דברי חיים חלק א רסג

ואפילו שמבואר בשטר הפשר שלאחר שלשה שנים ולא יהי' נקי לא יתן לו שכר ריוח עכ"ז לא בטלה העיסקא לפע"ד ואם ח"ו הי' איזה הפסד ברור בעדים על כל נכסי הקונה חל על שניהם ההיזק כמו שדינא בעיסקא ומה שאינו נותן לו ריוח כ"ז שלא יהי' נקי מאינטבלציע זה הוא עבור שכרו שביתו הוא אינטבלירט עבורו או בשביל קנס שימהר ויחיש להשתדל לקנות הבית מאינטבלציא אבל העיסקא לא יבטל כנראה מכתב פשר הנ"ל שאינו מבואר כלל שיבוטל העיסקא וא"כ ממילא העיסקא נשאר במקומה כמו שהיתה וחלק ריוח של המוכר נותן העיסקא יקח הקונה המקבל העיסקא וא"כ כיון שהעיסקא עדיין קיימת והוא תוך זמן שהגבילו ממילא אם חייב לו להמקבל עיסקא הוא הקונה בודאי שמחויב לשלם לו והמוכר פטור לתת שום שכר עבור זה מה שבית הקונה אינטבלירט עבורו כי הלא שכרו אתו אצל הקונה מקבל העיסקא שהוא תח"י ולוקח חלק ריוח של המוכר נותן העיסקא וזה ברור לפע"ד. ועוד נראה לפע"ד דאפילו אם אחד עשה בית חבירו לאינטבלציע עבורו שלא מדעתו פטור דהוי זה נהנה וזה לא חסר ולא מיבעי' אם הוא גברא דלא עביד למיגר ביתו לאינטבלציעם כאשר רוב בע"ב אינם נותנים בתיהם לעסקים אחרים בודאי מקרי זה לא חסר ורק דאפילו אם דרך הקונה להשכיר לזו העסקים מ"מ לא מקרי חסר דבר הניכר דבעינן חסרון הנראה כמו שיחרורי דאשיתא או שהי' רגיל להשכיר לשארי דיורים ועתה שזה דר בו לא ישכרו אדם וניכר ההיזק לכל שעושה בדירותיו אבל מה שההיזק בא ע"י גרמתו שמבטל ביתו שהי' משכירו לאחר לאינטבלציע זה לא מקרי חסר דאלת"ה בכל מבטל כיסו של חבירו שפטור אפי' זה נהנה במעותיו [נמי ה"ל חסר דהי' יכול להרויח במעותיו] אפ"ה פטור דהוי זה לא חסר חסרון הניכר ועיין בשיטה מקובצת [ב"ק דכ"ו ע"ב] שכ' להדיא בשם הרא"ש והרשב"א ז"ל כן ועוד נ"ל כיון דבנ"ד כבר עבר זמן העסקים של המוכר כנראה ממה שמבואר בשטר הפשר שאינו חייב המוכר כלום ואינו רק שחסר לנקות הבית ע"י השתדלות כידוע ואינו נהנה עתה מעת שמכרו לא נהנה מהאינטבלציע כלום ובאינו נהנה מבואר בתוס' [ב"ק ד"כ ע"א ד"ה זה אינו נהנה] להדיא שפטור אפילו אם חסרו לחבירו כגון בחצר שקיימא לאגרא דחסרו מ"מ כיון שהדר לא נהנה פטור ובש"מ הביא כמה ראיות לזה הגם שבש"ע ח"מ שס"ג [סס"ו] לא פסקינן כדבריהם רק כדברי הרי"ף והרא"ש ז"ל דאפילו בלא נהנה חייב בחצר דקיימא לאגרא מ"מ בנ"ד לכ"ע פטור (וא"ל בנ"ד הוי כמו שמיחה בו שלא ידור בביתו שחייב דזה ליתא שהרי אדרבא ידע מזה ורק שרצה שיפצה אותו שפיר הוי זה נהנה וזה לא חסר) דז"ל הרא"ש פ"ב דב"ק [ד"כ] ומיהו כבר הוכחתי שעל החסרון אינו חייב דלא הוי אלא גרמא בעלמא עכ"ל הרי דמטעם חסרי' פוטר דהוי רק גרמא וכל עיקר חיובו משום שנהנה ע"י חיסרו לחבירו הגם שלא הי' צריך להנות שהי' לו בית אחר מ"מ נהנה עתה ע"י חסרון חבירו אבל בנ"ד שלא נהנה כלל בודאי פטור אפי' אם חסרו ולכן בודאי פטור בכה"ג מלשלם שכר אך זה ודאי שחיוב על המוכר לפצות כאשר חייב עצמו ולא די בזה שיניח אצלו הג' מאות ר"כ כי ידוע כי בכה"ג הקנס אינו פוטר החיוב כמבואר בח"מ בה"ד [סי' י"ב ס"ט] ובאה"ע ה"ק [סי' נ"ו ס"ו] ולכן החיוב לפצות ולנקות ביתו במה שיכול כן נראה לפע"ד וכל מה שכתבתי לא כתבתי רק להתלמד אם אחד עשה בית חבירו אינטבלציע שלא מדעתו באופן שנהנה או שלא נהנה וכתבתי מה שנלע"ד בזה אך בנ"ד שהוא לא עשה דבר וכבר הי' אינטבלציע אפילו אם במזיד אינו מנקהו אין לחייבו בשכירות דהא לא עביד מידי ובנהנה ממילא לכמה שיטות פטור ואפי' למ"ד חייב אפי' בנהנה ממילא ע"י חבירו מ"מ באם נהנה בלי שום דבר מעשה מאדם פטור יעוין בהל' אבידה בש"ע [אולי כוונתו לסי' רס"ד ס"ד] ובזה אצא ואומר שלום כו': סימן מ

שאלה ראובן עשה חפצים עבור אנשי הצבא בק' קרשאנוב בעד אלף וארבעים זהובים לקבלם בהקאסי בקראקא אחרי יהי' לו כתב עדות מהקומיסאר שמסרם ובעת אשר ראובן לא הי' בביתו ביקש הקומיסאר משמעון אוהבו, של ראובן שיחתום את שם ראובן על כתב וכן עשה אחר איזה שבועות לוה ראובן משמעון עפ"י הי"ע תשעה מאות זהובים ובערך שנה נודע שלקח הקומיסאר את כל המעות שהי' בקאסי העיר תחת רשותו וברח אז הדליקו אחריו ראובן ושמעון יחד וקיבל ראובן ממנו שט"ח ע"ס הנ"ל ושמעון קיבל ג"כ שט"ח על תביעותיו שהי' לו ז"ז. ועתה בעת שתובע שמעון אח ראובן חובו עם הרווחים טוען ראובן אדרבה שימלא לו שמעון את הסך מאה וארבעים זהובים המגיעים לו בעד החפצים עודף על חובו אשר גרם לו היזק בעת אשר חתם את שמו לטובת עצמו על כתב קבלה נקרא קוויטונג ע"ס אלף ומ' זהובים ובמכוין לוה ממנו את הסך ט' מאות זהובים רק לתפסו ולמען לא ירגיש כי רצונו לתפסו וישמור א"ע ע"כ לא גילה לו קודם ההלואה מאומה ואחר ההלואה גלה לו תיכף כי תפסו כי הקומיסאר ביקש זאת מידו כמה פעמים שיחתום קוויט והוא יביא לו את המעות חיש מהר מקראקא והוא בידעו לרמאי כאשר הי' מפורסם ע"כ בטוב טעם ודעת נתן לו כתף סוררת לבל ירגיש כי חושדו יען הי' מחזיק אז את האוראנדי אשר ביד הקומיסאר להטותה לכל אשר יחפוץ לבנותה או לסתרה ע"כ חשב אם ירצה המעות להוציא או הקוויט בהחזרה הן בעצמו והן ע"י שמעון יחרה אף הקומיסאר ויזיק לו בכפליים ע"כ הי' כאלם לא יפתח פיו ואחרי הבריחה למען לא יטעון שמעון נגדו כי בא כל הסך אלף וארבעים זהובים לידו ע"י הקומיסאר ע"כ קיבל ממנו את השט"ח ושמעון טוען כי תיכף למחרת החתימה כשבא ראובן לביתו סיפר לו כי ביקש הקומיסאר אשר הוא מוחזק לנאמן שיחתום את שמו על כתב בלתי נודע לו קוטבו ועשה זאת לטובת ראובן וא"ל ראובן טוב עשית כי הוא קוויט על מחיר החפצים ואחר שני ימים היו שניהם יחד אצל הקומיסאר והגיד הקומיסאר לראובן כי שמעון חתמו והשיב ראובן טוב עשה וכן סיפר לי. גס אחרי ההלואה במשך כל השנה אשר הקומיסאר הי' על מעמדו לא הגיד לי עד אחרי הבריחה ובאם ידעתי מראובן כי בלתי מסכים על חתימתו תיכף למחרת המעשה הי' לאל ידי להוציא חתימתו בהחזרה או אפילו אח"כ במשך כל השנה אם הי' לי רק גילוי דעת מראובן כי יתבעני על ככה או יתפוס ממני הי' עוד בידי לתקן המעוות

תשובה דע כי ההיזק אשר נעשה שלא ביד המזיק ממש בממון חבירו רק ע"י גרמי נקרא בלשון חז"ל גרמי וגרמא ובשורש הדבר נחלקו ר"מ ורבנן אי דנין דיני דגרמי כמבואר בב"ק [דף ק'] מאן תנא דגרמי ר"מ והלכתא בזה כר"מ כמבואר מכמה אמוראי דחייבי למוסר ואמימר גבה בשורף שטר [שם דף צ"ח ע"ב] וכן פסקו כל הראשונים להלכה כר"מ ומהו זה הגרמי נחלקו בהם אבות העולם הרמב"ן וסייעתו ס"ל דגרמי וגרמא חדא הוא וכלל הדבר כל היכי שעשה מעשה חייב גם בגורם לחוד חייב וז"ל הרמב"ן סוף ב"ב בדינא דגרמי כלל גדול יהי' בידך כל הגורם ומחמת גרמתו בא היזק שאי אפשר אלא באותו היזק ואינו תלוי' בדעת אחרים אלא בשעה שגרם בא ההיזק או שהוא עתיד לבא כגון זה מחייב ר"מ ונקרא בגמ' בריא היזקא לפיכך דן את הדין לדברי האומר אין מחזירין חייב דמעידנא דאמר איש פלוני אתה חייב ונתחייב לשלם ממון ועל פיו שילם מההוא שעתא הוא דגרם נזק כו' ושם לעיל כתב הרמב"ן וז"ל שיסה בו את הנחש פטור משום דאיהו לאו גורם גוף ההיזק אלא מעצמו הוא ולא דמי למסור דהתם כיון שאין המסיקין רואין ממונו והוא הראה להם הוא גרם כל הנזק שהרי הממון שמור הוא ובגרמתו הוציאו מרשות הבעלים דכיון דאוקמינהו עלייהו ברשותייהו קאי כדאמרי' עלה כיון דאוקמינהו עילוי' מיקלא קלייא שהרי יצא מרשות הבעלים כמי שנטל כיסו של חבירו והניחו בר"ה הלכך חייב לשלם אבל הכא הא קאי גברא והא קאי נחש עכ"ל. וכן באמת כתב הרא"ש בב"ק פ' הגוזל קמא נ"ח וז"ל ועתה באמת יש ג' חלוקים במאבד ממון חבירו בגרמא. הא' בדבר הגורם לממון שנחלקו בו ר"ש ורבנן והוא דבר שעקרו ממון ואינו שוה ממון לאדם אחר אלא לזה והלכה כרבנן דאמרי דבר הגורם לממון לאו כממון דמי והשני הוא גרמא בנזקין ופטור לכ"ע דבפרק לא יחפור גבי מרחיקין את הסולם מן השובך פריך והא גרמא בנזקין הוא וכן לעיל בפ' כיצד זרק כלי מראש הגג והי' תחתיו כרים וכסתות וקדם וסילקן פטור דבעידנא דשדא פסקי גירי' כו' ובפ' כיצד קאמר שסה בו כלב שיסה בו נחש דפטור משום דהוי גרמא כל הני מקרי גרמא בנזקין ופטור לכ"ע והשלישי דינא דגרמי דפליגי בהו ר"מ ורבנן וההוא דתנן לעיל בפ' המניח ומוכח לעיל דכ"ש שורף שטרותיו של חבירו דפטור היינו כרבנן והלכה כר"מ דמחייב בדינא דגרמי כו' והיכא דהוא בעצמו עושה היזק לממון חבירו וברי היזיקא הוא הנקרא דינא דגרמי שורף שטר או מוחל הוא בעצמי מזיק לממון חבירו כו' עכ"ל יעו"ש והוא מדברי ר"י בעל התוס' אולם בזה נחלקו הרמב"ן והתוס' והאשר"י ז"ל כי הרמב"ן דס"ל דאפילו אינו עושה מעשה בגוף הדבר הוי היזק הניכר כמבואר וז"ל שם ובגרמא נמי חייב לדברי ר"מ שהגורם כעושה מעשה דמי וכן נמי השורף שטרות של חבירו כמי שגזל כיסו של חבירו וחייב אעפ"י שהיא גרמא לענין הממון הכתוב בשטר וכל המפסיד