דברי חיים חלק א לב

דמתא דבודאי יכולין להעבירו בכל עת אם היא באופן שיחיד הי' יכול להעביר משרתו דאין חילוק בזה בין יחיד לרבים וא"כ בודאי יחיד ששכר משרת לזמן ואח"כ יצא עליו קול שהוא גנב מותר להסירו מעליו תוך הזמן ויכול למעבד לנפשי' דינא אם מסרהב לצאת כמבואר במרדכי מביאו הש"ע בח"מ תכ"א ומה משום ממון הקל יכול להעבירו תוך זמנו מכ"ש מחשש איסור שמכשילו בודאי שמותר להסירו תוך זמנו וא"כ כמו כן ברבים שמותרים להעביר השו"ב וחיוב עליהם המצוה מה"ת להעבירו כנ"ל

שוב שנית י"ל דגם בחזן שהוא דבר שררה וממונה ג"כ בקלא דל"פ יכולי' להעבירו כדי שלא יכשלו מאיסור ח"ו וכי מאכילין לאדם דבר האסור והרבה האריכו בזה לענין אשה והבעל מאמין להקול והכיעור יעוין בתשו' הגאון מהר"ד שרמזתי לעיל וכן מצאתי להדי' בתשו' בגדי כהונה שאלה ד' וז"ל ומי יוכל להתרעם על האנשים החוששים לנפשם לאכול מזבחו ואינם מסכימים עליו להיות ש"צ הלא מבואר במג"א סי' נ"ג ס"ק ז' כשיוצא עליו שם רע עתה והוא קלא דל"פ אפי' יחיד יכול למחות להעבירו כו' ואפי' לא הי' בדבר אלא רנון בעלמא כשיעור מה שכ' בכל בו ובתשו' הרשב"א שחזן אין מעבירין אותו אלא בעדות ברורה אבל ברינון בעלמא לא אפשר שלא אמרו כן אלא לענין שאין איסור בהעמדתו ואין חייבין לסלקו ברינה בעלמא אבל אם הם נקיי הדעת ואינם רוצים להשתמש [בו] אינו בדין שיהא שלוחם בע"כ אעפ"י שקבלוהו עליהם מתחלה כו' א"ו איירי אפי' פשע בדבר שאין מן הדין לפוסלו כגון שהביא א"ע לידי מדה זו שהעם מרננין אחריו או פשיעה אחרת שאין מן הדין לפוסלו אעפי"כ יחיד יכול למחות להעבירו כו' מ"מ נ"ל דאין אדם מחויב להכניס עצמו בחשש ספק איסור בשביל לחוש לפגמו של אחרים כו' ויותר יש לחוש להם לפגמם ולנפשם ולכבוד עצמם מלחוש לכבוד אחרים ולפגמם עכ"ל יעו"ש ובכיוצא בזה יכולים לכפות להמועט לקבל שו"ב אחר וזה ברור אמנם צריך לדקדק שלא יהי' הקול מחמת איזה שנאה כמבואר בתשובת הרשב"א דאי לא"ה הוי קלא שאין בו ממש ודו"ק: סימן ה שוי"ר דידידי הרב המאה"ג כו' מ' יחזקאל נ"י אבד"ק גור מאדא

הגיעני מכתבו ע"י המוכ"ז ואולם בקצרה מאד ומכתב הראשון שנשלח ע"י הב"ד נעלם ממני ג"כ לא ידעתי הסיבה והנה בקצרה אען ואומר דאין להוציא אדם מחזקת כשרות כ"א בשני עדים הגם דמצינו דמרעי' לשטרי עפ"י חד סהדי וכיוצא או בקול דמרננים הרבה שקיי"ל באה"ע שחוששין לבני' מ"מ לפסול שוחט בעי דוקא ב' עדים דמ"ש מהרי"ק דגם בע"א פוסלין השו"ב היינו בנצטרף עוד ריעותא דקלא מאז אבל ודאי ברינון בעלמא לא מפקינן מחזקת כשרות וכ"כ הח"ס בתשו' סי' י"ד ובתשו' אחת הארכתי בזה החילוק לענין לפסול אין פוסלין אבל ג"כ אינם מחוייבים אנשי העיר לקיים אותו ומי שירצה יוכל להחמיר שלא לאכול משחיטתו וכה"ג כתב ביש"ש חולין אך בודאי בנ"ד דאין כאן רק הפקעת קול דשונאים שאין בו ממש ואדרבה ראוי לבטל קלא כי האי מאיש שנתחזק כל ימיו לירא השם ודברי השונאים הקלים קלי דעת יבטלו ולא ישמע והשו"ב יעמוד על חזקתו וגם יקבל עליו דברי חבירות כראוי: סימן ו שאלה זה לשון הגב"ע הנשלח אלי. עדות מ' זאב שוחט באליו"ע

זה זמן כביר אשר איני זוכר במכוון מתי הי' זה המעשה. אך כמה ימים אחר המעשה התחלתי לספר להרב הגאון דפה ומיאן לשמוע באומרו שאני שונאו של ר' אברהם ליב והמעשה כך הי' שר' אברהם ליב בדק בדיקות פנים ואח"כ בדק בדיקות חוץ והייתי גם אני באותו מעמד ואחר שהסרתי הסרכות ע"י דבריו ולא הזכיר לי שום סירכא בצלעות והי' הבהמה אצלנו בחזקת כשרה ורא"ל הלך לו ואח"ז ראיתי סירכא רחבה ונטרפה במיעוך וגם לקצב אחד נודע זה המעשה דהיינו ר' יוסל קצב: תשובת ר' אברהם ליב שוחט

אמת הדבר שהי' שגיאה משנינו בבדיקת חוץ אבל בבדיקת פנים א"א להרגיש סירכא כזו משום שלא הי' נסרכה לצלעות רק הי' בשר בלוי ונקלף ובתחלת הבדיקה של חוץ לא הרגשנו שנינו בזה ולזה רצינו שנינו להכשיר רק קודם גמר בדיקת חוץ הרגיש ר' זאב מזה הנגלד והטרפנו שנינו: עוד העיד ר' זאב שוחט הנ"ל

אחר מעשה הנ"ל שחט רא"ל הנ"ל בהמה אחת ובדק בדיקת פנים וחוץ והסרתי הסירכות והיתה ג"כ הבהמה בחזקת כשרה וראיתי שיש חסרון באומא בשפולה והבנתי שנסרכה האומא לצלעות והלכתי לשעכעט הויז וחפשתי בבהמה והי' נסרך חתיכת אומא לצלעות והטרפתי הבהמה: ע"ז השיב ר' אברהם ליב

כך הי' המעשה שבדקתי בדיקת פנים והרגשתי בסירכא ההוא אך איני זוכר כעת אם אמרתי לר"ז שיש סירכא הנ"ל או ששכחתי אח"כ לומר דבר זה כי הי' בבהמה זולת סירכא הנ"ל הרבה סירכות ובאמת נטרפה הבהמה עוד קודם שהורגש חסרון חתיכה אומא ואיזה תועלת הי' לי שוב לחפש בצלעות הבהמה אחר סירכא שהי' שם. וגם מה שחיפש ר"ז הי' ללא צורך כיון שהבהמה נטרפה בלא זה: השיב ר"ז על תשובת רא"ל

ששקר דיבר אך הוא זוכר כדברי' הנ"ל ויש עוד קצבים שיגידו כך העדות כפי שהגיד הוא גם מעשה עם עגל יברר עפ"י עדים קצבים. ר' יוסל קצב לפני הב"ד: אח"כ העיד ר' אברהם ליב הנ"ל באליו"ע

ששלושה פעמים אני זוכר היטב שרצה ר"ז להכשיר בהמה אחר המיעוך מכח בדיקת רוק וזאת הי' מחמת שהבנתי שהקצב לא הי' נופח היטב כי ר"ז אמר שדי בנפיחה זו אבל אני הבנתי שלא הי' הריאה נפוחה היטב וצויתי לנפוח ונטרפה הבהמה עפ"י שהי' מבצבץ במקום הסירכא: השיב ר"ז הנ"ל

שקר ענה בי שתמיד אני משגיח שתהי' הריאה נפוחה היטב בשעת הבדיקת רוק. אך מה שצוה ר' א"ל לנפוח יותר מדאי באמת עשה שלא כדין גם מה שהטרפני אח"ז כשהיתה מבצבצת הי' שלא כדין כיון שהבדיקה נעשית כדת ולא הי' מבצבץ

זאת העדות גביתי בפעם הראשונה בצירוף האנשים הלומדים ודנתי עלי' והכשרתי. אך אח"כ בא אחד מתושבי העיר ואמר שר' ליב שוחט סיפר לפניו איזה דבר מהשוחטים שראה בזמן שהעמיד לקפח עליהם ולראות ענינם ואמרתי יבא הוא בעצמו ויעיד לפני עליהם והשיב שאינו רוצה להעיד בפניהם אך אחר משך ג' חדשים בא ר' ליב הנ"ל לפני והגיד באליו"ע וז"ל בזמן שנתמנה לראות את השוחטים בשעת הבדיקה הי' פעם אחד סירכא תלוי' על הבועה ואמר להם שהיא טריפה והם לא השגיחו עליו והכשירו הבהמה. ב' שהי' פ"א קמט על הריאה ואמרתי להם עפ"י הדין שצריכה בדיקה במים פושרים והם השיבו שהקמט ההוא צריך להיות שם ולא בדקוהו כלל והכשירו הבהמה. ג' פ"א הראה ר"א ליב לו הסכין קודם השחיטה ומצאו פגום והצריך ר' אברהם ליב להשחיז הסכין ולתקן הפגימה ע"כ: ע"ז השיבו השוחטים

על עדות הא' שלא הי' בועה רק מורסא וסירכא לא הי' כלל ועל עדות הב' השיבו להד"ם וגם עדות הג' להד"מ כ"ז נחרת בגב"ע בלי ישונה. גם אמר ר"ז שהי' איזה מעשה עם עגל וחקרתי ולא מצאתי מאומה אך אחר שלשה שנים סיפר הנגיד ר"א פינחס שהמעשה כך הי' שפ"א לפני כמה שנים קנה קצב יהודי עגל אצל נכרי בהשוואה ובא קצב נכרי והוסיף על המקח ולקח העגל לעצמו ובא היהודי לרא"ל וביקש ממנו שיראה בתחבולות שיבא העגל לידו וע"כ אמר ר"א ליב להנכרי בבדיקתו שהעגל טריפה ולהישראל הודיע שהוא כשר ולקח הישראל העגל מהנכרי כי סבור שהוא טריפה והישראל מכרו לישראלים ע"כ ושאלתי את ר"א ליב ולא זכר שום דבר

עוד שמעתי קול רינון מהמערערים על השוחטים שפעם אחד לקחו מעות מקצבי היהודים והטריפו אצל העכו"ם בהמות בבדיקותם שאפשר שאם בדקו הי' כשרים ושאלתי פי השוחטים והשיבו שריאה חלקה בלי סירכא א"א להטריף אף לעכו"ם כי הקצב מכיר ויודע רק היכא שנסרכה סירכא הצריכה מיעוך אז טרפו עפ"י הדין המובא ביו"ד סי' ל"ט שאין להכשיר רק בבהמת ישראל אף בדין הקל ממנו דהיינו שהבודק הכניס ידו בנחת כ"ש שדין המיעוך שאין להכשיר רק בבהמת ישראל ואף שעכשיו נהגו אף בבהמות עכו"ם מ"מ הי' בעת ההיא נצמח הפסד גדול לקצבי היהודים שהי' אצלם בהמות כשרים מרובים מאד וסמכו על הדין והשכר שקבלו מקצבי הישראלי' הי' משום שלא רצו להפסיד הטבחי' לכן קבלו מהם מעות שיווי הכרכשת' כ"ז כתבתי נגד אנשים המערערים שעושים מדבר קטן למגדל גבוה אבל אנכי מכיר השוחטים כי המה