דברי חיים חלק א רנא

עד כי פניתי מעט ראיתי להשיבך ראשון מ"ש כ"ת בענין אם יוכלו הרוב לתקן תקנות אפי' אם היחידים מוחים הנה ידוע שזה תלוי בפירוש רשאין בני העיר להסיע על קיצותן [בב"ב דף ט'] שר"ת פי' דוקא על מה שקבלו עליהם כולם יכולי' אח"כ לקנוס העובר אבל בתחלה אין להם כח על היחיד לכופו במידי דלאו למגדר מילתא והראבי' וסייעתו פירשו דאפי' לכתחלה כח על היחידים אפי' בדבר דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי ואפי' בלאו מיגדר מילתא [א"ה יעיין במרדכי פ"ק דב"ב] ושני הדיעות הובאו בש"ע סי' ב' ומנהגנו דיוכלו הרבים לכוף היחיד לקבל תקנתן אפי' במידי דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי וכן העיד הב"ח ז"ל [בתשו' סי' ס'] על מנהג זה וכ"מ במהר"י ן' לב ז"ל בכמה תשובות אך באמת נמצא שם נגד זה. אך במדינתינו המנהג כן וכ"כ לי מו"ח זלה"ה שכן המנהג דיכולין הרוב לכוף היחידים. אך כ"ז בבני עיר אבל בבני אומנות אחת הגם שהם נקראי' בני עיר לענין שיכולין לתקן אבל ודאי שאין רוב בני אומנות יכולין לכוף להיחידים וכ"מ בהדי' בהנמ"י ז"ל ובשיטה מקובצת ב"ב בשם ראשונים וכן הסברא מחייבת דאין מיעוט בני אומנות נגררו אחר הרבים מהם שאינם רוב העיר וא"כ בודאי רוב ב"א אינם יכולין לכוף למועטים לקבל גזירתן ותקנתן. אך באמת בגוף הדבר דנ"ד לא ידענא משום תקנה חדשה דאיזה תקנה רוצים לעשות הא אינם רוצים רק שישכרו מהשר את האוראנדי אבל לא שום תקנה חדשה ואולי כוונתך שהם מתירים ליחיד לשכור ועד הנה הי' אסור לשכור ליחיד רק שיהיו כולם שוים לטובה ועתה רוצים רוב השענקרס להתיר ליחיד לשוכרו שעי"ז יבא להם טובה הנה אם זה כוונתך לא נכנס בגדר והכלל דרשאין בני עיר ורק איפכא היא החקירה בזה אם יש יכולת ביד הרוב לבטל תקנה קדומה אשר היתה מקדם. והנה דבר זה מבואר ביו"ד [סי' רכ"ח סל"א] שיכולין רוב הצבור לבטל התקנה שלא ברצון המועטים המוחים ואם באנו לומר שב"א שאני ואין יכולים הרוב לבטל התקנה שלא ברצון היחידים זה אינו כלל דלענין זה ודאי יכולין הרוב לבטל התקנה שכל התקנות נעשו על אופן זה שבאם יראו הרוב יכולין לבטלו וז"ב ולכן בנ"ד יכולין רוב השענקרס לצוות ליחיד שישכיר עבורם

וע"ד השאלה השני' אם יכולין לתקן תקנות למייקרי השער כמבואר במ"א [בסי' רמ"ב ס"א] בשם הצ"צ הנה ידידי הגם שדברי הצ"צ יש לו פירכא וכבר העיר הפ"מ שם עליו אך מ"מ בדרבנן פשיטא שכ"ע מודים שיכולים לתקן וכן פסק א"ר והפ"מ ומי יבוא אחריהם

ומה שהבאת ראי' מבכורים מדבר ממון אין ראי' כלל שיכולין חז"ל לפקוע כרצונם עפ"י התורה. ובגוף הענין הרבה יש לפלפל ואין הפנאי מספיק ולדינא אין לזוז מדברי הצ"צ והא"ר ופ"מ הנ"ל. ד' חיי תרי"ח לפ"ק צאנז: סימן כה שוי"ר רבני ידידי הרב המאה"ג החריף ובקי כקשית מו"ה יחזקאל נ"י האבד"ק שינאווא יצ"ו

אודות הפראפינאציע שמחזיקין שני יחידים ועתה רוצים בני הקהל לשוכרה לצורך הרבים כל בני העיר ידע ידידי בני שדבר זה מנהג בכל מדינתנו ושגור בפ"כ גדול וקטן ת"ח וע"ה שרבים יכולים למחות בהיחיד שאל ישכור עסק פרנסתם ואפילו כבר שכרו נוהגין להוציאו מידו להבא וזה ידוע מתשובת הרשב"א ז"ל והרא"ש גבי שטר הנוהג בארץ הזאת דמנהג קבוע הולכין אחריו ולפי הרבה פוסקים אפילו אם המנהג נגד הד"ת כמבואר בתשו' מהרי"ק ובמרדכי באריכות הדברים אבל באם אינו נגד הד"ת כ"ע מודים שאין לבטל המנהג וכופין לקיים המנהג כידוע לכל מעיין בתשו' הנ"ל ובמרדכי וכן נוהגין בכל תפוצות ישראל ובפרט בעניני מסים לכ"ע הולכין בתר המנהג. והנה בנ"ד אין לך מנהג יפה וכשר כזה שרבים עדיפי מיחיד שבא ליקח חלקם מפיהם הגם שלא הי' להקהל העסק הזה עד עתה הוא מטעם קדירא דבי שותפי כידוע אצל רבים ואם מעתה רוב הקהל רוצים בהעסק מוציאין אותו מהיחיד ובלבד שישלמו לו כל אשר הוציא על העסק עפ"י ב"ד שבעיר וכן באמת מבואר דבר זה בב"ח ז"ל שכן המנהג וכן ראוי לנהוג וז"ל הב"ח ז"ל בתשו' סי' ס' כבר נהגו בכל מקום שיש כח להראשים שהמחום רבים עליהם מדעת כולן לתקן תקנות בכל דבר אף במידי דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי או להפקיע ממון שיש לו בעלים ודלא כר"ת שבמרדכי פ"ק בבתרא מיהו נראה דלא נהגו אלא במה שהוא לתקנת הקהל דוקא כסברת ראבי' שבמרדכי וכ"כ מהרי"ק בשורש י"ד ומעתה נמשך דהתקנה שתיקן שלא ישיג אדם גבול חבירו וכו' אין לה מקום אלא ליחיד כנגד יחיד כמבואר בטעם שנתנו להסכמתו לפי שראו היזיקות שגרם א' לחבירו וכו' אבל על רבים כנגד יחיד דליכא למימר שרבים יגרמו היזק וכו' ודאי דלא תקנו כלום במה שנוגע לרבים ותו דהלא הדבר פשוט דאין להם כח אלא במה שהוא לתקנת הקהל דוקא כדפירשתי וא"כ האיך יעלה על הדעת שיסכימו על מה שהוא תקלת הקהל לקפח מחית כל הקהל ולתת מחי' לג' אנשים בלבד כו' עד הנה אין ספק דכיון שצריכין לשכור אוראנדי מחדש דראוי ונכון הוא עפ"י הדין והסברא לפסוק שיחזיקו בה רבים דזכות רבים עדיף והם קודמין לשוכרה מטעם דועשית הישר והטוב דלא גרע מדינא דבר מצרא דקאמר בפ' המקבל ארעא לבתי וארעא לזרעא ישוב עדיף ולית בה משום דינא דבר מצרא והסכימו רוב הפוסקים דהכי קאמר אעפ"י דהרוצה אותה לזריעה הוא בן המיצר אפ"ה הלוקח הוא קודם כ"ש בנ"ד דהקהל קודמין לשוכרה לכתחלה דפרנסה דרבים קודמין ליחיד. ועוד האלו הג' אנשים הם עשירים ורוב הקהל הם עניים א"כ פרנסת עניים קודמין וגדולה מזה כתב הרא"ש בתשו' הביאו בי"ד ס"ס רנ"א דלשכור ש"ץ להוציא רבים י"ח קודם לשכור רב ויכולים לשנות מת"ת לצורך שלשים פשוטים להגמון להציל נפשות עניים יעיי"ש מיהו כ"ז איננו שייך אלא בענין דאורנדי די"ש שיש בה פרנסת רבים שכאשר ישכרו הקהל הי"ש מהשר אזי תהי' מחיה להרבה בע"ב למכור י"ש כל אחד בביתו משא"כ בחכירות הרחיים דפשיטא דאין להקהל בזה שום זכות ויתנהגו בזה עפ"י תקנותם בכל תוקף ועוז המבואר בתקנה שלא יחכירו אותה מהשר לא יחיד ולא רבים כי אין בחקירות זו פרנסת רבים הנלע"ד דין אמת וצדק עכ"ל ולכן גם אם השענקרס הי' ע"ט ג"כ מוכרים י"ש מ"מ אם נראה טובת העיר שיצמיח טובתם בעסק פרנסתם אם יקחו הי"ש במקום שירצו לא אצל הפראפינציע בודאי כופין היחיד להחזיר הפראפינציע להקהל ואין לספק מידי. אולם אהובי בני כלל אחד אומר לך בזה ומיני' לא תזוע כי אם חכמה אין כאן זקנה יש כאן וימים ידברו וגם אני מעול הייתי מוסר נפשי ליקח לטובת בני העיר כידוע לך אך באתי על הנסיון כי רוב פעמים בא הדבר מרמאות שכאשר יש איזה יחידים מחזיקים האוראנדי כמה שנים ונתעשרו והמה מתנהגים עם השענקרס ברחמים ולא מטילים עול עליהם ולפעמים מתקנאים בהם בע"ב אחרים והמה בוש יבושו ליקח האוראנדי מהם בחזקה ולכן מערימים לומר שכוונתם לטובת הכלל ואם כי השענקרס רובם עניים המה מלוים להם מעות ואח"כ כששוכרים לטובת הכלל מי הוא הנושא ונותן בעסק הזה מסתמא הנגידים הנכנסים בעובי הקורה לטובת הכלל ואח"כ מרבים בהוצאות אין מספר ועושים חשבון צדק גם אוספי אסיפות האיך יתנהגו האוראנדי לטובת הרבים ועושים תקנות הכל לש"ש עד אשר יעשקו ויגזלו את העניים ופושטים עורם מבשרם ואין מכלים כי אומרים הכל לש"ש ולטובת הכלל ובעיני ראיתי גודל העושק הנעשה בעיר והכל לש"ש וגם אם נמנה איזה נאמן מסתמא נוטה אחר הנגידים כידוע וגם אם לפעמים נושאים ונותנים שני אנשים או ג' משני הצדדים דרך שכמה יבואו לרצח אביונים ומי שיתמנה לעסק זה מקוים בו דברי בעל הטורים ז"ל אין אדם נעשה שוטר מלמטה אא"כ נעשה רשע מלמעלה ולכן אהובי בני צריך להתיישב היטב אם הוא לטובת השענקרס שרובם עניים כידוע ולא לטובת הנגידים המכוונים לש"ש. ואין בזה לבא על המחקר ע"י אסיפה ברבים כי ידוע פחד העשיר על העני ולכן נכון שב"ד של שלשה יעמדו היטב על המחקר ואם באמת יהי' לטובת השענקרס בודאי כופין להיחיד לקיים המנהג אבל אם יש מקום לספק מעושק ורמאות וקנאת איש מרעהו לא יוציאו האוראנדי מהמחזיקים עד הנה וזה אמת לאמתו ואל תשגיח ברבני העירות המצפצפים והמהגים רק לגלות גדלם שיודעים מסברת הב"ח ז"ל ויתר החיבורים אבל אין מבין תוך הדבר ואפילו גדולי דורנו ראיתי מכשול תח"י שכותבין בחפזון ואת אשר כתבתי כן הוא האמת לאמתו ואם כי אינו בפלפול של הבל ה' הטוב יצילנו מגבהות בתוה"ק ויעמידנו על האמת ואין להביא ראיה מדורות הראשונים שרוב נגידי הקהל היו צדיקים כאשר אבותינו ספרו לנו וגם הי' הבושה גדולה לפני ת"ח מנהיגי העיר אבל עתה בעוה"ר המנהיגים המה לא בגדר צדיקים וחוצפא יסגא בעקבות משיחא ובפרט בעוסקי באמונה לטובת הכלל הוא גדול בצדקתו מחבר העיר וגם כי חבר העיר אינו בקי בטוב מו"מ אבל הנגיד יודע בטוב טובת בני העיר ועושים תקנות סדום הכל לש"ש ולכן ראוי לחקור הרבה בזה וה' הטוב ישים שלום וינהלנו לארצנו במהרה דברי אביך דו"ש: