דברי חיים חלק א רנד

כמו סטימותא והמרדכי בשבת [פ' הבונה הובא בקצה"ח סי' ר"א] כתב דלא יפה סטימותא מקנין חשוב דבדשלב"ל לא מהני כן רצו לפלפל בזה ולפע"ד אין כאן מחלוקת כלל דידוע דקנין סטימותא במקום שנוהגין דקנה משום דרשאין בני עיר להתנות וכיון שמנהג בעיר שקונין בסטימותא הולכין אחר המנהג וא"כ הרא"ש וכן הרש"ל ז"ל בתשו' [סי' ל"ו] דכתבו להדי' שנוהגין שקונין דשלב"ל כגון חכירות בשטר וא"כ בודאי מהני מטעם מנהג העיר וכנ"ל וגם המרדכי ז"ל מודה בזה ורק המרדכי כתב דאפי' במקום שנוהגין דסטימותא קונה בסתמא ובא אחד ועשה סטימותא בדשלב"ל לא מהני דנהי דנוהגין בעיר הזאת דסטימותא קנין היינו דוקא במקום שקנין חשוב מועיל נוהגין שמה דסטימותא היא בעיניהם כק"ג אבל בזה אין מנהג כלל שסטימותא יעדיף מק"ג ומש"ה לא מהני אבל היכי שבהדי' נוהגין שסטימותא מועיל בדשלב"ל בודאי גם המרדכי ס"ל כרא"ש ז"ל דקונה ובמקום דלא נהגין בהדי' בסטימותא בדשלב"ל רק נהגין דסטימותא קני' במקומם מ"מ בדשלב"ל לא עדיף מק"ג ולא מהני רק במקום שנהגו בהדיא שקונין בסטימותא אפי' דשלב"ל וז"ב שאין כאן מחלוקת ומהנ"מ [בסי' ר"א] לא משמע כן ודבריו צ"ע ולזה בנ"ד אם אין מנהג רק שהאנדשלאק קונה א"כ לא עדיף מק"ג דלא מהני בדשלב"ל ואם אולי נהוגין במקומכם בפירוש דגם על עסק שלב"ל קונים בהאנדשלאק בודאי כ"ע מודים דמהני וכנ"ל אך זה צ"ע שיוכל להתברר הדבר בהחלט ואולם באמת לפי משמעות הרמב"ן [בב"ב דף ח' הובא בטור חו"מ ר"ס קע"ו] שכ' סתמא שאינו מוצא בשותפות [דרך לקנות] רק כפי דברי הרמב"ם ז"ל משמע דלא מהני רק משיכת המעות או הפירות או שהתחילו לישא וליתן ולכן לשיטת הרמב"ם וסייעתו בין אם הי' השותפות שראובן לבד יעסוק ויתן חלק ריוח עשרה פראצענט או שהשותפות הי' ששניהם יעסקו בשותפות לא נקנה בלתי קנין [המועיל] ואי שהדבר מצוי לקנות מ"מ לא מהני כ"ז שלא קנו ואפי' קנו כמו בבגדים [בסי' קע"ו סעי' ג'] מבואר הטעם שאין יכולים לחזור משום שקנו המעות במשיכה יעוין בסמ"ע שם ס"ק י"א] אבל זולת זה אפי' קנה כ"א במעותיו לא מהני וכמ"ש בדרישה [שם] כללו של דבר להרמב"ם ז"ל וסייעתו לא מהני אפילו קנין ואפי' בדבר שהוא בעין רק אם הביא מעות והגביהם כדרך קנין או שהקנה לו הפירות שיש לו אבל מה שהקנו להיות שותפים לקנות במעותיו דבר בשותפות לא מהני כמבואר בפירוש בהרמב"ם פ"ד מהל' שלוחין ושותפין וז"ל כללו של דבר בכל הדרכים שקונה הלוקח באותן הדרכים עצמן קונין השותפין זה מזה הממון המוטל ביניהם להשתתף בו עכ"ל והסכימו עמו הרמב"ן ז"ל וכ"ד הא"ז והעיטור והרי"ף ועוד רבים כמבואר בשו"ת מהרשד"ם ז"ל בחלק ח"מ וז"ל בסי' קנ"ד מ"מ דעתי הוא דבהא ודאי הייתי ממשכן נפשי לומר שהי' יכול הנתבע לטעון בענין כזה קים לי כהרמב"ן והרמב"ם גם אחרים הנמשכים לדעתם עכ"ל וא"כ בודאי לא יכול להוציא מהמוחזק ונעלם מהנ"מ דברי מהרשד"ם אלו ולכן עלה ע"ד הרמה ז"ל שמוציאין מהמוחזק דרמב"ן ורמב"ם יחידאי ננהו ונהפוך הוא דרבים עמהם כנ"ל ולכן בודאי אין מוציאין מהמוחזק ורק דיש לחייב לראובן מטעם אחר דכיון דמבואר במרדכי פ' הגוזל דאפי' דאינו רק גרמא לבטל ממון חבירו מ"מ כיון דחבירו נפסד ע"י מועיל להתחייב אפי' בדבור וז"ל שם ומכאן אתה למד לכל הגרמות אם יקבל עליו בפי' לשלם או אם יגרום לו הפסד שהוא חייב יעו"ש עכ"ל וא"כ י"ל בנ"ד נמי אלו לא הי' ראובן מטעה לשמעון בשותפות הי' שמעון בעצמו עושה זה העסק וא"כ נפסד ע"י ממילא נתחייב ראובן בדבור לחוד לשלם עכ"פ כל הפסדו אך עדיין אין זה הפסד ברור לשמעון דמי יודע אם הי' האפפערט שלו מתקבל דלמא הי' אחרים בפחות מכפי שפסק הוא וגם אם עשה בזול הפיסוק דלמא לא הי' ריוח וכיון שאין הדבר בבירור אין יכולים מספק להוציא מראובן המוחזק ויעוין במחנה אפרים שכ' בסי' י"ח מהל' שכירות וז"ל דהיינו דוקא היכא דהנאהו אבל היכי דלא הנאהו כלום אינו משלם לו אלא מה שגרם לו להפסיד ולא יותר עכ"ל הרי דבלא הי' ההפסד ברור אין מוציאין ממון ולכן להלכה י"ל דראובן פטור ורק במה שהנאהו מה שהבריח הליציטאנטין זה מחייב לשלם לו כפי אומד הבד"צ או כפי שהבטיח לו בעד זה אם אינו יוצא מגדר דרך העולם דנימא משטה אני בך: סימן כט לידידי הרבני החריף ובקי מו"ה דוד נ"י גענגער

שאלה בנידון דו"ד שבין ר' אשר ושותפו ר' ישראל ששכר ר' אשר רפת אצל אדון ולקח לעצמו שותף ר' ישראל לזה העסק וטען ר' ישראל שהתנה עם ר' אשר שילוה המעות אצל עכו"ם והרבית יתנו המה מהשותפות ור' אשר הכחיש אותו ועסקו שניהם בכל השותפות וכל עצמות השותפות והעסק נעשה ממעות הלואה כאשר טענו לפנינו האם יצטרך ר' אשר ליתן חלק רבית וגם העד ע"א בתורת עדות שתיכף כאשר עשו שותפות הי' מדובר ביניהם שיתנו רבית מהשותפות ור' אשר הסכים לזה כי ר' ישראל רצה שיקחו שותף שלישי להעסק באשר שאין לו מעות על העסק כלום ור"א השיב לו שלא יקח שום שותף ומה שיצטרכו ליתן יתנו שניהם מהעסק ולפ"ד הח"ד אם הי' הדבר בידיעת השותף הוא פטור מליתן ואף אסור ואחלה פני כבוד אדמ"ו ילמדנו מה לעשות

תשובה אודות שאלתו הנה מחמת גודל טרדותי לא יכולתי לעיין בגופא דעובדא רק מה שנסתפק מעלתו באם שותף שעוסק בשותפות ומקבל העיסקא לוה מהעכו"ם ברבית שמבואר בט"ז ז"ל [סי' ק"ע ס"ק ג'] שמותר ליקח הרבית מהעסק ורק הח"ד ז"ל הקשה על הט"ז דמ"ש מקבל מנותן הלא בשניהם הוי שותף הב' ג"כ לוה וא"כ נוטל ממנו רבית ומש"ה מפרש הח"ד ז"ל דברי הט"ז דאיירי שלוה שלא מדעתו של הנותן דלא נעשה לוה ורק בריוח נוטל שכר יעו"ש ונסתפק מעכ"ת אם נפסוק כן לדינא והנה לפע"ד דברי הט"ז ז"ל אינו סובל פירוש זה כאשר יראה כל מעיין ורק דברי הט"ז ז"ל ברורים למאוד דבשלמא כשהנותן לוה המעות ונתנה להמקבל העסק בשותפות והוי שם לוה על שניהם וא"כ נוטל רבית מישראל וזה אסור אבל כשמקבל לוה מעות לצורך מו"מ ועוסק אינו כלל הלואה רק מו"מ לשותפות והוי כמו שלוקח סחורה בהקפה ונותן שכר עגלה שודאי מנכה שכר עגלה קודם שיחלוקו בריוח וכן נמי הכא אינו בגדר הלואה כלל ולא נתחייב הלה שלא נתעסק מעולם רק הוא שותף לריוח אם יהי' לבד הרבית וגם להפסד הוא שותף להתפרע ממה שיש בתוך השותפות אבל פשוט לפע"ד שאם ח"ו הי' נפסד וכלה מעות השותפות שאין עליו לשלם מביתו כי לא נעשה כלל לוה רק שותף למו"מ וכמו אם שותף אחד לקח בהקפה סחורה על שמו ואם כלה מעות השותפות לא יצטרך זה לשלם מביתו שלא קנה בהקפה ורק מי שקנה בהקפה על שמו ישלם ובנ"ד נמי כן מי שלוה הוא ישלם והשני שלא הגיע המעות לידו בתורת הלואה במאי ישתעבד ולא הוי כלל רק שותף ולא לוה שהוא לא לוה מעולם ואין דעתו כלל לשלם מביתו כמו שמבואר [בח"מ] בסי' קע"ו וא"כ כיון שלא הוי כלל שם לוה עליו בודאי יקח מקודם חלק הרווחים שנותן לעכו"ם ואח"כ יחלקו ביניהם זה נלע"ד ברור ודברי ח"ד לא זכיתי להבינם וצ"ע ורק כי ידעתי מיעוט ערכי לפני גדול הדור שלפנינו לכן לא אחליט דעתי רק עדי תפלסו אתם וה' עמכם בדבר המשפט והי' שלום כנפש דב"ש ד' בהר ל"ו למב"י תרי"ח לפ"ק הק' חיים הלברשטאם: סימן ל

שאלה אם ליתן שכר שדכנות מקרקעות וספרים כדרך שנותנין ממזומן מחמת שהתנה עם האפטרופסים למכור הכל קודם הנשואין כדי שיהי' מזומן להזוג ע"כ

תשובה הנה בתשו' חינוך בית יהודא סי' קי"ג כתב וז"ל וראיתי שרוצה לידע דעתי הקלושה מה היא אם ישנה ליתן חצי חלק זכר מקרקעות אשר הניח אחריו המוריש ונשא ונתן בהם דרך פרקמטי' או לא האמת אתו מעולם לא ראיתי ולא שמעתי שיהי' קרקעות כאלו בכלל השיור ששייר לבניו הזכרים כו' ושם בהג"ה כ' וז"ל ועוד בגוף הדין צ"ע ממ"ש בח"מ רפ"א ס"ז התנה שלא יהי' לבת חלק בספרים והלוה על ספרים כו' אבל אם הוחלטו הספרים בידו אין לבת חלק בהם וכ"ד הסמ"ע והש"ך ועוד בתשו' רמ"א סי' ע"ז דף קנ"א גם בש"ך משמע דאפי' יש כבר לאב ספרים והלוה על ספרים אלו אין לבת חלק בהם דאל"כ ה"ל לומר אבל אם הוחלטו הספרים בידו וצריך להם ללמוד אז אין לבת חלק אבל אם א"צ להם רק לוה עליהם דרך מו"מ יש לבת חלק כו' וטוב לעשות פשרה במילתא דספיקא דדינא כנ"ל עכ"ל ועיין בתשו' שב יעקב בחלק ח"מ סי' י"ד וז"ל בסוף התשובה וכי איש המוכר ספרים וכל אשר לו הוא במ"מ בספרים וכי לא תטול הבת שטח"ז כלל ותצא נקי מנכסי אבי' אע"כ צריך לחלק ומה שיש להשיב ע"ז מהגהת רמ"א סי' רפ"א שהבאתי לעיל יש ליישב כו' יעיי"ש ובשו"ת שבות יעקב ח"ש סי' קכ"א מבואר החילוק במאי דעומד למכור הוי כמו מזומן יעיי"ש ונלע"ד דלק"מ מהרמ"א ז"ל דבאם כל מו"מ שלו בספרים וכיוצא ודאי דהוי כמו מעות מזומן