דברי חיים חלק א רמה

של העדים אשר כתבו ששמעון מכר שדה זו לראובן [להיות מוכח מזה דשל] שמעון הוא דזה ליתא כלל דכן מבואר בהדי' בב"ב (מ"א ב') וז"ל ההוא גברא דדר בקשתא בעיליתא ארבע שני אתא מרא דביתא אשכחי' א"ל מאי בעית בההוא ביתא א"ל מפלניא זבינתא דזבנה מינך אתא לקמי' דר"ח א"ל אי אית לך סהדי דדר בהו איהו דזבנת מיני' ואפי' חד יומא אוקימנא לה בידך ואי לא לא עכל"ה אלמא צריך דוקא להביא ראי' שדר בו המוכר ושטר לא מהני מידי וכן מבואר בהדי' בח"מ סי' קמ"ד ס"א וז"ל וכן אם טוענים שלקחו שדה זו מפ' ועשה להם המוכר שטר מכר כיון שעברו ג' שנים עלתה להם חזקה עכ"ל ובסמ"ע שם ס"ק ב' וז"ל מיהו צריך להיות ידוע שדר בה אותו פ' יום אחד עכ"ל הרי בהדיא דלא מהני השטר של מאן דהוא בלא שדר בו עכ"פ יום אחד והלוקח החזיק ג' שנים וא"ל למאן דס"ל אכולי מילתא מסהדי [כמבואר באהע"ז סי' ג' סעי' ב' ובח"מ סי' מ"ט ובמפורשים שם בארוכה] למה לא אמרינן דהעדים דקדקו היטב שהשדה של זה המוכר שהעידו עליו דזה אין קו' כלל בשלמא גבי יב"ש הכהן דצריכין העדים להכיר הלוה [כמבואר שם בח"מ סי' מ"ט] אז שפיר מפלגי אי אכולה מילתא מסהדי או לא כיון שמכירין וכותבין מה שיודעין י"ל דאכולא מילתא מסהדי אבל במוכר ללוקח. וכי צריכים העדים לידע שזה השדה שלו זה אינו מבורר כלל בשום מקום בתלמוד ופוסקי' אדרבה איפכא אמרינן בא"נ [דף ע"ב ע"ב] גבי גזלן דניתן לכתוב מטעם דניחא לי' דליקו בהימנותי' ויהי' המקח מקח לאחר שיקחנו א"כ הרי דעדים יכולים לכתוב שטר מכירה אפי' אם ידוע להם שאינו שלו ובפרט במקום שאינם יודעים בודאי רשאים לכתוב שזה מוכר שדה שלו א"כ בודאי בכה"ג לא אמרי' אכולה מילתא מסהדי ובפרט שהוא כמעט רחוק במציאות שידעו שלא מכר השדה לאחר או שיש איזה ערעור עליו ולכן לא שייך לומר בכה"ג אכולא מילתא מסהדי ובזה לא יקשה על הר"נ ז"ל [בפ"ב דכתובות בסוגי' דמעלין משטרות ליוחסין] שמביא דהרשב"א ס"ל דבלישני דסהדותא מהני פלוני כהן לוה מפ' מנה ובתשו' אלף קנ"ו כתב הרשב"א ז"ל וז"ל ואם מפני שחתמו עליו עדים אין בכך כלום דעדים לא אכולא מילתא קמסהדי וכדתנן העורר על השדה והוא חתום עליו בעד איבד את זכותו אלמא משום דהוא עצמו חתום עליו איבד את זכותו הא משום חתימת עדים דעלמא לא איבד את זכותו משום דקיי"ל דעדים לאו אכולא מילתא קמסהדי עכ"ל אלמא דאפי' בלישנא דסהדי לאו אכולא מילתא מסהדי וכאשר הקשה מעכ"ת ובזה מחכ"ת נקטא לי' לדבר ולהטיח נגד רבינו הב"י ז"ל ואשתמיטתי' מיני' דמר דהן הן דברי הר"ן ז"ל בכתובות [בפ"ב הנ"ל] ומי לנו בקי בדברי הרשב"א יותר מהר"ן ז"ל כידוע לבקי בספריהם ולכן בודאי האמת שהרשב"א ז"ל פסק דבלישנא דסהדותא מעלין לכ"ע ליוחסין ורק בממון כהאי דאין על העדים לדקדק כ"ע מודים דלאו אכ"מ מסהדי ולשון דקיי"ל דכ' הרשב"א לאו דוקא דבזה כ"ע מודים דלאו אכ"מ מסהדי ולכן בנ"ד כיון דאין עדים בדבר ודברי הפשרנים שכתבו שיתן ר' בצלאל הפלאטץ מזה אין ראי' כלל שהם לא כתבו רק כפי מה שאמר להם ר' בצלאל והוי ממש כמו עדים שהעידו שראובן מכר לשמעון יוכל לוי לערער שהקרקע הוא שלו וצריך דוקא שני חזקה או עדים ברורים ולא מהני עדות של שטר המכירה מראובן דבכה"ג אין לספק כלל דכ"ע ס"ל לאו אכ"מ מסהדי ומה שמבואר בתשו' הרשב"א ז"ל [שם] מהא דעשאו סי' לאחר לאו לדיוקא הביא ראי' זו דא"כ איך יפרנס ר"ח את המתני' אכולא מילתא א"ו לאו לדייק מזה אתי הרשב"א כאשר הבין מעכ"ת רק לאמת הדין בנ"ד כתב כן דבעדים בודאי לא מהני וזה ברור ולא יחלוק ע"ז רק החולק על האמת וא"כ כיון דליכא כאן עדים והשתמשות שהשתמשו בו אין ראי' כלל דהרי גם זולתם השתמשו רק דלפי הנראה ממרוצת לשון השאלה דלא השתמשו רק מה שדרך שעושין במקום פנוי רחבה שאחורי בתים והוא כעין רה"ר והפקר ובזה לא הוי חזקה כמבואר בת' אלשיך סי'.. וא"כ לא הוי חזקה לשום אחד מהן והוי לכאורה להיות דיני' כל דאלים גבר כמבואר בש"ס [ובש"ע סי' קל"ט] וכן מבואר בת' הריב"ש מביאו הרמ"א סי' קל"ח [סעי' א'] דרק משום שהי' נשען הגג על שני כותלי ביתם לזה פוסק הריב"ש והרמ"א ז"ל דהוי שניהם מוחזקי' ויחלוקו אבל משום תשמיש לחוד לא הוו. מוחזקים ודינו כדא"ג אך בריב"ש סי' תל"ד כתב וז"ל אם שניהם משתמשין בגג יחד ומוחזקין כגון שכ"א מהם יש פתח מביתו לכנוס לגג או בדרך אחרת נכנסין ויוצאין בו ומשתמשין בו התשמיש שאדם רגיל להשתמש בגגו הדבר ידוע שהוא לשניהם אחר שאין לאחד ראי' לא בעדים ולא בשטר יותר מן האחר עכ"ל אלמא משמע דמשום שימוש לחוד נמי היו כאלו שניהם מוחזקים בו לומר יחלוקו והגם שכתבנו דאותו השימוש ששימשו בהפלאטץ לא מהני למיקרי חזקה היינו לענין שיהי' ראי' שהוא שלהם אבל מ"מ אין לומר כדא"ג ולהוציא מא' מהם מחזקה שעכ"פ השתמש בו אין בידינו בלא ראי' להוציא מחזקה זו ולהפקירו ולומר כדא"ג ומה גם בנ"ד שכבר נפסק הדין שיחלוקו והחזיקו בתורת חלוטין לשותפות ודאי אין לחדש ולומר כדא"ג דהוי כמו התפיסו ב"ד שלא כדין שוב לא אמרינן כדא"ג [כמבואר שם סי' קל"ט] ויחלוקו אולם לפ"ז כיון דדינא כאלו שניהם החזיקו בו וכ"א אומר כולה שלי דדינו דיחלוקו י"ל דמ"מ יוכל לפתוח פתח לתוך חלק שותפות בלבד שלא יזיקנו בראי' לחלונו דהנה מבואר הדין [בסי' קל"ח סעי' ג'] דזה נוטל ע"מ שידו מגעת והשאר חולקין והנה נחזי אנן הנה כ"א מהם צועק המקום פנוי שלי ובודאי מותר לעשות פתח בביתו כרצונו כמו שיתבאר לפנינו וגם אין לחבירו להשתמש בהפלאטץ רק לו לבדו ניתנה הארץ וא"כ בזה שמחזיק בידו היינו לעשות בביתו הפתח זאת הוא מוחזק בידו זה הוא ודאי שלו והשאר היינו הפלאטץ לשימוש יחלוקו ולפי מה דמבואר בסמ"ע (סי' קנ"ד וז"ל בס"ק ל"א) [סי' קנ"ג ס"ק ל"ב וז"ל] מיהו בסי' קנ"ד ס"ס ז' גבי פתיחת חלון אחר שכ' הפלוגתא כתב וז"ל ועיין לעיל סי' קנ"ה סעיף ל"ה עכ"ל נראה קצת דגם שם דעתו נוטה להכריע דא"צ ג"ש והיינו טעמא כיון דפתח בשלו אלא שנהנה מאויר חצרו הבא ממילא מש"ה מקרי חבירו הבא לבנות נגדו ולסתמו קצת מוציא ממנו עכ"ל אלמא דזה הוי כמוחזק בו לעשות חלון מביתו ומספק אין מוציאין ממנו א"כ בודאי בכה"ג לא מוציאין ממנו כח זה לעשות פתח או חלון משום ספק ורק הפלאטץ יחלוקו וז"ב לפע"ד. וא"כ לפע"ד בודאי שמותר לעשות [פתח] מביתו נגד הפלאטץ לילך בצד החלק שלו ולא יוכל חבירו מספק למחות בו ואך באופן שמבואר בש"ע שלא יזיק בהיזק ראוי לחלון של חבירו כמבואר בסעיף ג' סי' קנ"ד ומ"ש מעכ"ת בשביל הקול יוכל למחות זה לא נסתפק אדם מעולם בכה"ג ששכן א' יוכל למחות בחבירו שאינו בחצר אחד ולא במבוי רק שכן שיוכל לומר איני יכול לישן וכן נוהגין בכל ישראל שבונה בית בצד בית חבירו ועושה כמה פתחים ברשותו ושכנו אינו כופהו לומר שמרבה עליו דיורים ועי"ז אינו יכול לישן וזה השכן אשר החלונות המה לפלאטץ הפנוי לפ"ד ר"י המה נתונים לו במתנה או במכירה הראות האור אך אין לו חלק בגוף הקרקע ולכן בודאי אינו יכול לומר איני יכול לישן וז"ב כנלע"ד אם יסכים עמי מעכ"ת. ומה שביקש מעכ"ת להוודע אם יש באחרונים שמדברי' מזה הנה הנם כתובי' בס' הפלאה כתובות ובס' עצי ארזים אך שבאמת אני תמה לומר זה בכוונת הש"ס ולאו אכ"מ מסהדי והוי מפ"כ לפע"ד זה דוחק מאד ומה גם דלא ברור אהך מילתא לפסול ליוחסין עדות מפ"כ ולפי הנראה מדברי קרית ספר מהמבי"ט ז"ל דא"צ עדות כמו בד"מ יעו"ש בב"ב וצ"ע וגם מ"ש לחלק דסגי במה שיודע שחבירו אינו כהן אתפלא דלמה ידקדק אזה ולא ידקדק אגוף הדבר אם הוא כהן ואם נימא דדי בזה לחוד ולא הוי עדות מעלי' א"כ זה כעין דברי הש"ך וח"מ ז"ל [שם בא"ה סי' ג' הנ"ל] ובאמת הרבה פלפלתי בזה בתשו' אך לדעתי הוא למותר כי אין בידינו חסרי השכל בעוה"ר להכריע בדבר שנחלקו הראשונים ואחרונים ודבר שהם לא הכריעו בהכרעה מוחלטת עלינו לפסוק כדין ספיקא דדינא ואם כי חכמי' שלפנינו המציאו להכריע אני בעניי לא כן אנכי עמדי כי לכל קו' יש תירוץ ודרכי רק לראות בתר רוב דיעות ולהקל בדרבנן אך הפלפול להכריע לדינא הוא למותר ובפרט שאינו נוגע כלל לנ"ד כאשר כתבתי ולכן קצרתי. ובנידון המינקת אין הפנאי עמדי כעת אך לפע"ד שפתי ברור מללו בעזהי"ת ובפרט כי אין נ"מ לדינא: סימן יח שוי"ר לכבוד הרב המאה"ג וכו' מ' דוב בעריש פרענקיל נ"י האבד"ק קנעהניטש

שאלה אם מותר לאחד היושב בכפר תחת שר אוראנדי ורוצה לפחות השער מי"ש נגד שכניו היושבים בסביבותיו והמה משלמים הרבה בעד האוראנדי שלהם וזה היושב בכפר קטן משלם דמי אורנדי בזול ולכן השכנים המשלמים סך רב דמי אוראנדי מוחים בהיושב בכפר הקטן מלמכור בזול כי פוסק חיותם לגמרי והוא משיב כל אחד עושה בשלו מה שירצה

תשובה ראיתי מה שהחלטת לאסור למכור בזול ודייקת מדברי הגמ' שלהי הזהב דאי' במשנה ר' יודא אומר לא יפחות השער וחכ"א זכור לטוב ופריך בגמ' מ"ט דרבנן ומתרץ כיון דרווח תרעי ע"כ בגמ' ודקדקת מדפריך הגמ' בפשיטות מ"ט דרבנן