דברי חיים חלק א רנ

בראי' ברורה וכו' וגם כי יוכל למוכרה למי שירצה כמבואר באותה תשובה ולזה נהי דאמר דאין לו מעות מ"מ לא מחל ולא נתייאש מחזקתו רק קיוה אל ה' שיושיע לו או שיזמין לו קונה טוב על החזקה וכמבואר להדי' בתשו' מהרי"ק הנ"ל קרוב לסופו ומה שטען שוב שאמר לו הלוואי שעקר דירתו מכמה שנים שפה אין אדם יודע מעמדו אם טוב ואם הפכי גם זה איני גילוי דעת כלל כי רק כוונתו שעתה אינו רוצה לשוכר' כי אינו במעמד הטוב אבל אולי ירחם ה' עליו וגם פן יזדמן לו קונה על החזקה ומה שטוען עוד שמחל לו בשתיקתו גם זה אינו טענה חדא כי אולי באמת לא מחל לו כלל רק לא הי' יכיל לתובעו ול"ד לבר מצרא דהוי (ממילא כשתק) [מחילה כששתק] דהתם לא נתקן רק משום הטוב והישר ולא כשיש הפסד למוכר ומש"ה צריך להביא תיכף המעות משא"כ הכא כי הי' אמר לו להחזיר לו ממונו שנתן להערל ואז עדיין לא הי' אתו אבל לא מחל לו כלל ורק בצפיתו אל ה' כי יהי' לו מעות או שיזדמן לו קונה על החזקה וכל שיכולין לתלות איזה טעם בהשתיקה לא הוי מחילה כמבואר בח"מ כמה פעמים ומבואר בשו"ת מהרי"ק הנ"ל דבלא ראי' ברורה אין מוציאין מחזקתו הראשונה. וגם בזה שהשיב לו ר' נחום שלא הי' יכול לתובעו בדין כי לא הי' בביתו גם זה אמת כאשר ידוע לנו בעוה"ר בזמן הזה ששומטים עצמן מלילך לדתה"ק ובודאי אין זה מחילה ומה שטען ר' נתן הירש שלא שילם להערל בעד חצי שנה מה לו לזה ולכן הדין עם ר' נחום. אך לכאורה י"ל דאין מחזקת ישוב ראי' לכאן די"ל דהתקנה לא הי' רק אם ירצה הנכרי להוקיר השער אזי אין יכול ישראל אחר לשכור מיני' אבל אם אין ביכולת של ישראל לשוכרו מותר לאחר לשוכרו אולם באמת זה ליתא דא"כ נתת דבריך לשיעורין וכמעט בטל כל התקנה ובודאי דעת המתקנים הי' בסתמא אם לא ימחול או יתייאש ישראל המוחזק אסור לישראל אחר לשוכרו ויהי' מאיזה טעם שיהי' והחזקה הוא ברשותו למוכר' למי שירצה כמו בחזקת הישוב וכאשר נהגו כן בכל מקומות ישראל שמוכרין החזקות אם אין ביכולת המחזיק לדור בו ולכן הדר בו דינא דבוודאי אין זה מחילה ויאוש במה שעקר ר' נחום דירתו וגם בדברים שאמר לר' נתן הירש אין בהם שום מחילה ויאוש וכנ"ל ולכן החזקה בחזקת ר' נחום ואם ר' נתן הירש לא יציית בוודאי יתחרט כי מעל בה' ובתוה"ק. אך דעו לכם ידידיי שכ"ז שכתבתי הוא לפי אשר שאלתם להודיע לכם חוקי תוה"ק אבל הלא ידוע שאין לעבור פי המלך ואין בידינו לכוף נגד נימוסי המדינה וכאשר הזהיר ע"ז כמה פעמים הגאון מהר"י לנדא ז"ל בתשובותיו ולכן אם הדבר נגד נימוסי המדינה אין לכם לעבור פי המלך

אחר כ"ז עיינתי בספר כנה"ג בדיני חזקות וכתב שם בסי' קנ"ז וז"ל דחכמים לא נתנו כח למחזיק רק בעודו בעיר ועוד מבואר שם סי' קי"א שאם אין בידו פיתקא וכו' אבד החזקה ובסי' פ"א כתב שאין חזקה אם אין לו ראי' שפרע להערל וכו' ומכח זה נראה ברור דאבד החזקה ר"נ ול"ד לחזקת ישוב דתשו' מהרי"ק ז"ל הנ"ל אך באמת זה ליתא דבהדי' מבואר בב"י סי' קנ"ו שהביא השו"ת מהרי"ק ז"ל וכתב נ"מ לדידן לענין שכירות בתים אלמא דחד דינא הוא גם מהר"מ ז"ל בתשו' סי' ס"ד כתב בהדי' לענין חזקת אוראנדא להביא ראי' מתשובת מהרי"ק ז"ל ומסיק דכ"ז שבכחו באפשרי לחזור לא איבד חזקתו גם שיצא מהעיר כמבואר למעיין שם ולכן לבי אומר לי דאין מכנה"ג ראי' כלל דהם לא דיברו רק לפי תיקון מדינתם הגם שכתב כן נוהגין בכל תפוצות ישראל כוונתו רק על אנשי ספרדים לא כן אנחנו דלדידן בכל ענין הוי חזקה וכמבואר בתשו' מהר"מ ז"ל ומסיק מהר"מ ז"ל שם בשם גדול הדור שאמר לו דלפי התקנה גם אם אי אפשר לו כלל לחזור מצד השר שמגרשו מחויב המחזיק בו לתת דמי מחירה איזה סך וע"ש וגם דנראה לי דבנ"ד גם לפי מנהג הספרדים לא איבד חזקתו דבהדי' הביא הכנה"ג ז"ל שם בסי' קי"ב דאם הלך מן העיר יש לו רשות ג' שנים וגם בשארי סימנים מבואר שם דגם שהלך מן העיר לא אבד חזקתו אלא וודאי היכא שירד אדעת' דלדור בעיר אחרת אבד חזקתו אבל היכא שלא יצא מן העיר רק לפי שעה אשר כל בני העיר וגם ר' נתן הירש גופי' ראה שבדעתו לחזור ולכך חקר ממנו אם ישכרנו בוודאי לא אבד חזקתו ובפרט מה שיצא מן העיר הי' מחמת אונס הגם שמבואר בכנה"ג [שם סי' קע"ה] בשם מהרשד"ם ז"ל שב"ח לא מקרי אונס מ"מ נ"ל דכוונתו דבאונס ס"ל למהרשד"ם דלא אבד חזקתו אפי' באין דעתו לחזור כמבואר לעיל בכנה"ג ז"ל [שם סי' קס"ב] בשם מהרשד"ם ז"ל ומש"ה כתב דמחמת ב"ח הבריחה לא חשוב אונם אבל באם דעתו לחזור ויצא רק חוץ לעיר עד יעבור זעם בוודאי לא אבד החזקה ומה שכתב שם הכנה"ג שצריך לברר שפרע שכירות זה וודאי ליתא לדידן דא"כ בטלו ח"ו כל החזקות שבמדינתינו והמעיין יראה להדי' דאין שוות החזקות שלנו לחזקת הספרדים דלפי תקנתן אין שום חזקה במדינתינו כמבואר למעיין בתקנתן המובא בכנה"ג ז"ל ולכן אין לזוז מדברי הנ"ל כי כן האמת והצדק שהחזקה הוא של ר' נחום וק"ל: סימן כג שוי"ר לה"ה ידידי המאה"ג החריף ובקי מ' יוסקי נ"י ולאלופי הקהל נגידים יראי השם אשר בקהלתו שלום

מכתבם הגיעני והנה דבר זה אין צריך לחכם גדול רק כל איש אשר בו ריח תורה יבין הדבר דהנה איתא בגמ' ב"ב דף ט' ע"א ולהסיע על קיצתן ושם הנהו בי תרי טבחי דעבדי ענינא בהדי הדדי ופרש"י ענינא תנאי דכל מאן דעביד ביומא דחברי' נקרעוה למשכי' אזל חד מינייהו עבד ביומא דחברי' וקרעו למשכי' אתא לקמי' דרבא חייבינהו רבא לשלומי כו' עכל"ה ופירש"י והרמב"ן וראבי' ורוב גדולי הראשונים דקיצתן היינו שהרוב יוכלו לתקן קיצות ושארי ענינים הנראה להם אפילו שיהי' בזה הפסד לאחרים ומחויבים המועטים לקבל גזירתם ואפי' בדבר הרשות והר"י ט"ע ור"ת והרמב"ם וקצת מהראשונים אשר פירשו קיצתן היינו בדבר שהסכימו כולם ואח"כ עבר זה שהסכים עמהם זה יכולין לעשות אבל אם לא הסכים בתחילה עמהם אין יכולין לכוף להיחיד בדבר הרשות בדבר שאיכא פסידא להאי ורווחא להאי. והנה המנהג בישראל כדברי הראבי' ורש"י והרמב"ן ז"ל שיכולין לכוף ליחיד אפי' במידי דאיכא רווחא להאי וכן העיד מהרי' ן' לב ז"ל בס' ב' סי' ע"ב והב"ח ז"ל בח"מ סי' ב' וז"ל ולענין הלכה נהגו ברוב מקומות שטובי העיר בעירן כב"ד הגדול ומה שעשו עשו בתקנת הקהל דוקא וכראבי' עכ"ל. והרמ"א ז"ל קבע מנהג זה בשולחנו הטהור בח"מ סי' ב' וז"ל וכן נוהגין בכ"מ שטובי העיר בעירן כב"ד הגדול ומכין ועונשין והפקרן הפקר כפי המנהג עכ"ל. אך כ"ז באם לא הסכימו כולם אבל אם כולם הסכימו בודאי שיכולין לתקן אפילו בדבר (שאינו) [שלא] בא לעולם כמבואר בהדי' בגמ' גבי הני תרי טבחי שהוא דשלב"ל כלל וקנס דלא מהני שום קנין ולא מהני רק משום שהם בני אומניות אחת וכמו בני העיר דמי וא"כ מזה מבואר שאלתכם יפה באר היטב דלכל הדיעות באם הסכימו כולם לתקנה זו לתת המסחר לרב עפ"י תנאים המבוארים שמה דאין יכולים לחזור והעובר ע"ז עובר על התקנה ועל החרם ותשובת הרב שכתבתם לי לא ידעתי מה הוא שח תורה חדשה או ישינה ח"ו וכי יש תורה חדשה הלא כולנו מאמינים במסירת נפש על דברי התלמוד וראשונים ובעלי הש"ע ורק במח"כ הרב הנ"ל שלא ידע כלל והביא רק דברי קצת הראשונים הוא ר"ת וסייעתו ומהרי"ק ז"ל שס"ל שאין רשות לרבים להפקיע מיחיד בדבר שלאו מגדר מילתא. והנה אם תעיינו היטב תראו שאין המנהג כמותם רק המנהג כדעת רש"י וראבי' שיכולין הרבים לכוף היחיד וגם זאת נעלם מהרב הנ"ל היכי שכולם הסכימו כ"ע מודים שיכולין לתקן אפילו בדשלב"ל כמו שמפורש בגמ' שהבאתי והמעיין במרדכי ב"ב יראה בהדי' כן ולהעתיק דבריהם הוא לטורח ידעתי שיש בקהלתכם כמה לומדים שיוכלו לראות דבר זה במרדכי ב"ב ולכן העובר על התקנה הנ"ל הוא מוחרם ומובדל מעדת ישראל ושלום לכל ישראל

ומ"ש הרב הנ"ל דאין חילוק בין יחיד לצבור מחמת שבא לכלל כעס בא לטעות גדול שתינוקות של בי רב לא יטעו בזה דהיכא דהסכימו כולם ומדעת חבר עיר אם הוא במתא או בלא חבר עיר היכי דאינו במתא דתנאן קיימין ואפילו בני אומנות אחת ומטעם דצייתי אהדדי משא"כ יחיד ולית מאן דפליג על דבר מפורש בש"ס בלא חולק והרב הנ"ל רצונו לתת תורה חדשה מה שלא ידעם אדם וחולק על האמת התורה שניתנה מפי הגבורה כאשר קבלנו איש מפי איש עד מרע"ה וכן אני אם כי אני זעירא דחבריי' קבלתי ממו"ח זלה"ה שהי' גאון עולם ומהגאון בעמ"ח ים התלמוד והם סמכוני להורות ולדון כאשר הי' אתי בכתובים אשר ידוע שהם קבלו איש מפי איש עד רש"י ז"ל כידוע לכל ורש"י ידוע שקיבל איש מפ"א עד מרע"ה כמבואר ביוחסין ושארי ספרי היחוס משא"כ הרב הנ"ל שלא למד ולא שימש לשום גאון או גדול מפורסם ולזה נפל בשיבושא ודמיונות כוזבות ר"ל ולכן אל תשמעו ולא תאבו לו ועלינו השלום: סימן כד להרב המאה"ג האבד"ק קלאסני יע"א

מכתבך הגיעני ומחמת גודל טרדותי לא יכולתי להשיב לך