דברי חיים חלק א מד

כיון שאינו טריפות מצד עצמו אינו נחשב כלל וכאשר גם אתם הקשיתם בזה. ומה שתירץ ש"ב הגאון מהרי"ש דהתוס' קאי אליבא (דר"י) [דתדר"י] ומש"ה אינם נחשבים לשנים אבל לדידן נחשבים לשנים משום דלזה מהני סתימה דלאח"כ ובאמת דבריו לא העלו ארוכה דכיון דע"כ אליבא (דר"י) [דתדר"י] הטריפות של בשר החופה היא טריפות בפ"ע לא מטעם דסוף לינקב הפנימי מה"ת יעלה אדעתי' דב"ח או דהרמב"ם ז"ל לומר איפכא כיון דלא מצינו בגמ' מזה מסתמא ל"פ רבנן וכ"ז שאין לנו ראי' מוכרחת לא שוינן פלוגתא בכדי ומלבד זה קשה דהג' הנ"ל אזיל בדרך שכ' הפמ"ג (מ"ג) [מ"א סקי"ד] אבל באמת לפע"ד דעיקר קו' הגמ' בדף מ"ח ולחשבי' היינו (לר"י) [לתדר"י] דלרבנן כבר אמרינן בר"פ דמייתי לי' בזה הכלל ובאמת רש"י ז"ל מפרש דאמתניתין פריך אך לפענ"ד דלאו דוקא רק אליבא (דר"י) [דתדר"י] יותר קשה וא"כ אם נימא כדברי הגאון הנ"ל (דלר"י) [דלתדר"י] לא מהני היתר לטריפה כיון דבלא"ה ס"ל דטריפה חיה א"כ קשה דנחשבי' נמי לחצר כבד שניקבה ולא שייך כלל תירוץ (הרי"ש) [התב"ש סקי"א] משום דיש לו היתר דהרי (לר"י) [לתדר"י] לא מהני היתר לשום טריפות א"ו לפע"ד דגם (לר"י) [לתדר"י] נהי דס"ל דטריפה חי' מ"מ בדבר שטריפה משום סופו לינקב איזה אבר ואינו טריפות מצ"ע גם (לר"י) [לתדר"י] אם נסתם כשר וז"ב וא"כ הדק"ל דאין בין (ר"י) [תדר"י] לדידן חילוק בזה ותו תמוה לי טובא דהב"ח כתב וז"ל והדבר פשוט דהרי"ף פסק כאן תרתי פסקי הלכות חדא דלגבי כרס הפנימי איכא מ"ד הלכה כרב הונא לקולא ואיכא מ"ד הלכה כריב"ח לחומרא דכל הכרס כולו מיטרפא במשהו ובדין בשר החופה ארה"כ דאף לרבה בר"ה טריפה ברובו כדאמר שמואל דאיהו מוסיף האי טריפות אמתניתן דגמ' גמירי לה כו' עכ"ל הרי דפסק לחומרא בכרם (החיצון) [הפנימי] כריב"ח וכשמואל בבשר החופה רה"כ וזה הוא טריפות יתר על דריב"ח א"כ קשה מי נתן לנו השיעור דארכו טפח הלא שמואל אמר בשר החופה ארה"כ והוא מהשב שמעתתא ושם לא נזכר שום שיעור מטפח בגדולה ורק ר"י אמר במתני' על נקרע רוב החיצונה ופסקו כוותי' אבל לענין בשר החופה דהוא משמעתתא לא אידכר בי' כלל שיעור דגדולה טפח ומאן אמר לנו את זאת דגם בזו טפח בגדולה והלא אין מדמין בטריפות ובפרט הרמב"ם ידוע שאינו מביא בחיבורו דבר מלבו וכבר התעורר ע"ז בפלתי ובאמת צ"ע הרבה בזה ולכן נלפע"ד בהוצעת הסוגי' דז"ל הגמ' (נ' ע"ב) איזו היא כרס הפנימי אמר שמואל מקום שאין בו מילת ר' אבינא אמ' משמי' דרב טפח בוושט סמוך לכרס אמרי במערבא משמי' דרב"ח כל הכרס כולו זה הוא כרה"פ ואיזה כרס החיצון בשר החופה ארה"כ רבה בר רב הונא אמר מפרעתה כו' א"ל ר"א לאמימר כל הני שמעתא מאי א"ל כולהו שייכן בדרבה בר"ה כו' ודר' אבינא ודבני מערבא מאי א"ל הנך ודאי פליגי כו' אר"ח לא גדולה גדולה ממש ולא קטנה קטנה ממש אלא כל שנקרע בה טפח ולא הוי רובא זו היא ששנינו בגדולה טפח רובא ולא הוי טפח זה"ש בקטנה ברובא כו' ושם (נ"ב) אמר שמואל בשר החופה את רוב הכרס ברובו בעי רב אשי ברוב קרוע או ברוב נטול תפשוט לה מדתנן כרם הפנימי שניקבה או שנקרע רוב החיצונה ואמרי במערבא משמי' דריב"ת כל הכרס כולו ז"ה כרהפ"נ ואי זהו כרס החיצונה בשר החופה ארה"כ מידי הוא טעמא אלא לשמואל הכי אריב"נ א"ש מקום שאין בו מילת עכל"ה והנה קשה מאד מה ס"ד דמקשן דשמואל ס"ל דזה כרם החיצונה הלא שמואל אמר להוסיף על הטריפות דמתני' ואיך עלה ע"ד המקשן לפשוט בעי' דר"א ממתני' הלא דינא דשמואל היא שמעתתא להוסיף על מתני' ומאי ארי' דמתני' לכאן וכבר התעורר ע"ז הרשב"א בחי' והתב"ש ותירוצם בדוחק. תו קשה מאד על המבואר בפוסקים דלהכי פסקי' כריב"ח לחומרא משום דר"א ס"ל כוותי' וקשה הא אדרבא ר"א בעי אליבא דשמואל אלמא ס"ל כוותי' כמו שזה סוגי' בש"ס דכיון דחזי' דבעי אליבא דחד תנא מסתמא הלכתא כוותי' וגם גוף דברי הרמב"ם תמוהים כמבואר בתה"א ובר"י ובב"י ומאין יצא לו לומר אפי' ניטל רוב עובי' ולכן נ"ל לומר דזה באמת הוצעת השיטה עפ"י מה שנקדים דיש טריפות שאינו מועיל שום היתר וכמאמר רבה [חולין פ"ח ב] מה טריפה אין לו היתר ורק אם נסתם הנקב בדבר הנטרף ע"י איזה סירכא דמעיקרא אגלאי מילתא דלא נטרף מעולם דלטריפה לא מועיל היתר כמבואר במשמרת להרשב"א ולהר"נ ז"ל בחידושיו. אולם בדבר שהוא מחמת שסוף איזה [אבר] אחר ליפסק. לכאורה הי' ראוי להיות לו רפואה ע"י סתימה כיון שכל טעם הטריפות שסוף האבר אחר ראוי' ליפסק ע"י נקב של זה כגון בנשבר הגלגולת לשיטת האומרים. מטעם הקרום שסופו ליפסק א"כ לכאורה כ"ז שלא נפסק הקרום מהני סתימה ובאמת מבואר בפ"מ ובתב"ש ופר"ח דלא מהני סתימה ועכ"פ הטעם כיון דכבר נטרף יהי' מאיזה טעם שיהי'. ולטריפה לא מהני היתר ואדרבא עוד גרע דלא מהני נקשר שבר על שבר כיון דאין הטריפות מצ"ע יעוין בפר"ח ובפ"מ סי' למ"ד ואך לכאורה מצינו גבי חצר הכבד שניקב דטריפה משום שסוף הכבד לינטל ואפ"ה מהני בהו (נקב) [סתימה] וקשה הלא כבר נטרף ומאי מהני לי' היתר ויעוין בתב"ש ופ"מ ועיקר החילוק לדעתי באבר שנזכר הטריפות בש"ס והוא מהלכתא שפיר י"ל עד"מ כיון שנשבר העצם סופו לינקב הקרום וכיון שפ"א הי' נשבר העצם נכנס החולשא בהקרום וקיבל חולאת שנפסק ולכן לא מהני סתימה כי מה שכבר קיבל הקרום בטבעו להיות מתנונה והולך לזה אין רפואה אך טריפות שלא הוזכר בש"ס ורק שהבאים אחריהם הוסיפו מחמת שבקיאים המה בטבעו שאם יחסר אבר זה ימות הב"ח כמו שחידש הרמב"ם ז"ל בלחי העליון והגאונים ז"ל גבי חצר הכבד דזה הסיבה של הטריפות (שוב כ) שידעינן שאם יעמוד בחסרון זה לא יחי' כי ימיתוהו האוירין וכדומה בזה אם חזינן שעדיין לא נתקלקל אבר האחר כמו הכבד ונסתם הנקב של החצר כבד בודאי כשר כי ראוי לחיות ואם מפני אולי כבר קיבל הכבד טבע חולשת מחמת נקב החצר כבד שהי' זה אין להוסיף על הטריפות לומר שהכבד קיבל מזה האויר חולי כיון שלא נזכר בש"ם אין להוסיף על הטריפות ורק אם לא נסתם הרי נראה לכל מבין ובקי בטבע שימות הב"ח מש"ה אינו בגדר הוספה על הטריפות שמנו בש"ס כמבואר זה בפוסקים אבל אם נסתם עתה הנקב ורק דנטרף שמא קיבל הכבד חולשא בטבע להיות מתנונה והולך זה אין בידינו להוסיף על דברי הש"ס ומש"ה אם נסתם נקב חצר הכבד כשר ומעתה כך היא הוצעת הסוגי' דהש"ס דפליגי אמוראי איזה היא כרס החיצון ואיזה הפנימי ולכן מחמיר ר"א ופסק כר"י ב"ח להחמיר דהכל כרה"פ ואין נקרא כרס החיצון רק בשר החופה את רה"כ אולם שמואל ס"ל דחיצון הוא (שאב"מ) [שיש בו מילת] ובשר החופה הוא טריפות יתר על המשנה והוא משמעתתא ור"א בעי אי רוב קרוע או רוב ניטל ומקשה לי' המקשן הא תנן במתני' כו' ואריב"ח כו' והיינו דהלכתא כוותי' ולמה לך לאבעי אליבא דשמואל דלית הלכתא כוותי' ולזה מתרץ לי' ר"א הא שמואל אמר זה לתוס' מחמת שס"ל דכרם החיצונה (שאב"מ) [שיב"מ] לזה פי' הוא בהוספה דשמעתא בשר החופה את רה"כ דנקרע או ניטל כמ"כ לדידן נמי יש לאבעי דגם לדידן יש להחמיר כהוספה דמר שמואל דבשר החופה ארה"כ יתר על משנתינו וכמו שלשמואל זה הוספה על משנתינו ומסתמא קיבל כן שמואל מרבו כן נמי לדידן דפסקינן כריב"ח יש לנו לימר ההוספה דמר שמואל והיכי משכחת זה וע"כ כמו ששמואל מוסיף אהמשנה דבמשנה קרא כרס החיצונה (לאין) [ליש] בו מילת ושמעתתא הוסיפו גם בשר החופה כמ"כ לדידן דכרס החיצון דמתני' היא בשר החופה יש להוסיף בשר החופה דהיינו הגם שלא נקרע כל הבשר עד הכה"פ דזה מקרי רוב החיצונה לריב"א מחמת שהוא חיצון לכה"פ אבל לאחר שנשתייר מעט לכרס הפנימי אשר ע"ז יהי' שייך שם כרס החיצונה לפי המשנה אינה טריפה אבל לפי הוספת דשב שמעתא טריפה משום בשר החופה את הכרס לא משום כרס החיצון ולפע"ד זה נכון מאד בפשט הגמ' ואך דלכאורה קשה דע"ז אין שייך הוספה וטריפות אחר רק ה"ל לומר בהשב שמעתתא דכרס החיצון אין הקרע צריך להגיע עד החלל וכמ"ש בטחול ניקב בסומכי' ונשתייר פחות מד"ז ולזה מפרש הב"ח ז"ל דבאמת דטעם דנקרע החיצון משום שינקב הפנימי וטעם טריפות דבשר החופה הוא משים שסופו לירקב כמו בחצר כבד דאינו בגדר טריפה כלל ולזה מהני לי' סתימה וזה מדוקדק בלשונו שכ' וז"ל ותלמודא ס"ל דל"מ היכי דהגיע הקרע עד שנראית הכרס דסופו לינקב דכנקוב הכרס עכשיו דמי אלא אפי' בלא נקרע אלא רוב עובי הבשר נמי טריפה כאלו נקרע ונראה הכרס וסופו לינקב ע"כ והיינו כמ"ש דבנקרע עד שנראה דהוא טריפות דמתני' היא כמו שניקב כה"פ ולא מהני שום תיקון וסתימה אבל באם לא נקרע רק רובו הוי רק כמו גבי חצר הכבד שסופו לינקב ומש"ה מהני בי' סתימה ולפ"ז א"ש וז"ב ומעתה א"ש הכל דאנן פסקינן לחומרא כריב"ח וחומרא דשמעתתא דשמואל דאפי' רוב עובי הבשר נמי טריפה דסופו ליפסק הקרום ואך לכאורה קשה הלא בכל טריפות שהטעם דסוף אבר לינקב סגי בנקב כ"ש כמו בחצר כבד. אך דלק"מ דבעינן טפח כיון דלדידן אין הטעם רק משום שסופו לינקב וכיון דאפי' בכרס החיצון דהיא ממתני' אינו נפסל הגם שהוא עד כה"פ מ"מ כשר עד טפת כמ"כ החיצון נמי אינו טריפה בפחות מטפת אבל כשהגיע הקרע לטפח ודאי פסול משום שחיישינן שמא ינקוב הפנימי וז"ב לפע"ד (א"ה ומעתה ל"ק למה נחשבו לשנים דבגמ' לא חשיב להו לב' רק לשמואל גופא דסובר כרס הפנימי שא"ב מילת א"כ הוספה דידי' היא בנקרע מפולש והוא טריפות גמור שאין מועיל בו סתימה משא"כ לדידן דפסקינן כריב"ח ונקרע מפולש היא מדינא דמתני' והוספה דשמואל היא בנקרע בלא מפולש והוא אינו בגדר טריפ' רק כמו חצר כבד וד"ל כנ"ל):