דברי חיים חלק א ריח

לענין ביטול מצות ייבום בודאי אין מחמיר ואין כדאי בתקנה בעלמא לדחות מצות ייבום וגם לגרש הראשונה אין ראוי דקשים הגירושין ושנוא המגרש ובדבר קל מדחינן התקנה אחר אלף החמישי ואך לאחר היבום בודאי אסור להיות לו שני נשים אם מפני התקנה עכ"פ וגם מדינא דש"ס אסור ליקח אשה על אשתו במקום שנוהגים שלא ליקח כי אדעתא דהכי נישאת לו והוי כתנאי כמבואר זה בפוסקים וא"כ צריך לגרש לאחת מהם והנה הראשונה לא נאסרה עליו ונישאת בהיתר גם בשעת נפילת השני' ליבום לא נאסרה מלהיות יחד עם היבמה משום דמצות יבום דוחה התקנה ע"כ הראשונה לא נאסרה כלל וא"כ כיון שבהיתר נישאת לו בראשונה וגם בשעת היבום לא היתה הראשונה באיסור אצלו ממילא גם לאחר היבום כיון שהותרה הותרה אבל השני שנאסרה עליו עכ"פ מטעם המנהג וכנ"ל ונהי שנדחה התקנה משום מצות יבום מ"מ לאחר המצוה באיסורו עומד ולכן אסורה היבמה עליו לאחר שקיים המצוה ולפע"ד שיכול לגרשה בע"כ כי על כזה לא גזר הגאון ואך עכ"פ מותר למנוע ממנה שאר כסות ועונה ופטור מכל חיובי אישות עדי תקבל ממנו הגט ברצון והראשונה הותרה לו כנ"ל וכ"כ התוס' יבמות (דף כ' ע"ב) ד"ה אטו וז"ל התם נמי משום דבהיתר בלא שום דחיית איסור נשאה אבל הכא ביאה ראשונה לא שריא אלא דאתי עשה ודחי ל"ת ביאה דמצוה דחיא דלאו מצוה לא דחיא עכ"ל ואין להקשות לפ"ז דאסורה היבמה לאחר פעם ראשון נגזור ביאה ראשונה אטו שני' ז"א דוודאי משום תקנה בעלמא לא מבטלינן מצות יבום וק"ל

ומה שנסתפק מעכ"ת אם מותר ליקח אשה ששמה כשם אמו אתפלא מדוע אחז כ"ת לחפש בפוסקים שאין ראוי לסמוך עליהם בזה גם מה שהעידו מפי צדיקי הדור אין ראוי לסמוך כי מעכ"ת לא שמע זאת רק ממהדורי מילי אשר שקר בימינם וכאשר אמרו שקר משמי כי אני מעולם מחמיר בזה כאשר שמעתי לפ"ד בבירור מפי מרן אדמו"ר החכם זלה"ה להחמיר בזה וגם כי כן מבואר במשנת חסידים אשר ידוע שכל דבריו המה סולת ברורה וממנו אין להסיר ואל ישמע לקול המולה ולמחברים שלא ידע ממי שמעו ואם הוא מן הראוי לסמוך עליו וראוי מ"ח לסמוך עליו בלבד אפילו בלא ספר חסידים ובפרט שידוע שדברי המ"ח הוא מהאר"י ותלמידיו או מדברי גדולי המקובלים הראשונים בבירור בלא טעות ולכן אל יזוז מדבריו והי' שלום: סימן קב

שאלה יבם שרגלו ימיני עקום ואין זולתו אח והוא זקן ויבמה ילדה אם יש לסמוך על הרשד"ם ז"ל ולהתיר בחליצה כזו או שמתירין ליבם

תשובה מתחלה נקדים הדין דרגליו עקומה דלהרי"ף [בפ' מצות חליצה] והרמב"ם [בפ"ד מה' יבום וחליצה הל' י"ז] ז"ל חליצתו פסולה וכן פסק מרן בשולחנו הטהור בסתם בסי' קס"ט סעי' ל"ד] בלא חולק ואך דעת הרא"ש [ביבמות דף ק"ג ע"א] והראב"ד והובא שם בהרא"ש] וסייעתם דהא דצריך למדחסי' [לכרעי'] אארעא [שם בגמ'] אינו מעכב בדיעבד אבל במסגי אלוחתא אינו חולץ משום דהוי כחולץ מעל הכף לא מעל הרגל יעו"ש והנה מהרח"ש ז"ל פסק באם יש עוד הצטרפות היינו שיכול לפעמים למדחס עקבו אארעא התיר בשעת הדחק יעו"ש וז"ל מהרשד"ם בחלק אה"ע סי' צ"ו כ"ש שבנ"ד נראה בעיני כפי מה שראיתי היבם שהוא יכול לדחוק עקבו בצער וכן אומר היבם בעצמו וא"כ גם לדעת הרמב"ם ז"ל החליצה כשרה שהרי נתן טעם מפני שצריך לנעוץ עקבו בקרקע וזה אינו יכול משמע שאם יכול מיהא אעפ"י שאין דרכו בכך כשר כו' עד ובהצטרף הטעמים האחרים הייתי ממשכן עצמי לעשות מעשה בנער זה שיחלץ מיבמתו עכ"ל. והנה זאת מבואר דמצות יבום קודם למצות חליצה לשיטת הרי"ף והרמב"ם ז"ל [פ"א מה' יבום וחליצה] דפוסקים כחכמים דלא כאבא שאול [ביבמות דף ל"ט פ"ב] ור"ת ז"ל [שם בתו' ד"ה אמר] פסק כא"ש אך באם רואים אנו שכוונתם למצוה שבאו שניהם לחלוץ הרי ראינו שכוונתם למצוה שרי ליבומי כמבואר כ"ז בתוס' ומביאו הב"י ז"ל והב"ש [בסי' קס"ה] עוד זאת מבואר בנ"י מביאו הב"ש [סי' קס"ו ס"ק ה'] דדברי א"ש רק מדרבנן והנה בס' בית מאיר [סי' קס"ה] ראיתי ראי' נכונה לזה דהנה קיי"ל באם קידש אחות זקוקתו או נשאה שאשת אחיו אסורה עליו משום אחות אשה ואם מתה אשתו מותרת לו היבמה [כרב ביבמות דף מ"א ע"א] דקיי"ל כוותי' ומבואר בש"ע סי' (קנ"ב) [קנ"ט סעי' ז'] וכתב הרשב"א [ז"ל בחי' יבמות דף מ"א] הטעם דמיד כשנפלה לפניו בזיקה הותרה לו משום אשת אחיו וכשקידש אחותה נאסרה עליו משום אחות אשה וכשמתה אשתו הדרא להיתרה הראשון לא דהזיקה עליו שהרי מותרת כבר לשוק קודם שמתה אשתו אלמא דהזיקה כבר נפטרה ורק שאין עלה איסור אא"ח כיון שכבר הותרה את"ד הרשב"א ביבמות [הנ"ל] וא"כ לפ"ז לא"ש דס"ל שהכונס שלא לשם אישות הרי ככונס אשת אחיו א"כ כשכונסה לאחר מיתת אשתו הרי כונסה שלא לשם מצוה ותהוי עלה איסור אשת אח א"ו דאבא שאול מדרבנן הוא כן תורף הוכחתו ואני אומר דמכאן אין ראי' די"ל דלעולם דא"ש ס"ל דהכונס יבמתו לשם ד"א הרי פוגע בערוה והנה הוא מטעם המבואר ביבמות דף (מ"ד) [ל"ט ע"ב] דיבמה יבא עלי' למצוה ופירש"י ז"ל דכתי' ויבמה דמשמע דוקא למצוה ואם לאו הוי כפוגע בערוה אך בודאי לאחר ביאה הראשונה שאין שום מצוה בודאי כל מה שדר עמה אח"כ הגם שהוא רק לשם ד"א מ"מ אינו פוגע בערוה דגזה"כ היא רק ויבמה דביאה המתרת לו איסור אא"ח יהי' לשם מצוה ואם לאו באיסורה עומד ולא עשה שום מצוה ורק כשעשה מצות יבום שוב ה"ה כאשתו לכל דבר וא"כ ה"ה כשקידש אחותה דנפטרה מהזיקה ע"י איסור אחות אשה ונמצא שפקע ממנה המצות יבום וא"כ ממילא לאחר שמתה אשתו שמותר בה כיון שכבר הותרה לו פ"א כמ"ש הרשב"א ז"ל [וכמו] שהותרה לו לאחר שיעשה המצוה ויפטרנה מהזיקה ביבמה לשם מצוה מותר לו לאח"כ לכל דבר (וא"כ) [כמו כן] כשקידש ונשא אחותה דפקעה ממנה הזיקה והרי כבא עלי' דאז שוב אין עלה רק איסור אחות אשה וכשמתה האשה חזרה להתירה כמו שהיתה אלו יבמה כבר דא"ל דהוי כפוגע בערוה כיון שהוא שלא למצוה ז"א דאיסור ערוה לאבא שאול הוא רק בביאה ראשונה שפוטרת אותה מזיקתה דזה גזה"כ שהיתרה (להתירה) איסור אא"ח ביבמה לשם מציה אבל שלא לשם מצוה עדיין אינה נפטרה מזיקתו והרי זו אשת אח ממש אך באם נפטרה מזיקתה ע"י שקידש אחותה דאז כבר נפטרה מהך ביתא ואין עלי' איסור אא"ח שוב ממילא כשמתה אשתו מותר בה והוי כמו שבא לאחר חליצה על יבמתו דאינו חייב כרת משום שכבר נפקע איסור אא"ח בחליצה [וכמבואר ביבמות ד"י ע"ב ובש"ע סי' קס"ב ס"ב ע"ש] וכמ"כ נמי כשנפקע הזיקה ע"י איסור אחות אשה לאחר שהותרה בנפילה הראשונה שוב אין עלי' איסור אא"ח רק אחות אשה וכשמתה אשתו מותר בה וזה נכון לפע"ד. אד האמת יורה דרכו דא"ש מדרבנן קאמר וכ"כ הט"ז ז"ל ומביאו הב"ש והנה הש"י ז"ל [מובא בבית מאיר סי' קס"ט סעי' ל"ד] כתב להחמיר ביבום משום כל שאינו עולה (ליבום) [לחליצה] אינו עולה (לחליצה) [ליבום] וכבר קהו כל האחרונים עליו וכבר עשינו מעשה כזה ע"י גדולי דור שלפנינו וגם אותי הצעיר חברו להסכים עמהם והיא יושבת עד הנה עם יבמה וגם הש"י גופא כתב באם אינו רק חליצה פסולה שעולה ליבום והנה בנ"ד הוי ח"פ כמבואר ברמב"ם והרי"ף ז"ל א"כ גם הש"י מודה שמותרת להתייבם והנה אחרי הוצעת כל הדיעות נחזי אנן אם יותר טוב להתייבם אשר זה בלא חולק כיון שרוצה בחליצה הרי מכוין לשם מצוה כמ"ש ר"ת ז"ל ראש המדברים דהלכה כא"ש [בתו' דל"ט ד"ה אמר] והוא מוכרח מש"ם וגם אם הי' מתכוין לשם ד"א הוי רק איסור דרבנן ואם להתיר לחלוץ שהוא נגד הרי"ף והרמב"ם וסתימת הש"ע והרשד"ם ז"ל גופא לא התיר רק בצירוף שהי' יכול לדחוס כרעי' וכל האחרונים חולקין עליו בודאי מי שיש לו מוח בקדקדו לא יאמר לסמוך על היתר שאינו נגד שיש בידינו לעשות מצוה אליבא דכ"ע והאיך נתיר איסור יבמה לשוק לדעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל איסור' בכל יום וגם יש חשש ממזרות לכמה שיטות רח"ל מהך דעתא שבשתא ולדעתי לא יאמר זה מי שיש לו ידיעה בש"ס וירא השם ולכן אין תקנה ליבמה זו רק להתייבם וכן הסכים הב"ח ז"ל בספרו והנה מחמת טרדותי לא עיינתי עד הנה וגם עתה רבו טרדותי אך בהעברה בעלמא ראיתי כי יש מקום אצליכם להקל אמרתי למהר התשובה טרם עשות מעשה ואני מודיע לכם דעתי כי אסורה לחלוץ ואם כי ידעתי בעוה"ר המורים מרובים המכונים בשם גדולים ואולי יתירו לכן כתבתי לו זאת שידע כי הוא איסור גמור וד' הטוב יצילני משגיאות וממכשול ח"ו ויורני מתורתו נפלאות. [א"ה עיין לעיל סי' ק']: סימן קג

בענין חלוץ איטר לא ידעתי שום ספק בי' הלא משפטו חרוץ בש"ע [סי' קס"ט סעי' כ"ה] שמנהגינו לחלוץ בשתי. רגליו ומבואר בב"ש [שם] בשם הב"ח ז"ל דבזא"ז יותר טוב וכן המנהג לפע"ד. ואולם לפי מה שצייר מעכ"ת לפני שאינו יכול לעמוד על רגל אחד בלתי אם השני יסייעהו קצת נלע"ד דאין