דברי חיים חלק א מג

על עריות ופסול לעדות ומה שרצו איזה אנשים לומר שחשוד על עריות כשר לשו"ב מאן דאמר זה לא ידע מאי דקאמרי רבנן ונראה מדבריו שאינו בקי בתשובת האחרונים שכמה תשובות מגדולי האחרונים מלאים מזה לפסול בא על עריות או שעבר על קורבי דגילוי עריות דהוא להרמב"ם ז"ל לאו גמור וכבא על ערוה ממש וגם בלא זה הא עברו על התקנה והוא דמי לתשו' הרא"ש ז"ל כאשר כתב כ"ת ומצאתי כן להרב הגאון בחתם סופר בתשו' סי' י"ג שכ' וז"ל וכל העובר על תקנתו אחר התראה יש לדון אם לא יפסול משחיטה מכאן ולהבא כמשמעות תשו' הרא"ש דאייתי ש"ך יו"ד סי' ב' ס"ק ל"ח כו' והכא בנ"ד אין המתקן התקנה שהוא הרב מארי' דאתרי' חוזר מתקנתו וגם אין לו לחזור בו ואין שום ב"ד יכול לבטל דבריו כמש"כ לעיל וא"כ השוחט המבטל דבריו בעזות וגילוי פנים קרוב לומר ששחיטתו פסולה כו' עכ"ל. והא לך מה שכ' הג' בשו"ת בגדי כהונה סי' ד' וז"ל ומי יכול להתרעם על האנשים החוששי' לנפשם מלאכול מזבחו ואינם מסכימים עליו להיות ש"ץ הלא מבואר במ"א סי' נ"ג ס"ק ז' כשיוצא עליו שם רע עתה והוא קלא דלא פסיק אפי' יחיד יכול למחות להעבירו כו' ואפי' לא הי' בדבר אלא רינון בעלמא כשיעור מה שכ' בס' הכל בו ובתשו' הרשב"א שחזן אין מעבירין אותו אלא בעדות ברורה אבל ברינון בעלמא לא אפשר שלא אמרו כן אלא לענין שאין איסור בהעמדתו ואין חייבין לסלקו ברננה בעלמא אבל אם הם נקיי הדעת ואינם רוצים להשתמש אינו בדין שיהא שלוחם בע"כ אעפ"י שקבלוהו עליהם מתחילה כו' אפי' פשע בדבר שאין מן הדין לפסלו כגון שהביא א"ע לידי מדה זו שהעם מרננים אחריו או פשיעה אחרת שאין מן הדין לפסלו אעפי"כ יחיד יכול למחות להעבירו כו' יעו"ש עכ"ל. בא וראה שהוא ז"ל הי' בין האשכנזים אשר בעוה"ר שגם בימיו לא היו מהמדקדקים הגדולים כידוע לכל ואפ"ה כתב שראוי להם לפסלם מכש"כ קהלה קדושה מדקדקים במצות יסמכו על שו"ב קל כזה ובפרט שכתבתי שעפ"י דין הוא פסול גמיר וידעתי (שאין) [שלא] יחלוק ע"ז רק מי שאין לבו שלם ב"א

ומה שהעיר כ"ת בפלפולו הנעים לומר כיון דהוא עכ"פ קל ולשחיטה צריך אדם כשר כדי להוציא הדבר מחזקת איסור כסברת המרדכי ז"ל אמת שכן הוא אבל עפ"י דין יש לזה תשובה דאנן לא פסקינן כהמרדכי כמבואר בפר"מ יו"ד וע"כ כן הוא דמכשרינן חשוד לדבר אחר ולא מצרכי בדיקת סכין ואפי' להרמב"ם ז"ל בפסול לעדות מחמת איזה דבר הגם שבודאי אינו כשר גמור מותר לאכול משחיטתו בלא בדיקת סכין ובאמת גוף דברי המרדכי ז"ל תמוהין מהגמ' דאמרי' בכותי אם נותן לו ואוכל מותר לאכול משחיטתו הגם שודאי אינו כשר ואולי איירי בכותי כשר עכ"פ לדידן ודאי זה ליתא ומה שרצה כ"ת לומר כיון שיצא מחזקת כשרות שוב נאמן ע"א לפוסלו דהא דאין ע"א נאמן לפסול אדם הוא רק מטעם רוב ישראל כשרים אבל זה יצא מהרוב את"ד ולפעד"נ דלפסול לאדם צריך שני עדים כמו לדבר ערוה דלא יקום ע"א וגו' ומה"ט אין אדם נאמן ע"ע לעשות רשע כמבואר ברש"י ז"ל בכמה מקומות ויעוין בנ"ב שמחמיר אפי' בקבלת העדות לפסול נכרי עוד זאת לא ידעתי למה מדמה כ"ת בזה שיצא ע"י רינון מרוב להא דמבואר בתב"ש ז"ל גבי בהמה שיצאה מהרוב הלא מבואר דזה הוא דוקא אם הגוף הזה שעליו אנו דנין בעצמו יצא מהרוב אבל אם מעלמא נתחדש לו איזה ענין שאינו מרוב לא מגרע רובא דילי' כמו בריעותא שיש לתלותו לאחר שחיטה וה"נ י"ל שהוא בחזקת כל ישראל הכשרים ומה לו בזה שאפקוהו עליו רינון ואם הדבר גלוי לכל שהוא חשוד על עריות א"צ לשום דבר ורק הוא פסול ממש. והנה באמת בזה גופא אם הטעם חזקת אדם הוא מחמת חזקה קמייתא שלא חטא מקטנותו ולא נולד בחטא או שהוא רק חזקה דאתי' מכח רובא רוב ישראל כשרים בזה היא תשובה ארוכה בבית אפרים [חיו"ד ב'] ואין כעת להאריך בזה ורק בקצרה לפע"ד דהוא מטעם חזקה דאוקמי' אחזקה שידעינן בודאי שלא חטא בזה בילדותו מספיקא לא מפקינן אותו מחזקה זו לומר שחטא כמו בכל החזקות וגם אפי' אם נתברר שחטא באיזה חטא קל לא מפקינן אותו עכ"פ מחזקה לענין חטא חמור וכעין שמבואר בתוס' ריש נדה יעו"ש ובזה א"ש דברי הפ"י בגיטין מה שהקשו עליו בתשובה הנ"ל ואין כעת הכא לזה

ומה שהטעמנו מעכ"ת מנועם חי' בסוגיא דרבוצה שמחנו בדבריו וכל כי הני מילי מעלייתא לימא משמי' כי חדודים המה הגם שיש מקום להשיב בראשונה על גוף הסברא שחידש הכ"מ דבמקום שקלב"מ אין שינוי קונה דבר זה מרפס איגרי וכי גיורא בשמי' וכו' ומה גזלן שאינו קונה בגזילה קונה בשינוי זה שקונה בדמיו לרוב שיטות הפוסקים דמה שבעינא חוזר הוא רק מדרבנן פשיטא שקונה בשינוי ומה שכ' הוא וז"ל כיון דלא שייך והשיב לא קנה בשינוי הלא ביורשים דלא שייך והשיב ואפ"ה קנהו בשינוי אצליהם כמבואר בח"מ וודאי דזה ליתא ומה שהמציא כ"ת לומר דקנה בשינוי דאסור באכילה לפעד"נ דזה לא מקרי שינוי דא"כ בכל שחיטה בתחלת השחיטה נאסרת באכילה ואי דיגמור השחיטה הא בגמר יקנהו לגמרי ואי דיוכל אחר לגמור השחיטה היכי דליכא אחר לגמור תוך שיעור שהי' לא יתחייב ד' וה' זה ודאי ליתא מטעמא דזה לא מקרי שינוי דהא גם עד הנה הי' אסור באכילה ולא מקרי שינוי נהי דמקדם הי' לו תקנה ועכשיו אין לו תקנה מ"מ לא מקרי זה שינוי גם לסברת התוס' כנלע"ד ולתרץ דברי רש"י נלפע"ד דכוונת רש"י היא דל"מ אם יגבהנה דאז אם יאסור אותם יהי' שלו ובא האיסור והקנין יחדיו אלא אפי' אם לא הגביהו דגם עתה לאחר איסורו אינו שלו מ"מ יוכל לאסור של חבירו לגמרי וממילא מתורץ קו' השבו"י דקו' הגמ' ממנסך אזלא אליבא למ"ד דאינו אוסר דאז לא יקנהו כיון דאין שינוי כלל ודו"ק

ובדברינו אלה תשובה מוצאת לכמה דברים שכ' הגאון בספרו נה"מ ותו"ג עוד זאת לא אמנע מלהודיע לכ"ה איך שהגאון ברוב גדלו שגה בדבר פשוט במה שהעלה [בסי' ש"נ] לתרץ קו' הש"ך על הטור ז"ל במה שפוטר בשוחט בשבת מד' וה' ולבסוף דבריו כתב דר"ש לשיטתו דשינוי אינו קונה כמו שמבואר ר"ש בר"י וכו' והנה נעלם ממנו סוגי' שלימה ב"ק דף צ"ג דלר"ש שינוי קונה וגם גבי עורות של בעה"ב ואך זה התנא דס"ל שינוי אינו קונה הוא ר"ש בר יהודא וזה דס"ל שחיטה שאינה ראוי' הוא רשב"י והוא ס"ל שינוי קונה. היוצא לנו מזה דר"א פסול גמור ושני שו"ב אחרים עכ"פ בעי עע"ג ומינה אל יזוז והרבה יש להאריך בשיטות עמוקית כאלו אך גודל טרדותי ונחיצותי להשיב תשובה להסיר המכשלה כי לפע"ד שחיטת ר"א איסור גמור ושארי השו"ב גם המה לא נמצאו כנים לכן לא הרבתי ורק עיקר להעמיד האמת לאמתו וד' הטוב יתן בלב עדתו שישמעו להאמת ולהסיר המכשלה והי' שלום וברכה: סימן כ

שאלה נמצא בבהמה כמו שתי אצבעות נקב בכרס עד הכרס הפנימי והעור מבחוץ הי' שלם והכשירו המורה ועתה קמו מערערים שלא יפה הורה והצריכו להגעיל הכלים

תשובה הנה בב"ח סי' מ"ח מבואר דבנמצא העור שלם מבחוץ הדרא בריא וע"ז תלה המורה המכשיר הוראתו והנה המערערין אמרו דכוונת הב"ח דוקא בידוע שבא מנגיחות דאז הדרא בריא ולא כשבא ע"י חולי ובאמת זה דבר זר מאד לומר דבידי חולי יהי' גרע דהיכי דנקרע בחזקה ובידי חוזק הנגיחה יהי' הדר' ברי' משא"כ ע"י החולי ובודאי החוש יכחיש לזה הגם דמצינו חילוק לענין ניטל כולו לניטל ע"י חולי גבי כוליא וטחול התם הוא משום דבמקצתו כואב לה אבל לומר דבידי חולי לא הדרא בריא וע"י נגיחה הדרא בריא זה לא ניתן להאמר וגם אין ראי' לדבריהם מהא דכתב במה"ב והר"נ ז"ל לענין ניקב גבי רירה שע"י אדם יהדר בריא ע"י סמנים ולא ע"י שמים כי ל"ד כאוכלא לדני דהתם הוא לענין שבי"ש יש נקבים שלא יהי' להם רפואה ובידי אדם אם יש לנקב רפואה אינו נקרא טריפה יעוי"ש ואין להאריך בדבר פשוט אולם גוף דברי הב"ח ז"ל תמוהין שכ' בם מ"ח וז"ל ומיהו נראה דטריפות זה דבשר החופה את רוב הכרס איננה אלא מטעם דסופו של כרס הפנימי לינקב וזהו שדקדק הרמב"ם ותלאו בנראית הכרס ותלמודא ס"ל דל"מ היכא דהגיע הקרע עד שנראית הכרס דסופו ודאי לינקב דכנקוב הכרס עכשיו דמי אלא אפי' בדלא נקרע אלא רוב עובי הבשר נמי טריפה כאלו נקרע כולו ונראית הכרס וסופו לינקב דרובו שנקרע ככולו ולפ"ז היכי דנמצא נקב בבשר החופה רוב הכרם זה והעור קיים לגמרי וידוע שזה הגיע מנגיחת הבהמות בקרנים דאין להחמיר דוקא כשבא הקרע מבחוץ שיקרע העור ורוב עובי הבשר דודאי הוא שסוף הבשר ליקרע כולו והכרס לינקב התם הוא דמטרפי' לה אבל לא כשהעור קיים אלא שהבשר נקרע תחת העיר ע"י נגיחה דהדרא בריא וכשרה עכ"ל. והנה חדא קשה מי הגיד לו נביאות זה דטעמא משום שסופו שינקב הפנימי ואי שמדייק כן מדברי הרמב"ם ז"ל הלא פשט לשונו שכ' וז"ל ומיהו נראה דטריפות זה אינו אלא משום שסופו לינקב וזה מרמז הרמב"ם הרי דזו הסברא שהכא הטריפות משום שסופו ליפסק הפנימי הוא מכח שנראה לו לסברתו ורק שגם הרמב"ם מרמזו דא"א דדייקי דוקא מהרמב"ם ז"ל הל"ל ונראה מדברי הרמב"ם דטריפות זה משום שסופו ליפסק א"ו פשוט דנ"ל כך מסברתו ולזה צדקו מאד דברי הפמ"ג דאינו אלא דברי נביאות כי מה"ת נ"ל לומר כך תו קשה דא"כ למה חשבה הגמ' בריש א"ט לשנים הלא לסברת התוס'