דברי חיים חלק א רנו

אינו כמו תנאי ואין עליו לקיימו ואין אומרים בזה כיון דלא קיים התנאי כל המקח בטל דלא תלי' כלל גוף המקח בזה רק דגוף המתנות מחויב להחזיר לו ובזה פליגי הנך ברייתות דחולין להך מתניתין דס"ל המתנות שלו ס"ל ע"מ הוי שיור ולא נמכרו כלל ומש"ה הוי של המוכר והך מתנית' דס"ל דנותנו לכל כהן שירצה ס"ל דנמכרו והוי בכלל המכר והוי רק תנאי רק מחמת דהתנאי הי' על גוף הדבר שמחזיר לו ממקחו אין דינו כתנאי שיבוטל המקח והוי ע"מ כחוץ וכאשר הביא ראי' מנזיר שס"ל שם לריב"ל [די"א] דע"מ כחוץ דמי והיינו שאין גוף המקח תלוי בזה כמ"כ ה"נ נהי שלא הוי כתנאי שיבוטל המקח אבל עכ"פ הוי בכלל המכר לענין זה שאין המתנות שלו וזה לפע"ד ג"כ כוונת הרמב"ם ז"ל ולק"מ מה שהקשה בספר מח"א

עכ"פ יוצא לנו מזה דלהרמב"ן ז"ל נמי ס"ל הך סברא דלא אמרינן מדלא מהני בלשון שיור יהנה מדין תנאי דאל"כ מאי פריך הגמרא והא אין אדם מקנה דשלב"ל נימא דכיון דלא מהני מטעם שיור מהני משום תנאי א"ו דאם לא מהני משום שיור גם תנאי לא הוי דסברת הרא"ש ז"ל דדייק המקשן מדלא תני בלשון קיום התנאי זה לא ס"ל לרמב"ן כמבואר להמעיין בדבריו בהדי' אלמא דאם לא מהני בלשון שיור לא אמרינן דהוי תנאי א"כ לפ"ז בנ"ד דהוי דבר שאין בו ממש שלא יהא שענק בהפלאטץ שמכר ולא שייר לנפשו כלום בודאי שלא מהני כלל לא משום שיור ולא משום תנאי אך לכאורה מצינו במגילה (כ"ז ב') וז"ל המשנה אין מוכרין ביהכ"נ אלא על תנאי שאם ירצו יחזירוהו ד"ר מאיר וחכ"א מוכרין אותו ממכר עולם חוץ מד' דברים כו' עכ"ל אלמא דמהני מה שמוכר חוץ לד' דברי' ולא אמרינן דהתנאי לא מהני אולם באמת לרש"י ז"ל לק"מ דהתנאי בלא"ה אינו רק משום כבוד מכירת ביהכ"נ כמבואר שם וברשב"א בחי' אך הרז"א ז"ל ור"מ שמפרשים דהתנאי דוקא מ"מ י"ל דבאמת צריך להתנות בפירוש ע"מ שאם תעשה בו אחד מהד' דברים שיהא המכר בטל באופן שלע"ד השיור הזה הוא דבר שאין בו ממש ואינו חל כלל והנה הי' מקום לומר שכגון הא דעושה אדם חנות בצד חנותו של חבירו ולא יכול למחות בו דאפסקי' לחיותי' הוא משום דקיי"ל כר"ה בדר"י [בב"ב דכ"א ע"ב] דכ"א [עושה] בשלו והנה יש מקום לומר כיון דלר"ה [שם] באמת אסור לעשות חנות בצד חנותו של חבירו ונהי דאנן קיי"ל דא"י למחות בו עכ"פ באם נתחייב שלא לעשות אסור לו לעשות וכעין שמבואר במרדכי פ' הגוזל דנהי דלא פסקינן דד"ג מ"מ אם מחייב עצמו חייב כן ה"נ י"ל [כיון] דלר"ה אסור לעשות חנותו בצד חנותו של חבירו א"כ בנתחייב עצמו בפירוש שלא לעשות לכ"ע אסור לעשות אך כ"ז הוא לענין הלוקח בעצמו אך לא להקונה ממנו או מיורשיו דהחיוב אינו על הקרקע רק אקרקפתא דגברי מונח ולכן בנ"ד לפע"ד בודאי אין שום אדם יכול למחות מלעשות השענק בהפלאטץ ועוד הי' לכאורה מקום לומר כמ"ש הר"ן ז"ל [בכתובות בריש הכותב] גבי סילוק דלא מהני בדשלב"ל מ"מ בעודה ארוסה מהני

והנה מכ"ז נ"ל שאין בתנאי זה ממש אך מחמת המנהג שנהגו כל אנשי מדינתינו כן בתנאי חילוקי המחיות הוי כמו יכולין החמרין להתנות נגד הדין הואיל והמנהג פשוט בכל מדינתו מאז וכן שמעתי ממו"ח הגאון ז"ל אשר אמר לי שעפ"י הדין אינו רואה טעם לחלוקת המחיות שנוהגים בע"ב אך עכ"פ לא ערער בדבר והנה יש שאלה באריכות ממו"ח הגאון ז"ל בזה הנה הוא בכתב אצל הרב מ' בעריש בן גיסי הרב החסיד מו"ה יושע העשל ז"ל מקאמארנא יוכל מעכ"ת לדרשה ממנו וימלא משאלתו להעתיקה לכן נ"ל דשפיר מכח המנהג שיכול למחות מלעשות שם שענק שכן נוהגין בכל גלילותינו: סימן לב

לכבוד ידידי הרב הגאון המפורסם החסיד ועניו כקש"ת מו"ה צבי יוסף ג"י האבד"ק רודניק

מכתבו היקר לנכון הגיעני ואודות אשר דרש ממני בענין מכירת היער שכתוב בפונקט י"א אין רשות לעשות אינטבלאציע ולא להרשים באינטאבלאציע תחת ביטול שטר השוואה וכל זכות שנצמח ממנו וכו' ומעכ"ת פלפל בחכמה בדבריו שאין זה מבטל גוף המכר כי התנאי לא הי' רק שהשטר יבוטל אבל לא גוף המכירה ודבר זה נכון מאד ואין לחלוק ע"ז ורק שאני חוכך כיון דקיי"ל דבמקום. דנהוגין לכתוב שטר אין קונה בכסף רק בשטר וכיון דהשטר בטל במה קנהו. הן אמת דמבואר בראשונים בגיטין לענין ביטול גט דלא שייך ענין ביטול בשטר שכבר נפשה א"ה עיין בחי' רשב"א גיטין דף ל"ב ע"ב] אך י"ל כ"ז בביטול בע"פ אבל בכותב בשטר [גופא] שאינו רק אם לא יעשה כך ואם לא לא יהי' לו דין שטר ממילא מבוטל דתחלתו לא נעשה רק באופן זה ולא צריך לזה דיני תנאי דהוי שיור בגוף הקנין וכמבואר בריטב"א קידושין דף כ"ג ע"ב בד"ה ור' אליעזר וז"ל ואפשר דהא נמי שיורא הוא כיון דלא אמר שתוציא בו עצמך לחירות אלא שתצא בו לחירות וכיון דאמר בהאי לישנא והוא בגופה של מתנה שיורא הוא וכיון דקני העבד לגמרי לא סגי דלא קני רבי' וע"מ לא מהני מידי ואעפ"י שנתבטל ע"מ המעשה מתקיים מטעמא דאמרן והרי זה כנותן מתנה לחצי עבדו דזכה כלומר דפשטה מתנה בכולו ולא סגי שלא יזכה כלו ה"נ א"א שיזכה הוא בלא רבו ורבנן סברי דאלו הוי מקנה לעבד לגמרי לעשות בו חפצו ה"נ דקני רבי' כמוהו דכגוף א' הם אבל השתא דא"ל ע"מ שתצא בו לחירות לא זיכה לו אלא לכך וכיון דכן א"א לו לרב שיזכה בה יותר מן העבד והרי הוא זוכה בה ע"מ שיצא בו לחירות עכ"ל הרי דגם שתלה המתנה באם יצא לחירות מ"מ כיון שאמר בלשון שהמתנה לא יהא רק ע"ז אם לא נתקיים התנאי בטלה המתנה ה"נ כיון שאמר אם יהי' נרשם באינטבלאציע יובטל השטר וזכותו א"כ ממילא שייר מגוף קנין השטר שלא יהי' לו דין שטר רק באם שלא יקח לאינטבלא' דכן הוא משמעות הלשון שאין לו רשות להאינטבל' כי יבוטל כחו ולא נעשה לזה מתחלתו וא"כ לא צריך בזה דיני תנאי וגם אפי' אם נעשה הדבר ממילא ג"כ יתבטל כי כן משמעות הלשון שבבוא לאינטבלאציע יבוטל השטר יהי' על ידי מי שיהי' כי אין לשון התנאי על המוכר שלא יעשה ורק משמעות הלשון שהשטר יבוטל ויפסל בבואו לפני האינטבלאציע וא"כ כיון שהשטר בטל במה קנהו הן אמת דלפי מ"ש הקצות ז"ל בסי' קצ"א] דכיון דמנהגינו שהלוקח נותן שכר הסופר א"כ הי' צריך להקנותו למוכר ואין מקנים לו לזה אינו רק שטר ראיה ובשטר ראיה מבואר בר"נ [בפ"ק] דקידושין דאם יש לו שטר ראיה שסמך עליו דעתו קונה למפרע בכסף א"כ ה"נ זה שסמך דעתו על שטר זה וקנהו ממילא בכסף נהי דעתה נתבטל השטר מ"מ הקנין שנעשה ע"י הכסף לא נתבטל וזה דבר פשוט אולם גם אם נימא דהוי שטר קנין ולא קנה בכסף כמבואר בר"ן [הנ"ל] וא"כ עכשיו שנתבטל השטר בטל הקנין מ"מ הלא קנהו בחזקה דמבואר במחנה אפרים [הל' מכירה סי' ט"ו] בשם מהרשד"ם ז"ל דקנין ע"י פועלים נכרים הוי קנין ומסתמא עשה הלוקח חזקה כמו נעל וגדר וכו' א"כ קנהו בחזקה לחוד אך דעדיין יש לפקפק ע"ז הא לא נתכוין לקנות בחזקה שהוא סבור בדעתו שקנהו בהשטר ובלא כוונה לא הוי קנין הגם שהוא דעת אחרת מקנה לו דלפי שיטת (הרמב"ן) [א"ה אולי צ"ל הרשב"א בגיטין דף כ' ע"ב והראב"ד בנ"י בפ' חזקת גבי רב ענן ועיין בקצות סי' ער"ה] ז"ל מהני בלא כוונה מ"מ הלא גם המוכר לא הי' יודע ולא הי' דעתו להקנותו לו בחזקה כי הי' סבור שיקנה לו ע"י השטר וכן מבואר בנה"מ [סי' ר' סעי' ח'] דאם גם המקנה לא נתכוין לא מהני דעת אחרת. אולם נלע"ד דכ"ז הוא באם שניהם לא נתכוונו לקנין כמו מדידה שאינו קונה ששניהם אינם מתכוונים לקנין כמבואר בנתיבות שם אבל בנ"ד שבאמת מכוונים זה להקנותו וזה לקנות רק שהם סוברים שהקנין יהא בשטר נהי דהשטר בטל מ"מ מהני הקנין של חזקה בלא כוונה כיון שהמקנה נתכוין להקנותו ודאי דאמר לו לך חזק ועשה כרצונך וגם הי' בפניו ורק שלא אמר בפירוש שיקנה בזה כי לא עלה על דעתו שיקנה דוקא בזה אבל ודאי שדעת המוכר הי' שקנה במה שירצה וא"כ שוב מהני החזקה גם בלא כוונת הלוקח כיון שהי' דעת המקנה להקנותו לו ולפע"ד זה ברור וגם בלא"ה אם יש לפנינו שני קנינים אחד המועיל ואחד שאינו מועיל ע"פ הדין והוא עושה שניהם וכוונתו לקנות באותו שאינו מועיל עפ"י הדין מ"מ קונה בהשני בלא כיונה כיון שעכ"פ מתכוין לקנות כמו שמבואר בש"ם ב"מ לרוב הראשונים [א"ה אולי כוונתו לדף יו"ד בסוגי' דראה את המציאה ושם משני הגמ' דגלי' דעתו דבנפילה ניחא לי' דלקני ולהמסקנא לא קאי האי תירוצא ש"מ דאם כוון עכ"פ לקנות יהי' בקנין שאינו מועיל קונה ועיין בטור וב"י סי' רס"ח באריכות ודו"ק] ואין לחלק דדוקא התם שנעשו בפעם א' משא"כ כאן באם שעשה החזקה לאחר קבלת השטר א"כ לא נתכוין אז לקנות כלל זה ליתא דמ"ש כיון שעכ"פ מתכוין לקנות ול"ד לקידש בפחות מש"פ ובעל למ"ד וכו' [דלא הוי קידושין ודאי עיין א"ה סי' ל"א] דבקדושין צריך דוקא כוונה לקידושין אבל בקנין אם נגמר ביניהם סגי בחזקה בלא כוונה. ועוד כיון שלאחר שנתוודע שנרשם באינטאבל' עשה החזקה בפני המוכר א"כ ידע אז שנבטל השטר ממילא עשה קנין בהחזקה כמו שאמרינן