דברי חיים חלק א רלג

עליו שם פרוע אפילו שעה א' ובע"כ שאם מקבל עליו שישאר השטר בתוקפו היינו שיהי' המעות מתנה תיכף מעת (מתנתם) [נתינתם] וכיון שכן לא עביד מידי בעת שמוסר השטר ליד המלוה ואי משום שבאם לא הי' נותן השטר לידו היו המעות נחשבין לפרעון זה לא מחשב בגוף הדבר של השלישית שהרי במעות ראשונות לא עשה שום מעשה משא"כ בנ"ד הגם שקיבל ע"ע שבאם ימסרו הקאמפרמיס ליד שכנגדו הוא מתחייב א"ע במה שיתבענו מ"מ מיקרי שפיר גורם שהרי אלולי שמסרו הקאמפרמיס לא הי' מחויב והם גרמו לו שישתעבדו נכסיו ושמחייב משעה שמסרו השטר עליו וא"כ באותו שעה שמסרו הקאמפרמיס גורם ההיזק

עוד יש לנו לחקור באם הי' הדין נותן שחייבים לשלם אם הדיין אשר ישנו פה חייב לשלם גם בעד חבירו או לא. כי הנה בחה"מ סי' ת"י סל"ז מבואר דשנים שהזיקו ביחד וברח האחד אינו גובה חלקו מהאחר וי"א דגובה וא"כ לכאורה גבי נ"ד תלי' בפלוגתא זו. אמנם נ"ל דבנ"ד לכ"ע פטור דהא בסי' כ"ה מבואר גבי טעה הדיין באופן שצריך לשלם דאם הי' ג' ושנים מחייבים וא' מזכה דפטורים הם מחלקו של הג' ולכאורה קשה דאמאי לא ישלמו חלק הג' ומ"ש מאין לו לשלם ואדרבה לפי מה דמבואר ביש"ש ב"ק [דיותר חייב] היכא דפטור חבירו מדינא מהיכא דחייב רק שברח או שאין לו דאף לר"נ דס"ל [בב"ק נ"ג א'] דהיכא דליכא לאשתלומי מהאי משתלים מהאי מ"מ היכא דחייב אלא שברח פטור חבירו וא"כ ליש מחייב בברח מכש"כ היכא דפטור מדינא חייב חבירו לשלם עבורו וראיתי בקצה"ח ז"ל שהקשה כן בסי' (פ"ה) [כ"ה] והניח בצ"ע. אך לאחר העיון היטב י"ל דהא אמרינן בגמ' [ב"ק נ"ג א'] אליבי' דר"נ תרי לישני או דהאי כולו הזיקו קעביד והאי כו' או דהאי פלגא כו' והאי כו' רק דבעל הבור משלם משום דתוראי בבור אשתכח וכתבו התוס' דהלכה כלישנא דהאי כולו הזיקא כו' ומהרש"ל ז"ל ביש"ש האריך להקשות על דבריהם מהא דאמר ר"א [לעיל דף י"ג ע"א] שלמים שהזיקו אינו גובה מבשרן כנגד אימורין ואוקימנ' כר"נ ולהאי לישנא דהאי כולו הזיקא כו' הו"ל לגבית מבשרן נגד אימורין דהא כולו הזיקא קעביד וגם למה חייב בעל הבור אם נפל מקול הכריי' [שם דף נ"ג] דבשלמא בשור שדחף חבירו לבור מחייב ר"נ לבעל הבור לשלם ג' חלקים משום דבאמת בעל (הבור) [השור] הי' חייב חצי נזק רק דאמר שותפתאי מה אהני מש"ה משלם בעל הבור אבל גבי כורה דפטור מדינא משום דגרמא בעלמא הוא למה ישלם בעל הבור עבורו ומנ"ל להש"ס לומר דלר"נ חייב אלא וודאי סתמא דסוגי' אזלי כהאי לישנא דהאי פלגא הזיקא כו'. וא"כ שפיר הוי לבעל הבור להפטר מחלק הד' של בעל השור התם ואפ"ה משלם משום דתורא בבירא אשתכח מש"ה דייקו שפיר בש"ס דה"ה בנפל לפניו מקול הכריי' נמי מחויב מהאי טעמא לר"נ וכיון דסתמא דסוגיא אזלי כהאי לישנא כן הלכה ודלא כהת' אלו תורף דברי מהרש"ל ז"ל. ולי נראה ליישב כ"ז דהצעת סברות הנך לישנא כך הם די"ל דכל א' עשה כל ההיזק דאף בלא חבירו הי' מזיק רק כיון שחבירו חייב שוב ממילא לא הזיקו בכולו דהא השני ג"כ יצטרף לשלם להניזק [ואטו] ישתכר להניזק ומש"ה שפיר משלם בעל התם רק רביע דכיון דעביד כולו הזיקא דינו כח"נ אך הרי כל ההיזק אינו מצידו רק החצי שהרי בעל הבור ג"כ משלם להניזק א"כ לא הזיקו רק חציו וכיון דתם ח"נ הוא דמשלם אין דינו לשלם רק חצי חציו דהיינו רביע שהוא חצי הזיקו. או שיש לפני לומר דכ"א לא עביד מידי בלתי חבירו המסייע וא"כ רק פלגא הזיקא קעביד אך רק בשור אפשר לומר כן שלא עשה כל ההיזק דאם לא הי' כאן בור לא הי' עושה לו כלום שלא הי' מזיקו כלל בדחיפה בלתי הבור אבל הבור הרי מוכן להזיק כי יפול הנופל בו וניהו דהנפילה הי' מאונס הדחיפה (מ"ה) [מ"מ] הרי בשור שוטה ג"כ אלולי שהי' שוטה לא הי' נופל בבור ואפ"ה חייב מפני שאם לא הבור לא הי' ניזוק הכ"נ אלולי הבור לא הי' מזיקו בדחיפה וא"כ גרם הבור כל ההיזק רק צריכים אנו לומר שמטעם אחר לא עביד רק פלגא הזיקא דהיינו שהחלק שמשלם בעל השור באותו החלק לא הוזק מבעל הבור שהרי יגבנו מבעל השור אבל מה שפטור בעל השור שפיר בעל הבור עביד כולי'. וזה יש להעמיס בדברי תוס' שם בסוגי' א"כ לק"מ קושי' המהרש"ל דכ"א כולו הזיקא קעביד להאי לישנא דס"ל הכי רק דמש"ה אינו משלם רק החצי שלא ישתכר הניזק שהרי משתלם חלק הב' מבעל השור. וא"כ אף היכא (דלא) [דהא'] פטור מדינא דין הוא שישלם הב' עבור חלקו ג"כ כיון דכולו הזיקא קעביד איהו ושפיר הוכיחו בש"ס מר"נ דר"נ מחייב בנפל לפניו מקול הכריי' ומשלמים נמי לק"מ דבשלמא גבי שור שדחף חבירו יש פנים לומר דכ"א כולו הזיקא קעביד גם לגבי שור י"ל שהוא עשה כל ההיזק במה שדחפו לבור. אבל בשלמים דאימורין ובשר חד גופא נינהו אין מציאות כלל לומר דכ"א כולו הזיקא קעביד ומש"ה אינו גובה מבשרו כנגד אימורין ומיושבין כל קושי' מהרש"ל וא"כ למש"כ דאין משלם בעד חבירו רק היכא דבאמת איהו עביד כולו הזיקא ורק במקום שחבירו משלם פטור היא שכבר נשתלם הניזק ובמקום שאין חבירו משלם חייב איהו לשלם דקעביד כולי הזיקא אבל היכא דלא עביד כולי הזיקא הגם שחבירו אינו משלם פטור איהו כמו דלא גבי' מבשר כנגד אימורין כנ"ל ומש"ה בדיינים דלא עביד א' כולו ההיזק שהרי ע"י לבדו לא הי' נפסק הדין וא"כ היכא דאחד פטור מדינא או שאין לו אין חבירו משלם בעדו ומתורץ קושי' הקצה"ח וא"כ לפ"ז בנ"ד נמי פטור בעד חלק חבירו דלא עביד רק פלגא ואין מציאות כלל לומר דעביד כולו. ועפי"ז ישבתי דברי הטור בח"מ סי' ל"ח [שכתב] בשם ר"ח עדים שאמרו שקר העדנו ל"מ דאין משלמים וכו' אלא אפי' העדות וכו' מתקיימת דכיון שהגיד כו' וכבר תמהו ע"ז דגמרא ערוכה הוא במכות באומר שקר העדתי דכיון שהגיד כו' ולמה כ' בשם ר"ח ועוד למה לא ישלמו [עיין שם בב"י וד"מ] ולדברינו א"ש עפ"י מה שכ' הב"ח סי' הנ"ל דאם אמרו הוזמנו בב"ד פלוני ואמת העדנו שנאמן לבטל עדותן דהזמה מילתא אחריתא הוא יעו"ש ורשעים נמי אינם שהרי אומרין אמת העדנו אבל אינם נאמנים לומר שקר העדנו והוזמנו דמשווי נפשיהו רשיעי [ולא נתבטל כלל עדות הראשונה] ולכאורה קשה דנימא פלגינן דיבורא ונאמנים שהוזמו אבל לא ששקר העידו אז [וממילא יתבטל עכ"פ העדות כמש"כ הב"ח] אך הנה ידוע דעת הראב"ד [הובא ברא"ש מכות דף ז' ע"א ד"ה אילעי וטוביא] דלא אמרינן פלגינן דיבורא רק גבי בעל דבר שאינו בגדר עד פס ול שנאמר עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה אבל היכא שהוא בגדר עד פסול לא פלגינן דיבורא אלא אמרינן עדות שבטלה מקצתה כו' והנה באומרים עדות שקר העדנו והוזמו יש בזה שני פנים שמה שמעיד ע"ע ששקר העיד (והוזם) [דע"ז] י"ל פלגינן דיבורא (וא"כ) הוא בע"ד שהרי בזה הוא בא לחייב א"ע שבאם הוציאו ממון עפ"י עדותן וא"א למיהדר הרי הוא חייב לשלם מדד"ג וא"כ הוא בע"ד ושייך שוב לומר פלגינן דיבורא דהיינו שנאמן לומר שהוזם אבל לא ששקר העיד דכיון שהגיד שוב אינו כו' אבל במה שאומר שגם חבירו שקר העיד והרי כיון שנצטרף עמו בע"כ שאמר מתחלה שגם חבירו מעיד אמת שאל"כ אסור לו להצטרף עמו ומשוה נפשו רשע אם נצטרף עמו והוי חוזר ומגיד. גם באם הי' הוא מעיד אמת וא"כ מה שאומר עתה שגם חבירו שקר העיד והוזם זה מיקרי עדות פסולה שהרי לענין עדות חבירו לא מיקרי הוא בע"ד לפי מה שכתבנו למעלה שגם באי אפשר למיהדר פטור הוא מחלק חבירו כשאי אפשר להשתלם מחבירו ולכן אי אפשר לומר בזה פלגינן דיבורא באומר עדות שקר העדנו והוזמו [ונתבטל ממילא גם על מה שאומרים והוזמו] ואינן נאמנים כלל לבטל עדותן הראשונה אך באם היינו אומרין שכל אחד צריך לשלם גם בעד חבירו היכא דהוציאו ממון ע"י ואין לחבירו לשלם אז הי' עליו תורת בע"ד גם במה שאומר שחבירו שקר העיד והוזם שהרי הוא צריך לשלם גם חלק חבירו באם כבר הי' מוציאין ממון עפ"י ואי אפשר למיהדר ואין לחבירו לשלם וא"כ כשאומרין שקר העדנו והוזמנו הוי פלגינן דיבורייהו היכא דלא הוציאו עדיין ממון או דאפשר למיהדר והיו נאמנים לומר שהוזמו כדי שתתבטל עדותן דהזמה מילתא אחריתא הוא ואין בזה חוזר ומגיד (ועדותן מתבטלת מ"מ אף שאמת העידו מחמת הזמה כפי דברי הב"ח) ולא הי' נאמנים ששקר העידו [דעל זה הוי כמו בע"ד] וכשמחשב בע"ד שוב פלגינן דיבורא שאין אדם משים עצמו רשע וזה יש להעמיס בדברי הטור ז"ל שמתחלה כתב לחלק בין אומרים העדנו והוזמנו שאין משלמין עפ"י עצמן ובין אומרין הוזמנו וחייבנו ממון שמשלמין עפ"י עצמן וכ' אח"כ אבל [אם] אומרין עדות שקר העדנו כו' ר"ל שעד הנה דברנו באומרים הוזמנו ואמת העדנו ואפ"ה באומרין וחייבנו ממון משלמין עפ"י עצמן מטעם גזה"כ (וכמש"כ הב"ח וכן מוכח בחי' הרמב"ן למכות) אבל באם אומרים שקר העדנו והוזמנו לא מבעי' שאין משלמין עפ"י עצמן פי' דאס היינו אומרי' שמשלמין עפ"י עצמן הי' מקום לומר דמיחשבו בע"ד וכמש"כ למעלה דאם אחד משלם גם בעד חבירו כשאין לו שייך לומר פלגינן דיבורא להאמין להם שהוזמו לבטל עדותן ושלא נאמינו ששקר העידו אך כיון דבאמת אין משלמין עפ"י עצמן וע"כ אינו בגדר בע"ד במה שאומר שחבירו העיד שקר וחוזר ומגיד הוי שכיון שנצטרף עמו הוי כאמר שאמת העיד שאל"כ לא הי' מצטרף עמו וא"כ כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ועדותן נכונה חשבינן לי' ומתקיימת ואין נאמנים כלל לבטל עדותן דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ודו"ק [ר"ל דר"ח אשמעינן בזה המצאות המחבר הנ"ל דהרי בכה"ג באומרים שקר העדנו והוזמנו הי' מקום וה"א לומר דעדות הראשונה בטילה משום דנהי דזה שאומרים שקר העדנו אינם נאמנים מ"מ זה שאומרים הוזמנו בב"ד פ'