דברי חיים חלק א רכז

לכן נ"ל דיש לחלק בזה אם נימא דילפינן חזקה מטעם חזקת איסור וא"כ לפי מה דמבואר בש"ש להקצה"ח [שמעתא ו'] בדין ניקב הוושט ספק אם ניקב קודם השחיטה אף דאם ניקב קודם השחיטה לא מהני השחיטה וא"כ יש לה חזקת אאמ"ה מ"מ כיון דעכ"פ שחט שפיר לפנינו ורק הספק הוא אם מהני הך שחיטה מחמת שניקב מקודם הוושט במקום אחר לא הוי לעולם חזקת איסור דהא כל אמ"ה ניתר בשחיטה וגם זה נשחט א"כ כבר יצא מחזקתו כיון דהספק בא ממקום אחר דבשלמא אם מספקינן בשחיטה גופא אם נשחט במקום שחיטה כהוגן שפיר י"ל דמוקמינן ליה אחזקתו דלא נשחט אבל אם ידעינן דנשחט כמו כל שחיטות דעלמא וא"כ שוב יצא מחזקת אמ"ה דבזה כל ב"ח יצאו מחזקתם בשחיטה ורק דהספק הוא דלמא ניקב הוושט ובזה לא הי' לה חזקה דאף אם יהי' נשחט יהי' אסור יעו"ש בספר הנ"ל וא"כ לפי"ז ה"נ דלפי מה דמבואר בט"ז בח"מ [סי' רכ"ג] דאיירי דמכר לו פרה מעוברת דמסתמא גם הוולד בכלל המכירה זולת אם ילדה מקודם [המשיכה] וא"כ לא שייך כאן חזקת מרא קמא דהא נמכר בבירור כדינו בחלופין ורק הספק דלמא ילדה אותו מקודם (ואם) [ואז] אף שמכרו אותה לא מהני ולזה לא הוי חזקה כלל כיון דבוודאי נמכר ומעולם לא הי' לו כלל חזקה דיהי' שלו אף לאחר מכירה וכאן נמי המכירה היתה בבירור בעודה מעוברת רק דהספק דלמא ילדה מקודם [המשיכה] ולזה לא הי' לו מעולם חזקה וא"כ לכאורה מה מרי' קמא שייך ומה פריך הגמ' ולוקמי אחזקת מרי' קמא דהא דלפי מה שכתבנו לא יהי' לו מעולם חזקת מרי' קמא לזה. אך לפי מה שכתב הרא"ש ז"ל ברפ"ק דב"מ [דף י"ב ע"א] גבי ארנקי שזרק בפתח זה ויצא בפתח אחר שאם זכה בי' אחר מפקינן ממנו משום דלב"ה הי' לו חזקת מרי' קמא מספק א"כ ה"נ עכ"פ י"ל אם עומדת באגם מוקמינן לי' בחזקת ב"ה כיון דהוא מרי' קמא מספק וזה הלוקח עדיין לא הוחזק בו כלל ומוקמינן לי' בחזקת מרי' קמא אבל היכא דאי תפס בי' הלוקח קודם שנולד הספק בכה"ג כ"ע מודים דלא מפקינן מיני' כיון דלא הי' חזקה ברורה [ומש"ה איש דבתחילה מקשה ולחזי ברשות דמאן קיימא כיון דאין חזקת דמ"ק ברורה אם הוא ברשות הלוקח שפיר מהני תפיסה כנ"ל ולבתר דמשני לי' בעומדת באגם ולא תפס בי' הלוקח מקשי שפיר ונוקמא בחזקת דמרי' קמא דכיון דלא תפיס בי' שפיר אזלינן בתר חזקת מ"ק אפי' מספק כנ"ל וא"ש דברי הרשב"א דנשמע משם דחזקת מעוברת לא הוי חזקת מ"ק ברורה ודו"ק עכ"ה] כנ"ל ליישב דברי הרשב"א. ועפי"ז מיושב היטב דברי הרמב"ם ז"ל שפסק תקפו כהן אין מוציאין הא בגמ' [ב"מ דף ו' ע"ב] אמרינן לסייעה לרבה מהא דהספיקות נכנסין לדיר להתעשר ולפמ"ש א"ש דהנה לכאורה למ"ש הרשב"א דחזקה דישראל [בעודה מעוברת] לא הוי חזקה א"כ אין ראי' מהא דהתם שפיר יש לישראל חזקה מעלייא בהטלה שפדה בו [י"ל] דאפי' תקפו כהן (א"מ) [מוציאין] אבל בבכור בט"ה דלא הי' לישראל חזקה מעלייא שי"ל (דמוציאין) [דאין מוציאין] אך דלק"מ דהנה בלא"ה קשי' דמס"ד דר"ה [שם בב"מ ו' ע"ב] דמש"ה אסור בגיזה ועבודה משום דת"כ א"מ הא בלא"ה אסור בגיזה ועבודה כמו כל ספק דאורייתא לחומרא וכבר עמדו בזה גדולי אחרונים ז"ל אך די"ל דלפי מה שפירש"י [שם] ספק אם רוח הפילה וכו' ובזה איכא רוב דיולדת ולד מעלייא יעויין בתו' בכורות מה שתרצו דלא אזלינן בזה בתר רובא דליכא רוב מעלייתא [א"ה עיין בנדה דף כ"ט ע"א ובבכורות דף כ' ודו"ק] והנה ר"ה הוי סבר דלעולם איכא רוב מעלייא וא"כ הוי [מהראוי] להיות מותר בגו"ע ורק משום הכי אסור דאילו ת"כ אין מוציאין דבממון לא אזלינן בתר רובא והקדש הוי כתקפו א"כ לפי"ז שפיר הוי לי' לישראל חזקה מעלייא עם רוב דבעודו בידו אזלינן בתר רובא וא"ה א"מ א"כ גבי ספיקות נמי קשי' דאמאי (אין מוציאין אבל רבה) [נכנסין להתעשר הא פוטר ממונו בממונו של כהן דלדידי' אף דהוי חזקה לישראל מ"מ אין מוציאין ושפיר מייתי הגמ' סייעתא לרבה דקדושה הבאה מאלי' שאני ודלא כר"ה משום דתקפו כהן אין מוציאין אבל אליבא דאמת לרבה עכ"ה] לפי מה דהוה מתרץ דקדוש' הבאה מאלי' שאני היינו דמשום ספק אסור בגו"ע דליכא כאן רוב מעלייא כמ"ש התו' בבכורות וא"כ שוב אין ראי' [לספק בכור דתקפו כהן מוציאין] מספיקות די"ל לעולם מוציאין שם בספיקות דהוי לי' לישראל חזקה מעלייא אבל כאן דלא הי' לו חזקה שפיר א"מ, אולם נ"ל להביא ראי' דלא מטעם חזקה כמו באיסור היא חזקת מרי' קמא רק מסברא בעלמא היא ואף בגוונא דבאיסור לא הי' מעמידין על חזקה מ"מ בממון אזלינן בתר חזקת מ"ק ומנא אמינא לה דהנה קי"ל בח"מ סי' שי"ב גבי השכירו בי"ב דנרין לשנה דינר לחודש דקרקע בחזקת בעלים קיימא וצריך לשלם לו בעד חודש העיבור אף שבא בסוף החודש והנה הכא הקרקע כבר מושכר לו ועיקר מחלוקת רק על המעות וא"כ השוכר מוחזק במעותיו ואי אמרת דאזלינן בתר חזקה [כמו] באיסור א"כ בכה"ג הוי לן לומר דמוקמי הממון בחזקת השוכר א"ו ש"מ דחמ"ק היא מסברא בעלמא דהיכא דמספקינן לי' מילתא אמרינן דהוא של מ"ק כמו שהסכים לזה בקוה"ס שבקצה"ח הנ"ל וא"כ שפיר בקרקע דבחזקת בעלים קיימא אית לן למיזל בתר מ"ק דהקרקע מלמיזל בתר המחזיק במעות וכמ"ש רש"י [ב"מ דף ק"ב ע"ב הובא בסמ"ע שם ס"ק כ"ה] כיון דהספק נולד בתחילת חודש הרי הוא כאילו דר בשל חבירו אמנם אם נימא דהוא כמו חזקה באיסור הא באיסור קי"ל דהיכא דאיכא ח"ק וחזקה דהשתא מתנגדים זה לזה ואיתרע ח"ק אזלינן בתר השתא כדאמרינן ברי' נדה הרי חסר לפניך כן ה"נ הוי לן למיזל בתר חזקה דהשתא היינו חזקת מעות השוכר דלא איתרע מחז"ק דאיתרע כיון דאמר ב' לשונות א"ו הוא רק מסברא ואף בגוונא דבאיסור לא (מחוור) [אזלינן בתר] חזקה מ"מ בממון אזלינן בתר ח"ק: אמנם אפ"ל דלעולם הטעם הוא משום דאזלינן בתר חזקה כמו באיסור ובגוונא דבאיסור לא אזלינן בתר חזקה גם בממון לא אזלינן בתר חזקה קמא ולא תקשה מהא דשכירות בית הנ"ל דהנה י"ל דהתם הספק הוא בגוף הקרקע דהנה אם השכירו לשנה אינו יכול להוציאו קודם זמנו ואם השכירו לחדשים יכול להוציאו בכל חודש כמבואר ברשב"ם בב"ב (דף ק"ה ע"א) א"כ כיון דהספק נולד בתחילת חודש אם שכרו לו הקרקע או לא אזלינן בתר ח"ק ואמרינן דלא השכיר לו ותפס לשון בתרא ואז לא הי' לו חזקה דהשתא לשוכר כיון דמספקינן על גוף הקרקע אם נשכר לו ואף שאחר שדר בו הוא מוחזק יש לו חזקה דהשתא מ"מ אזלינן בתר תחלת הספק ובאיסור נמי אמרינן כה"ג כמבואר בתוס' יבמות בסוגיא דתרי ותרי בפרק ד"א [א"ה אולי כוונתו לדף ל' ע"ב ד"ה אשה]. ועפי"ז מיושבים דברי התוס' בב"ב דף ק"ה בד"ה אבל שכתבו ז"ל אבל בבא באמצע החודש לא שייך אודויי אודי כ"כ על חצי חודש ומש"ה יחלוקו יעו"ש גרסת מהרש"ל ומהרש"א ז"ל גם הקשה המע"מ דבגמ' אמרינן דטעמא דשמואל משום דתפס והתוס' כתבו משום דאודי שלא כדברי הגמ' ולפי הנ"ל א"ש דהנה כל מה דמוקמינן על חזקה בהקרקע הוא משום כיון דמספקא לן אם שכרו לשנה או לחדשים ויכול להוציאו מהבית הוי הוא מוחזק וא"כ אם התחיל לדור בו דהדין הוא דאינו יכול להוציאו כמבואר בח"מ סי' הנ"ל וא"כ שוב אין הספק רק על המעות וא"כ לא מיקרי בעל הקרקע מוחזק אך מ"מ כיון דהספק נולד בתחילת החודש ואז מוקמינן לי' בחזקת בעל הקרקע כן גם עתה אחר שדר בו מוקמינן אחזקה קמייתא וכן ס"ל לר"נ שם בב"מ [דף ק"ב ע"ב] וא"כ דברי התוס' א"ש דהנה קשי' לי' לשמואל דאמרינן טעמא בבא בסוף החודש כולו לשוכר משום דתפס וקשי' לי' הא אף דתפס הא הוי תפיסה לאחר שנוה"ס וגם לא הוי תפיסה ברשות כמבואר בת"ה סי' שכ"א ולזה תרצו כיון דעכ"פ אודי לי' היינו כיון שהניחו לדור בו דאינו יכול להוציאו כנ"ל שיב א"ל אוקמי אחזקה כיון דבעל הקרקע גופי' אודי לי' ונתרצה שידור בו ולא יכול להוציאו מעתה אין לו חמ"ק ורק הטעם משום דבשעה שנולד הספק הי' ברשותו כנ"ל ולזה מהני התפיסה והוי תפיסה ברשות אף אם נימא דלא הניחו לדור בו רק על דעת שישלם לי כמ"ש בת"ה מ"מ הוא מיקרי תפוס ועומד בממונו בהיתר כיון דלפי מש"כ לענין השכירות מיקרי השוכר מוחזק ורק משום דהספק בגוף הקרקע הוי המשכיר מוחזק וא"כ אם הניחו לדור בו דאז אזלה לי' חזקתו מהקרקע שוב מיקרי השוכר הוא תפס בהיתר וא"כ אף אם בא באמצע החודש נמי כולו לשוכר ומה יחלוקו וא"ש גרסת מהרש"א ז"ל. אך מדברי פשט הרא"ש ז"ל בש"ע בח"מ סי' שי"ב משמע דאף דהשכירו לו לזה בוודאי שאין יכול להוציאו בפחות מי"ג חודש וספק רק על השכירות לחוד נמי מיקרי בעל הקרקע מוחזק וכ"מ שם פשט הסוגיא ומיושבים היטב דברי הרא"ש ז"ל ממה שהקשה עליהם בת"כ דמייתי הרא"ש ז"ל [פ"ק דב"מ] ראי' דלא מהני תפיסה מר"נ דבפ' השואל הנ"ל והקשה בת"כ [סי' מ"ד] דמאי ראי' דהתם הטעם משום דקרקע בחזקת בעלי' קיימת ובקרקע לא מהני תפיסה ומתוך זה יצא לדון בדבר חדש כמבואר שם ובאמת א"ש דהנה כבר בררנו דלענין השכירות הוי השוכר מוחזק אף דהקרקע בחזקת בעלים קיימת ויותר מזה מבואר בתש' רשב"א [הנקרא תולדות אדם בסי' רכ"ט] בא' שמכר קרקע על תנאי ופסק שם כיין דהא וודאי שמכרו לו רק הספק הוא בתנאי בזה לא שייך קרקע בחזקת בעלים קיימת דסוף סוף מכר לו הקרקע מכ"ש בנידן דידן דוודאי השכירו לו ושכירות ליומא ממכר הוא ורק