דברי חיים חלק א רמו

משמע דמן הסברא הי' לאסור מפני שמקפח פרנסת החנוונים בהוזיל השער ולכן מתמה הגמ' מ"ט שרו רבנן ומתרץ כיון דרווח תרעי וא"כ לפ"ז בכה"ג דנ"ד דלא שייך רווח תרעי דאין שם ישראל כלל וא"כ בודאי לכ"ע אסור לפחות השער ע"כ דבריך. והנה באמת בפנים מאירות חלק א' רצה לדקדק כן אך מטעמא אחרינא אתי עלה דהוא מפרש דבזמנם הי' השער מחק המלכים ולכן מסברא אסור לשנות יעו"ש בדבריו אך באמת המעיין בדברי רש"י ז"ל יראה להדי' להיפוך דרש"י ז"ל פירש מ"ט דרבנן דנקט לישנא דזכור לטוב עכ"ל והנה מפורש להדיא דאגוף הדין דמתירין חכמים לפחות השער לק"מ ורק הקושי' מאי זל"ט איכא ומאי טוב עשה בעמיו ולזה מתרץ דמגיע תועלת שנפחתו אוצרי פירות את השער אבל באמת אפילו באינו רווח תרעי ליכא איסור רק שאינו שייך בו זכור לטוב דמאי טוב יגיע לנו מזה אבל בודאי שרשאי לפחות דא"א דאינו רשאי לפחות בלא רווח תרעי למה לא מפרש רש"י ז"ל כפשוטו דמתמה הגמ' מ"ט דרבנן דמתירין א"ו דזה לק"מ דמן הסברא מותר לכ"ע ורק הקו' על לשון זל"ט וק"ל. והנה באמת גם מדברי התוס' ב"ב מוכח דמותר לפחות השער דז"ל התוס' ד"ה תנאי הוא (ב"ב כ"א ע"ב) תימא לרשב"א דאמאי לא מייתי הברייתא דלעיל דממ"נ ר"י דאמר לא יחלק חנווני קליות ואגוזים לתינוקות פליג אהך ברייתא עכ"ל אלמא דזה דמחלקין לתינוקות ולא יפחת שער דומה לההוא בר מבואה דאוקי רחיא דא"א דחולקין לתינוקת ופיחתין השער הוי פיסוק חיותא טפי לק"מ קו' התוס' דהא לא מוכח מר"י דינא דר"ה וי"ל דגם ר"י מודה בבר מבואה דמותר ורק דהתם פיסק לחיותא טפי א"ו שס"ל להתוס' ז"ל שפחת השער ולחלק אגוזים ולוקים ריחי' כולו חד גוונא הוא ומאן דפליג בזה פליג בזה וא"כ לדינא דקיי"ל דלא כר"ה ומותר לאוקים ריחייא אצל שכינו א"כ גם שם לא קיי"ל כר"י דאסור ואפי' היכא דלא שייך רווח תרעי וזה פשוט אך לפי מה דמבואר בש"מ ב"ב דמתרץ קו' התוס' הנ"ל וס"ל דבאמת חילוק קליות הנ"ל גרע מבר מבואה ופסוק חיותא טפי וא"כ י"ל דהיכא דליכא רווחא באמת אסור אפי' לרבנן להוזיל השער אך באמת לפי דמבואר בסי' רכ"ח [סעי' כ"ח] סתם דמותר לחנווני להוזיל השער ואין בני השוק יכולין למחות משמע אפילו שלא יגיע מזה הפחת טובה לישראל נמי שרי מדסתם דבריו וגם בהדיא כתב ועיין לעיל סי' קנ"ו ורומז למ"ש בסי' קנ"ו [סס"ה] בהג"ה שם דמותר להוזיל הרבית ולכן גם בסי' קנ"ו מרמז עיין בסי' רכ"ח הרי דשניהם שוים דבכל ענין מותר לפחות השער אפי' שאינו מגיע מזה טובה לישראל וכללו של דבר כיון שבתוס' מבואר בהדי' דדמי להדדי פחת השער וחילוק קליות ובר מבואה ולהלכתא דקיי"ל כר"ה בדר"י דמותר לאוקים רחיים אצל רחיים כמ"כ מותר לפחות השער וגם ברש"י משמע כן כמ"ש וגם מש"מ ב"ב אין ראי' להיפוך דגם הוא י"ל דמודה לדינא דלדידן דקיי"ל כר"ה בדר"י הכל מותר רק שמתרץ קו' התוס' שלא הי' יכול לתרץ הגמ' תנאי היא [ור"ה ס"ל כמו] ר"י דהוי יכול לדחות דגם ר"י מודה שמותר בבר מבואה ורק דהתם גרע טפי מש"ה הביא המתרץ הברייתא דפליגי רשב"ג ורבנן [בהדי' בהכי] וא"כ השתא כיון שמצינו פלוגתא בזה לית לן לעייל בדוחקי ולומר דפחת השער הוי פיסוק חיותא טפי דמה"ת נדחק לומר כן כיון שכבר מצינו בלא"ה פלוגתא גבי רחיים א"כ י"ל דר"י ס"ל כרשב"ג שם אבל לדינא גם הש"מ ז"ל מודה לדברי התוס' ורש"י ז"ל שמותר לפחות שער ולכן אין בידינו לאסור דבר שמבואר ברש"י ותוס' ז"ל להיתר וגם הרמ"א ז"ל פסקו מי יבא להרהר אחריהם וכן בפמ"א אינו אוסר רק אם הוא מחק המלכות השער קבוע אבל אם אינו קבוע השער כמו במדינתינו עתה גם הוא ז"ל מודה שאין מוחין בהבא ליפחת השער ובפרט שמהרשד"מ ז"ל [בח' חו"מ סי' ת"ז] כתב אפי' לענין בני מתא אחריתי דבזה"ז שיש עכו"ם ומוכרין כרצונם גם לישראל מותר וכי בשביל שהוא ישראל יגרע יעו"ש והביאו הב"א ז"ל [בחח"מ סי' כ"ז] א"כ בנ"ד נמי כיון שהוא בא מכח עכו"ם והעכו"ם יכול למזוג לעצמו כפי שירצה וכי בשביל שהוא ישראל יגרע ח"ו ולכן המנהג כן שאין מוחין בהבא לפחות השער וכ"כ הב"א ז"ל להדי' וכן הוא הלכה וקבע בה מסמרות ומינה לא תזוע [א"ה עיין בסי' שאח"ז]: סימן יט

שאלה בעיר א' שהאוראנדי שייך להשר וקמו איזה אנשים ופרקו מעליהם עול האוראנדי ומוזגים משקה בהעלמה בזול הרבה ועי"ז יקצף השר מאוד ורוצה לגרש כל היהודים היושבים בהכפרים תחת ממשלתו אם יש למחות ביד השענקרס מהעיר המעלימים

תשובה מכתבו הגיעני ואם כי למשא כבד יכבד עלי לעיין בשו"ת בד"מ הצריך עיון רב בימים האלה הקדושים ורעיוני נבוכו בהרבה ענינים בעסק הטחינה לפסח ובדרשה דריש פרקא ובשאלות הנצרכים לימי חג הקדוש הבע"ל ועוד כהנה טרדות רבות עכ"ז שמתי אל לבי להשיב מפני הכבוד ולשוועת העשוקים והנה באתי בקצרה. מעכ"ת הוכיח זה מדברי הרי"ף והרא"ש ז"ל [שלהי הזהב] שהביאו הך דאת פלגת אגוזים כו' וקשה הא אליבא דר"ה בדר"י [בב"ב דף כ"א ע"ב] דקיי"ל כוותי' ל"צ להך תירוצא ולזה הוכיח מעכ"ת לחלק דשם גבי חילוק קליות מיקרי פסקי חיותא טפי ולכן לכ"ע הי' אסור לולא התירוץ דאנא פליגא אגוזים פליג את שיסקי ומש"ה הביא הגמ' תירוצא אליבא דכ"ע והנה לפלא בעיני דא"כ איך יפרנס סוגי' דב"ב [הנ"ל] דקאמר לימא ר"ה כר' יודא והלא אדרבה ה"ל להקשות דר"ה דלא כמאן דגבי חילוק קליות הוי פיסקי חיותא ממש ומש"ה אסר ר"י אבל גבי בר מבואה גם ר"י מודה שמותר כיון שאכתי לא ידעינן הך תירוצא דאת פליג והנה אפשר לומר כוונת מעכ"ת דהגמ' דאמר לימא ר"ה כר"י היינו דכרבנן ודאי לא אתי' דכיון דאפי' בחילוק קליות מתירין מכ"ש גבי בר מבואה אך ר"י יוכל לסבור דגם במבוי אסור כר"ה אך באמת פשטא לישנא דש"ס משמע דדמי לדר"ה ממש אך באמת כבר נאמרו בזה תירוצים הרבה ויעוין בב"א בתשו' דחניות [סי' כ"ז] וגם אני בעניי כבר אמרתי להאריך בזה כאשר אתי בכתובי' בתשו' אחת ואין הפנאי להעתיק וכעת נ"ל פשוט דהנה ידוע דר"ה ס"ל [שם] בר מבואה אבר מבואה מעכב ואותבי' דעושה אדם חנות בצד חנותו של חבירו ואינו יכול למחות מפני שיכול לומר אתה עושה בתוך שלך ואני עושה בתוך שלי עד (בפלוגתא) [תנאי היא] דרבנן ס"ל דלשכינו אינו כופהו בר מבוי שכינו אינו יכול לעכב ורשב"ג ס"ל דגם לשכינו מעכב ור"ה בדר"י ס"ל דאחברי' לא מצי לעכב יעו"ש והנה לכאורה זה דאתה עושה בתוך שלך ואני בתוך שלי זה סברת ר' יוסי גבי הרחקת נזקי שכנים [בב"ב דף כ"ה ע"ב] אבל חכמים ס"ל דצריך להרחיק אפי' עושה בתוך שלו וא"כ לכאורה תלוי הדבר בפלוגתא דחכמים ור' יוסי ואנן קיי"ל כר' יוסי דכן פסק שמואל [שם] ולמה לא קאמר הש"ס דהתנאים המה ר' יוסי ורבנן וגם וכי יחלוק ר"ה אשמואל דס"ל דהלכתא כר"י וכבר האריך זה בב"א [בסי' כ"ו] אולם לדעתי מבואר הדבר בנ"י בריש לא יחפור ובב"י [סי' קנ"ה] בשם ת' הרשב"א דאין יכול לשעבד קרקעות חבירו ורק היכי שהתחיל בהיתר חבירו הבא להזיקו צריך להרחיק לרבנן אם ההיזק הוא ממילא ולר"י היכי דהיזק הוא מגירי דילי' אך דבר שיש לזה רשות לעשות ולזה רשות לעשות ונהגין לעשות הדבר הזה במבוי לא זכה חבירו העושה בתחלה הדבר ההוא שחבירו יצטרך להרחיק דהוי כחצר השותפים יעו"ש היטב בסמ"ע סי' קנ"ד [ס"ק ל"ח] א"כ אחד שעושה לו חנות במבוי אין בכחו לשעבד קרקע חבירו שלא להיות בו חנות וכ"א עושה בשלו ואי שיגיע היזק שהקונים לא יבואו לחבירו כמו עד עתה זה לא מקרי מזיק ממש ולא יוכל לשעבד קרקע חבירו שלא לעשות בו חנות אפי' אליבא דרבנן דאינו מזיקו ע"י עשייתו הגה שלא יוכל למכרו כמו בראשונה זה בא ממילא ובכה"ג גם רבנן מודו (כמבואר בנ"י) דאינו יכול למחות בו מלעשות בקרקעו מה שירצה וכי מי נתן לו רשות בזה שעשה חנות מקודם לשעבד קרקע של חבירו שגם בו מקום לעשות חנות ולכן לכ"ע מותר ורק ר"ה ס"ל דאסור דפסקי לי' לחיותי' כפירש"י ז"ל כיון שעשה בתחלה והרגיל קונים הוי כמו שזכה בהמסחר הלז וחצרו זכה לו ואפי' לר"י אסור דהוי גירי דילי' ממש שהוא החזיק במסחר או באומנות ההוא והוי חבירו מזיקו ממש והוי כמו דזכה בחלון בר"ה ההפקר דהוא הרגיל האומנות הזה למבוי ואין לחבירו חלק באומנות הזה ולכן הוי מזיקו ממש ואסור לכ"ע ולכן שפיר [דתני הכא בהך ברייתא] דזה עושה בתוך שלו אליבא דכ"ע אפי' לת"ק דר"י בכה"ג דלהך ברייתא לא ס"ל הך סברא דפסקא לחיותי' היינו אומנתו וא"כ אדרבה אין בידו לשעבד קרקעות חבירו שלא יעשה בה מה שירצה והנה בתחלה רצה הגמ' לומר דר"ה דלא כחכמים דחילוק קליות דמה בחילוק קליות שעושה מעשה וגירי דילי' שנותן להתינוקות קליות ואפ"ה מתירין חכמים מכ"ש באינו עושה רק בקרקעו לא להקונים ורק הקונים ממילא יבואו אצלו בכה"ג ודאי מותר לרבנן ומתרץ שאני התם דלא הוי היזק כלל דיוכל לומר פלג אתה שיסקי. והנה זה התירוץ צ"ל גם לדידן דפסקינן דבר מבואה מותר משום דהתם הטעם דעושה בשלו וההיזק מגיעו ממילא אבל ליטול הקונים מחבירו בעד שמרגילן לבא אליו הוי מעשה ולכ"ע אסור ולזה מתרץ דזה אינו היזק כלל דמצי א"ל אנת פליג כו' וא"כ אין מזה ראי' כלל לומר היכי דאינו עושה מעשה רק שממילא נמשך היזק