דברי חיים חלק א רמז

שגם חבירו יצטרך למכור בזול זה הוי רק גרמא בעלמא דלכ"ע מותר ולכן הי' נראה דלמכור בזול מותר אך מי יבוא אחרי המלך מהרמ"א ז"ל אשר כתב בתשו' סי' יו"ד בפירוש דלמכור בזול הרבה כ"ע מודי' דאסור הן אמת דדבריו ז"ל נפלאו מאד והב"א ז"ל מאריך בהבנת דבריו אך גם ברי"ו מביאו בס' ב"י ז"ל [סי' קנ"ו] כתב בהדיא דמותר להלוות ברבית בזול מעט ואין חבירו יכול לעכב משמע הא בהרבה בזול אסור הן אמת דשם ברמ"א ז"ל [בסי' קנ"ו סס"ה] שמעתיק דברי הרי"ו ז"ל בהג"ה חסר שם תיבות מעט בזול ולא כתב שם רק מותר להלוות בזול ואין חבירו יכול לעכב ואולי הוא ט"ס אך דבריו שבתשובה יעידו דט"ס ודילוג יש בהרמ"א ז"ל וצ"ל בזול מעט א"י לעכב אבל בזול הרבה אסור לכן גם בנ"ד אסור למכור כ"כ בזול

שנית נראה דאסור מטעם גזילה דהנה הא ודאי דהמנהג בין חוכרי האוראנדים דהפריץ המשכיר אין רשאי למכור בזול מכפי אשר ימכור האוראנדאר שלו דעל תנאי זה שכרו ממנו וכמה פעמים הי' טו"ת בין הפאסעסערס ובין האוראנדארס בהיותם שניהם ישראלים ודין פשוט שצריך הפאסעסר להשלים היזקו כי זה שכר ממנו שלא ימכור בפחות והנה לפ"ז אותם שוכרי האוראנדס בכפרים קנו זה מהאדון גם זכות הזה שלא ימכור בעיר בפחות ממה שהמה ימכרו בהכפרים וא"כ הגונב בעיר ומוכר בפחות גוזל ליהודים ושפיר הוי גזילה ממש דאשור ויותר מזה מבואר בש"ע בהג"ה [סי' קנ"ה סעי' כ"ב] שאם השר גזר על יהודים שבמקומו שיעשו עם היהודים שאינם תחת רשותו שיעקרו ממקומם ואם לא יגרשו כל היהודים שבעירו מחויבים היחידים לעקור דירתם ואח"כ ידונו עם הקהל וא"כ בנ"ד שהשר רוצה לגרש מאות נפשות וגם יש תקלה פן ח"ו יהא לפוקה לאנשי העיר כולם לכן בודאי מחוייבים היחידים היינו קצת השענקרס שעושין בהעלמה מחוייבים להניח ולסור מדרך הזה ואם לא ישמעו פן יכוו בגזל ועושק וגדולה צעקת לגימה והעושה שלום במרומיו יעשה שלום ויט לבבינו ליראתו ואהבתו באמת

וראיתי בפנים מאירות שמיחה מלמכור בפחות מהעיר והספר אינו לפני כעת. [אי"ה עיין בסי' הקדום]: סימן כ

אודות אשר נשאלתי לאשר שבקהלה אחת עד היום הי' האומנים לא מבני ישראל עושים מלאכתם בגד מצמר והמה קנו הצמר מבני ישראל שבתוך העיר ונותנים להם הבגד במחיר הצמר ומזה הי' פרנסת כמה ב"ב בעיר. ועתה קמו שני נגידים מתוך אחיהם ועשו קנוניא וערמה ועשו כתב עם כל האומני' שלא יקחו צמר משום אדם זולתם ובקנס גדול על העובר ועי"ז מטה ידי יתר הסוחרים כי אין קונה מהם דבר וגם חובות שיש להם מכבר המה כמעט נאבדים. והנה לאח"כ באו לערך ט"ו אומנים ועשו דין עם הנגידים הנ"ל ופטרו עצמם מחיוב שטר הנ"ל עפ"י ערכאות ורשות ביד ט"ו אומנים הנ"ל ליקח מכל מי שירצו באין מוחה אולם יתר האומנים מחזיקים כפי הכתב שלא ליקח צמר זולת מהנגידים הנ"ל ולזה צעקו שארי הבע"ב שבעיר כי למה יקפחו הנגידים חיותן אשר להם עד הנה ממו"מ הלזה. ועתה כי יחזיקו הנגידים בשטר הנ"ל וימנעו מחייתם וחובם מכבר נאבד ומהט"ו אומנים הקונים מכל אדם אינו מספיק לכל יושבי העיר לפרנסתם ולכן רוצים הבעה"ב שהשני נגידים הנ"ל יחזרו הדבר ליושנה שיהא מותר להאומן ליקח ממי שירצה והנגידים השיבו שהם עשו בשלהם ויעשו גם המה כרצונם ורשות ביד כל אדם לעשות ולסחור כאשר ימצא ידו ושאלו שני הצדדים עפ"י הדין אם מחוייבים הנגידים הנ"ל להחזיר הדבר ליושנה ושיפטרו העכו"ם מהחיוב ויאמרו להם בפה מלא קחו באשר תמצאו והנגידים אומרים שאדרבה רשות להחזיק הכתב שיהי' כל האומנים תחת ידם כפי הכתב שעשו האומנים עמהם כנ"ל

תשובה הנה כ"ת רצה לסייע ליושבי העיר נגד הנגידים דבזה קפחו פרנסתם וחיזק נפשו בדברי אבי אסף בפ' לא יחפור הובא בב"י סי' קנ"ו] ואמר שדבריו נראים יותר בש"ס ונפלאתי מאד איך ימלא לבב אנוש בדורינו לפתוח פה נגד גדולי רבותינו הראשונים הרי"ף ורש"י ותוס' ז"ל ואיך נערוב לבבינו להכריע כא' מהם הלא כמונו כאין נגדם והאיך נוכל לומר ששיטת א' מהם נראית יותר בש"ס וכי לא ראו עיניהם הכל אין בידינו רק לפלפל מדבריהם אדבריהם ולילך בתר המרובים אך לא להכריע מסברתינו סברת אחד מהם. והנה בזה הדין נדחית דעת אבי אסף כמעט מכל הראשוני' ומכל האחרונים וגם הב"י ז"ל כתב [שם] דלא קיי"ל כן ועיין בתשו' מ"ב [סי' כ"ז] והרמ"א ז"ל אינו מביא כלל דעתו בש"ע ואדרבה כתב להיפוך מדבריו וז"ל בסי' קנ"ו ס"ה ואפי' ישראל שעושה מלאכה אצל עכו"ם ורגיל בכך אסור לישראל אחר ליכנס שם ולהוזיל המלאכה ואם רוצה לעשותו גוערין בו מיהו אם עבר ועשה אין מוציאין מידו אלמא שרק לדין מערופיא פסק למחות בהחייט שהוזיל מלאכתו אצל מכירו של חבירו משמע בהדי' דלדידן שאין דנין מערופיא כמבואר בתשו' רש"ל ומ"ב בודאי מותר אפי' בכה"ג שמקפח פרנסתו לגמרי ומוזיל גבי' דזה הוי לשיטת הרמ"א ז"ל בתשו' [סי' י'] כברי היזיקא ואפ"ה פסק דלמאן דלא דנין מערופיא אין מוחין ולפ"ד אבי אסף בכה"ג מוחין בהחייט שבא להוזיל א"ו שגם הרמ"א מסכים להב"י בזה דאין הלכה בזה כאבא"ס אך כדי שלא יסתור דבריו שבד"מ [שם] ובתשובותיו שכ' שם בסי' יו"ד וז"ל היסוד הפשוט הראשון הוא בפ' לא יחפור אמר רב הונא האי בר מבואה דאוקים ריחייא ואתא בר מבואה חברי' וקא אוקים בהדי' דינא הוא דמעכב עליו דמשמע מדקאמר ואוקי בהדי' שעשה דבר זה בידיעתו ואפי' הכי יכול לעכב עליו א"כ הרי לפנינו כו' ואע"ג שהרי"ף והרא"ש פסקו דלא כר"ה דקם לי' כיחידאי מ"מ אומר אני שיש להתיישב בדבר שהרי במרדכי מייתי בשם אבי אסף וז"ל מבוי הסתום מכל צדדיו רק מצד אחד הוא פתוח לבנות בו ודר ראובן אצל סופו הסתום ובא שמעון לדור כנגד הצד הפתוח שאין עכו"ם יכול לכנוס למכור אם לא שיעבור על פתח שמעון דינא הוא דמעכב עליו כדר"ה עכ"ל א"כ משמע שהלכ' כוותי' דרב הונא מדמייתי ראי' מיני' אלא ע"כ צריכין אנו לחלק דבדבר דברי היזיקא כגון הכא גבי מבוי שבודאי יזיק לו כ"ע מודי דהלכ' כר"ה וא"כ בנ"ד נמי ברי היזיקא הוא עכ"ל נלע"ד ליישב והוא עפ"י מה שנבאר הסוגיא אשר יש בי' כמה קו' וז"ל הש"ס ב"ב (כ"א ב') אמר ר' הונא האי בר מבואה דאוקי ריחייא ואתא בר מבואה חברי' וקמוקי גבי' דינא הוא דמעכב עלוי' דא"ל קא פסקת לחיותי כו' א"ל רבינא לרבא לימא ר"ה דאמר כר"י דתנן ר"י אומר לא יחלק חנוני קליות ואגוזין לתינוקות מפני שמרגילן אצלו וחכמים מתירין. אפילו תימא רבנן ע"כ ל"פ רבנן עלי' דר"י התם אלא דא"ל אנא פלגינא אגוזי' את פליג שיסקי אבל הכא אפי' רבנן מודו דא"ל קא פסקת לחיותי ופירש"י וז"ל אבל הכא שזה העמיד תחלה והרגיל להשתכר בכך וזה בא לירד אצלו לאומנותו אומר לו פסקת לחיותאי עכ"ל מיתיבי עושה אדם חנות בצד חנותו של חבירו ומרחץ בצד מרחצו של חבירו ואינו יכול למחות בידו מפני שיכול לומר לו אתה עושה בתוך שלך ואני עושה בתוך שלי תנאי היא דתני' כופין בני מבואות זא"ז שלא להושיב ביניהן לא חייט ולא בורסקי ולא מלמדי תינוקות ולא אחד מבני בעלי אומניות ולשכנו אינו כופהו. רשב"ג אומר אף לשכנו כופהו אמר ר' הונא ברי' דר' יהושיע פשיטא לי בר מתא אבר מתא אחריתי מצי מעכב ואי שייך בכרגא דהכא לא מצי מעכב בר מבואה אבר מבואה דנפשי' לא מצי מעכב בעי ר"ה בדר"י בר מבואה אב"מ אחרינא מאי תיקו עכ"ל הגמ'. והנה קשה חדא אם לר"ה בדר"י קפוח חיותא לאו מילתא ולא עושה לו דבר בזה כמבואר בשיטה מקובצת ב"ב שם וז"ל י"ל שאין מעכב עליו ואע"ג דהא מפחית לי' לחיותי' מצי א"ל את מטי לך מה דפסקי לך מן שמיא ואנא מטו לי מה דפסקו לי מן שמיא א"כ בר מתא אחריני נמי לא יעכבי עלה דהא לא עביד לי' מידי ותו קשה דאם יהיב בכרגא דמלכא מותר במתא אבל בני אותו מבוי שהאומן בתוכו יכול למחות בו דמ"ש דאין בני העיר יכולין למחות בו ומ"ש בני מבוי דהאומן שרי בי' הא לדברי ר"ה בדר"י לא עביד לי' מידי תו קשה קו' הבית אפרים [סי' כ"ו] שמקשה כיון דטעם דברייתא שאמרו שזה אומר בשלי אני עושה משמע דבלא"ה הי' יכול למונעו דקיפוח מחייתו מילתא א"כ ממילא כ"ז הוא אליבא דר' יוסי [ב"ב דכ"ה ע"ב שם] דס"ל סברא זו אבל רבנן דלא ס"ל בשלי אני עושה ממילא לדידהו אסור ומה שתירץ הבית אפרים ז"ל שקפוח פרנסה אפי' לר"י אסור אליבא דר"ה א"כ קשה למה אמר התנא בברייתא הטעם להתיר חנות בצד חנות משום שאומר בשלי אני עושה הא אם קיפוח פרנסה לאו מילתא וכדר"ה בדר"י א"כ בלא"ה מותר בלאו האי טעמא דבשלו הוא עושה ואי ס"ל להתנא דברייתא כר"ה דקיפוח פרנסה מילתא א"כ גם אם בשלו עושה אסור. ולכן נלע"ד דהענין הוא כך דהנה מבואר בח"מ בש"ע [סי' קנ"ד סל"א ול"ב] ובכ"י [בר"ס קנ"ה בשם תשובת הרשב"א] בארוכה דעת הר"ש שמותר להוציא ולפתוח חלון למקום הפקר וחבירו הבא להזיקו בראי' אסור כיון שזכה כדין מותר שזכה מההפקר. אבל יוכל חבירו לבנות בשלו כנגדו משום דבזכה מהפקר לא זכה בחצרו של חבירו