דברי חיים חלק א כח

שקלים באמת מד"ת אבל עכ"פ גם הראשונים מדרבנן קדשי דלא יהא כח הדיוט חמור מדהקדש ומש"ה קדשי שניהם ודו"ק ועפ"ז יש לתרץ דברי רש"י ז"ל שפי' מתחלה נשבעים לגזברים שלא פשע ואח"כ בתירוצא שנשבעין ליטול שכרן פירש"י ז"ל שאינם ברשותו ולמה לי' לשנות כאן ממה שפי' בתחלה שהשבועה היא פשיעה אך דבאמת כבר הקשו הפ"י ושארי אחרונים ז"ל דמאי שייטי' דשבועה ליטול שכר וכי הוא מהנשבעין ונוטלין אתמהא ואולם י"ל כך דהנה הראב"ד [ז"ל פ"ה מטוען] כתב דנהי דהתורה פטרה הקדשות וקרקעות ועבדים משבועה היינו משליחות יד ופשיעה אבל אם אין ברשותו צריך לישבע והקשו עליו כולם דא"כ מאי פריך הגמ' מנשבעי' לבני העיר וכו' הא דלמא כוונת המשנה לשבועה שאינו ברשותו והנ"ל ליישב דזה לא קשה דזה מבואר פשוט דבדבר דאם הודה נפטר לא שייך שבועה בחנם וגם מבואר בהרמב"ם ובהנוב"י דהגוזל הקדש הואיל ולוקה אינו משלם וזה מבואר [ב"ק ק"ה ב'] דכופר בפקדון הוי גזלן ופירש"י [ב"מ ה' ב'] דודאי גזלה דאין לומר דנאבדה דא"כ ה"ל לומר דהא פטור בגניבה ואבדה בש"ח א"ו דעתו לגוזלה ואמר שם הגמ' דמ"מ אינו גזלן עד דידעינן דהי' תחת ידו בשעת כפירה דאל"כ איכא למימר דמשתמט עד דבחישנא לי' דלא ידוע היכי מנח להו וקשה לכאורה ה"ל לומר כן דלא ידע האיך הניחו אך זה לית' דהא לא ידעתי היכן הנחתי הוי פושע וחייב כדאמרי' בהמפקיד והנה לפ"ז הכא בהקדש דפטור מכל השבועות רק אם הוא ברשותו תח"י ממש וא"כ למה ישבע ע"ז דנהי דאמת כן אם יודה הוי גזלן וילקה דהוי מועל בהקדש (דכמו דבהכפירה הוי גזלן לכמה דברים שקנאה בשינוי וכו' כמו כן מוציאה מרשות הקדש לרשותו ומועל בדבורו דהוי כמו שנטלה לחצרו ודו"ק) ואינו לוקה ומשלם ובפרט למ"ד דס"ל אפי' בלא אתרו בי' פטור מממון אך גם דלמ"ד חייבי מיתות שוגגין (פטורי') [חייבין] אין להשביע דהא נתרה בי' לחייב מלקות ואז ממילא לא שייך בו שבועה ומש"ה א"א לומר דאיירי המשנה משבועה שאינו ברשותו ומש"ה פירש"י ז"ל שבועה שלא פשעתי אבל לענין ליטול שכרן שפיר פירש"י ז"ל שאינו ברשותו דעל פשיעה פטור לישבע ונוטל בלא שבועה דאין זה מכלל נשבעים ונוטלין וכקו' הפ"י ז"ל ורק דאינו נוטל שכרו עד שישבע שבועה המוטלת עליו גם גבי קרקעות והקדשות היכי דלא שייך מעילה ואי דלמה ישבע הא אם יודה יפטר מחמת המלקות זה אינו דנהי דלא ישלם מחמת המלקות אבל מ"מ שכירות לא יטול ודו"ק אך עדיין קשה האיך יוכל לישבע שא"ב הא חשוד אשבועת' אפי' למ"ד דס"ל דחשוד אממונא לא חשוד אשבועת מ"מ בעבר עבירה שיש בה מלקות לכ"ע פסול לשבועה והכא אם הוא תח"י מעל והוי עבירה שיש בה מלקות ואם חשוד אמעילה חשוד אשבועתא אך די"ל דילמא מלוה ישינה יש לו עליו אך דזה קשה מאי מהני מלוה ישינה הא ליתא בחזרה דאי דנימא דלאח"כ כשיזכור יחזיר הא לכשימצאנו אלו ואלו שקלים וא"כ גוזלו ממון חנם וליתא בחזרה כאשר הקשו כן המפרשים אך לפמ"ש לק"מ דהנה מה שהוי השקלים הנמצאים קדש הוא רק מדרבנן דמה"ת לא זכו בהו הקדש כלל דאמירה בכה"ג דלא הוי תועלת בשעת דבורו להקדש לא הוי קנין כלל כמבואר בהר"נ ז"ל שהבאתי לעיל ורק שאמרתי דעכ"פ מדרבנן קדוש משום שלא יהא כח הדיוט חמור מהקדש ונקנה בדרבנן ע"י משיכות וזכיות השלוחים להקדש מדרבנן והנה באם יש לו ספק מלוה ישינה דנטלה מתחלתו לצורכו ולא לצורך הקדש א"כ לא זכו בהו הקדש אפי' מדרבנן וא"כ אם יחזירם ישארו חולין כמו שהי' טרם מוסרו לשלוחים ודו"ק. אך לפ"ז הדק"ל מאי פריך הש"ס אמתני' דלמה נשבעין הלא יש לומר דנשבעי' שא"ב ואם דאם יודו יפטרו משום מלקי לקי הא חיישינן משום מלוה ישינה ולא זכי בהו הקדש מעולם ולא הוו כלל גבוי ואפילו בתרמו התרומה נשארו חולין דלא הוי גבוי ולא עתיד למגבי דדלמא לא יבא לידי גבי' כלל. אך באמת לפי מה שכ' התוס' (בב"ב) [ב"מ ה' ע"ב] דהא טעם דמלוה ישינה הוא רק לענין לחייבו שבועה דלא נימא חשוד אממונא חשוד אשבועתא אבל בגזלן ממש שרואין תחת ידו הגזילה אין לפטרו מחשש מלוה ישינה וא"כ אם היו מודי' היו לוקים דלא שמעו להם במה שאמרו מלוה ישינה והי' פטור מממון מש"ה א"א לאוקמי כלל בשבועה שאינו ברשותו להס"ד רק לפי מה שמתרץ הש"ס כדי ליטול שכרן דאין שיין אינו לוקה ומשלם ורק שרוצה לומר חשוד אממונא חשוד אשבועתא זה לא אמרינן דדלמא מלוה ישנה יש לו עליו ודו"ק. ועפ"י מה שאמרתי ירווח לי מאי דקשה טובא אהש"מ שמתרץ קו' התוס' על רש"י ז"ל שרש"י פי' על העתיד לגבות אפי' מה שלא יבא לידי גבי' וכתבו התוס' ז"ל דמתניתין לא משמע כן דאי תימא הכי א"כ למה חוזרין ושוקלין הא בלא"ה פטורין דתורמין על העתיד לגבות אפי' שלא יגבה ותירץ האס"ז ז"ל דבני העיר רוצין לעשות מצוה מן המובחר וקשה למה נשבעין השלוחים נהי שפשעו כמו שפירש"י הא יכולי' לומר זיל ופטור במה שעתיד לתרום כמ"ש בב"ק [ע"ח ע"ב] דיכול לומר פטור עצמך בשה אך לפי מ"ש א"ש דהא בלא"ה אינו חייב שבועה רק משום מלוה ישנה וא"כ מעולם לא זכה ההקדש בעבורו וחייב לשקול אחר דהנה בודאי הא דפירש"י ז"ל דתורמין על העתיד לגבות אף שלא יגבה לבסוף היינו דיש לו חלק בקרבנות הצבור אבל ודאי אינו פטור מהחיוב דמונח אקרקפתא דגברי ליתן כל אחד חצי שקל בכל שנה ממצות התורה וממשכנים ע"ז ולא נפטר מחיוב זה במה שנתרמה התרומה ורק כוונת רש"י הוא היכי שמסר לשליח דאז באמת עשה מה שביכולתו וכמ"ש הרמב"ם ז"ל ומה הי' לו לעשות ובאמת מטעם זה פטור בנתרמה התרומה ורק בלא נתרמה אין לו חלק בקרבנו' הצבור עכ"פ ולזה פירש"י ז"ל לדעת האס"ז דכיון דתורמין על העתיד לגבות יש לו חלק בקרבנות צבור רק דאינו מצוה מן המובחר אך באם השלוחים נטלוהו מחמת מלוה ישינה דאז נעשה חולין למפרע כנ"ל דלא זכה בהו הקדש מעולם ודאי חייב ליתן אחר והוי כמו שנגנב ממנו שקלו ומש"ה חייבים השלוחים לישבע ודו"ק

ועפ"ז מיושב קו' הגהת מרדכי ז"ל על המרדכי שכ' בפ' האומנין וז"ל ושליח שהי' נושא אגרות בשכר ומצא תגר וחזר בו נראה דהוי פסידא דפועל בין הי' לשניהם לידע האונס בין לא הי' לשניהם לידע הכל הוי פסידא דפועלים כו' עכ"ל והשיג הגהת מרדכי וז"ל ולי הדיוט הכותב נראה מהא דאמרי' בפ' הזהב בני העיר ששלחו שקליהן ונגנבו או שאבדו מידי השלוחי' וקאמר דנשבעין השלוחין ליטול שכרן מבני העיר אלמא אע"ג דאין נהנין בני העיר שהרי צריכי' לשקלי' אחרים כדאמרי' התם אפ"ה נוטלין שכרן אע"ג דהתם לא קאי הכי ומוקי לה במילי אוחרי מ"מ מטעמא אחרינא הוא דאידחי לי' וצ"ע אם יש לחלק ולומר דשכר מצוה בני העיר הלכך נהנין הם ואוקמי' כו' עכ"ל. ובאמת הסמ"ע והאו"ת ז"ל הבינו בהמרדכי ז"ל דהפירוש תגר שהי' מלחמה וכה"ג ומש"ה תמהו על רמ"א ז"ל ובאמת לפע"ד דברי הרמ"א ז"ל שפיר דבודאי זה פשיטא דבשומר שעשה שליחותו אף שלא נהנה בה"ב ממנו חייב לשלם וכמבואר במחבר ז"ל בסי' של"ה ורק בהלך חצי הדרך דלא נגמר השליחות אז חוזרין אם מגיע הנאה לבעה"ב משלם לו חצי הדרך ואם לא נהנה לא יטול כלום משום דלא עשה ליחותו דהשליחות דוקא על כל הדרך והפירוש במרדכי ז"ל כך שהשליח שלוח עם אגרת לתגר לקנות ממנו ומצאו בחצי הדרך והתגר חזר מהמקח ואם הי' השליח הולך כדרכו למקום שנשתלח הי' בעה"ב צריך לשלם לו גם שלא נהנה משליחות שחזר התגר בו מהמקח מ"מ השליח עשה שליחותו ואם לא הי' חוזר בו התגר נהנה הבעה"ב והי' משלם בעד חצי הדרך השתא שחזר התגר בחצי הדרך פטור הבה"ב וז"ב בכוונת הרמ"א ומרדכי ז"ל וע"ז הקשה הגהת המרדכי ז"ל דא"כ גם כאן למה יטלו שכרם כיון שבה"ב צריך לשקול אחרים ולפמ"ש א"ש דכיון דאם הי' רוצים הי' נפטרים וכסברת רש"י ז"ל א"כ שפיר נהנה ודו"ק

והשתא נחזור לתרץ לדברי הרמב"ם ז"ל דהנה ת"ל עלה בידינו דההקדש לא זכי בדיבור בעלמא ורק אם נתרמה התרומה זכי בהו ההקדש מטעם רשות הגבוה בכסף והוי חילול אשקל דידי' שפירשו למצות שקל אבל אם הי' בידי בעה"ב חייב באחריות משום דלא נקרא גבוי ואי דתורמין על העתיד לגבות מ"מ לכל הפירושים זולת רש"י ז"ל אם באמת נאבד א"כ אינו עשוי לגבות כלל ומש"ה חייב באחריות הבעלים וכנ"ל ורק כשמוסרו לשליח הוי כגבוי דמאי הוי להו לבני העיר לעשות ומש"ה זכו בהו ההקדש שתרמו על הגבוי וכמו דהוא בי גזא דמלכא והבעלים פטורים מאחריות אך כשמסרו לש"ח דגרעי' לשמירתו דלשיטת הרמב"ם ז"ל הוי כמזיק נהי דמזיק בהקדש פטור עכ"פ לא מקרי גבוי וא"כ הוי כמו שנשאר ביד בה"ב דחייב דהקדש לא זכי בהו דרשות הגבוה בכסף דוקא וכאן לא נתחלל כלל אזה מידי דלא הוי גבוי ולא עתיד לגבות משום שנאבד אך כ"ז לפי מה דמסקינן דחייב בשמי' כדי שלא יזלזלו בשמירת הקדש אבל לה"א דכ"ע ס"ל דפטור מגו"א ורק דפשיעה חייב וכמבואר באחרונים א"כ מ"ש שומר חנם משומר שכר וכיון שתורמין על הגבוי ממילא זכי בהו ההקדש וכל היכי דאיתא בי גזא דמלכא הוא והבעלים פטורים ודו"ק: סליק בעזהי"ת חלק או"ח