דברי חיים חלק א לה

העיר מאמינין להרב אסור להם מד"ת לאכול. אולם באמת כבר הוכחתי דבלא"ה נאמנים עליו העדים גם שלא בפניו וכנ"ל וגם בעצמן: הודה בהמאטיליצא שהאכיל טריפות במזיד בלא ש"ח לכן שחיטתו אסורה לכל בר ישראל

והנה ידידיי מאד אני תמה עליכם למה לכם לטרוח ולהוציא מחזקת כשרות את הרב הגדול דקהלתכם אשר הוא גדול בתורה ובן גדולי הדור שאין כמוהו וגם לפסול בד"צ דק' דאלינא ולומר ששקרו בעדותן וגם לשארי אנשים אשר העידו על רוע מעללו של השו"ב היינו הכת הנקראים חסידים את הכל הוצאתם מחזקת כשרות לומר שכחשו ובגדו ועשו שלא כדת תוה"ק הכל בעבור רשע עוכר ישראל אשר נראה בעיניכם לכשר רע בעיניכם להוציא אותו מחזקת כשרות ע"י עדות המועיל עפ"י דינא דש"ס ופוסקים ותעמידו דבריכם על ד"ת לומר הדין עמכם לא כן אחיי עפ"י דתוה"ק לפי ש"ס ואחרונים התועב הזה אסור לאכול משחיטתו כל מי שיראת ה' בלבו והרב והרב והדיינים המה כשרים ואוקי גברי אחזקת אבהתי'. ואם ידעתי כי לא תשמעו לדברי עשו כאשר תרצו ואני עשיתי יותר מדאי: סימן ח לידידי ש"ב הרב המאה"ג וכו' מ' מרדכי צבי שפירא נ"י האבד"ק באבארקא

יקרת מכתבו הגיעני ואם כי אינני נפנה מכל צד עכ"ז לכבודו לקחתי מועד לעיין בדבריו והנה אין הדברים צריכים עיון רב כי הכל מבואר בש"ס ופוסקים דשו"ב שהוציא טריפה מתח"י מעברי' לי' ולא מהני רק התשובה דפ' ז"ב אך כ"ז אם ידעינן דהוי במזיד אבל כל היכי דאיכא למתלי באיזה ענין וגם אינו שוחט ומוכר לעצמו מקלינן לומר דלא הוי מזיד פ"א עד שלשה פעמים כ"ז מבואר היטב בפ"ת ובשמ"ח ופר"מ ואם שו"ב זמנינו שייך חימוד ממון מבואר בפוסקי' הנ"ל דיש מקום לומר דזה לא מקרי חימוד ממון אך בנ"ד דאיקלע הדבר בהרבה בהמות שלא לקח השורש מהסירכא בודאי אין משוא פני' בדבר והעדים שניהם כ"א אומרים שהי' זה בכמה בהמות ואינם מכחישי' זא"ז כלל וכאשר עיינתי בדבריהם היטב אין שום הכחשה בתמצית דבריהם וכבר אמר מקודם העד הא' שאינו יכול לפרש היטב כי אינו זוכר הפרטים רק התמצית ובתמצית הדבר העידו שניהם מכוונים שלא הסיר השורש מהסירכות מכמה בהמות וא"כ אין מקום לזכותן ואך י"ל כיון דלא אמר כשר א"כ עדיין לא החליט להכשיר הגם דל"ד לתשובת (הראשון) [הרא"ש] ז"ל שמביא מהריב"ל ז"ל דיכול להיות שהי' בודק קודם המכירה התם שאני דאיירי שנתערב הטריפות בשוגג ורק מחמת שלא בדקו ע"ז כתב הרא"ש ז"ל דבשביל זה לא נגרע חזקת כשרותו דעדיין הי' בודק קודם המכירה אבל בנ"ד כיון שבדק ברוק כדרך שעושין לאחר העברת הסירכא לגמרי א"כ נראה שהי' דעתו שלא לבדוק יותר דכן הדרך שבודקים ברוק ומסיר ידו מאותה הריאה ודמי ממש להא שמבואר בסי' י"ח בשם הרשב"א ז"ל בנתן לבדוק ולא בדקו רק משני צדדים והשו"ב הלך לשחוט הגם שלא שחט מ"מ נראה שדעתו לסמוך אזה ומש"ה פסק הרשב"א ז"ל דמעבירין אותו וכן קבעו בש"ע להלכה פסוקה וא"כ לכאורה אין צד להיתר זה שעדיין הי' בודק עוד הפעם אך בצירוף מה שאמר שהי' מבולבל ולא ידע מחמת בהילות יש מקום להכשיר בקבלת ד"ח הגם דזה לחוד מה שאמר שהי' מבולבל אינו טענה כלל דא"כ בנקל כ"א יאמר כן ול"ד להא דמהריב"ל ז"ל [מובא בפ"ח יו"ד סי' קי"ט סקכ"ח] שהיושב בחנות מכר ולא ראה הסימן שעשאו שהי' טריפה דהתם המושיט לו מהבית הי' בחזקת כשרות ועליו סמך מה שמכר בחזקת כשרות ואין מוטל עליו כלל לדקדק ורק דהי' ה"א לקונסו בשביל שהי' ראה הסי' שהיא טריפה ע"ז הצדיקו מהריב"ל ז"ל שמחמת בהילות הרבה קונים כדרך במקולין לא עיין במה שלא מוטל עליו לראות אך בהשו"ב שעליו לבדוק בודאי אין זה שום אמתלא שהי' נבהל כיון שעליו לברר ההיתר הוי לי' למרמא אנפשי' ומקרי פושע ודבר זה שגור בפי לומר להשו"ב שאין זה אמתלא כי הלא ידוע שבבית המטבחיים יש כמה מיני ענינים מצעקת הטבחים ומדברי הבלים ומעשים מכוערים הנעשה שם כאשר ראיתי בבית מטבחיים אשר מנעורי הייתי כמה פעמים לבקר מה נעשה בשו"ב וראיתי שם טרדות וצעקות ובהלות שונות וכמה פעמי' ששוחטין בהעלמה כידוע ובכפרים סמוך לבית המזיגה אשר שם אין מרגוע ואעפי"כ צריך השו"ב ליישב דעתו ואם מחמת נבהל ללא דבר יצא טריפה מתח"י מה יעשה באשר נקרה לו לשחוט במקומות הנ"ל ולכן זה לחודא אינו אמתלא כלל ורק שיש לומר מחמת בהלה לא החליט בדעתו להתיר ולא לאיסור ורצונו הי' לראות עוד הפעם ביישוב הדעת כן יש מקום להכשירו אם הוא באמת ירא השם מרבים

ואודות הנגלד הנה עפ"י הנראה שבאמת כוונתו הי' בתחלה ג"כ להטריף ומה שאמר שאין בו דבר כוונתו בדרך היתול היינו שהוא טריפות גמור לדעתו וכטעמו שאמר שלדעתו יהי' נשבר הצלע ואם כי עדיין יקשה עליו הא גם אם לא נשבר הצלע צריך בדיקה עכ"פ מחמת בשר הבלוי אפילו להמקילין בנגלד תחת בשר בלוי בזה י"ל שכוונתו הי' שלפ"ד נשבר הצלע ואם הי' רואה שלא נשבר הי' בודקו ולכן לדעתי יש מקום להכשירו בקבלת דברי חבירות אך כלל גדול בדיני שו"ב שאין בזה לפלפל לפי הדין רק מה שעיני המורה רואין וד' הטוב יסיר מכשול מתוך עמו והי' שלום וברכה כו': סימן ט שוי"ר לידידי הרב המאה"ג החסיד בש"ק שלשלת היוחסין חמדת לבבי ושארי מחו' המפורסם מו"ה יחיאל נ"י אבד"ק קאלבסוב יע"א

מכתבו הגיעני לנכון ולא ידעתי למלאות רצונו עפ"י דתה"ק לזה מנעתי מלהשיבו על מכתבו הראשון גם על השני. אולם אמרתי פן יחשדני השומע כי השלכתי דבריו אחרי גיווי ואנכי לא כן עמדי כי אהבת עולם אהבתיו לא זז מחיבתו ולזה אמרתי להשיבו ואם בעיקר הדין לא העלתי כרצונו תורה היא וכתיב בה אמת ואת [אשר] הורוני מן השמים אותו אודיע לכ"ת והוא ידע כי לאהבתו כתבתי מכתבי הלזה ולהשתעשע בנועם אמריו קודם ימי הקדושים הבע"ל ויזכור אהבת האיתנים מורי וזכותם יעמוד לנו בימי הדין הבע"ל. והנה בעיקר הדין שכ' ידידנו הגאון מהרצ"י נ"י שמחויב השו"ב השוחט בישובים הנ"ל ועכ"פ שו"ב השוחט בתחום העיר (מחויב) להראות סכינו לכ"ת כי נגררים המה אחרי בני העיר כאשר הביא ראיות לזה. והנה באמת הדבר נכון בעצמותו אך עפ"י הדין לא ידעתי זה וכי מחויב השו"ב להראות סכינו לכל חכם שבסביבותיו ואפי' לא לכל החכמים שבעיר רק לחכם המורה בתוך עירו מוטל על השו"ב להראות לו סכינו וזה הוא כבוד לחכם כמבואר בש"ס [עירובין ס"ג א'] שנמנעו מלראות סכין לפני רבו והנה לפי דברי מעכ"ת בעצמו שכבר הוחזק הרב אבד"ק גלאגוב בכבוד הזה שהשו"ב דישוב הלז מראים לו הסכין והוא החזיק בכבוד הלז יהי' איך שיהי' מבואר בתשו' הריב"ש סי' [רע"א מובא ברמ"א יו"ד סי' רמ"ה] דחכם שהחזיק בדבר כבוד אין להורידו ואין חולק עליו בזה. שנית לפי מה דמבואר ביו"ד [סי' רמ"ה] שאם בא רב לעיר אין למחות בו בסידורי קדושין וכו' והרבה טעמים נאמרו בזה א"כ אם רב אחד רוצה להחזיק בזה מי ימחה בידו ויעוין בתשו' מהרי"א ומהרי"ל וא"כ כיון שהחכם א' מנסה ומשגיח על השו"ב א"צ השו"ב לילך דוקא עוד לחכם האחר וא"ל דזה דומה לחכם הבא באקראי דאין לו רשות לעסוק בעניני סידור קדושין דזה ליתא דהרואה יראה דנ"ד דמי לחכם אחד בא לקבוע כאן אך אין להאריך בזה דכבר כתבתי בשם הריב"ש ז"ל דאותו הכבוד שייך להרב המוחזק בה מקודם לכן עפ"י דין אין מוטל על השו"ב להראות הסכין להרב או להמורה דק' קאלבסוב אך ודאי נכון הוא שיראה סכינו לו בכל עת אך בנידון למחות בידו מלשחוט בודאי אין ביד שום אדם מלמחות בו דהנה מעולם תמהתי על דבר שמנהג לומר על שו"ב ששוחט בישובים ששייך לחבירו שהוא משיג גבול ולא ידעתי במה קנהו זה שהחזיק בה שנקרא השגת הגבול וא"ל דהוא מטעם שכתב הגאון מרודניק שהוא שהשו"ב השני הבא להשיג גבול אינו מראה סכינו לחכם העיר דזה ליתא דהמנהג הוא אפילו בששני השו"ב תחת חכם אחד כאשר בסביבותינו מצוי הרבה מ"מ דבר פשוט שאסור להשיג גבול בפי כל ולא ידעתי מהו הטעם להשגת גבול הלזו וכי קנוי הוא הישוב להשו"ב שהחזיק בה לשחוט. ועפ"י דין זה דבר פשוט שאפי' בעה"ב בעיר יוכל לקבל שו"ב לביתו כרצונו והרב אינו יוכל למחות בידו רק שמחויב להראות סכינו לפני החכם שבעיר הממונה ע"ז אם לא במקום שיש תקנה לזו שלא ישחוט זולת שו"ב מקהל ולכן לא ידעתי מקו' להשגת גבול הזה אך באמת נראה דהוא מטעם שמבואר בש"ע רל"ז דמלמד שהוא מושכר אצל בעה"ב אסור למלמד אחר להשיג גבולו והוא מתוס' קדושין וא"כ כן נמי בשו"ב שמוחזק לשחוט אצל בעה"ב אסור לשו"ב אחר להסירו משם דהוי עני המהפך בחררה דודאי גם במלמד איירי שאינו מדחהו בתוך זמנו דאל"כ בלא"ה בעה"ב אינו יכול לדחותו ורק איירי בסוף הזמן נמי אסור למלמד אחר לשכור עצמו אצל אותו בעה"ב משום עני המהפך בחררה הגם שידעתי שיש