דברי חיים חלק א לג

כשרים ונאמנים וחלילה לפצות פה כנגדם כי המה מוחזקים מאד בחזקת כשרות כ"ד המדבר באמת וחפץ לעמוד קרן התורה על תלה נאום אלעזר ניסן טייטלבוים

תשובה הנה זה כלל גדול דדייקינן סהדי דלא לכחשי אהדדי וגם לפסול גברא מדייקינן ומהדרינן שלא לפוסלו כמבואר בח"מ סי' כ"ט לענין עדות וביו"ד סי' קי"ט אפילו לגבי חשוד לדבר אחד יעו"ש בש"ך לענין חשוד בחמור בעיני הבריות ודבר זה מפורסם הרבה דמהדרינן שלא לפסול גברי והנה בודאי בעדות הא' שהעיד ר"ז נראה שטחיות המעשה ששניהם ראו הריאה מבחוץ ולא מצאו דבר ורק שר"ז הרבה לחפש ומצא סירכא אבל ודאי קודם היגיעה גם לו הי' נראה שכשר שכך אמר בעדותו שהי' בחזקת כשר בעיניו ובודאי היינו לאחר שבדקו כל הריאה ולא מצאו דבר ורק שר"ז טרח עד שמצא סירכא וטרף. והנה בזה ודאי גם לפ"ד ר"ז לא נפסל ר"א ליב דלפי הנראה אין זה ידיעה ברורה אם הוא מצלעות או בשר בלוי וכ"ז שאינו רואה בצלעות בבירור י"ל שאינו רק בשר בלוי וסירכא תחתי' ודבר זה הוא רק תלוי באומנות ובקיאות השו"ב המתהללים לאמור שהמה מבינים אבל באמת הרבה פעמים טועי' בדמיונ' בזה ויוכל להיות שלא הי' סירכא בצלעות וכ"ז שלא נתברר בחוש הראות שהוא מצלעות ודאי בשביל אומדנא דהמומחה השני לא פסלינן לזה דהא כיון שאינו נראה במוץ כשר ואי שהי' לו לטרוח ולחפש הא לפי הנראה מדברי ר"ז גופא שבדקו שניהם כהלכתן עד שהי' בעיניהם לכשירה א"כ מסתמא עשו כדרך הבודקין ורק לאיזה סיבה שנעלמה מהם לפי שעתן ובתוך כך הלך רא"ל שעלה בדעתו שבודאי לא ימצאנו שוב אך ליתר שאת טרח ר"ז עד שנתגלה לו הטריפות בשביל זאת אין להעביר לרא"ל כי שגגה הי' בידו גם לפני ר"ז גופא וכמעט דמי לאונס ובפרט כי לא הכשירה עדיין רק השאיר השו"ב השני לחפש עוד בודאי בשביל זה אין מגיע לו שום עונש אפי' לדברי ר"ז כי כן המנהג בכל המקומות ששני השו"ב מחפשים ככל הצורך ולאחר כך שו"ב אחד מחפש עוד דלמא ימצא כנהוג ובודאי מי שיש לו מוח בקדקדו לא יפסול בשביל זה להשו"ב. ובעדות הב' שאמר ר"ז שרא"ל תלש חתיכת אומא לפע"ד כ"ז שלא הכשירו בפירוש אין לפסול משום זה לרא"ל דיוכל להיות בהיותו אז מוטרד בבדיקה שכח לומר הגם דלא תלינן בשכחה היינו היכא שעשה מעשה והכשיר הטריפה אבל בלא עשה עדיין שום מעשה רק מה שלא אמר קודם הבדיקה הוא משום שעדיין היו טרודי' בבדיקה ואם נימא למה הי' לבדוק כיון שבלא"ה טריפה מחמת סירכא בצלעות זה ג"כ המנהג בין השו"ב לפעמים בודקים הבהמה שיודעים בבירור שהיא טריפה בודקים ריעותא להתלמד ומתוך הטרדא שכח לומר שנתלשה מצלעות אבל אם הי' רוצה להכשירה הי' נזכר עצמו לומר שנתלשה ממקומה וכה"ג מחלק הקצות ז"ל בסי' כ"ח לענין שכחתי בין עבר בפועל בין שבועה שנשבע ע"ד עצמו יעו"ש ובודאי לפסול גברי מהדרינן אפי' ע"צ הדחק ומכ"ש דליכא דוחק כלל כדכתיבנא אך כ"ז הוא לדברי ר"ז אך רא"ל מכחיש הכל ובודאי אין ע"א נאמן לפסול וגם יותר מזה אפי' הי' שני עדים בכה"ג אינם נאמנים דהרי מבואר בעדות של ר"ז בעצמו שהמעשה הי' מכמה ימים וא"כ מסתמא בדק בתוך כך רא"ל בפנים והוא בדק מבחוץ אותו והכשירו בהמות והאיך מלאו לבו לדבריו שרא"ל רשע איך נתן לו לבדוק והלא הוא ממונה ע"ז לפקח אחד על חבירו ואם הוא יודע בחבירו שהוא רשע למה שתק ולמה האכיל משחיטתו ובדיקתו לישראל ומשוי נפשי' רשע ואאמע"ר ולכן בודאי אפי' שני אנשים שהעידו כן לא הי' נאמנים משום שאאמע"ר ואי שי"ל שסמך על הא דפעם אחד או שני פעמים לא מעבירין מ"מ לא עליו משפט הבחירה בזה ולפ"ד ר"ז אם נאמר שהי' מכשיל בודאי עשה מעשה רשע שלא הודיע להרב והב"ד ואם ינקה עצמו מחמת שסבר בדעתו שהרב לא יאמין לו מ"מ הוא בעצמו שיודע בחבירו שהוא רשע לא הי' רשאי להכשיר שחיטתו ובדיקתו ובפרט שלפ"ד במזיד עשה זאת והרי משים עצמו רשע ולכן לא מהימן כלל והן אמת שלפי מה שמבואר במס' שבועות (ל"א ע"ב) וז"ל המשנה השביע עליהם ה' פעמים חוץ לב"ד ובאו לב"ד והודו פטורים כפרו חייבין על כל אחת ואחת עכל"ה. וז"ל הרמב"ם הל' שבועות פ"י הל"י התובע את העדים שיעידו לו וכפרו והשביען וענו אמן והשביען ד' וה' פעמים והן עונין אחר כל שבועה ושבועה חוץ לב"ד וכשבאו לב"ד הודו והעידו הרי אלו פטורים משבועות העדים כמו שבארנו ואם באו לב"ד ועמדו בכפירתן חייבים על כל א' וא' מאותן השבועות שחוץ לב"ד עכ"ל א"כ הרי אפילו עדות שנשבעו לשקר ואמרו לא ידענו עדות לא נפסלו בשביל זה דאל"כ למה חייבים בהשבועה חוץ לב"ד חמשה פעמים הא כבר נפסלו לעדות א"ו מה שהעלימו עדותן לא נפסלו ולא אמרי'. א"א מע"ר וכבר הקשה זה בתשו' עבודת הגרשוני ז"ל והעלה דחידוש היא שחדשה תורה בעדים וא"כ י"ל ה"נ במה שהעלים גם שמע"ר נאמן שוב להגיד אך באמת לק"מ בלא"ה דלפ"ד רבא וגם לאביי למה שחזר אין שום שבועת ביטוי בשבועת העדות כמבואר בש"ס ז"ל א"כ אין כאן שום איסור וכ"כ בהדי' בבעל המאור וז"ל בפ"ג דשבועות ואנו כך קבלנו פי' מרז"ל לאביי דאמר לאחת אחת אתה מחייב ואי אתה מחייב ב' חיובא הוא דליכא דלא מחייב נמי משום שבועת ביטוי הא אסורא מיהא איכא וכיון דאיכא איסורא דשבועת ביטוי אף באינו יודע אלמה אמר אביי מודה רב באומר לחבירו כו' עכ"ל יעו"ש ואפי' לפי מה שהשיג עליהם הוא שם מ"מ גם הוא מודה שאם מודים בב"ד לא מקרי רשעים כלל בכפירתם חוץ לב"ד אפי' בשבועה דבשבועת עיקר תלי' בב"ד וכ"כ הר"נ בפ' שבועת העדות וז"ל י"ל רבותא קמ"ל דאפי' מושבעין מפי עצמן באו לב"ד והודו פטורין ואעפ"י שכפרו חוץ לב"ד ואפי' לר"מ דאע"ג דר"מ [מחייב] במושבע מפי עצמו בין בפני ב"ד בין שלא בפני ב"ד ה"מ כגון שכפר חוץ לב"ד ולא בא בפני ב"ד והודה אבל בא והודה פטור ולא אמרינן בהני דון מפקדון משום דבעדות כה"ג כפירת דברים בעלמא הוא שהרי כפר במקום שאין העדות מועיל והודה במקום הצריך משא"כ בפקדון שכפירתו בכל מקום שוה עכ"ל. הרי דליכא שום נדנוד למקרי רשע ע"י ומש"ה יכולין לחזור ולהעיד אבל בנ"ד שעשה מעשה רע בפועל אח"ז להאכיל ע"י לישראל בודאי מקרי רשע ואאמע"ר ולכן לא מהימן וגם לפי מה שהעלה שם בקצה"ח ג"כ בנ"ד אפי' שנים לא הי' מהימני משום אאמע"ר ויעוין בתומים [כללי מגו סקק"ה] דאפי' בדרבנן אאמע"ר ובפרט בנ"ד שהוא ממונה ע"ז מקהל לפקח א' על חבירו בודאי אם הי' כדבריו אמר בפעם ראשונה א"ו ששקר דיבר וכמב' כעין זה בהראב"ד מביאו הרשב"א בגיטין [נ"ד] ומרמזו הש"ך בסי' קכ"ז [סק"ג] יעו"ש. לכן בודאי לא מיפסל רא"ל ע"י עדותו של ר"ז וע"י העדות של העגל לא ידעתי שום פיסול לרא"ל ע"ז חדא כיון שלא נתברר בבירור מפי עדים וגם לא עשה שום עבירה בזה שהציל את ישראל מכף אויבו אשר ארב עליו ואי משום שלקח מהנכרי שכר שחיטה פשיטא שבדבר קל כזה הי' לו כמה היתרים ובשביל זה לא נחשד ח"ו להאכיל טריפות ולא יחלוק ע"ז רק החולק על האמת

ומה שהעיד עליו השו"ב ר' ליב שרצה לשחוט בסכין והראה לו לפי שהוא ממונה לרואה והחזיר לו עד שהשחיז הסכין ועי"ז רוצים לפסול לרא"ל מחמת שרצה לשחוט בסכין פגום ליכא רק ע"א שבודאי אינו נאמן ורק חוץ לזה אני תמה וכי דבר חדש הוא זה והלא כמה פעמים אפילו בשו"ב אומרים שמראים סכינים שבעיניהם בחזקת כשרות ואח"כ הרבנים מחזירים להם עד שצריך השחזה ואני מעודי יגעתי הרבה בזה והלכתי לבית המטבחיי' כמה וכמה שנים וראיתי כל מעשה השו"ב ונסיתים הרבה פעמים וידעתי כי לגדול האומנין אתרמי לפעמים שיוחזר לו הסכין עד שצריך להשחיזה ובאמת תמהתי ע"ז מעודי ודברתי עם הרבה לומדים ולא מצאו מענה רק שכן המנהג עד שהאיר ד' עיני זה כמה ומצאתי להרמב"ם ז"ל בהל' יו"ט פ"ד הל' ט' שכ' וז"ל מפני זה אמרו להראות סכין לחכם בי"ט שמא תהי' פגומה ויאמר לו אסור לשחוט בה משום פגימתה וילך ויחדדנה במשחזת עכ"ל ומביאו הר"נ והש"ע הרי דאם החכם אומר שצריך להשחיז ישחיזנה כדי לשחוט בה ואי נימא דפסול כה"ג לשחוט למה ישחיזנה הא בלא"ה אסור הוא לשחוט א"ו דבכה"ג אין מעבירין להשו"ב ודווקא בגווני שמבואר בהש"ע שהשו"ב לא חשש לבדוק בי"ב בדיקות או שהי' פגם גמור והלך לשחוט וא"כ חזינן שהוא פושע ולכן מעבירין אותו אבל בפגימה דקה שאינה מורגש לכל אדם יוכל להיות שהוא לא הרגיש בו עתה מחמת איזה סיבה אבל לא בשביל כך נפסל לעולם וזה ראי' ברורה הגם שמתעקש יוכל להפוך דברי אמת אך המעיין באמת יראה שכן הוא וכן המנהג באמת בא מעשה לפני כמה פעמים ולפ"ד שכן שמעתי וראיתי מרבותי גאוני עולם זי"ע ולכן אין בזה שום חשש כלל. ומה שהעיד ר' ליב שהכשירו סירכא תלוי' מבועה אינו נאמן נגד שנים ובפרט שהב"ד הורו לו אז שכשר מחמת שהי' נקרע כאשר כתוב בתשו' המעררין וא"כ קם דינא וא"נ לפוסלם ומה שבאים בגב"ע שטרפו להערלים בשביל שקבלו מישראל באמת לא טוב עשו בזה אך אין כאן שום גזל כי באמת אם הי' כשר בלא שאלה היו מתירים ומכשירים רק מיעוך היא קולא גדולה ולא רצו להקל במקום שיש הפסד לישראל הגם שי"ל שהעכו"ם לאו אדעתייהו דהכי שלמו להם מ"מ לא ברור זה עדיין לגזל כי בתחלת השחיטה שחטו ע"מ להכשיר אם יהי' כשר בלא מיעוך ושפיר מגיע להם שכר שחיטה ואין חשש רק מה שלא הודיעו זה להעכו"ם זה לא מקרי גזל ובודאי אין להעבירם עי"ז