דברי חיים חלק א ל

ההוא וזה א"צ לפנים. ב במה שלא רצה לבדוק הבהמות ישראל כיון שלא שלמו לו כפי המנהג מאז ולא שמע לקול התראה מב"ד הנה באמת לא יפה עשה שלא שמע לקול מוריו אך אין שום חשש איסו' אפי' לכתחלה וכי מי יכול לכופו לבדוק בפחות ממה שנהוג מקדם ואם כי המנהג הוא שלא כדין מ"מ אין ביד אדם לכופו (שלא) לבדוק כלל ואין לומר שעשה מעשה איסור במה ששחט בהמה שלא יאכלו ממנה זה ליתא חדא דמבואר במג"א גבי ימי מנחם אב דמותר לשחוט בלא בדיקה גם כי הוא לא עשה שום איסור בשחיטתו כי אם יתרצו לשלם שכרו יבדוק להם ולכן מטעם זה אין לפוסלו כלל רק מה שהמרה נגד הב"ד ראוי לקנסו. ג' במה שטרף שלא כדין רק להכעיס את בעל הבהמה בזה לפע"ד עבר על כמה לאוין. א דידוע דהשו"ב שלנו מקרי מורי הוראות שפוסקין הדין ולכן אם שיקר ועיות לומר על דבר שידע שמותר ואמר אסור בודאי עבר על לאו דלא תעשו עול במשפט כמבואר במנין המצות להרמב"ם ז"ל סי' רע"ג וגם עבר על לאו דלא תעמוד על דם רעך דז"ל הרמב"ם בס' המצות מל"ת סי' רצ"ג הזהירנו מלהתרשל כו' או ההפסד ויהי' לנו יכולת להצילו כמו שהי' טובע בנהר ואנחנו נדע לשחות ולהצילו כו' וכבר אמרו שמי שיכבוש עדות תכללהו ג"כ זאת האזהרה כי הוא רואה ממון חבירו אבד והוא יכול להחזירו אליו באמרו האמת עכ"ל הרי דאפילו ביכול להציל ממון חבירו ולא הציל עובר על לאו מכ"ש במאבד ממון חבירו בידים ותו אם קבל שכר על השחיטה א"כ במה שהטריף שלא כדין גזל מעות השכירות דלא קיים תנאו שע"מ כן נתן לו הבעה"ב שכירות שישחוט ויורה לו כדין נמצא עבר על לאו דלא תגזול והן באמת שי"ל דלא משמע להו לאינשי לאוין שכתבנו ולכן מקרי רק חשוד לדבר קל דלא חשוד לדבר חמור אך באמת דבר זה הוא לאיסור בפי כל להטריף שלא כדין ונהי שלא נחשב בעיני העולם לאיסור לאו מ"מ כיון דכמה חומרות שיש לנו בשו"ב אשר במדינות אחרות נהגין היתר ועל כמה דברים שאנו מחמירים שחקו גדולי ספרד ומ"מ עלינו להחזיק במנהגינו כאשר האריך התב"ש ז"ל וא"כ אם שוחט חשוד על איסור שפשוט בפי כל עכ"פ לאיסור להטריף שלא כדין ובאמת כי כמה לאוין [עבר] כנ"ל בודאי שאותו החשוד חשוד נמי להתיר דבר שאנו מחמירין בו וא"כ בודאי אין להעמיד איש כזה לשו"ב בתחלה הגם כי אותם הדברים אינם נמצאים לריב וי"ל בזה אין לחוש למיעוטא מ"מ לכתחילה ודאי אין מוסרין לקל כזה לבדוק. אך כ"ז אם הי' נתברר הדבר בעדים ראוי להעבירו אמנם צריך להושיב ב"ד ולגבות עדות בפניו אם יהי' באפשרי. ד במה שיצא עליו כמה קולות ששחט בלילה וגם כי נטל מעות להכשיר ויתר דברי קלות רק שאינו עדות המועיל עפ"י דין מ"מ העלתי בתשובה אחת [ע"ל סי' ד'] דראוי ליראי השם לחוש לקול המוחזק וכמו שמבואר בסוף גיטין ובסוטה והרבה הארכתי בזה וכן ראוי באמת להרחיק משחיטות שו"ב שהכל מרננין אחריו את כ"ז ראיתי להודיע לפע"ד ואתם ידידיי עשו הטוב בעיני ד' ותתאספו כאיש א' חברים ולהסיר המשטמה מלב ורק לעיין בתוכן הדברים וד' עמכם להוליככם בדרך הישרה ולעשות עפ"י מה שכתבתי ובטוח אני בחסד עליון אם תפור המשטמה תבואו על האמת ומתוך דברי הנ"ל יתברר לכם האמת: סימן ג שלום לבני יקירי הרב המאה"ג החריף ובקי החסיד המפורסם כש"ת מ' יחזקאל נ"י אבד"ק שינאווא

אשר שאלת בענין אשר השו"ב והממונה על הבשר כשר אמרו שלא נמצא אז בשר כשר רק לערך עשרים ליטרות והקצב כר בשר כשר הרבה פשוט הדבר כיון שלפי הנראה מהענין הקצב הזה [אינו] עוסק בזה לידע מה כשר ומה טריפה רק מה שאמרו לו הממונה והשו"ב ורק בזה הכחשה ביניהם שהמוכר הבשר היינו הקצב אמר שאמרו לו על יותר מעשרים ליטרות שהוא כשר והם אומרים שלא הגידו לו רק על עשרים ליטרות א"כ פשוט שכיון שהוא אומר רק מפיהם שהראשון נאמן ולפ"ד הט"ז בסי' קכ"ז בסופו מבואר בחמאה להחמיר בכה"ג והש"ך לא חלק עליו רק בחמאה שהוא מדרבנן וגם שהוא בחזקת היתר אבל בכה"ג בבשר במקולין שאינו לא בחזקת היתר ולא בחזקת איסור כמבואר בנ"י יבמות ובס' ח"ד מאריך בסברא זו א"כ בכה"ג ודאי הראשון נאמן יעוין בט"ז ונקה"כ ותבין וגם אפילו בלא זה כגון אם הי' שנים באי' בב"א לפני הב"ד הוי שפיר עד כנגד עד וסלק עדותן כמאן דליתא ואסור מספק כיון שהוחזקו במקולין בשר טריפה נמי ול"ד לריאה דשם נשחטה הותרה משא"כ כאן שהוחזקה טריפה במקולין אך ע"ז י"ל דהבעלים נאמנין יותר אך בת"ר מבואר דלא שייך בכאן להאמין הבעלים יותר יעו"ש אך עכ"פ בנ"ד שא"י הקצב רק מפיהם כמבואר במכתבך בודאי הראשון נאמן יותר גם שהקצב הוא הבעלים הגם שבתשו' רמ"א ס"ו מבואר בחד סברא לומר גם בכה"ג הבעלים נאמנים יותר אך בד"מ לא מביא כלל סברא זו ש"מ דלא ס"ל לדינא סברא [זו] רק לרווחא דמילתא כתבו גבי חמאה וכן מבואר בהדי' בד"מ ובט"ז ובנה"כ ז"ל דבא"ד ולא הוחזקו להיתר לכ"ע אסור ודו"ק. ג' טבת תרט"ז לפ"ק צאנז: סימן ד

בנידון השו"ב אשר הוגבה העדות עליו כפי המבואר בהגב"ע נלע"ד אחרי בינותי בספרים ואשר חנן אותי אלקים אותו אדבר וזה יצא ראשונה נחקורה אם לא יהי' זה השו"ב מושכר לרבים אם מותר לשחוט אצלו ואם אסור

הנה באמת אם הי' כאן עדים ברורים וכשרים בלא פקפוק על המעשה ששחט בסכין פגים וגם מה ששחט העגל בלא בדיקת סכין תחלה וסוף ועל העגלה בימות החורף וקור הגדול בודאי הי' פסול לעולם דמצטרפי שני העדים לפוסלו. גם עדות מיוחדת כשר לפסול כמבואר בש"ע ח"מ סי' ל"ד אולם לאשר שלפע"ד שצד השני יפסלו את העד שאמר ששחט בסכין פגום מחשש נגיעה הגם שלדעתי אין כאן נגיעה כלל מ"מ יתעקשו בזה לפוסלו וא"כ לא ישאר רק ע"א וקול פסול ורינון ממעשים מכוערים ומאשר שאינו שוחט ובודק כדת. והנה בזה לחוד אין מוציאין גברא מחזקתו ומבואר בכל בו תשו' רשב"א ומביאו המג"א בקצרה בסי' נ"ג וז"ל שליח צבור שמרננין עליו העם שנתפס עם הנכרית אם נתברר הדבר זה בשני עדים כשרים כו' הרי זה נפסל ע"ז וראוי להעבירו. אבל ברננה שמרננין אחריו שלא בעדים אינו נפסל עכ"ל הרי דלא פסלינן רק בעדים וכללא הוא דאין מוציאין גברא מחזקת כשרות רק בעדים ולחנם האריך בזה בבית אפרים אה"ע כי דבר ברור שאין מוציאין גברא מחזקתו בלא עדים ברורים

אך ברשב"א מביאו ב"י סי' ל"ד בח"מ וז"ל וכ' עוד שם דאם יצא עליו קלא דלא פסיק אין חוששין לו ואין מוסרין לו שבועה ואין מוציאין ממון בעדותו דא"מ ממון אלא בעדות ברורה ואעפ"י שבחזקת כשר הי' ואין פוסלין אותו בקלא דעלמא מ"מ מיחש חיישינן לי' ואפי' אתתא מפקינן מנטען בדבר (מרומה) [מכוער] וקלא דל"פ כ"ש זה שאין מוסרין לו שבועה וכ"ש דלא מפקי' ממונא אפומי' דהא תניא שנים שהיו חתומים על השטר ומתו ובאו שנים ואמרו אנוסים היו כו' ואקשי' עלה ומגבינן בי' תרי ותרי נינהו אלמא לאפוקי ממונא אפומייהו לא אמרי' אוקי גברא אחזקתי' ולא אמרי' קלא דל"פ כו' אלא בדליכא אויבים כו' כדאי' בפ"ב דיבמות עכ"ל ולכאורה משמע מזה דלהוציא ממון או שלא להשביע סגי בקלא דל"פ לפסלו שלא להוציא ממון על פיו וכבר האריכו בזה אא"ז מהרמ"מ בתשובתו והמ"ב ז"ל ולא פסקי כוותי' ומהרמ"מ ז"ל פי' בי' דתרתי בעי יחוד וקלא דל"פ וגם הסמ"ע דחהו מהלכה וכמעט כל האחרוני' ויעויין בכה"ג ח"מ ילאשר אני אחזה לפע"ד דגם הרשב"א ז"ל מודה דלא מפסלי' גברא בקלא דל"פ ורק כוונתו דעכ"פ הדיינים יסלקו עצמן וימנעו מלהוציא ממון ע"פ דאתרע עכ"פ ולפע"ד ראי' ברורה לדברי הרשב"א ז"ל מסוגי' דכתובות וכבר העירותי זה בתשו' אחת שכתבתי זה מאז וזה לשוני אולם לפע"ד דבר פשוט הוא בש"ס ופוסקים דאין אדם נפסל רק עפ"י שנים ויעוין בקדושין פ' האומר ולא מנינו מי שיחוש בזה זולת הרשב"א בתשו' ומביאו ב"י ח"מ שכ' דחשוד אין מוסרין לו שבועה ואין מוציאין בעדותו ממון ובאמת כבר תמהו עליו כל גדולי האחרונים ויעוין בתשו' מהר"מ ומ"ב ואחריהם הרבה אחרונים ולפע"ד אחרי מחכ"ת ידעתי כי לא לגדר ולפלפל בדבריהם באתי אולם לפי קט שכלי נ"ל דדברי הרשב"א הוא ש"ס ערוכה בכתובות פ"ה האי אתתא דאיתחייבה שבועה ואמרה בת ר' חסדא ידענא בה דחשודה אשבועתא ואפיך רבא השבועה אשכנגדה וכן נמי לקמן אמרי' מרענא לשטר אפומה הרי דלא הי' שום עדים עלי' רק בת ר"ח וגם היא לא אמרה שידעה שעברה איזה עבירה רק שחשודה היא ואפ"ה לא מסר לה רבא שבועה וכדברי הרשב"א ממש אך באמת לא מטעם פסלות הוא ורק טעם הדבר מביאו פ"י שם דהוי עכ"פ דין מרומה ומחייב הדיין לסלק עצמו מן הדין ואם הנתבע רמאי שפיר יכול הדיין להפוך השבועה ולכן כתב הרשב"א דאין מוסרין לה שבועה וגם אין מוציאין ממון עפ"י עדותו והוי כדין מרומה וזה ברור לפע"ד ע"כ. ולזה לא יפלוג גם הרא"ש ז"ל אדבריו דכולם מודים דכשר ולא מיפסל גברא בקלא דל"פ ורק עכ"פ הדיין יחוש מלהוציא ממון על פיו כמו בדין מרומה ויעויין פ"י כתובות ולזה שפיר מביא הרשב"א ז"ל ראי'