דברי חיים חלק א כט

סימן א

בנידון השאלה אשר כתוב בהכתב שעשו בני עיר תקנה וכתוב אשר כל איש אשר ישחוט בהמה או עוף פה עירנו או בסביבותינו מחויב לשלם ליד הממונה איזה סך קצוב על צרכי הקהלה ועשו כתב ע"ז בח"י המתאספים ובתוך הכתב כתוב וחלילה להשוחטים לשחוט בלא קוויטל מהממונה. גם נאמר בהכתב כמה שיקחו השו"ב שכר שחיטה מכל בהמה גשה ודקה. גם מהעוף למינהו ובסוף הכתב נאמר בזה"ל ובפירוש קבלנו עלינו באם יעברו השוחטים ע"ז וישחטו בלא קוויטל אזי שחיטתן אסורה עלינו ועל כל בני קהלתינו. ואחר ח"י הבע"ב נכתב גם אנחנו הב"ד מסכימים על תקנות הקהל הן בדבר שכר השחיטה והן שלא ישחטו בלא קוויטל ובאם יעברו השו"ב ידונו עפ"י המבואר בש"ע יו"ד כמבואר לעיל וחתמו הב"ד ע"ז. ואח"כ נכתב גם אנחנו מסכימים על תקנת הקהל כמבואר לעיל וע"ז חתמו השוחטים בח"י ע"כ

הנה באמת אין כאן איסור שבועה כלל רק תקנת הצבור כיון שלא נזכר כלל חרם או שבועה והגם שאיסור בו שבועה מ"מ לפי הלשון משמע שלא הי' רק תקנה ובאמת בלא"ה לא ידעתי מה נ"מ בכאן אם הצבור רוצים להתיר מכאן ולהבא יכולין להתיר אפי' אם כתוב בפי' חרם ושבועה כמבואר בסי' רכ"ח. והנה לפ"ז אם הצבור רוצים להתיר ואז נתבטלה התקנה ממילא השוחטים בחזקת כשרות כמבואר ביו"ד סי' א' סי"א וז"ל המחבר אם הטילו הקהל חרם שלא ישחוט אלא טבח ידוע ושחט אחר י"א ששחיטתו אסורה וכ' שם הרמ"א ואם נתבטלה התקנה כל השוחטים בחזקת כשרות כמו בראשונה עכ"ל. אך באמת דברי הרמ"א ז"ל שם לא יכולתי להלום דמשמע דאם נתבטל התקנה השו"ב בחזקת כשרות גם אם עברו ובאמת בת"ה בפסקיו סי' קע"ז כ' וז"ל אשר דרשתני על ענין התקנה אשר תקנת אשתקד בכנופי' ובהסכמת המנהיג ז"ל שיחזרו השוחטים השחיטות וגם השוחטים קבלו עליהם ולא נתקיים הדבר הזה דע לך שא"כ הוא מה מכוער הדבר ויש עונש בדבר כו' עד האמנם נלע"ד דאין לאסור בשביל כך שחיטת אותם הטבחים אפי' לכתחלה כו' ולא דמי לצבור שהטילו חרם שלא לשחוט זולתי הטבח כו' כדאי' בתשו' הרא"ש דהתם מפרש הטעם בהדי' דמשום מיגדר מילתא יש כח בידם לאסור המותר ובנ"ד כיון שלא רצו הקהל לעמוד בתקנתם ומרפין ידיהם ממנה א"כ ליכא משום מג"מ דמה לי בטלוה בסוף ומה לי לא קבלוה מעיקרא וכה"ג כתב ראבי' בתשו' שבמרדכי פ"ק דב"ב ע"ש עכ"ל דמשמע בהדי' משום שנתבטלה התקנה וביד הצבור לבטל מש"ה השו"ב כשרים דכן כתוב שנתבטלה התקנה ומביא ראי' ממרדכי דב"ב אבל היכי שהשוחטים עברו קודם ביטול התקנה השחיטה אסורה דהוי חשוד לא"ד כמבואר בתשו' הרא"ש אמנם באמת המעיין בתשו' הרא"ש כלל ז' שכ' וז"ל ששאלת צבור שהטילו חרם שלא ישחוט זולתי הטבח של הקהל והלך אחר ועבר על החרם ושחט יראה שאסור לאכול משחיטתו שהרי הקהל פסלו שחיטת הכל חוץ משחיטת הטבח בשביל שלא יקפוץ כ"א וישחוט אף שאינו מומחה ורשאין הצבור להתנות ולהסיע קיצותן ליתן לזה ממון חבירו עפ"י קיצותן ואין בו משום גזל. וכן לאסור המותר משום מגדר מלתא ומה שאוסרין אסור לכל בני העיר וכ"ש זה שעבר על החרם ושחט ראוי לדמותו למומר לא"ד כיון שעבר על החרם כדי לשחוט. ואעפ"י שאינו חשוד לאכול דבר איסור מ"מ מכוער הדבר וראוי לקונסו שלא יאכלו משחיטתו עכ"ל. ונלע"ד שמעיקרא רצה לומר שהוי כמו שאסרו הקהל הבשר ובאמת יכולין הקהל לתקן וא"כ בודאי השחיטה אסורה כיון דהוי למיגדר מילתא ותקנתם תקנה ורק עוד הוסיף לומר ומכ"ש ר"ל דאפי' אם נימא שהקהל לא אסרו השחיטה רק שאסרו מלשחוט מ"מ אסור מה ששחטו השוחטים מטעם חשוד לא"ד ומטעם קנס וא"כ לפי"ז שפיר יש מקום לומר שאפי' שו"ב שעבר למפרע מ"מ כשר לאחר שביטלו התקנה ולא מקרי חשוד רק מטעם קנס אבל לא מדינא ובאמת מבואר כן בח"מ [בסמ"ע] סי' ל"ד דהעובר על (ח') [תקנת] הקהל אינו נפסל לעדות דלא ימצא רק א' מאלף ולא משמע להו איסורי בהא כמו כן נמי בשו"ב אם לא אסרו הבשר רק שהשוחטים לא ישחטו מותר שחיטתן דלא מקרי חשוד לא"ד בתקנת הקהל רק היכי שהי' ח' ראוי לקנסו כדברי תשובת הרא"ש ז"ל וא"כ יפה העתיק הרמ"א ז"ל דאם נתבטל התקנה אין איסור על השוחטים מטעם חשוד לא"ד ולא נשאר רק מטעם קנס שלפעמים ראוי לקנסו כגון שהי' בחרם וכאשר הי' המעשה בתשו' הרא"ש ובזה לא החמיר הרמ"א ז"ל וזה תלוי בראיית הדיין כנ"ל וא"כ בנ"ד מכאן ולהבא ודאי מותר שחיטתם אם יתרצו הקהל להתיר וממילא יחזרו השוחטים לכשרותן דלא מקרי חשוד לא"ד בתקנת הקהל וכן נראה מדברי השמ"ח והת"ש. והנה בנ"ד בלא"ה נ"ל אמת אשר כ' מעכ"ת שאין כוונת המתקנים לאסור רק מעת שיתוודע וכמו שמבואר דבר זה גבי מי שעבר על ח' הקהל שאינו נאסר קודם הכרזה ויעוין בסי' רנ"ח ושל"ט דכוונת הקהל רק לאסור מכאן ולהבא וכן מבואר בתשו' הרשב"א והריב"ש ושארי גדולי ראשונים שלפי המנהג גם להעובר יכולין להתיר על מה שעבר למפרע. והנה ל"מ שנאמנים מתקני התקנה לומר שכן כוונתם כמבואר בסי' רכ"ח דנאמן לפרש כוונתם ורק נ"ל דאפי' בסתמא כן הוא וכן הוא המנהג לפע"ד שאין אוסרי' למפרע ובאלו הדברי' עיקר המנהג כמבואר בתשו' הרשב"א מביאו ב"י רכ"ח ולכן כיון שאין הבשר נאסר למפרע א"כ השו"ב לא הכשילו לשום אדם ואינם חשודים לא"ד והגם שמדברי הנ"ב [מה"ק ח' יו"ד סי' א'] משמע שמקרי גם בכה"ג חשוד לא"ד באמת הפר"ח לא יחיד בזה ורק הת"ש סובר בזה כוותי' דלא מקרי חשוד וכן נראה שהב"ד כתבו שיהא דין השו"ב כמבואר ביו"ד וע"כ כוונתם אסי' א' דרק מטעם (חזקה) [תקנה] ולא שבועה ומכוונת הב"ד יכולין לדון על כוונת אנשי העיר והשו"ב כמבואר בסי' רכ"ח בב"י וביותר היכי שלא הי' רק תקנה וגם השו"ב כתבו בפי' שמסכימים על התקנה אבל לא על האיסור א"כ לא עברו רק על תקנה ואין בזה רק שראוי לקונסם אבל [לא] לדונם לחשודים ובפרט דבאמת אם נימא דמקרי כה"ג חשוד לא ימצא שו"ב אחד מאלף שעבר על תקנת הקהל

היוצא לנו מזה דנלפע"ד דהבשר מה ששחטו קודם שנתוודע בודאי מותר דהכוונה הי' רק לאסור מאז וכ"כ בהתקנה וז"ל באם יעברו השוחטים ע"ז וישחטו בלא קוויטל אזי שחיטתן אסורה עלינו ועל כל בני קהלתינו כנ"ל אמנם כיון שכבר אין הבשר לפנינו ורק לענין הכלים נ"ל דבודאי מותרים כיון שהבשר מותר לפע"ד ורק אפי' שנימא שהבשר אם הי' לפנינו הי' אסור מ"מ על פליטת כלים לא גזרו מתקני תקנה ולא חמירא תקנה דידהו מחלב של בני ריינוס ויעו"ש בפוסקים דהנוהגים איסור אין כוונתם על הכלים ויעוין בפר"ח א"ח תצ"ו יראה להדיא כן וא"כ הכלים כשרים ושו"ב שעברו בודאי מותרים אם נתבטל התקנה ולא שייך כאן חשוד לא"ד כיון שלא הכשילו לשום אדם שהבשר הי' מותר לפע"ד כנ"ל וגם אפי' אם נתעקש שהבשר הי' אסור דודאי אינם חשודי' על השחיטה משום דלא משמע להו איסורא בזה ועיין בתשו' מהרמ"מ כתב בהדי' שאין לפסול אדם אם יש צד בעולם לתלות ששגג או טעה ורק שראוי לקונסם לפי ראות הב"ד אבל מותרים המה אם הקהל ירצו לבטל התקנה מעתה ואם אולי הקהל אינם רוצים לבטל כדי שלא להפסיד החכירה שעשו לפע"ד יוכלו לבטל התקנה ראשונה ומעכשיו יתקנו [מחדש] ואת השו"ב יזהירו באופן שלא יהי' להם היתר ומי שבקי בדיני נדרים יכול לעשות תיקון זה ע"צ שלא יועיל שום התראה להשו"ב אבל על מה שעברו עד עתה ראוי למחול להם אתרי שקנסו אותם. והנה לא רציתי לפלפל משום נדר בכתב כי לפע"ד אין כאן רק תקנה ותקנת הצבור מהני אפי' בכתב כמבואר לכל מעיין בב"י רכ"ח והרבה האריך בזה בס' חתם סופר וגם מה שכ' כבוד מעכ"ת בשם הב"י אינו ענין לנדר שהאיסור משום התקנה כנ"ל אבל שבועה בודאי אין כאן

אח"ז עיינתי בס' חתם סופר [יו"ד סי' י"ג] נראה מדבריו באם השו"ב עברו התקנה לא מהני מה שנתבטל התקנה ונשארו פסולים ולא החליט הדבר ולפעד"נ מ"ש נכון כי כן יראה דעת הרמ"א ז"ל והאחרוני' הת"ש והפר"ח והנ"ב נמי מסכים להתיר באם לא הי' ממש [שבועה] או חרם ולכן לדעתי השו"ב כשרים ובפרט ששמעתי שנותנין אמתלא לדבריהם ורוצים לברר האמתלא מפי בד"צ וגם לא נשמע מעולם עליהם ח"ו [דבר רע] ולכן אחרי שראוי לקנסם עכ"פ מפני קלותם ופחזותם בטעות ושוגג אבל לא להעבירם ח"ו ולהתיר הנדר לפע"ד אינו נכון פן יהי' לבוז בעיני ההמון המלעיגים על דברי חז"ל ולכן לפע"ד טוב וכשר הדבר ע"ד שכתבתי אך עצהיו"ט יתקבצו חתימות מאותם שחתמו על התקנה שרצונם להתיר הנדר ע"י פתח וחרטה וישלחו א' מהם לעיר הסמוכה ויותר להם כאשר כן מבואר בחתם סופר בענין כזה והי' שלום: סימן ב

בנידון השאלה אודות השו"ב. הנה לפי הנראה מהוצעת הענין שהוא אינו ירא ד' מרבים אולם לענין להעבירו עפ"י הדין יש לנו לברר כאשר נלע"ד. א' בענין מה שלוקח מן הכשרות תשלומין הרבה ומן הטריפות נגרע ערך שכירתו הרבה למאה בודאי הוא מנהג גרוע וראוי לבטלו ויראו הב"ד לבטל המנהג