דברי חיים חלק א מה

ומעתה תבנא נדינא דהיכי דלא מיקרע עד כה"פ הוי הטריפות רק משום שעתיד לינקב הפנימי וכמו בחצר כבד מש"ה מהני הסתימה אבל אם כבר בא הקרע עד הפנימי לא מהני שום סתימה דהוי כניקב ממש וז"ב לפע"ד אבל אין חילוק בין מה שבא ע"י נגיחה לבא ע"י חולי דבכל ענין מועיל סתימת העור ועיין בנ"ב לענין הגלגולת ולפ"ז בנ"ד כיון שהי' מגיע הריעותא עד כרה"פ טריפה לכ"ע בלא חולק ורק כיון שידוע שדבר זה דזה הוי כרס החיצון הוי פלוגתא דרבוותא וכמבואר ברשב"א הרבה חולקין וס"ל דבשר החופה ארה"כ לא כרס החיצון ולדידהו הוספה דשמואל הוא כפשטא דבשר החופה את רה"כ טריפה משמעת' בעלמא ואין הטעם כלל משום ניקב ולכן באמת בעי רוב בשר החופה את הכרס ולא די' בטפח והנה מבואר בשאלה שלא בדקו היטב רק למ"ע הי' שני אצבעות ובאמת יש מקום לספק אולי לא הי' שליש טפח ובפרט לדעת רש"י דצריך שני שלישי טפח יעוין בפר"ח שפיר הוי ס"ס ומותרים הכלים בלא הגעלה ובפרט לדעת הנ"ב שדעתו נוטה מאד בכה"ג לומר שהעור יסתם ולכן בודאי הכלים כשרים בלא הגעלה אך מה שתפסתם להמורה שהוא מיקל מאד באיסורים הנה לפי מה שאני מכירו מאז שהיה ת"ח גדול מופלג להלל חריף ובקי וגם י"א על פניו ולכן לא ידעתי מה הגיע לו להקל באיסורים אך אם כדבריכם אין דעת המקום נוחה ולא דעת הבריות לבזות גדול בתורה ולקפח פרנסתו ואם כוונתכם לש"ש אזי תדברו עמו בטוב למה יקל כ"כ ויקבל ע"ע שאם יבוא לידו איזה הוראה בדבר, חדש ובדבר שהוא דעת יחידי בין להקל ובין להתמיר לא יפסוק רק בהקהל תחו' כל ת"ח שבעיר וכן אני נוהג בעת שבא לידי הוראה בדבר חדש ובדבר שיש פלוגתא רבא בין הפוסקים אני מכניף כל הת"ח ואז אי"ה יהי' הכל על נכון

ומה ששאלתם אם כרס החיצונה מגיע עד צלע הי"ב וי"ג מעולם לא השגחתי ע"ז כי לא בא לידי דין זה ואך דבר זה יוכל להתברר בראיות עין אם ישגיחו לאחר השחיטה וימשמשו היטב עד היכן מגיע הכרס וגם לאחר פתיחת הכרס יוכל לבדוק עד היכן מגיע הכרס הפנימי ובדבר מציאות אין לספק כלל ואם הי' כחי ברגלי הייתי מהלך לבית המטבחים שחוץ לעיר להשגיח ע"ז ולהודיעכם אך כחי אין אתי ועל נאמנות השו"ב בזה אין לעמוד

ועל שאיפת טאבאק בפסח הנה שמעתי מחמירים בזה ולפ"ד שראיתי אחרונים מביאים מנהג חומרא זו אך עפ"י דין אין חומרא כלל כי הלא כבר בטל קודם הפסח ואין שם חמץ עליו וגרע מחרכו דמותר בהנאה לכ"ע וגם כיון שאין מריחין טעם חמץ כלל ואולי נתן הי"ש איזה קיוהא לזה וכיון דעכ"פ אין בו כזית בכא"פ ורק משהו בעלמא מותר אליבא דכ"ע באם נתערב קודם הפסח אך מה שבאתם מכח דאין מקבל טעם זה יש לדחות דמבואר בהרדב"ז מביאו מג"א תמ"ב בקיבה שבכלי חמץ שאסור והגם שבמ"א כתב משום שבלע ע"י כבוש ואחרונים מפלפלים יעוין בדבריהם ובאמת עיינתי ברדב"ז הי' המעשה שנמלח בכלי חמץ ובאמת לכאורה קשה הא אין מליחה לכלים ואולי משום חורפא דקיבה ועכ"פ כדי קליפה נאסר לזה החמיר שם וא"כ עכ"פ חזינן שיש להחמיר בפסח במליחה בכלים ובמשהו וא"כ ה"נ בודאי שאיזה כח שמקבל הטאבאק מזה והוי כמו נמלח בכלי שאסור וכמ"ש ברדב"ז ז"ל וגם מה שהבאתם שריח מותר יש לדון בזה הרבה אם הי' חמץ כמו שמבואר להריח בפת של חמץ של עכו"ם ובפרט הכא עשוי להריח וי"ל דכ"ע מודים שאסור גם מטעם מחבואה שבאתם יש לעיין אם מהני זה בדשיל"מ ובפרט בפסח ורק שמותר מטעמים שכתבתי: סימן כא עוד בענין זה שלום לידידי הרב החריף ובקי המושלם מו"ה שלמה זלמן נ"י

מכתבו הגיעני קמי שבתא ותיכף ביום א' נסעתי מביתי ובדרך לא אוכל להאריך ולא באתי רק להסיר תלונה מעל דברי הקודמים א' מ"ש כ"ת להשיג עלי מדברי הפמ"ג אתפלא מאד הלא רמזתי בדברי את הפמ"ג והשמ"ח ורק יצאתי לחלק בחילוק נכון לפע"ד דודאי טריפות אשר הוא בקבלה מסיני הגם שהוא משום שלא יקלקל אבר אחר ואין הטריפות מצ"ע מ"מ לא יועיל היתר לזה די"ל כיון דהקבלה אסרה והטריפה הנקב באבר זה משום שעי"ז יחלוש אבר כמו ניקב הגולגולת שעי"ז יתחלש הקרום וינקב וכמו בעוף המים דקרומו רך וחיישינן יותר לחולשא כמ"כ בניקב כשיעור בין בבהמה ובין בכ"ד י"ל שע"י הרוח יוחלש קרום המוח וא"כ לא מהני סתימה דדלמא כבר נתעבד פעולה זאת ונחלש הקרום ומה יועיל לנו עתה הסתימה או באטום בריאה לדברי הרשב"א ז"ל שהוא מפני שאינה יכולה לנשב ולקרר חמימות הלב וינקב הלב וא"כ י"ל דבכה"ג לא מהני הסרה לאח"כ (הגם דבאטום מהני אם נוציא המוגלא שם טעם אחר ורק עד"מ כתבתי) האטום דכבר נתעביד הריעותא ונתקלקל כח הבשר שבלב עד שינקוב הגם שעדיין לא נראה פעולתו בפועל ממש כיון שכלל לנו התורה דטריפה דומיא דנבילה שאין לה היתר בודאי כל מני טריפות כן הוא אולם בדבר שהוסיפו לנו הרמב"ם ז"ל בניטל לחי העליון והגאונים בניקב חצר הכבד דכבר כתב הרמב"ם ז"ל בתשובתו דהוא אינו נכלל בכלל הח"י טריפות רק דבר ברור לנו שימות הב"ח והוא ממילא בגדר שאין כמוה חי' יעו"ש בתשובתו ומביאו השמ"ח וכמ"כ י"ל בדברי הגאונים שעפ"י קבלתם מחכמי הש"ס שזה הוא דבר מפורסם שיתקלקל הכבד ואינו בגדר חי' אך אין שם טריפות עלה לומר שגרם איזה קלקול בכבד דא"כ ה"ל למחשבי) ומש"ה לא חשבי' התנא דבאמת אינו גורם קלקול להכבד רק אם הוא פתוח ינטל הכבד ברבות הימים כידוע להם בקבלה מחכמי הש"ס ואם ראינו שנסתם והכבד קיים כשר דאינו גורם כלל לקותא בהכבד וזה חילוק ברור לפע"ד ולזה מרמז הת"ש ז"ל שכ' דלכך לא חשבה התנא דלא פסיקא לי' דמהני סתימה וזה לכאורה משולל הבנה דהלא גם במרה שניקב מהני סתימה דכבד ובריאה מהני סתימה בצלעות וכן בסרכות כסדרן לשיטת רש"י ז"ל ואפ"ה חשבינהו התנא דאם לא נסתמו טריפה כמו כן לחשוב חצר הכבד באם ניקבה בלא סתימה טריפה א"ו כוונתו כמ"ש דזה אינו בגדר טריפות כיון דמהני לי' סתימה ולטריפה לא מהני היתר ואינו רק שידעינן שאינה ראוי' לחיות ולפע"ד דבר זה ברור. שוב הקשה מעכ"ת דלדברי גם בנקב מפולש יהני סתימת העור אתמה האיך אשתמיט מיני' דבעי סתימה סמוכה ואפי' חלב טמא דלא מהדק אינו סותם מכ"ש דלא מהני סתימת העור לניקב כרס הפנימי וכן מבואר בהדיא בש"ע כרס אין לה דבר שיסתים ובלא"ה כבר השגתי על הנ"ב במה שרצה לחדש סתימת העור לענין גלגולת והוכחתי דסתימת עור לא מהני כלל שוב סתר מעכ"ת קו' על הב"ח שכתב דהרי"ף והרמב"ם פסקו כריב"ח וכשמואל וכתבתי דלשמואל אין שיעור בטפח ורובה וכאשר כן התעורר הפלתי וע"ז כתב מעכ"ת דברים שאינם מובנים כלל דהלא גם אני הקשתי לשמואל עיין בדברי הראשונים ויבין. שוב נתקשה בתירוצי הסוגי' והנה תירוצי פשוט דהמקשה הקשה לר"א למ"ל למבעי רוב קרוע או רוב נטולה הלא לדידן קיי"ל כריב"ח ומה נ"מ בדינא דשמואל שלא כהלכה והשיב לו ר"א הא שמואל גופא הוא מוסיף טריפות דילי' על המתני' א"כ לדידן נמי י"ל הוספה זו ובלא נקרע במפולש ושפיר יש למבעי ברוב קרועה או נטולה גם מה שסתר את הס"ס מכח דברי הנ"ב ז"ל הנה מי א ידע זאת והלא במוחזק בממון שהוא גדול מאיסור ואפ"ה מבוא' בתומי' קבלה מגאוני עולם שאין לחשוב לספק מה שאינו מובא בש"ע אך לענין כלים שכמה גדולי ראשונים שס"ל שמעמידין הכלים אחזקתן ולא כהתוס' וריטב"א עירובין ויעוין בס"ט בסופו ובחיבור חדש על חזקה מהגאון המחבר שערי תורה ובפרט שכבר עברו כמה מבישול האיסור וחנ"נ לכ"ע מדרבנן בכה"ג יש עכ"פ לצרף סברת גדולי הראשונים הגם שלא הובאו בש"ע וכן דברי הקודמים לפענ"ד כולם ישרים וכל הני מילי מעלייתא לימרו משמי וד' הטוב ינחני כו' ומחמת טרדות הדרך יספיק הקיצור ולהסיר תלונה מעל דברי אך לדינא ידעתי מיעוט ערכי וכאשר יגזרו רוב חכמי זמננו ככה יעשו ואודות המורה אתפלא מדוע לא בא אלי שום מכתב מהרב ומהמחזיקים אתו הלא אין אתי לפקוד ולצוות במקום רחוק ממני ולא ידעתי ערך האנשים אולי המה יקרי הערך ומה אני ספון בעיניהם לזה חדלתי מדבר אליהם וד' הטוב ישפות שלום לעמו ולהגדולים שהעריכו אלי התשובה בראשונה אגב שהשיבותם בדברי תורה באתי דרך בקשה לרדוף שלום אך לגזור אומר לנגידים לא ידעתי מקום לכלכל דברי אתם: סימן כב לידידי הרב המאה"ג החריף ובקי כש"ת מו"ה משה יעקב נ"י אבד"ק אושפציען

מכתבו הגיעני בי"ט של פסח בעת האוכל ומחמת שמחת יו"ט לא הי' פנאי לעיין בדבריו ועתה קחתי מועד לעיין בדבריו. והנה לפענ"ד שיפה הורה המורה להתיר במקום הפסד גדול כי לפ"ד הקצב שאמר שראה שיצא לאחר הדחק הרבה ובקושי וא"כ בודאי הוי אומד דעת גדול שלא ניקב מבחוץ ולפ"ד הש"ך ורש"ל ות"ח ז"ל כשר ובפרט שהי' כן נראה מהשביל שנפסק הגם שיפה כתב מעכ"ת שאין מהשביל ראי' דדלמא ניקב לחוץ בלא שביל קצת ראי' הוא שלא ניקב לחוץ ומבואר לקמן גבי קורקבן שזה מקרי רגלים לדבר שהשביל הוא מבפנים הגם שיוכל להיות