דברי חיים חלק א ריג

אין הקדש דאס חנץ זאג איך עדות באמת בתו"ע ולראי' באתי עה"ח כו'. דברי העד ר' דוד גאלדבערג מפה ק' שהעיד בתו"ע כדת איך האב גיהערט דאם דער הירשל איז גישטארבין אונ ווייס דאס דר הירשל איז גישטארבין אונ ווייס דאס דר הירשל איז גיוועזין בעל של האשה מאן טל בת ר' ליב שלייך קארין אונ האב גיהערט דאס דער מא האט איר גיווארפין איין גט אונ איך ווייס מעהר נישט נאר דאס דער ליב זיין ברודער איז גישטארבין פין מעהר ברודער ווייס איך נישט: דברי העד ר' שלמה ז"ל שהעיד בתו"ע באליונ"ע כדת איך ווייס מעהר נישט דאם מענדיל אחיו של ר' הירשל איז גישטארבין אין ריישער קרימינאהל אונד דער הירשל איז גיוועזען בעלה של האשה מ' מאטל בת ר' ליב שלייך קארין אונ ווייס דאס דער הירשל איז גישטארבין און איך האב גיהערט דאס דער הירשל האט לאשתו הנ"ל איין גט גיווארפין דאם זאג איך בתו"ע: דברי העד ר' הירשל בן אחותו של ר' יוסף העד הראשון הנ"ל העיד כדברי העד הראשון ר' יוסף הנ"ל ויודע בבירור שר' ליב נפטר: במותב תלתא בי דינא כחדא הוינא ואסהידו קדמנא העדים הנ"ל בתו"ע אחרי האיום כדת ובאנו עה"ח יום ב' ל"ט למב"י תרי"א פ"ק ווישניצא נאום הק' ונאום הק' ונאום הק': הגביית עדות אשר הוגבה היום בפנינו הנה שלוחה לכבוד אדמ"ו ולוטה פה וגם זאת הננו מודיעים שגם אנחנו שמענו זאת שבעל האשה מ' מאטל מסר ג"פ ליד האשה סמוך לפ"ק בעל כרחה ומחמת שלא ראינו את הגט ולא שמענו מהעדים שמסר לה הגט בפניהם כי הם היו האנשים אשר לקח הבעל עמו ונסעו עם הבעל ע"כ לא רצינו להתיר לה להנשא עפ"י גט זה אמנם לא הוחלט אצלנו לפוסלו והי' זה שלום מאתנו הב"ד דפ"ק וישניצא נאום כו": דברי העדות האשה מ' חי' שהעידה לפני הבד"צ דפ"ק צאנז אני מכיר את האשה מאטל שהיתה אשת ר' הירשל ושלשה אחים היו לו לר' הירשל הנ"ל שם א' מאיר והשני ליב והשלישי מענדיל ומאיר הנ"ל המיר דתו ושמעתי מאחותו שאמרה בזה הלשון כל זמן שהי' מאיר טשאלעק בדת יהודית הי' חי ואחר כפירתו מת ובשעה ששמעתי כנ"ל הייתי בת שלשה עשר שנים כ"ז העידה בפנינו האשה חי' מראזדזיל אשת ר' מענדיל כד הוינא במותב תלתא לגבות ממנה עדות הנ"ל כראוי עפ"י דת תוה"ק אחר שאיימנו עלי' שתגיד האמת

תשובה הנה יש בכאן שני עדות על מיתת ר' הירש בעל האשה היינו עדות ר' יוסף ועדות ר' שלמה שהעידו שיודעים שמת ר' הירש ועל מיתת ליב יש ג"כ שני עדים היינו עדות ר' יוסף ועדות ר' דוד ועל מענדיל ליכא רק עדות ר"ש שיודע בו שמת א ר"י לא העיד רק ששמע שמת ר"מ ועל המומר ליכא רק עדות האשה והנה באמת לפי המבואר דקיי"ל דע"א מהימן ביבמה לשוק וכתב הב"ש [בסי' קנ"ח ס"ק ב'] ז"ל דמכ"ש במומר דמומר בלא"ה [יש] דעות דאינה צריכה כלל חליצה והנה באמת הר"נ כ"כ בתשו' [סי' מ"ז] ואמנם דעת הר"נ ז"ל [בתשו' סי' ג' ועיין בח"מ סי' י"ז ס"ק צ"ד] דמומר לא הוי קטטה. וכן מתשו' מהרי"ק [סי' קע"ה] אין ראי' שאולי גם הוא ס"ל דמומר לא הוי קטטה אך לדידן דקיי"ל [בסי' י"ז סעי' מ"ח] דמומר הוי קטטה א"כ לדעת הרמב"ם והרי"ף ז"ל אינו נאמן משום דהוי ע"א בקטטה ולשיטת הרא"ש אינו נאמן משום דהוא ע"א ביבמה ובפרט בנ"ד דהוי קטטה במה שנישאת לאיש בחיי בעלה במה שאמרה שגירשה ולא הי' עדים בלל ולקמן נדבר מזה אם זה הוי קטטה וכן נראה מרוב האחרונים דזה הוי קטטה וא"כ ע"א ביבמה בכה"ג לרוב הפוסקים אין ע"א נאמן והנה לברר הדבר אמרתי להעתיק סוגי' דהש"ס וז"ל הש"ס יבמות (דף קי"ו ע"א) היכי דמי קטטה בינו לבינה אר"י אמר שמואל באומרת לבעלה גרשני כולהו נמי אמרי הכי אלא באומרת לבעלה גרשתני ולהימנה מדרב המנונא דאמר רב המנונא אשה שאמרה לבעלה גירשתני נאמנת חזקה אין אשה מעיזה פני' בפני בעלה באומרת גירשתני בפני פ' ופלוני ושאילנא ואמרו להד"מ מ"ט דקטטה ר' חנינא אמר משום דמשקרא ר' שימי בר אשי אמר משום דאמרה בדדמי מאי בינייהו א"ב דארגיל הוא קטטה אבעי' להו עד אחד בקטטה מהו מ"ט דע"א מהימן משום דמלתא דעבידא לגלויי לא משקרא ה"נ לא משקר או דלמא טעמא דע"א מהימן משום דהיא דייקא ומינסבא והכא כיון דאית לה קטטה לא דייקא ומינסבא תיקו עכל"ה וברש"י שם וז"ל מ"ט דקטטה דתנן במתני' כי אמרה מת בעלי לא מהימנא. דמשקרא מרוב שנאה מתכוונת לאסור עצמה עליו דאמרה בדדמי כל מקום סכנה שראתה אינה נותנת דעתה לומר שמא לא מת ולא אנשא דהואיל וסני' לי' לא דייקא כולי האי עכ"ל ובתוס' ד"ה איכא בינייהו וז"ל ופי' למ"ד משום דמשקרא היתה יריאה כ"כ לשקר כיון דרחמא לי' ולמ"ד דאמרה בדדמי כיון דיש קטטה בדבר מועט אמרה בדדמי ול"ג דארגילא היא כי לעולם יש לחוש שתשקר כיון ששונאתו וא"ת ואמאי לא תשקר והלא היא משקרת שאמרה גירשתני בפני פ' ופ' ושיילנא להו ואמרו להד"מ וי"ל דזה לא היתה עושה שתשקר לומר מת בעלי ואם יבא תצא מזה ומזה וכל הדרכים האילו בה עכ"ל והרמב"ם בהל' גירושין פי"ג הל' א' כתב וז"ל האשה שאמרה לבעלה גרשתני בפני פ' ופ' ובאו אותן העדים והכחישוה ואח"כ הלכה היא ובעלה ושלום בעולם ובאה ואמרה מת בעלי אינה נאמנת שזו הוחזקה שקרנית ורוצה להשמט מתחת בעלה בא ע"א והעיד לה שמת בעלה לא תנשא שמא היא שכרה אותו ואם נישאת לא תצא שהרי יש לה עד עכ"ל והקשו עליו דלמה נתן טעם חדש שלא הוזכר בש"ס שוב הקשו עליו דהא הוא פסק דע"א נאמן מטעם עבל"ג א"כ ע"א בקטטה נאמן ולמה פסק דאינו נאמן ותו הקשו דלא מחלק בין התחיל הוא להתחילה היא בקטטה ולפמ"ש הרמב"ם י"ל הטעם משום שמשקר א"כ בהתחיל הוא לא שייך הטעם שמשקרה כמבואר בש"ס ותוס' לעיל ולכן הרא"ש ז"ל מהפך פי' של הא"ב התחיל הוא בקטטה יעי"ש [בהה"מ ובכ"מ] ולע"ד יש לתרץ דהנה התוס' שתירצו דיראה לשקר משום חומר ודבריהם לכאורה בלתי מובנים דהרי חזינן ששקרה ובספר עצי ארזים הקשה דכי יגרע זה מהוחזק כפרן בממון דאינו נאמן שוב לומר פרעתי ולמה תהי' נאמנת לומר מת מכיון שכבר שקרה והוחזקה כפרנית ומאריך שם. אך באמת נלפע"ד דלק"מ דהרי חזינן בכפרן שצריך דוקא להיות מוחזק כפרן לאותו ממון אבל בממון אחר הגם שהוא כפרן בממון אחר ורצה לגוזלו מ"מ אמרינן דזה הממון של עתה לא יגזול ואומר אמת כן ה"נ נהי דאשה אמרה שקר שגירשה בעלה משום שרצתה להשמט ממנו אבל עכ"פ לא תאמר שקר להתנשא לאחר ולאסור עצמה לשניהם ומש"ה לא דמי להוחזק כפרן ומה שאינה נאמנת בקטטה שאמרה מתחלה גרשתני ובאו עדים ואמרו להד"מ הוא רק מטעם כיון ששנאה אותו חיישי' שמשקרת ובזה א"ש לשון רש"י הנ"ל שפי' דמשקרה מרוב שנאה מתכוונת לאסור עצמה עליו וקשה למה לא פי' כפשוטו שחזינן שמשקרת כמו שמשקרת שנתגרשה כן משקרת עתה שאומרת מת אך לפמ"ש א"ש דהיא לא הוחזקה לזה לכפרנית דמשום חומר שבסופה לא תשקר עתה רק דחיישי' דמשקרת דרוצה לאסור עצמה במכוון כיון שיש שנאה כ"כ ביניהם שמעיזה פני' לומר שנתגרשה בשקר מחמת גודל השנאה חיישי' דמשקרה לאסור עצמה עליו ובאמת שרש"י מדייק פי' מהמשנה שאמרה קטטה בינו לבינה א"נ ואם הטעם משום שהוחזקה כפרנית הי' להמשנה לומר אשה שהוחזקה כפרנית א"נ (ואם נאמר שאפי' בלא הוכחשה א"נ כדברי עצי ארזים שנביא לקמן מ"מ להש"ס דידן לא מיירי המתני' מזה) א"ו שהטעם רק משום שחיישינן כיון ששונאתו כ"כ שרוצה להשמט ממנו משקרת ור"ש [ב"א] ס"ל הטעם משום בדדמי שע"י השנאה חיישינן שאימרת בדדמי אבל למשקרת במזיד לא חיישינן ע"י שנאה כיון שיש חומר בסופה ורק מחמת שנאה גוזרת עליו מיתה בכח מדמה בלבה שמת ולפ"ז לא מהני אפי' אומרת קברתיו אפי' לר"ש [ב"א] דהטעם משום בדדמי [ולכאורה בקברתיו ל"ש חשש של בדדמי] דהא לפי האמת האשה הזאת הוחזקה כפרנית לאמר שקר ורק דאנן אמרי' לזה לא הוחזקה כפרנית שתשקר במקום חומר שבסופה אך אם עכ"פ חיישי' לדדמי א"כ כיון שגוזרת עליו מיתה ע"י דמיונה ולא תביא החומר שוב משקרת [לומר קברתיו] כדרכה שהוחזקה לכפרנית ומש"ה לא מפליג הגמ' בין קברתיו ולא קאמר א"ב קברתיו וכמו שהקשו הרשב"א והרא"ש ז"ל בתוספותיו דלפמ"ש אפי' לר"ש [ב"א] לא מהני קברתיו כנ"ל וקאמר הגמ' א"ב התחיל הוא דבהתחיל הוא לא שייך שנאה ולפיכך לר"ח דס"ל משום דמשקרת היינו משום שנאה ובהתחיל הוא אינה שונאתו ולמ"ד משום בדדמי אפי' התחיל הוא חיישינן דלמא משום קטטה גוזרת עליו מיתה דקל בדמיונה ושוב אבעי' ע"א בקטטה מהו אם טעמא דע"א משום דעל"ג וה"נ על"ג או משום דייקא והכא לא דייקא ולפי הנ"ל דהך אבעי' לא אזלא כלל רק למ"ד משום דבקטטה אמרה בדדמי אבל למ"ד דמשקרת וכפי' רש"י ז"ל דרצונה לאסור עצמה עליו אין לספק כלל דודאי (אינה נאמנת) [אינו נאמן] דהנה בתוס' יבמות צ"ג ע"ב ד"ה ביבמה כ' וז"ל וא"ת מאי קמבעי' להו הא ודאי טעמא דע"א משום דדייקא ומינסבא היא כדמוכח לעיל ואור"י דמבעי' להו הא דסמכי אדיוקא דידה משום דעל"ג הוא עיקר הטעם ולהכי יש לסמוך אדיוקא זוטא כי הכי דלא דייקא כולי האי משום דרחמא לי' או דלמא עיקר טעמא דע"א משום דדייקא והואיל וכן בעינן דיוקא רבה והכא כיון דרחמא לי' לא דייקא כילי האי כו' יעיי"ש א"כ בכה"ג שרוצת לאסור ע"ע בודאי אינה מדקדקת כלל שהרי בכוון רוצית לאסור עצמה עליו א"כ בודאי