דברי חיים חלק א רסד

ממונו של חבירו ממנו היזק ניכר הוא מאחר שאינו יכול לומר לו הרי שלך לפניך שהרי שבת חייבה עליו תורה בדהדקי' באנדרונא ובטלי' אלמא היזק ניכר הוא עכ"ל ומש"ה ס"ל להרמב"ן בסילק כרים וכסתות בכלים שנפלו מהגג שחייב וכן בדוחף מטבע לים דזה הוי היזק הניכר שגרם לו להפסיד ממונו הידוע ולא יכול לומר לו הרי שלך לפניך ומש"ה חייב בזה לר"מ ורבה [בדף כ"ו ע"ב ובדף צ"ח ע"א] דפטר בהני הוא משום דלא דאין דד"ג אבל לדידן דקיי"ל דד"ג חייב גם בזה וכן פסק הרי"ף ולהרא"ש ז"ל באם אינו עושה היזק בגוף הדבר מקרי גרמא ופטור אפי' לר"מ דדאין דד"ג ומש"ה הלכת' כרבה לפטור בסילק כו"כ ואינך דכוותי' דאפי' ר"מ פטר בהו דלא אתעביד מעשה בגוף בדבר המזיק והמחבר [בסי' שפ"ו ס"ג] פסק כהרמב"ן והרמ"א הביא דעת הרא"ש ז"ל

והיוצא לנו באם שההיזק לא נעשה תיכף פטור להרמב"ן וגם להרא"ש ז"ל כמבואר בדבריהם הנ"ל והא שחייב במסור משום דהוי כמפסידו בעת שמסרו שמראה ממון חבירו המשומר לפני אלמים והוי כמו שנטל ממון חבירו והוציאו לר"ה דהנזק נעשה מיד ולפ"ז נראה באם נתן שטר פרוע למלוה לגבות שלא כדין פטור דההיזק נעשה לאח"כ וכמבואר ברשב"א ז"ל מביאו ב"י סי' שפ"ו מחו' א' וז"ל כ' הרשב"א בתשו' רואה אני לפטור את שמעון אם עבר והחזיר השטר לעכו"ם לפי שאין כאן דד"ג שאין ראובן זה מתחייב מיד בחזרת השטר לעכו"ם וכל שאינו ניזוק מיד אינו קרוי דד"ג אלא גרמא בנזקין ולא עוד אלא אפי' הי' ביד שמעון שטר פרוע ממש של ראובן ונתנו שמעון למלוה נ"ל שהוא פטור מדיני אדם מטעם זה שאמרתי עכ"ל. אך כ"ז בלא מסרו לפני אלמים ומציקים אשר תיכף הוי כהוציא מעותיו לר"ה [בזה] וודאי חייב דהוי כנוטל מעות חבירו המשומר שלא הי' יודעים האנסים ממנו וזה נטל שט"ח פרוע ונתן להם מקום לאנסו והוי ממש כהראהו ממון למוסר דבלא זה לא היו יודעים לגזול והוא מראה להם מקום ממונו לגוזלו ולכן כתב הרשב"ץ במסר שטר פרוע למסור ולשר אנס דודאי חייב דהוי ממש כנטל ממונו וזרקו לר"ה ולא קשה מה שהקשה הש"ך על הרשב"ץ [בסי' שפ"ח סקס"ח] שכתב גבי מסר שטר פרוע לשר ומביאו הרמ"א בח"מ סי' שפ"ח סט"ו וז"ל וכן אם מסר שטר פרוע לעכו"ם ויודע שיתנו לשר ויכוף הישראל לפרוע שנית חייב לשלם וכתב עליו הש"ך שם וז"ל ולא נהירא לי כלל ואפי' מסרו לשר גופי' פטור דליכא כאן גרמי גם מ"ש הרשב"ץ בסוף דבריו וגדולה מזאת שאפי' הי' ראובן המלוה ושמעון מסר שטרו ביד מוסר והפסיד חובו מחויב שמעון מדין מוסר כו' עכ"ל לא נהירא לי דאדרבה איפכא מסתברא כהך דראובן הוא המלוה דוקא חייב ולא מטעם מוסר אלא מטעם דכיון שהוא הפקידו אצלו והוא מסרו למוסר קליי' לשטרי' והוי כשורף שטרותיו של חבירו דחייב מדד"ג אבל כשמסר שטרות פרועים שלו לעכו"ם ליכא כאן גרמי וכמ"ש הרשב"א והרב בד"מ שם וז"ל רואה אני לפטור את שמעון אם עבר והחזיר השטר לעכו"ם וכל שאינו זוכה מיד אינו קרוי דינא דגרמי אלא גרמא בנזקין ופטור עכ"ל. ולפמ"ש לק"מ דהרשב"א בפי' מבואר מדבריו שמסר שטר פרוע לנכרי אבל לא למציק ואנס שמדמהו למסרו לישראל שכ"כ בתשובה וז"ל רואה אני לפטור את שמעון אם עבר והחזיר השטר לעכו"ם לפי שאין כאן דד"ג שאין ראובן זה מתחייב מיד בחזרת השטר לעכו"ם וכל שאינו ניזוק מיד אינו קרוי דד"ג אלא גרמא בנזקין ולא עוד אלא אפי' הי' ביד שמעון שטר פרוע ממש של ראובן ונתנו שמעון למלוה נ"ל שהוא פטור מדיני אדם מטעם זה שאמרתי עכ"ל ומש"ה לא הוי גרמי דאין ההיזק נעשה מיד אבל הרשב"ץ דאיירי בשר אלם ומסור שבא בעקיפין בזה ודאי ההיזק בא מיד דהוי כנטל מעות המשומר וזרקו לר"ה לזה שפיר כתב הרשב"ץ ז"ל ואפילו היכי דמסר שטר להלוה חייב דהנה הרמב"ן ז"ל מסתפק בתרי גרמי גרמא דגרמא מה דינו והעלה להחמיר שחייב לשלם ויש באמת פוטרין ויעויין בש"ך (שפ"ז) [שפ"ו סק"ג]. והנה באמת מוחל או פוטר חוב חבירו הוי רק גורם שאינו עושה מעשה בגוף הממון רק שמונע מלגבותו והנה מוסר ממון גופא הוי רק גורם וא"כ זה הוי גורם דגורם וה"א לפטור ולזה כ' הרשב"ץ ז"ל דל"מ במסר שט"ח לאלם דגורם חד הוא והוי כעושה מעשה ונוטל ממון חבירו וזרקו לר"ה ורק אפילו בגורם ע"י גרמתו שלא יגבה חובו ג"כ חייב דגרמי דגרמי נמי חייב. דוק היטב ותראה כי כנים דברי ומש"ה בפטר חובו של חבירו חייב כרשב"ץ וכן פסק רמ"א בסי' קע"ו [סעי' י"א] וגבי שליש שהחזיר השטר שלא כדין פטור [בסי' נ"ה ובסי' שפ"ו ס"ג] והש"ך ז"ל (סי' נ"ו) [סי' שפ"ח סקס"ח הנ"ל] הקשה דסתרי הפסקים אהדדי. ובאמת לפמ"ש בביאורים הכללים הנ"ל א"ש מאד דהנה ידוע דשליש נאמן מטעם הימני' וכ' התוס' בגיטין [דף ס"ד ע"א ד"ה שליש] דהפירוש דהימני' דאם יאמר השליש [זכות לחבירו] מסכים לדבריו באמת ומש"ה אפילו בגיטין נאמן יעו"ש וא"כ לכאורה למה ישלם השליש הא גם הוא הסכים מתחלה אפילו אם החזיר מעות בעין כאשר יאמר השליש יהא המעות מתנה ולמה ישלם ומה גרם לו הפסד אך באמת השליש נידון על שם מחשבתו דהן אמת דהמשליש הסכים ככל אשר יעשה כן יקום רק שכוונתו הי' שיעשה כפי האמת ולא ישקר באמונתו וא"כ גרם לו היזק במה ששינה מחשבתו. והנה לפ"ז באמת אין גורם לו היזק במעשה כי עתה כאשר אומר השליש הוא מתנה ממש רק שחייב [כי] למה אומר כן והנה דבר שתלוי במחשבה הוי רק היזק שאינו ניכר כמבואר גבי נתייאש ולא גדרה [בב"ב דף ב' ע"ב ועיין שם בתו' ד"ה וחייב] כיון שאין המעשה (אומר) [גומר] רק המחשבה נקרא היזק שאינו ניכר וא"כ ה"נ בשליש שהמעשה הוא אמת שהרי אפילו בגט ואפי' השלישו לפני עדים השליש נאמן משניהם ומשליש שיהי' כפי רצונו ואינו חייב לשלם רק למה הי' רצונו כן וזה היזק שאינו ניכר ובהיזק שאינו ניכר פטור רק במטמא דמקנסא לא ילפינן כמבואר בדברי הרמב"ן ז"ל בדד"ג ומש"ה פטור השליש שהחזיר השטר ובשלמא אם החזיר השליש ממון בעין שלא כדין הוי כעושה מעשה בזה הממון שמוציא מרשות חבירו ונותנו לזה הגם שנתן לו רשות לעשות כרצונו מ"מ דעתו הי' שיעמוד באמונתו ולא גרע מקרע כסותו בבא לידו דרך שמירה שחייב [בב"ק דף צ"ג ע"א] אבל בשטר שלא גרם לו כלל כי זה השטר הוא באמת בתקפו היינו לגבי מסר השטר פרוע למלוה וכן נמי במסר שט"ח ללוה הוא ג"כ כזה שהמעות באמת נמחל לו ללוה כי כן רצה המלוה מתחלה בשעת השלישו ביד שליש שיהי' מחילה לפי דעת השליש והחיוב הוא רק למה רצה לשקר וזה אינו רק מחשבה והיזק שאינו ניכר כאשר נתן לו רשות לעשות כרצונו ומש"ה לא הוי נמחל שעבודו ורק המעות שפרע לו מקודם נעשה מתנה כמבואר בתוס' [הנ"ל] והנה בהמעות דמקודם לא עשה השליש שום מעשה ולא ניכר היזקו ומש"ה פטור משא"כ בשאר אדם שפוטר חוב חבירו חייב כמו שורף שטר משום דד"ג ודו"ק בכל זה כי הוא נכון

ועכ"פ יוצא לנו דלדעת הרמב"ן וסייעתו וגם להרא"ש וסייעתו אינו חייב רק בההיזק שעשה מיד. והנה בנ"ד שידוע שגם שכתב קוויט על הקבלה עדיין אינו כלום וזה בעל העסק אם יקדים עצמו להקאסי לא יתנו מאומה להמביא הקוויט כידוע זה עפ"י דינא דמלכות' וכן באמת מבואר כן במכתבך שהי' פנאי להודיע להקאסי וא"כ לא עשה ההיזק מיד ודאי לא הוי גרמי ופטור לכ"ע ואי משום דהניזק הי' מתיירא לפני הקומיסאר ומש"ה לא הי' יכול לילך לקבול עליו בהקאסי זה ליתא דנהי דכן הוא מ"מ לא נעשה ההיזק ממילא ע"י המזיק ולא נקרא מזיק ודו"ק כי כן האמת

ולכן פטור לכל הני תרי שיטות ואך לשיטת הריצב"א מובא ברמ"א ז"ל [סי' שפ"ו] דבכל מידי דשכיח קנסו וא"כ י"ל דכה"ג נמי קנסו. אך זה ליתא דל"מ להש"ך ז"ל [שם סקכ"ד] לא דיבר הריצב"א לקנוס רק בדברי' המבוארים בש"ס בהדי' שקנסו ולא שאנחנו נקנוס לפי אומד דעתינו וא"כ לדבריו ודאי פטור הכא ורק אפי' לדברי הסמ"ע שכ' דבכל מידי דשכיח קנסו מ"מ מבואר בכל הפוסקים דלשיטה זו בשוגג וכל היכי שלא נתכוין להזיק פטור וא"כ הכא ודאי דלא נתכוין להזיק ושגג בדבר שאין לקונסו כלל ולכן לכ"ע פטור וכן באמת מבואר בנוב"י דרק מטעם מסור קנסו ומשמע שם דאל"ה פטור שלא נעשה היזק מיד. אך מה לנו לפלפל בדברי האחרונים הלא הדבר פשוט למעיין בש"ס וראשונים ומזה אל תזוז אך מחמת שקשה להוציא מעות מהמוחזק לכן תעיין היטב עם עוד משכילים אם כנים דברי אזי טוב ואם לא תודיעני ואודה על האמת: סימן מא עוד בענין הנ"ל

תשובה על אודות הקוויט שחתם שמעון את שם ראובן איך שקיבל ראובן מהקאסי סך פ' ועי"ז בא ראובן לידי הפסד כי הקומיסעהר לא שילם לו וברח משם וכתבתי לך זה כמה אשר עפ"י הדין פטור שמעון כי לא נעשה ההפסד מיד כי בהקוויט עדיין אינו נפטר הקאסי ואם המגיע לו מעות הולך להאמט שלא יתנו להמוביל הקוויט רק אליו לידו ממש שומעין דבריו ונותני' המעות לידו ולא להמביא הקוויט וא"כ תיכף כשנתוודע הדבר