דברי חיים חלק א רנג

השאלה וזה הוא עיקר גדול בזה כאשר יבואר בעזהי"ת אך למען השיב דבר ברור אמרתי להציע מקור הדין וממילא יתבארו כל החילוקים. הנה הרמ"א ז"ל בסי' קע"ו סעיף י"ב כתב וז"ל וכן אם גנב או גזל השותף צריך לחלוק עם חבירו ואם הפסיד ההפסד לעצמו ודוקא אם הפסיד קודם שנודע לחבירו אבל אם חלק הגניבה עם השותף ואח"כ בא עלילה עליו וכן אם קנה גניבה וחלק עם חבירו ובא אח"כ עלילה ההפסד ג"כ לאמצע מאחר שנתרצה למעשיו ואין הדברים צריכים קנין כמו שנתבאר אבל אם חלקו שאר רווחים ובא עלילה על א' מן השותפין שלא כדין אין חבירו חייב לסייעו בהפסד עכ"ל ודבר זה היא מירושלמי לפי מה שפירשו הר"ש ז"ל מביאו הגה' מיימוני והגה' מרדכי דאם אמר לשותף גנוב יש לו חלק בריוח וכן להפסד [ע"ש בש"ך סקכ"ז] והרשב"א ז"ל פליג אזה ופי' דברי הירושלמי באופן אחר כמבואר בב"י ומביאו בש"ע דברי הרשב"א ז"ל לפסק הלכה בס"ס קע"ז וכתב שם בסמ"ע דאם לקח חלק בריוח גם להרשב"א ז"ל צריך לשלם בהפסד שנצמח אח"כ וכן מביאו הנה"מ ונמצא דדין של רמ"א בסי' קע"ו כ"ע מודו דאם לקח חלק בריוח צריך לשלם חלק בהפסד אך בשו"ת מהרשד"ם סי' ק"ס כתב לחלק ולומר דכיון דכבר חלקו השותפות ע"כ אחריות כ"א לעצמו כמו באם הי' נשרף הסחורה חלק של אחד אין חבירו חייב באחריותו לאחר שחלקו ופטרו זא"ז כמו כן אינו מחוייב לשלם מה שנצמח הפסד עלילה לאחר שחלקו דכבר פטרו זא"ז והוי כמו אחריות דעלמא א"כ לכאורה פליג אדברי רמ"א ז"ל בסי' קע"ו הנ"ל אך באמת המעיין יראה דגם הוא מודה לדין דהרמ"א הנ"ל דשותף חייב לשלם לחבירו הפסד המגיע לו מחמת השותפות אפילו לאחר חלוקה דהנה בעצמו כתב בתשובות מהרשד"ם ז"ל סי' קנ"א וז"ל ראובן ושמעון ולוי היו חברים ולקחו ונתנו מו"מ וזה ימים שנתפרדה החבילה איש ואיש לאהלו ומעלילים עליהם כו' ושם מ"מ נראה לומר דבהא ל"פ וכ"ע מודו שהם חייבים בהפסד וטעמא דמלתא דשאני הכא דכיון שראובן נהנה מאותם המשכונות שמכר שותפו אין מן הדין שיאכל הוא וחדי והלה שמעון שותפו ילקה אלא שכבולעו כך פולטו עכ"ל הרי שחייב לשלם אפי' ההפסד המגיע לאחר החלוקה מכמה שנים אך באמת לק"מ דאם שההפסד הוא על עסק השותפות שהעלילו עליהם ע"י הסחורה והעסק שעשו ביניהם אפי' לאחר החלוקה חל על שניהם כי לא פטרו זא"ז כלל ומש"ה מחייב בסי' קנ"א לשלם הפסד אפילו מה שהעלילו עליהם מכמה שנים לאחר החלוקה אך בסי' ק"ס לא הי' העלילה רק על שמן זה שהוא גנוב שפיר כתב דלאחר החלוקה האחריות הוא לכ"ע על עצמו כי פטרו זא"ז מאחריות דלהבא ומש"ה פטר שם את השותף מלשלם ההפסד שהעלילו רק על השמן של השותף לחוד וא"כ בגווני דנ"ד שהעלילה הי' על מה שקנו סחורה כל מה שגנב מהשר והעלילה על כל העסק בודאי חייב השותף הב' לשלם חצי ההפסד בלא שום חולק כלל ודבר פשוט דהאיך יאכל הלה וחדי במה שהרויח וחבירו יפסיד כמ"ש בתשו' מהרשד"ם סי' קנ"א לדבר פשוט וגם בתשו' בנימין זאב שממנו מקור דינו של רמ"א ז"ל כמו שנרשם בהג"ה ובד"מ ושם בב"ז מבואר שחייב מטעם כיון שלקח חלקו בריוח ועוד האריך בב"ז למצוא טעם לחייב השותף בהפסד מטעם שמציל גם חבירו שאלמלא נתפשר עם המעליל יהי' חבירו ג"כ נתפס ומש"ה דמי לשיירא שעמד עליהם נחשול בים לטבעם והשליך אחד מהם סחורתו להקל משאו חייבים כל אנשי הספינה לתת חלקם ואפי' השליך בלא שאלת פיהם והאריך הרבה בזה ומחמת שאינו מצוי הספר אעתיק בקצרה מה שהסכים עמו עמיתו הגאון וז"ל ב"ז סי' ש"צ ע"ד שותפין שהיו בעלי אומנות אחת ולימים קנה א' מהם סחורה ונתחלקה ביניהם ולימים קרה מקרה וערערו על אותה סחורה שגנובה היא מבית שר אחד ובשביל שלא להסתכן ההוא שותף אמר לחבירו שיתנו לידו חלק הראוי להם לפייס אותו השר שלא יוליכנו בערכאות ויבא לידי סכנות נפש ח"ו והם אמרו לו שיפייס השר מממונו ואח"כ יושיבו דיינים ומי שיזכה יזכה ומי שיחייב יחייב וכן עשה ושאלת אם שאר השותפין חייבים לפרוע חלקם ממה שהוציא בפשר לשר ההוא שותף או לא כו' ושם בסי' שצ"א ז"ל הנה על מה שנשאלה לעיל לפני האלוף עמיתי מ' בנימין ע"ד השותפין ופסק דמחייבי כולהו לפרוע כנ"ל כן נ"ל נמי דכולהו חייבים לפרוע כיון שהי' כולן שותפין וכולן הם בין לריוח ובין להפסד וכ"ש שלא בא להם תקלת נפשות ח"ו ראוי ומחויב להם לפרוע וזה א"צ פנים רבות ויספיקו הראיות שהביא האלוף דלעיל עכ"ל אלמא דדבר פשוט שגם חבירו חייב לסייעו וא"כ בנ"ד ממש האי דינא דב"ז דאם לא נתפשרו והי' בא בערכאות בלי ספק שגם ראובן הי' נתפס שמחמת אימה ופחד ורוב תחבולות הערכאות הי' נתפס גם ראובן ושמעון הצילו ודאי חייב לשלם וא"כ אם ידוע בבירור שהי' אז עדיין בבית שמעון מעסק השותפות בעת שמצאו השר ודאי ראובן חייב בהחציו ורק אם אפילו הי' ודאי שלא הי' כלל ממה שקנו בשותפות וא"כ הרי ראובן זה כאיש אחר מהשוק ומה לו לזה שקנה שמעון גניבה ופטור מלתת החצי הפסד אך עכ"פ ידוע שהגיע טובה גם לראובן מהפשר דאם הי' מגיע הדבר לערכאות גם ראובן לא יצא נקי ובודאי מחויב (למנוע) [לסייע] בהפסד זה כפי מה שישומו הבד"צ וכן מבואר כעין זה בש"ע ח"מ סי' רס"ד: סימן כח

שאלה ראובן אמר לשמעון ליסע אתו על ליציטאציע להעמיד מספוא לחיל קיר"ה ואמר שמעון שנוסע עם איש אחר על הליצטאציע ובבואם למקום הליציטאציע עשה ראובן עם שמעון שותפות שיהי' לשמעון עשרה פראצענט ועשו קיום האנדשלאק וביקש ראובן משמעון שיפייס להאנשים שנתוועדו על הליציטאציע שלא יקלקלו המקח ונתן לו ע"ז איזה מאות ר"כ לפזר ושמעון פייס לאנשים בחנם והחזיר המעות לראובן והנה טרם נתקיים הליציטאציע כפי נימוסי שרי החיל במקום הקרייז אמט נסע שמעון ממקום הליציטא' לדרכו כי אמר לו ראובן בקיום שיהי' עמו שותף על עשרה פראצענט ולכן הלך לדרכו וראובן נסע להקרייז אמט לקיים הליציטאציא ובבואם לביתם כ"א מדרכו אמר ראובן לשמעון שלא יהא שמעון שותף עמו ולכן תובע עתה שמעון העשרה פראצענט ריוח כפי ההאנד שלאק שביניהם זה טוען שמעון. וראובן טוען כי לא הבטיח לו כלל עשרה פראצענט ולא עשה עמו שום שותפוח ורק אמר לו בעד טרחתו שיפייס לאנשים הנ"ל יתן לו איזה דבר מועט אבל לא שיתף עמו מעולם והא ראי' ששמעון עשה אנבאט על שמו. ושמעון השיב שזאת הי' לטובת השותפות בכיוון ועשה ביוקר כדי שיתקיים האנבאט של ראובן שהי' בזול כנהוג. גם טוען ראובן כי לא נתקיים הליציטאציע ורק מחדש הי' המקח מחמת השתדלותו וגם העמדת שבולת לא הי' על הליציטאציא אז. ושמעון השיב שלהד"מ ולא הי' מקח חדש ורק נתקיים הליציטאציע ולא יכלו לבטלו בשום אופן והי' שותף על עשרה פראצענט ולכן מבקש מראובן חלקו זה טענת שני הצדדים. והנה ידידיי המאה"ג האבד"ק באלחוב ודק' דאלינע נבחרו לבצוע עפ"י דת תוה"ק ביניהם ולא יכלו להשוות דעתם מר פוטר ומר מחייב ובקשו ממני שניהם לחוות דעתי ואם כי ידעתי מיעוט ערכי וגודל טרדותי בעסקי צבור שיחיו בכ"ז למען אהבת התורה לא אמנע להודיע מה שנ"ל בזה והנה יש להסתפק בגוף הענין מה כוונתם בעשרה פרצענט אם כוונתם שראובן יקנה מספוא תשעים פרצענט כפי הליציטאציע ושמעון יקנה עשרה פ' וכ"א ימסור לחיל קיר"ה על שם ראובן כי כן נוהגים במקומינו שותפים בעסקים כאלה ואם הי' הדבר כן בודאי אין להוציא מעות מיד ראובן (יעוין בש"ך שפ"ו) דזה פשוט אם הי' שמעון על הליציטאציע על שמו וראובן באלמות מנעו מלהעמיד מקחו והוא העמיד מקחו להחיל בודאי פטור ראובן שהרי [הוא] רק מבטל כיסו של חבירו והדקו באדרונא שפטור הואיל ולא הזיקו ממש וזה פשוט למאד אך אם הי' השותפות ביניהם ע"ז הדרך שראובן יקנה וימכור להחיל ויתן מהריוח עשרה פ' א"כ זה לא הוי שותפות כלל והוי רק דין זה שמבואר בסי' קע"ו [סעי' ג' בהג"ה] שהבטיחו ליתן לו מכל מה שירוויח החצי שזה צריך לכ"ע קנין גמור ובאמת תמי' לי' דברי הרמ"א ז"ל בהג"ה זו דהנה זה הלשון שמביא הוא במרדכי פ' השואל וז"ל ראובן שמסר לשמעון מנה בשותפות ע"מ שיהא ביניהם למחצית שכר כל ריוח שיבא ליד שמעון אף ממציאה וכן קבל עליו שמעון בפני עדים לא קני ראובן כיון דלא קנו מיני' דאסמכתא בעלמא הוא ואין לו לראובן אלא חלק מנה שלו דאע"ג דאמרי' מתנה ש"ח להיות כש"ש אע"ג דלא קנו מיני' כדאמר ר' יוחנן עלה שאני התם דבההוא הנאה דמהימן לי' גמר ומשעבד נפשי' אבל הכא דומיא דמתנה הוא אי קנה משתעבד ואי לא לא עכ"ל הרי דכתב דהוי מתנה ורק דהוי אסמכתא ובאסמכתא מבואר לקמן [סי' ר"ז סעי' י"ד] דלדעת רמ"א ז"ל צריך דוקא בד"ח ובאמת לכאורה קשה על המרדכי דמאי מהני קנין נהי דס"ל לאותו מ"ד דמהני קנין באסמכתא מ"מ הרי הוא דשלב"ל ואולי ס"ל כשיטת הראב"ד ז"ל [הובא שם בריש ההג"ה הנ"ל] דהוי כמקנה ידיו ורק דהוי מגזים דהוי אסמכתא ומש"ה בעי קנין כן יש לתרץ דברי המרדכי ז"ל אבל לדידן דפסקינן דקנין לא מהני לסלק אסמכתא מאי מהני קנין וצ"ע דברי הרמ"א ז"ל אך בנ"ד לא הוי אסמכתא א"כ י"ל דסטימותא דמי לקנין ומהני. והנה ראיתי להרבנים הנ"ל מפלפלי' אם (אסמכתא) [סטימתא] קנה בדשלב"ל ורצו לתלות בפלוגתת הרא"ש שכ' דמהני שטר בדשלב"ל במקום שנהגו