפנינו וחזרו והוקבעו מותרים דכיון שהותרו שוב אינן חוזרין לאסור עוד וכדמוכח ברי' פ' התערובית כמ"ש הרא"ש בר"פ גיד הנשה ע"ש כ"ל וקשיא הלא בנזיר כבר הותרה האשה אם הבעל קדשה בשוק לחד גירסא וא"כ [אמאי] תחזור לאיסורא אך בזה י"ל באשה כיון דדרכה ליהדר לקביעותא לא הותרה מעולם אבל בבהמה כיון שכבר הותרה לאוכלה שוב לא תחזור לאיסור גם אם איקלע שחזרה והנה כדי להבין הדבר היטב אציע לפניך דברי הגמ' בזבחים דף ע"ג ע"א וז"ל ונימשוך ונקרב חד מנייהו ונימא כל דפריש מרובא פריש נימשוך הו"ל קבוע וכל קבוע כמעמ"ד אלא ניכבשינהו דניידי ונימא כל דפריש מרו"פ אמר רבא השתא דאמור רבנן לא נקרבו גזירה שמא יבואו עשרה כהנים בב"א ויקרבו א"ל ההוא מרבנן לרבא אלא מעתה מגיסא אסורה משום שמא יבואו עשרה כהנים בב"א ויקחו בי' כהנים בב"א מי אפשר אלא אמר רבא משום קבוע וכ' התוס' וז"ל דהואיל דאין התערובות ניכר אסור אפי' פירש ממילא ור"ת חולק והנה הטור פוסק כדברי הרא"ש ז"ל והתוס' לאסור באין התערובות ניכר אך בסי' ט"ז באותו וא"ב כתב להתיר ע"י ניכבשינהו והקשו כולם עליו ומתרץ הד"מ וז"ל [בסי' ק"י] ע"כ אומר לך שהאמת הוא מה שתירץ הגאון מו"ח מ' שכנא שין ביישוב קושיא זו דמ"ש הטור כאן היינו בעוד שהדברים חשובים נשארו במקומן רק שפירש אחד מהן או ב' ולכן לא אמרי' דפריש מרובא קא פריש דהואיל ועדיין מונחים במקומן הו"ל עדיין קבוע וכל קבוע כמע"מ דמי אבל אם פירשו וניידי כולם ממקומם שלא נשאר שם קבוע דהרי פירשו כולן עכ"ל הד"מ ולכן כ' בהג"ה דאם פי' כולן וכו' והקשו האחרונים דא"כ מאי מתרץ הגמ' בזבחים חיישינן שמא יקח מקבוע הא התם הוי פי' כולו ותו הקשו דלמה שנים אחרונים אסורים אם פי' כולן על כל אחד מהם שם היתר ותו דאם איתא ששנים האחרונים אסורי' א"כ שוב שייך החשש שמא יקח מהם והוי כולם להיות אסורי' ועוד הקשו על הרמ"א ז"ל דראייתו מאו"ח בהל' שבת אינו ראי' כלל דהתם לענין פיקוח נפש דוקא וכדאמרי' ביומא דבפ"נ אין הולכין אחר הרוב ומאי זה לנ"ד יעויין בפר"ח והנלע"ד ליישב כ"ז בהקדים דברי הגמ' יומא דף פ"ד ע"ב (ושם) א"ר יוסף אר"י אמר שמואל לא הלכו בפיקוח נפש אחר הרוב ה"ד אי נימא דאיכא ט' ישראל וע"א בינייהו רובא ישראל נינהו אלא פלגא ופלגא ס' נפשות להקל אלא דאיכא וכו' ל"צ דפריש לחצר אחרת מ"ד כל דפריש מרו"פ קמ"ל לא הלכו בפ"נ בתר הרוב איני והאר"א אמר ר"י תשעה נכרים וישראל אחד באותו חצר מפקחין בחצר אחרת אין מפקחין ומשני ל"ק הא דפריש כולהי הא דפריש מקצתייהו ומי אמר שמואל הכי והתנן מצא בה תינוק וכו' ואמר רב ל"ש אלא להחיותו אבל ליחסו לא ושמואל אמר לפקח עליו את הגל וכו' אמר שמואל ולענין פ"נ אינו כן אם רוב עכו"ם עכו"ם למאי הלכתא אר"פ להאכילו נבילות כו' עכ"ל הגמ' והרמב"ם ז"ל פסק בפ"ב מהל' שבת הל' כ' וכ"א היתה חצר שיש בה ע"א וישראל אפי' ישראל א' ואלף עכו"ם נפלה עליהם מפולת מפקחין על הכל מפני הישראל פי' אחד מהם לחצר אחרת ונפלה עליו אותו החצר מפקחין עליו שמא זה שפי' הוא ישראל והנשארים עכו"ם נעקרו כולם מחצר זו לילך לחצר אחרת ובעת עקירתם פי' אחד בהם ונכנס לחצר אחרת ונפלה עליו מפולת וא"י מי הוא אין מפקחין עליו כיון שנעקרו כולן אין כאן ישראל וכל הפורש מהן כשהן מהלכין הרי הוא בחזקת שפי' מן הרוב לפי' אם הי' הרוב ישראל אעפ"י שנעקרו כולם ופי' א' מהם לחצר אחרת ונפלה עליו מפולת מפקחין עכ"ל ובפ' ט"ו מהל' א"ב הל' כ"ה כ' וז"ל האסופי שנמצא בעיר שיש בה עכו"ם בין שהי' רוב עכו"ם או רוב ישראל הרי זה ספק ע"א ולענין קידושי אשה צריכה גט מספק ומי שהרגו אינו נהרג עליו עכ"ל. וז"ל הכ"מ שם בה"ש שאלו חכמי לוני"ל וז"ל נראה מן הכתוב בספר בעיר ישראל וע"א דרים בה מחצה ע"מ מפקחין אבל ברובא עכו"ם לא ומימינו לא שמענו חידוש גדול כזה וכו' והשיב תמה אני על דבר זה שקבלתם וכי יש יותר מקום ספק בעולם הלא דברים ברורים הם שם שכך הם דברי שמואל דסבר שאפי' רוב עכו"ם מפקחין אבל אנו אדברי ר"י סמכינן דאמר ט' עכו"ם וישראל אחד ביניהם באותו החצר מפקחין בחצר אחרת אין מפקחי' ואוקמי' בשפי' כולם שהרי לא נשאר שם קבוע לפיכך אם פי' א' מהם לחצר אחרת אין מפקחין דכל דפרש מרו"פ (והרי הוא) [והוא הדין] לזה שפירש מעיר שרובא ע"א שאין מפקחין עליו עכ"ל. והנה באמת דבריו בתשו' תמוהי' מאד דאם נימא דעיר הוי כניידי כולה א"כ מאי מקשה מיני' (לר"י) [דשמואל אדשמואל] הא התם ניידי כולה (וגם א"כ לא פליג שמואל ור"י כלל) ואי נימא דלא ניידי כולו א"כ [להמסקנא דשמואל ארישא אתמר ל"פ שמואל ור"י א"כ] למה השיב בתשו' דשמואל פליגי על ר"י ויעוין בלח"מ גם קשה על הה"מ שפי' דמש"ה ליוחסין ולקידושין הוי ספק משום דהוי קבוע וזה סותר ממש לדבריו שבתשו' והיותר קשה וכי יהי' ליוחסין חמור מפ"נ ויעוין בלח"מ וגם למה מותר בנבילות ברוב עכו"ם הא הוי קבוע והלבוש ז"ל העיר ע"ז ותירץ דהוא עצמו אוכל וזה בלתי מובן כלל ויעו' בעצי ארזים שתמה על הלבוש ז"ל בזה ותו קשה על הראב"ד ז"ל שכ' וז"ל אם רוב עכו"ם ונתגייר קרוב אני להכשיר ע"א הוא ונתגייר עכ"ל וכתב המ"מ וז"ל והראב"ד ז"ל כתב בהשגו' א"א וכו' ואינו כן דעת רבינו והטעם משום דכל קבוע כמעמ"ד וכיון שכן מיעוט ישראל שהי' שם הרי הם כמחצה וכיון דשאר אסופי ספק הא נמי ספק ולדברי הר"א ז"ל האיך מחזיקין אותו בגר ומתירין אותו בממזרות הא שמא ישראל הוא וכל קבוע כמעמ"ד ומ"מ הי' נראה שהוא מותר בב"י ואסור בממזרת כו' עכ"ל וקשה מ"ש דמותר בב"י משום שספק ממזר מותר ה"נ יהי' מותר בממזרת מה"ט גופ' דספק מותר יעויין בב"ש סי' ד' והנלע"ד דהנה באמת ס"ל להרמב"ם ז"ל דבני העיר מקרי ניידי כולו וכנראה מדבריו בתשו' רק דלפי מאי דמבואר בנזיר דהדרי לניחותא מקרי קבוע ומש"ה חייש לענין יוחסין וקדושי אשה מספיקא משום דהדל"נ אך לענין פ"נ אינו הדל"נ כלל דממ"נ אם ימות בהגל לא יהדר לניחותא ומש"ה אם נפל עליו הגל על תינוק הנמצא אין לפקח עליו דהא כולו בני עיר ניידי והיכי דפי' כולם גם בפ"נ הולכים אחר הרוב ואי דהדל"נ הא אם ימות לא יהדל"נ ומש"ה אזלי' בתר רובא ואין מפקחין ואין להקשות ע"ז דהא אמרי' אין מפקחין ברוב עכו"ם משמע לעולם אין מפקחין גם אם יגדל התינוק הנמצא והדר לביתו והרי עתה מקרי הדל"נ והוי קבוע אך זה לא קשה כלל דהנה כבר הבאתי בשם הפר"ח ז"ל דהיכי דכבר הותר גם אם יוקבע לא חזר לאיסורו והקשתי ע"ז מ"ש מאשה דאמרי' הדל"נ הא כבר הותרה ותרצתי משום דכיון דיהדל"נ לא הותרה מעולם ולא הותר לו לעולם אשה זו להמקדש הגם שניידי עתה הלא ידעינן שתשוב לניחותא ולא הותרה מעולם רק בבהמה היכי שהותרה לו לשוחטה דלא תיהדר לניחו' בהתירא עומדת גם אם הדל"נ וא"כ לפי"ז א"ש לענין פ"נ דבשעת הולדת הספק אמרינן דאין מפקחין עליו משום דאזלינן בתר רוב בני עיר העכו"ם משום דכולם ניידי ואמרי' שהוא עכו"ם ואין מפקחין עליו וימות שם בהגל ולא יהדר כלל ולכן גם אם הזדמן ששב לניחותא כבר הותר זה האיש שלא לחלל עליו שבת ונקרא עליו שם מהרוב שהוא נכרי ולכן גם אם הדר לניחותא לא שב להעשות ישראל לענין זה וכמ"ש הפר"ח ז"ל דכבר דיינינן עליו שהוא מהרוב ומכירין אותו ה"ה כפירש ולא מקרי שוב קבוע אבל לענין יוחסין וקדושי אשה דתיכף אנו צריכים לחוש דיהדל"נ ואין להתיר לו בת ישראל ולכן באמת כי הדל"נ הוי קבוע מש"ה הוי כספק ישראל לענין יוחסין וזה ברור

והנה לפי"ז יש לומר כוונת הלבוש ז"ל כך במ"ש שהוא עצמו